ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וּמִבְחָרָם* עוֹמֵד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה נִרְאֶה בּוֹ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, וְהוּא עִנְיַן עֲמוֹד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית*. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּמַסֶּכֶת "עֲבוֹדָה זָרָה" (ח ב): "כֵּיוָן דַּחֲזוֹ* דִּנְפִישֵׁי רוֹצְחִים, אָמְרוּ: נִגְלֶה מֵאַרְעִין וּנְקַיֵּם בַּן: 'וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא' – מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם*".
השפע האלוהי במשפט
וּמִזֶּה הַצַּד נִמְשָׁךְ כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז א): "כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב א): 'אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט'". וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּ"שַׁבָּת" (י א): "כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּתִיב הָכָא* (שמות יח יג): 'מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב', וּכְתִיב הָתָם (בראשית א ה): 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר'". וְהַשֻּׁתָּפוּת הַזֶּה רוֹמֵז לְמַה שֶּׁאָמַרְנוּ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִרְאָה שֶׁפַע אֱלֹהִי בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמֵּאִתּוֹ נִתְהַוָּה כָּל שֶׁנִּתְהַוָּה, כֵּן כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע הַהוּא, יִשְׁלַם מִצַּד דִּינוֹ לְגַמְרֵי הַתִּקּוּן הַמְּדִינִי אוֹ לֹא יִשְׁלַם, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – עִם הֱיוֹתָם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִן הַהֶקֵּשׁ הָיָה נִרְאֶה הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, כֵּן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הָיָה נִמְשָׁךְ וְשׁוֹפֵעַ גַּם כִּי יִצְטָרֵךְ כְּפִי הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי תִּקּוּן יוֹתֵר אֲשֶׁר הָיָה מַשְׁלִימוֹ הַמֶּלֶךְ. וְנִמְצָא שֶׁמִּנּוּי הַשּׁוֹפְטִים הָיָה לִשְׁפֹּט מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁהֵם צוֹדְקִים בְּעַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", וּמִנּוּי הַמֶּלֶךְ הָיָה לְהַשְׁלִים תִּקּוּן הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מִצְטָרֵךְ לְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה.
הקושי העולה מהצורך לעשות סייג לתורה
וְאַל תַּקְשֶׁה עָלַי מִזֶּה שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק "נִגְמַר הַדִּין" (סנהדרין מו א): "תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שָׁמַעְתִּי שֶׁבֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה*, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה" וכו', שֶׁנִּרְאֶה מִמֶּנָּה, שֶׁמִּנּוּי בֵּית דִּין הוּא לִשְׁפֹּט כְּפִי תִּקּוּן הָעֵת וְהַזְּמַן. וְאֵינוֹ כֵּן, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל סַנְהֶדְרִין וּמֶלֶךְ, הַסַּנְהֶדְרִין הוּא לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק לְבַד, לֹא לְתִקּוּן עִנְיָנָם בְּיוֹתֵר מִזֶּה, אִם לֹא שֶׁיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ כֹּחוֹ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, הַשּׁוֹפֵט יִכְלֹל שְׁנֵי הַכֹּחוֹת, כֹּחַ הַשּׁוֹפֵט וְכֹחַ הַמֶּלֶךְ •, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בְּסוֹף "נִגְמַר הַדִּין" שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין מט א): "עֲמָשָׂא אִַכִין וְרַקִּין* קָא דָּרֵישׁ, אֲזַל* אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבָּנָן דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא, אָמַר: כְּתִיב (יהושע א יח): 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ' וגו', יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (שם): 'רַק חֲזַק וֶאֱמָץ'". הִנֵּה שֶׁנָּתְנוּ בְּכָאן כֹּחַ לִיהוֹשֻׁעַ וּמַלְכוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מֶלֶךְ. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" – יִרְמֹז לְמֹשֶׁה.
שתי תועליות המשפט
וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּמְשַׁךְ לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהוּא כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הַצּוֹדֵק בֵּין שֶׁהוּא כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה – נִמְסַר לְבֵית דִּין, אֲבָל מַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – הַצּוֹדֵק בִּלְבַד נִמְסַר לְבֵית דִּין, כְּאָמְרוֹ: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", אֲבָל תִּקּוּנָם בְּיוֹתֵר מִזֶּה נִמְסַר לַמֶּלֶךְ, לֹא לַשּׁוֹפֵט. וְהָעוֹלֶה מִזֶּה, שֶׁהַשּׁוֹפְטִים נִתְמַנּוּ לִשְׁפֹּט הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְהָיוּ נִמְשָׁכִים מִזֶּה שְׁתֵּי תּוֹעֲלוֹת – הָאֶחָד שָׁלֵם לְגַמְרֵי, וְהוּא: שֶׁיָּחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי וְיִדְבַּק בָּהֶם, וְהַשֵּׁנִי: לְתַקֵּן סִדּוּרָם, וְאִם יֶחְסַר מִזֶּה דָּבָר כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה יַשְׁלִימֶנּוּ הַמֶּלֶךְ. נִמְצָא עִנְיַן הַמִּשְׁפָּט מָסוּר רֻבּוֹ וְעִקָּרוֹ לַסַּנְהֶדְרִין וּמִעוּטוֹ לַמֶּלֶךְ.
