ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מרת צילה בת יחיאל צבי וצביה גולדה ע"ה
וְזֶהוּ אֶצְלִי פֵּרוּשׁ (בראשית ב יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", כִּי זֶה הַמַּאֲמָר אֵינֶנּוּ עֹנֶשׁ עַל הַמֶּרִי*, כִּי אִלּוּ הָיָה כֵּן אֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיְּקֻלַּל עוֹד בְּחֶטְאוֹ*, אֲבָל* שֶׁיֵּעָנֵשׁ בָּעֹנֶשׁ הַנִּגְזָר עָלָיו אִם יַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה, וְהוּא: שֶׁיִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, לֹא דָּבָר אַחֵר, וּמַדּוּעַ יְקַלֵּל עוֹד מַעֲשֵׂה יָדָיו וְשֶׁתִּהְיֶה הָאֲדָמָה אֲרוּרָה בַּעֲדוֹ. אֲבָל סוֹד הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ: כִּי כָּל שְׁלֵמוּת מִזְגוֹ וֶהֱיוֹתוֹ שׁוֹכֵן בְּמִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת* לֹא יַסְפִּיק כָּל זֶה לִהְיוֹתוֹ חַי לָעַד לְעוֹלָם אִם לֹא מִצַּד תִּגְבֹּרֶת הַנֶּפֶשׁ וְכֹחָהּ, וְיָדוּעַ שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּגְבַּר כְּפִי מַה שֶּׁיַּרְבֶּה הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וִימַעֵט מֵהַבִּיט בַּמְפֻרְסָמוֹת*, וְיָדוּעַ שֶׁזֶּה הָעֵץ* אֵיזֶה שֶׁיִּהְיֶה, הָיָה מִטִּבְעוֹ לְהָעִיר הָאָדָם וּלְהַמְשִׁיכוֹ אֶל הַמְפֻרְסָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרֹא אַבָּא וְאִמָּא עַד שֶׁטּוֹעֵם טַעַם דָּגָן", וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ", כִּי הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ תִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, כִּי יִתְחַזְּקוּ כֹּחוֹת הַגּוּף וְתֵחָלֵשׁ נַפְשְׁךָ, וְאַתָּה מִצַּד גּוּפְךָ אֵינְךָ רָאוּי לְחַיִּים. הִנֵּה אִם כֵּן, בְּזֶה הַפָּסוּק בָּאָה אֵלָיו הָאַזְהָרָה וְטַעֲמָהּ, לֹא עָנְשָׁהּ* כְּלָל•.
טעות האישה
וְהָאִשָּׁה לֹא יָרְדָה לְסוֹד הָעִנְיָן וְטַעֲמוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָאָדָם גַּם כֵּן לֹא הֱבִינוֹ, וּמִפְּנֵי זֶה הָאִשָּׁה לָקְחָה הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָם – שֶׁיִּהְיֶה טֶבַע הָעֵץ הַהוּא מַשְׁחִית* אֶת הַגּוּף בְּטִבְעוֹ, וְזֶהוּ אָמְרוֹ (בראשית ג ו): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" וגו', הֶאֱרִיךְ הַכָּתוּב בָּזֶה לְהוֹדִיעֵנוּ טָעוּת הָאִשָּׁה מֶה הָיָה•, כִּי לְפִי מַחֲשַׁבְתָּהּ לְדִבְרֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁטֶּבַע הָעֵץ לְהַשְׁחִית הַגּוּף מִצַּד מֶזֶג הַגּוּף, רָאֲתָה שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר, כִּי כְּבָר כָּתְבוּ הַחֲכָמִים כֻּלָּם שֶׁהוּא מִן הַנִּמְנָע* שֶׁהַסַּמִּים הַמְמִיתִים יִהְיֶה רֵיחָם וְטַעֲמָם וְקֻרְבָתָם נָאוֹת* לַגּוּף, וְכָל מַה שֶּׁיִּמָּצֵא שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב בְּטַעֲמוֹ וְנָאוֹת בְּרֵיחוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מִכְּלַל סַמֵּי הַמָּוֶת, וּמִפְּנֵי זֶה בִּרְאוֹת הָאִשָּׁה הַפְּרִי הַהוּא וּתְכוּנוֹתָיו וְרֵיחוֹ וְתָאֳרוֹ*, שֶׁהוּא מִתְיַחֵס אֶל הַמֶּזֶג הָאֱנוֹשִׁי, שָׁפְטָה בִּסְבָרָתָהּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה מֵמִית וְלֹא מְקַצֵּר חַיִּים. וְאֵין סָפֵק, שֶׁמִּשְׁפָּטָהּ* הָיָה צוֹדֵק כְּפִי טֶבַע הַפְּרִי וּמֶזֶג הַגּוּף, שֶׁלֹּא הָיָה מַחֲלִישׁ הַגּוּף וּמְחַסְּרוֹ, אֲבָל* הָיָה