ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וּמִבְחָרָם* עוֹמֵד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה נִרְאֶה בּוֹ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, וְהוּא עִנְיַן עֲמוֹד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית*. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּמַסֶּכֶת "עֲבוֹדָה זָרָה" (ח ב): "כֵּיוָן דַּחֲזוֹ* דִּנְפִישֵׁי רוֹצְחִים, אָמְרוּ: נִגְלֶה מֵאַרְעִין וּנְקַיֵּם בַּן: 'וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא' – מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם*".
השפע האלוהי במשפט
וּמִזֶּה הַצַּד נִמְשָׁךְ כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז א): "כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב א): 'אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט'". וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּ"שַׁבָּת" (י א): "כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּתִיב הָכָא* (שמות יח יג): 'מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב', וּכְתִיב הָתָם (בראשית א ה): 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר'". וְהַשֻּׁתָּפוּת הַזֶּה רוֹמֵז לְמַה שֶּׁאָמַרְנוּ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִרְאָה שֶׁפַע אֱלֹהִי בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמֵּאִתּוֹ נִתְהַוָּה כָּל שֶׁנִּתְהַוָּה, כֵּן כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע הַהוּא, יִשְׁלַם מִצַּד דִּינוֹ לְגַמְרֵי הַתִּקּוּן הַמְּדִינִי אוֹ לֹא יִשְׁלַם, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – עִם הֱיוֹתָם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִן הַהֶקֵּשׁ הָיָה נִרְאֶה הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, כֵּן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הָיָה נִמְשָׁךְ וְשׁוֹפֵעַ גַּם כִּי יִצְטָרֵךְ כְּפִי הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי תִּקּוּן יוֹתֵר אֲשֶׁר הָיָה מַשְׁלִימוֹ הַמֶּלֶךְ. וְנִמְצָא שֶׁמִּנּוּי הַשּׁוֹפְטִים הָיָה לִשְׁפֹּט מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁהֵם צוֹדְקִים בְּעַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", וּמִנּוּי הַמֶּלֶךְ הָיָה לְהַשְׁלִים תִּקּוּן הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מִצְטָרֵךְ לְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה.
הקושי העולה מהצורך לעשות סייג לתורה
וְאַל תַּקְשֶׁה עָלַי מִזֶּה שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק "נִגְמַר הַדִּין" (סנהדרין מו א): "תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שָׁמַעְתִּי שֶׁבֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה*, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה" וכו', שֶׁנִּרְאֶה מִמֶּנָּה, שֶׁמִּנּוּי בֵּית דִּין הוּא לִשְׁפֹּט כְּפִי תִּקּוּן הָעֵת וְהַזְּמַן. וְאֵינוֹ כֵּן, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל סַנְהֶדְרִין וּמֶלֶךְ, הַסַּנְהֶדְרִין הוּא לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק לְבַד, לֹא לְתִקּוּן עִנְיָנָם בְּיוֹתֵר מִזֶּה, אִם לֹא שֶׁיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ כֹּחוֹ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, הַשּׁוֹפֵט יִכְלֹל שְׁנֵי הַכֹּחוֹת, כֹּחַ הַשּׁוֹפֵט וְכֹחַ הַמֶּלֶךְ •, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בְּסוֹף "נִגְמַר הַדִּין" שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין מט א): "עֲמָשָׂא אִַכִין וְרַקִּין* קָא דָּרֵישׁ, אֲזַל* אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבָּנָן דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא, אָמַר: כְּתִיב (יהושע א יח): 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ' וגו', יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (שם): 'רַק חֲזַק וֶאֱמָץ'". הִנֵּה שֶׁנָּתְנוּ בְּכָאן כֹּחַ לִיהוֹשֻׁעַ וּמַלְכוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מֶלֶךְ. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" – יִרְמֹז לְמֹשֶׁה.
שתי תועליות המשפט
וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּמְשַׁךְ לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהוּא כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הַצּוֹדֵק בֵּין שֶׁהוּא כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה – נִמְסַר לְבֵית דִּין, אֲבָל מַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – הַצּוֹדֵק בִּלְבַד נִמְסַר לְבֵית דִּין, כְּאָמְרוֹ: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", אֲבָל תִּקּוּנָם בְּיוֹתֵר מִזֶּה נִמְסַר לַמֶּלֶךְ, לֹא לַשּׁוֹפֵט. וְהָעוֹלֶה מִזֶּה, שֶׁהַשּׁוֹפְטִים נִתְמַנּוּ לִשְׁפֹּט הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְהָיוּ נִמְשָׁכִים מִזֶּה שְׁתֵּי תּוֹעֲלוֹת – הָאֶחָד שָׁלֵם לְגַמְרֵי, וְהוּא: שֶׁיָּחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי וְיִדְבַּק בָּהֶם, וְהַשֵּׁנִי: לְתַקֵּן סִדּוּרָם, וְאִם יֶחְסַר מִזֶּה דָּבָר כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה יַשְׁלִימֶנּוּ הַמֶּלֶךְ. נִמְצָא עִנְיַן הַמִּשְׁפָּט מָסוּר רֻבּוֹ וְעִקָּרוֹ לַסַּנְהֶדְרִין וּמִעוּטוֹ לַמֶּלֶךְ.