___________________________________
מִבְחָרָם – מובחר שבהם. בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית – שבבית המקדש. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ וכו' – כיוון שראו שרבים הרוצחים (ואין תועלת לדונם למיתה), אמרו נגלה מארצנו (מלשכת הגזית) ויתקיים בנו וכו'. הַמָּקוֹם גּוֹרֵם – סמכות הסנהדרין נובעת מנוכחותם במקומם במקדש. הָכָא – כאן לגבי משה שדן את העם. שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה וכו' - לא לפי דיני ועונשי התורה אלא מסברתם לתיקון מצב הדור. אַכִּין וְרַקִּין וכו' – לימוד דינים ממיעוט שמיעטה התורה במילים "אך" ו"רק". אֲזַל וכו' – הלך ומצא את החכמים שעסקו בתורה.
ביאורים
בית המקדש הוא המקום המקודש ביותר בעולם, מקום שבו זוכים הכוהנים, בחירי ה', לעבוד עבודה קדושה ונשגבה מאד. לכאורה, כל מה שקורה במקום זה מתאים יותר לעניינים רוחניים עליונים ולא לענייני הנהגת העולם הזה, ולכן, יש לתמוה מדוע התורה קבעה שדווקא בתוכו תהיה לשכת הגזית שבה ישבו הסנהדרין שהם - 'בית דין עליון' של העם היהודי?
הר"ן הסביר בדבריו לעיל, שאמנם במבט חיצוני נראה שמטרת מערכת המשפט בעם ישראל היא תיקון ענייני החברה, אולם לאמתו של דבר היא אינה מוגבלת לדבר זה בלבד אלא היא זו שמגלה את הקדושה בתוך העולם הזה - בתוך ענייני החול.
הר"ן יוצר 'מהפכה' תפיסתית שמסבירה לנו את הקשר הגדול שבין בית המקדש למערכת המשפט. תפקיד המקדש לחבר בין העולם הזה לעולם העליון, וזו הסיבה שהוא המקום שנבחר לישיבת הסנהדרין. הכרעות הסנהדרין ופעולותיה להשלטת חוקי התורה בעולם הזה, מחברים בין השמים לארץ ומגלים את הקדושה בעולם.
לפי זה אפשר להבין את דרשת חז"ל שהדיין שדן דין אמת לאמִתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. מטרתה של בריאת העולם, של 'מעשה בראשית', הוא ליצור עולם גשמי שתפקידו לגלות את הקדושה שבתוך החומר, ולכן דרך גילויים של חוקי האמת והצדק של התורה בעולם, זוכה הדיין להיות שותף להבאת העולם לייעודו, וזוהי שותפותו במעשה בראשית.
הסבר זה של הר"ן מבוסס על ההנחה שבית הדין ממונה על השפיטה שעל פי חוקי התורה, ואילו מה שמעבר לזה, שנצרך לצורך תיקונה של החברה, מוטל דווקא על המלך. אולם הר"ן מקשה על הסברו מדברי הגמרא האומרת שבית דין 'מכין ועונשין שלא מן התורה', ואם כן אנו רואים שסמכויות בית הדין רחבות יותר? על כך הוא עונה שתי תשובות. התשובה הראשונה היא שהסמכויות הרחבות של בית הדין הן דווקא בתקופה שבה אין מלכות בישראל, ובתקופה זו בתי הדין אחראיים גם על עניינים אלו. והתשובה השנייה היא ש בענייני קיום התורה ומצוותיה סמכויות בית הדין הן אכן רחבות יותר, ובכוחם להעניש, במקרה הצורך, גם מעבר למתחייב על פי שורת הדין.
הרחבות
•המלכות המודרנית - שלטון העם
אֲבָל כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, הַשּׁוֹפֵט יִכְלֹל שְׁנֵי הַכֹּחוֹת, כֹּחַ הַשּׁוֹפֵט וְכֹחַ הַמֶּלֶךְ. הרב זלמן פינס טען שכיום שאין לנו מלך שנתמנה בנבואה – אין לנו סמכות לקבוע עניינים הקשורים בסידור המלכות ולכן לדוגמה, אסור לנו לצאת למלחמה עד שיעמיד נביא מלך מחדש. את דבריו דחה הרב קוק וכתב שאין הדבר כן. אלא בזמן שישנו נביא הוא הממנה את המלך, אך בזמנים שאין נבואה בישראל חוזרת המלכות לציבור.
"וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל... כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם". [משפט כהן עמ' שלז]
הרב צבי יהודה [שם עמ' שעח] מוסיף שמקור הדברים במאירי : "ומכל מקום דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור גדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה וכו' וזהו שנרמז בתורה: אל השופט אשר יהיה בימים ההם" [בית הבחירה, סנהדרין נב:].
שאלות לדיון
מה קורה אם הדיין טועה? האם גם במקרה כזה צריך להקשיב לו?
האם תיתכן סתירה בין משפטי התורה לחוקים שמחוקק המלך? מה עושים במקרה כזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