מְחַזֵּק הַגּוּף וְכֹחוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁמִּצַּד שֶׁהָיָה מְחַזֵּק אוֹתוֹ הָיָה מַחֲלִישׁ הַנֶּפֶשׁ עַד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לָהּ לְקַיֵּם הַגּוּף אֶלָּא הַקִּיּוּם הָרָאוּי אֵלָיו כְּפִי מִזְגוֹ וְטִבְעוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּעָנֵשׁ הָאָדָם בְּעָבְרוֹ מִצְוַת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הֱיוֹתוֹ בֶּן מָוֶת לֹא הָיָה עֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אֲבָל הָיָה עָנְשׁוֹ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּחַר תַּאֲוַת הָעִנְיָנִים הַמְפֻרְסָמִים, כֵּן יִהְיֶה עַל כָּרְחוֹ צָרִיךְ אֲלֵיהֶם יוֹתֵר* וְנִשְׁקָע אֲלֵיהֶם, שֶׁיָּדוּעַ, כִּי כַּאֲשֶׁר יִמְצָא הָאָדָם הַמִּצְטָרֵךְ אֵלָיו בִּנְקַלָּה*, לֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְלִהְיוֹתוֹ נִשְׁקָע בַּמְפֻרְסָמוֹת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִזְרַע וְהָאֲדָמָה תַּצְמִיחַ קוֹץ וְדַרְדַּר, יִכְלֶה זְמַנּוֹ בְּנֵזֶק וּבֶהָלָה בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ, עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלָיו קִנְיָן חָשׁוּב, כִּי אִם – "עִנְיָן", כְּלוֹמַר: הִתְעַסְּקוּת בִּלְתִּי בַּעַל תַּכְלִית*, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת (ב כו): "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס", רָצָה לוֹמַר: שֶׁלֹּא תַגִּיעַ אֵלָיו רַק טִרְדָּה וּמַחְשָׁבָה וְהִתְעַסְּקוּת לְבַד. וּלְכָךְ גֹּרַשׁ מִגַּן עֵדֶן וְהוּשַׂם בְּמַחֲשַׁכֵּי הָאֲדָמָה לַחְשֹׁב בָּהּ מַחֲשָׁבוֹת.
___________________________________
הַמֶּרִי – העבירה על דבר ה'. שֶׁיְּקֻלַּל עוֹד בְּחֶטְאוֹ – שייענש עונש נוסף. אֲבָל – אלא. בְּמִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת – גן עדן, המעולה שבמקומות. בַּמְפֻרְסָמוֹת – בעניינים הגשמיים. הָעֵץ – עץ הדעת טוב ורע. לֹא עָנְשָׁהּ – אינו בבחינת עונש אלא טעם לאיסור. מַשְׁחִית – מזיק ולכן מביא למיתה. מִן הַנִּמְנָע – לא יתכן. נָאוֹת – ראוי. וְתָאֳרוֹ – מראהו. שֶׁמִּשְׁפָּטָהּ – מסקנתה ההגיונית. אֲבָל – אלא. צָרִיךְ אֲלֵיהֶם יוֹתֵר וכו' – ישתעבד בעמל רב לעסוק בענייני גשמיות. בִּנְקַלָּה – בקלות. בִּלְתִּי בַּעַל תַּכְלִית – שלא מגיעה למטרתה.
ביאורים
חטא האדם הראשון ועונשו מעלים שאלות רבות. ראשית, מדוע נענש האדם בעונש כה חמור על מעשה שנראה לכאורה קטן ושולי? כמו כן, מדוע נענש יותר ממה שנאמר לו, שהרי ה' אמר לו שאם יאכל מעץ הדעת יענש במיתה, אם כן מדוע קילל ה' גם את האדמה אשר מכאן ואילך "קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" [בראשית ג, יח]? הר"ן מבאר פרשייה זו בביאור מעמיק.
האדם יכול לחיות לעולם. יש בתוכו איזון עדין בין כוחות הגוף אשר יכול להחזיק מעמד לנצח. אלא שעל מנת לשמור על איזון זה על האדם לא להימשך אחר תאוותיו ולא לנטות אחר אחד מכוחות הגוף. אם לא יעשה כן, האיזון ייפגם ויגרום למיתתו. האפשרות שלא לצאת מהאיזון קיימת רק אם נפשו של האדם תהיה הדומיננטית בדרך חייו. דבר זה יקרה כאשר האדם יהיה עסוק במושכלות, דהיינו יעסוק בעניינים רוחניים ולא בסיפוק תאוותיו. רק בדרך זו יחיה לנצח. כאשר האדם אכל מעץ הדעת בגלל שנטה אחרי תאוות גופו הוא הפך מיד לבן מוות. "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" [בראשית ב, יז] זהו אינו עונש אלא תוצאה ישירה של מעשה האדם.
