ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
וּבְעֵדִים זוֹמְמִין נִכְתַּב לָשׁוֹן שָׁוֶה* לְאוֹתוֹ שֶׁנִּכְתַּב בְּיָחִיד הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר: "וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב", וְהוֹרָה אוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁאֵין מְצִיאוּת עֵדִים זוֹמְמִין רָחוֹק כִּמְצִיאוּת עִיר הַנִּדַּחַת, אֲבָל הוּא רָחוֹק כְּיָחִיד עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְצָרִיךְ טַעַם לָמָּה*, שֶׁאֵין זֶה מִפְּנֵי חֹמֶר הַעֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חֲמוּרוֹת כָּזוֹ. אֲבָל הַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאֹמַר: יָדוּעַ הוּא, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁמֻּחְזָק בְּשֶׁקֶר אֵינוֹ רָגִיל לִהְיוֹת מְשַׁקֵּר בְּדָבָר שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּמִילְּתָא דַעֲבִידָא לְאִיגְלוּיֵי* אֲפִלּוּ קָרוֹב אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמָנִין בְּכָךְ. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁרֹב הַמְשַׁקְּרִים לֹא הָיוּ בּוֹדִים* מִלִּבָּם דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה כְּלָל, אֲבָל בְּמַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁנַּעֲשָׂה יְשַׁקְּרוּ וִישַׁנּוּ צוּרָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַדָּבָר שֶׁיְּשַׁקֵּר בּוֹ עָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר אַחַר אֲשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה. וְאִם יִמָּצֵא מְכַזֵּב* יִהְיֶה בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ מַעֲשֶׂה אַחֵר לְגַמְרֵי, יִהְיֶה זָר מְאֹד, אֲבָל לֹא יִמָּצֵא מְכַזֵּב שֶׁיַּפְלִיג בְּשִׁקְרוּתוֹ כָּל כָּךְ שֶׁיָּעִיד בְּדָבָר שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְהוּא לֹא הָיָה כְּלָל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בַּזְּמַן שֶׁהוּא מֵעִיד שֶׁנַּעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, אִם לֹא שֶׁיִּזְדַּמֵּן זֶה עַל צַד הַתַּכְלִית הַזָּרוּת הַגָּמוּר*, לְפִי שֶׁהַמְכַזֵּב יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מֵאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁרָאוּהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁיּוֹכִיחוּ עָלָיו חֶרְפָּתוֹ. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁעִנְיַן עֵדִים זוֹמְמִין הוּא עַל זֶה הַצַּד, שֶׁהֵם מְעִידִים בְּדָבָר אֶחָד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּבִזְמַן פְּלוֹנִי, וְהַמְּזִימִין בָּאִים וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא הָיוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא כְּלָל בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְהִמָּצֵא מְכַזֵּב בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה רָחוֹק מְאֹד, וּמִפְּנֵי רֹחַק מְצִיאוּת זֶה צִוְּתָה הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁנַּעֲנִישׁ הָעֵדִים הָאֵלֶּה לִדְרֹשׁ הֵיטֵב אִם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁהִפְלִיגוּ לְשַׁקֵּר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
האמונה למזימים
וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ הוּא שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁנַּאֲמִין לְאַחַר הַדְּרִישָׁה הַטּוֹבָה הַמְזִימִין יוֹתֵר מֵהַמּוּזָמִין, וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ*, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא עב ב), וְהַטַּעַם בָּזֶה: לְפִי שֶׁיּוֹתֵר רָחוֹק שֶׁיְּשַׁקְּרוּ הַמְּזִימִין מֵהַמּוּזָמִין, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מַכְנִיסִים עַצְמָם בְּדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר, אַף עַל פִּי כֵן הַמְזִימִין מַכְנִיסִים עַצְמָם בָּזֶה יוֹתֵר, כִּי הַמּוּזָמִין אוּלַי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא רָאָם שׁוּם אָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ זְמַן וְלָכֵן הִכְנִיסוּ עַצְמָם בְּאוֹתוֹ שֶׁקֶר עִם הֱיוֹתוֹ זָר, אֲבָל הַמְזִימִין, אִם אֵין הָאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶם, אֵיךְ לֹא יִירְאוּ* מֵהַמּוּזָמִין שֶׁיּוֹדְעִים הָאֱמֶת בְּעַצְמָם שֶׁיּוֹכִיחוּ שֶׁהָאֱמֶת אִתָּם • וְיָעִידוּ זֶה אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁרָאוּם שָׁם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאָמְרוּ שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אוֹ לֹא. הִנֵּה אֵין סָפֵק שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַמּוּזָמִין לֹא יְבָרְרוּ שֶׁהָאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶם – שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין הַמְזִימִין יוֹתֵר •.
החידוש בעדים זוממים
וְלֹא יִסְתֹּר מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) דְּ"עֵדִים זוֹמְמִין חִדּוּשׁ הוּא, דְּמַאי חֲזִית* דִּסְמַכְתְּ אַהָנֵי סְמוֹךְ אַהָנֵי", שֶׁרוֹצִים לוֹמַר: שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לִסְמֹךְ עַל הַנִּרְאֶה מֵהַמַּעֲשֶׂה אִם הוּא אֱמֶת אִם לָאו, כִּי אִם עַל עֵדוּת שְׁנֵי עֵדִים, שֶׁהֲרֵי הֶאֱמִינָה הַתּוֹרָה שְׁנֵי קַלֵּי עוֹלָם* כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יְהוּ פְּסוּלִים לְהָעִיד כְּמֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל שֶׁיָּדַעְנוּ בָּהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ בְּשִׂיחָה קַלָּה. הִנֵּה אִם כֵּן, כְּשֶׁנִּסְמֹךְ כָּאן עַל הַמְּזִימִין יוֹתֵר מֵהַמּוּזָמִין מִפְּנֵי הֱיוֹת דִּבְרֵי הַמְזִימִין יוֹתֵר נִרְאִים שֶׁיְּהוּ אֱמֶת, הוּא חִדּוּשׁ וִיצִיאָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם הַדְּבָרִים מַרְאִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, שֶׁכְּפִי הֱיוֹת הַדָּבָר מְכֹעָר וְרָחוֹק שֶׁיִּמָּצֵא, חִיְּבָה הַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֹשׁ הָעִנְיָן הֵיטֵב קֹדֶם שֶׁנַּאֲמִינֵהוּ וְנִפְסֹק עָלָיו הַדִּין.