___________________________________
מִבְחָרָם – מובחר שבהם. בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית – שבבית המקדש. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ וכו' – כיוון שראו שרבים הרוצחים (ואין תועלת לדונם למיתה), אמרו נגלה מארצנו (מלשכת הגזית) ויתקיים בנו וכו'. הַמָּקוֹם גּוֹרֵם – סמכות הסנהדרין נובעת מנוכחותם במקומם במקדש. הָכָא – כאן לגבי משה שדן את העם. שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה וכו' - לא לפי דיני ועונשי התורה אלא מסברתם לתיקון מצב הדור. אַכִּין וְרַקִּין וכו' – לימוד דינים ממיעוט שמיעטה התורה במילים "אך" ו"רק". אֲזַל וכו' – הלך ומצא את החכמים שעסקו בתורה.
ביאורים
בית המקדש הוא המקום המקודש ביותר בעולם, מקום שבו זוכים הכוהנים, בחירי ה', לעבוד עבודה קדושה ונשגבה מאד. לכאורה, כל מה שקורה במקום זה מתאים יותר לעניינים רוחניים עליונים ולא לענייני הנהגת העולם הזה, ולכן, יש לתמוה מדוע התורה קבעה שדווקא בתוכו תהיה לשכת הגזית שבה ישבו הסנהדרין שהם - 'בית דין עליון' של העם היהודי?
הר"ן הסביר בדבריו לעיל, שאמנם במבט חיצוני נראה שמטרת מערכת המשפט בעם ישראל היא תיקון ענייני החברה, אולם לאמתו של דבר היא אינה מוגבלת לדבר זה בלבד אלא היא זו שמגלה את הקדושה בתוך העולם הזה - בתוך ענייני החול.
הר"ן יוצר 'מהפכה' תפיסתית שמסבירה לנו את הקשר הגדול שבין בית המקדש למערכת המשפט. תפקיד המקדש לחבר בין העולם הזה לעולם העליון, וזו הסיבה שהוא המקום שנבחר לישיבת הסנהדרין. הכרעות הסנהדרין ופעולותיה להשלטת חוקי התורה בעולם הזה, מחברים בין השמים לארץ ומגלים את הקדושה בעולם.
לפי זה אפשר להבין את דרשת חז"ל שהדיין שדן דין אמת לאמִתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. מטרתה של בריאת העולם, של 'מעשה בראשית', הוא ליצור עולם גשמי שתפקידו לגלות את הקדושה שבתוך החומר, ולכן דרך גילויים של חוקי האמת והצדק של התורה בעולם, זוכה הדיין להיות שותף להבאת העולם לייעודו, וזוהי שותפותו במעשה בראשית.
הסבר זה של הר"ן מבוסס על ההנחה שבית הדין ממונה על השפיטה שעל פי חוקי התורה, ואילו מה שמעבר לזה, שנצרך לצורך תיקונה של החברה, מוטל דווקא על המלך. אולם הר"ן מקשה על הסברו מדברי הגמרא האומרת שבית דין 'מכין ועונשין שלא מן התורה', ואם כן אנו רואים שסמכויות בית הדין רחבות יותר? על כך הוא עונה שתי תשובות. התשובה הראשונה היא שהסמכויות הרחבות של בית הדין הן דווקא בתקופה שבה אין מלכות בישראל, ובתקופה זו בתי הדין אחראיים גם על עניינים אלו. והתשובה השנייה היא ש בענייני קיום התורה ומצוותיה סמכויות בית הדין הן אכן רחבות יותר, ובכוחם להעניש, במקרה הצורך, גם מעבר למתחייב על פי שורת הדין.
הרחבות
•המלכות המודרנית - שלטון העם
אֲבָל כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, הַשּׁוֹפֵט יִכְלֹל שְׁנֵי הַכֹּחוֹת, כֹּחַ הַשּׁוֹפֵט וְכֹחַ הַמֶּלֶךְ. הרב זלמן פינס טען שכיום שאין לנו מלך שנתמנה בנבואה – אין לנו סמכות לקבוע עניינים הקשורים בסידור המלכות ולכן לדוגמה, אסור לנו לצאת למלחמה עד שיעמיד נביא מלך מחדש. את דבריו דחה הרב קוק וכתב שאין הדבר כן. אלא בזמן שישנו נביא הוא הממנה את המלך, אך בזמנים שאין נבואה בישראל חוזרת המלכות לציבור.
"וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל... כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם". [משפט כהן עמ' שלז]
הרב צבי יהודה [שם עמ' שעח] מוסיף שמקור הדברים במאירי : "ומכל מקום דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור גדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה וכו' וזהו שנרמז בתורה: אל השופט אשר יהיה בימים ההם" [בית הבחירה, סנהדרין נב:].
שאלות לדיון
מה קורה אם הדיין טועה? האם גם במקרה כזה צריך להקשיב לו?
האם תיתכן סתירה בין משפטי התורה לחוקים שמחוקק המלך? מה עושים במקרה כזה?
מה מחבר שמיים וארץ?
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
פריחת הגאולה!
איך לקשור את הסכך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד גמרא?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