הטעות הגדולה של האישה הייתה שהיא חשבה שעץ זה הוא מורעל והאוכל ממנו מת. היא הבינה שה' אמר שלא לאכול מהעץ כי הוא מזיק לגוף. ישנו חוק טבע מופלא אשר קובע שכל מאכל או משקה שאינם ראויים למאכל אדם, דוחים את האדם במראם ובריחם. כשהתקרבה האשה לעץ, היא הריחה את ריחו הטוב וראתה את המראה הנעים לעיניים של פירותיו. היא שיערה שאלו פירות טעימים וטובים וממילא חשבה שצו ה' אינו נכון, חלילה, וחטאה באכילתו. לאמתו של דבר, היא צדקה. העץ אכן היה טוב לגוף וחיזק את הכוחות הפיזיים, בין אם נאמר שהוא היה חיטה או גפן, כדעות השונות המופיעות בחז"ל [סנהדרין ע:]. אולם היא לא הבינה את צו ה' לאשורו, אשר רצה למנוע מהאדם לאכול מפירותיו הטובים של העץ מכיוון שהם ימשכוהו אחר התאווה ויביאוהו למיתה.
בנוסף להפיכתו לבן מוות, האדם נענש בעבודת אדמה קשה ומאומצת. מידה כנגד מידה למעשהו. האדמה נתנה לו את מזונו בקלות וזה גרם לו לנטות אחרי התאווה. אם כן, מכאן ואילך הוא יעבוד קשה כדי להפיק מזון מהאדמה, ואולי כך לא יימשך אחרי תאוות גופו.
הרחבות
•העונשים – התערבות ה' או תוצאה ישירה מהחטא
לֹא עָנְשָׁהּ כְּלָל. הר"ן מסביר שהקללה שנתקלל אדם הראשון היא עונשו, אולם העובדה שנהיה בן-מוות אינה עונש אלא תוצאה ישירה ממעשיו. נראה מכך שהוא חולק על הקביעה של רבי חיים מוולוז'ין שהעונשים של הקב"ה כולם תוצאות ישירות ממעשינו ולא עונשים חיצוניים: "אינו על דרך העונש ונקימה חס ושלום. רק 'חטאים תרדף רעה', שהחטא עצמו הוא עונשו... שכל מעשיו וענייניו נרשמים מאליהם כל אחד במקורו ושרשו והוא מוכרח לקבל דינו" [נפש החיים א, יב]. אולם אין הכרח שהדברים סותרים. מדברי נפש החיים עולה שהוא מדבר על עונשים לעולם הבא, שהרי הוא עוסק במה שמעשיו נרשמים ב'מקורם ושורשם' והיינו בשמיים. אולם בעולמנו החומרי לא באים עונשים רוחניים באופן מידי, אלא רק בהתערבות מיוחדת של ה', כמו הקללה שקיבל אדם הראשון (ולכן הדגיש הר"ן שעונש המוות היה יוצא דופן, שאף על פי שהוא בעולם הזה הוא היה תוצאה מידית ממעשיהם).
•שורש החטאים – טעויות בהבנה שלנו
טָעוּת הָאִשָּׁה מֶה הָיָה. הר"ן מסביר כי חטא האישה התחיל מטעות, ועל כן אפשר להחשיבה כקרובה לשוגג. בדרך דומה כתב אור החיים : "אין כל כך אשמה על חוה, כי לא חשבה שיש בריה בעולם שבראה ה' להבחין בה (לנסות בה) אהבת ברואיו שהוא הנחש שנתלבש בו השטן" [בראשית ג, ו]. חטא חוה הוא שורש לכל החטאים, ועל כן מדברי הר"ן ואור החיים עלינו להבין כי כל החטאים שלנו נובעים מבלבול, ומחוסר יכולת לראות את המציאות האמתית ולקרוא את נפשנו נכונה.
שאלות לדיון
במציאות שאנו מכירים נראה שדווקא העוסקים במושכלות הם אנשים חלשים יותר. האם זה מסתדר עם דברי הר"ן?
האם לפי דברי הר"ן מטרתנו "להשמיד" את הגוף?
לעילוי נשמת מרת צילה בת יחיאל צבי וצביה גולדה ע"ה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
איך ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להתכונן לחגים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