___________________________________
שָׁוֶה – זהה. לָמָּה – מדוע עדים זוממים זו עבירה שמציאותה רחוקה. דְּמִילְּתָא דַעֲבִידָא לְאִיגְלוּיֵי – דבר העשוי להתגלות. בּוֹדִים – ממציאים שקר. מְכַזֵּב – משקר. תַּכְלִית הַזָּרוּת הַגָּמוּר – רחוק לגמרי. תְרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ – שניים מול שניים, ומדוע נאמין לעדים המזימים. יִירְאוּ – יפחדו. דְּמַאי חֲזִית וכו' – מה ראית לסמוך על השניים יותר מעל הראשונים. קַלֵּי עוֹלָם – אנשים קלים ופשוטים.
ביאורים
למדנו כבר לעיל שהשופטים חייבים להיות ערים למציאות העומדת לפניהם ולפיה להתאמץ לברר את האמת. לדברי הר"ן התורה הדגישה שעל השופטים לדרוש ולחקור היטב דווקא בעדות על דבר שנדיר שיקרה, מכיוון שאז יש סיכוי טוב שהוא לא קרה כלל והעדים משקרים.
התורה חידשה לנו שכאשר באו עדים והעידו על אדם עדות מסוימת, על מנת לחייבו, ואחר כך באו עדים אחרים והעידו שאותם עדים כלל לא יכלו לראות את אותה העדות, מכיוון שבאותה השעה שלפי דבריהם התרחש בה הסיפור, הם היו עימם במקום אחר – יש להאמין לדברי העדים השניים, המזימים את הראשונים, ולהעניש את העדים הראשונים בכך שנחייב אותם במה שזממו לחייב את האדם שהעידו נגדו.
לכאורה מקרה של עדים זוממים אינו דבר נדיר, ואם כן קשה מדוע התורה כתבה על עדות זאת שיש לדרוש ולחקור היטב? התשובה לשאלה תהיה מובנת על פי מה שפתחנו בו. תפקידו של בית הדין אינו רק להתבונן על טענותיהם של בעלי הדינים ועל דברי העדים, אלא לנסות, כמידת יכולתם, להתבונן, לשאול, 'להיכנס לראש' של הנידונים, ועל ידי זה 'להרכיב את הפאזל' כולו ולבחון מה באמת קרה בשטח. לכן, אם ננסה לבדוק מהי הסבירות שאדם העז להעיד עדות שקר, שאינה רק שינוי בפרט מפרטי המעשה, אלא עדות על מקרה שלא היה נוכח בו, שכל אדם שראה אותו באותו הזמן במקום אחר יוכל להכחיש את אמיתותה, נמצא שהסבירות היא קטנה מאד, ולכן אם באו עדים וטענו טענה שכזאת, יש לבדוק היטב את אמיתות טענותיהם.
הר"ן ממשיך ואומר שמכאן נוכל להבין מדוע לאחר דרישה וחקירה, אנו מאמינים דווקא לעדים השניים, כיוון שקשה להאמין שהם שיקרו שהרי אם האמת אינה כדבריהם, הם היו מפחדים מכך שהעדים הראשונים יצליחו להפריך את דבריהם בקלות, מכיוון שלצורך כך הם צריכים בסך הכל להוכיח שהם כן היו במקום המעשה, וסביר שימצאו לכך עדויות בקרב אנשי המקום. ולכן אם בכל זאת הם העזו להעיד, יש סבירות גבוהה יותר שהם צודקים.
הרחבות
•צדקת מערכת המשפט בישראל
הִנֵּה אֵין סָפֵק... שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין הַמְזִימִין יוֹתֵר. הר"ן מבאר את ההיגיון העומד מאחורי ההלכה להאמין דווקא לעדים המזימים כנגד העדים המוזמים. אולם בישראל ההיגיון אינו הכלי המבקר היחיד של מערכת המשפט על מנת להוציא משפט צדק. הרמב"ן מבאר מדוע עדים זוממים נענשים רק אם עדיין לא נענש הנידון: "והטעם בזה, בעבור כי משפט העדים המוזמין בגזרת השליט... אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעוונו מת ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם, כמו שאמר הכתוב 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו' [תהלים לז, לג]. ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, 'כי המשפט לאלוהים הוא' [דברים א, יז] ו'בקרב אלוהים ישפוט' [תהלים פב, א]. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל, וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט." [רמב"ן דברים יט, יט] מדבריו עולה שהקב"ה בעצמו מנתב את ההליך המשפטי והוא 'חתום' על התוצאות. לכן, דבר שלא ניתן להשיב ולתקנו – נעשה בהכרח על פי רצון ה' בשל שיקולים שלא תמיד אנו מודעים להם.
שאלות לדיון
האם ניתן להזים עדים על ידי סרטים, תמונות והקלטות?
הר"ן אומר שהמזימים יותר מהימנים מהמוזמים כיוון שהם לוקחים סיכון גדול יותר. האם הייתם טוענים טענה זו כיום בבית משפט? מדוע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מותר להכין קפה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
