ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
וּבְעֵדִים זוֹמְמִין נִכְתַּב לָשׁוֹן שָׁוֶה* לְאוֹתוֹ שֶׁנִּכְתַּב בְּיָחִיד הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר: "וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב", וְהוֹרָה אוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁאֵין מְצִיאוּת עֵדִים זוֹמְמִין רָחוֹק כִּמְצִיאוּת עִיר הַנִּדַּחַת, אֲבָל הוּא רָחוֹק כְּיָחִיד עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְצָרִיךְ טַעַם לָמָּה*, שֶׁאֵין זֶה מִפְּנֵי חֹמֶר הַעֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חֲמוּרוֹת כָּזוֹ. אֲבָל הַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאֹמַר: יָדוּעַ הוּא, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁמֻּחְזָק בְּשֶׁקֶר אֵינוֹ רָגִיל לִהְיוֹת מְשַׁקֵּר בְּדָבָר שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּמִילְּתָא דַעֲבִידָא לְאִיגְלוּיֵי* אֲפִלּוּ קָרוֹב אֲפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמָנִין בְּכָךְ. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁרֹב הַמְשַׁקְּרִים לֹא הָיוּ בּוֹדִים* מִלִּבָּם דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה כְּלָל, אֲבָל בְּמַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁנַּעֲשָׂה יְשַׁקְּרוּ וִישַׁנּוּ צוּרָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַדָּבָר שֶׁיְּשַׁקֵּר בּוֹ עָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר אַחַר אֲשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה. וְאִם יִמָּצֵא מְכַזֵּב* יִהְיֶה בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ מַעֲשֶׂה אַחֵר לְגַמְרֵי, יִהְיֶה זָר מְאֹד, אֲבָל לֹא יִמָּצֵא מְכַזֵּב שֶׁיַּפְלִיג בְּשִׁקְרוּתוֹ כָּל כָּךְ שֶׁיָּעִיד בְּדָבָר שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְהוּא לֹא הָיָה כְּלָל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בַּזְּמַן שֶׁהוּא מֵעִיד שֶׁנַּעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, אִם לֹא שֶׁיִּזְדַּמֵּן זֶה עַל צַד הַתַּכְלִית הַזָּרוּת הַגָּמוּר*, לְפִי שֶׁהַמְכַזֵּב יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מֵאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁרָאוּהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁיּוֹכִיחוּ עָלָיו חֶרְפָּתוֹ. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁעִנְיַן עֵדִים זוֹמְמִין הוּא עַל זֶה הַצַּד, שֶׁהֵם מְעִידִים בְּדָבָר אֶחָד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּבִזְמַן פְּלוֹנִי, וְהַמְּזִימִין בָּאִים וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא הָיוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא כְּלָל בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְהִמָּצֵא מְכַזֵּב בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה רָחוֹק מְאֹד, וּמִפְּנֵי רֹחַק מְצִיאוּת זֶה צִוְּתָה הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁנַּעֲנִישׁ הָעֵדִים הָאֵלֶּה לִדְרֹשׁ הֵיטֵב אִם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁהִפְלִיגוּ לְשַׁקֵּר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
האמונה למזימים
וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ הוּא שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁנַּאֲמִין לְאַחַר הַדְּרִישָׁה הַטּוֹבָה הַמְזִימִין יוֹתֵר מֵהַמּוּזָמִין, וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ*, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא עב ב), וְהַטַּעַם בָּזֶה: לְפִי שֶׁיּוֹתֵר רָחוֹק שֶׁיְּשַׁקְּרוּ הַמְּזִימִין מֵהַמּוּזָמִין, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מַכְנִיסִים עַצְמָם בְּדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְבָּרֵר, אַף עַל פִּי כֵן הַמְזִימִין מַכְנִיסִים עַצְמָם בָּזֶה יוֹתֵר, כִּי הַמּוּזָמִין אוּלַי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא רָאָם שׁוּם אָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ זְמַן וְלָכֵן הִכְנִיסוּ עַצְמָם בְּאוֹתוֹ שֶׁקֶר עִם הֱיוֹתוֹ זָר, אֲבָל הַמְזִימִין, אִם אֵין הָאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶם, אֵיךְ לֹא יִירְאוּ* מֵהַמּוּזָמִין שֶׁיּוֹדְעִים הָאֱמֶת בְּעַצְמָם שֶׁיּוֹכִיחוּ שֶׁהָאֱמֶת אִתָּם • וְיָעִידוּ זֶה אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁרָאוּם שָׁם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאָמְרוּ שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אוֹ לֹא. הִנֵּה אֵין סָפֵק שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַמּוּזָמִין לֹא יְבָרְרוּ שֶׁהָאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶם – שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין הַמְזִימִין יוֹתֵר •.
החידוש בעדים זוממים
וְלֹא יִסְתֹּר מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) דְּ"עֵדִים זוֹמְמִין חִדּוּשׁ הוּא, דְּמַאי חֲזִית* דִּסְמַכְתְּ אַהָנֵי סְמוֹךְ אַהָנֵי", שֶׁרוֹצִים לוֹמַר: שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לִסְמֹךְ עַל הַנִּרְאֶה מֵהַמַּעֲשֶׂה אִם הוּא אֱמֶת אִם לָאו, כִּי אִם עַל עֵדוּת שְׁנֵי עֵדִים, שֶׁהֲרֵי הֶאֱמִינָה הַתּוֹרָה שְׁנֵי קַלֵּי עוֹלָם* כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יְהוּ פְּסוּלִים לְהָעִיד כְּמֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל שֶׁיָּדַעְנוּ בָּהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ בְּשִׂיחָה קַלָּה. הִנֵּה אִם כֵּן, כְּשֶׁנִּסְמֹךְ כָּאן עַל הַמְּזִימִין יוֹתֵר מֵהַמּוּזָמִין מִפְּנֵי הֱיוֹת דִּבְרֵי הַמְזִימִין יוֹתֵר נִרְאִים שֶׁיְּהוּ אֱמֶת, הוּא חִדּוּשׁ וִיצִיאָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם הַדְּבָרִים מַרְאִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, שֶׁכְּפִי הֱיוֹת הַדָּבָר מְכֹעָר וְרָחוֹק שֶׁיִּמָּצֵא, חִיְּבָה הַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֹשׁ הָעִנְיָן הֵיטֵב קֹדֶם שֶׁנַּאֲמִינֵהוּ וְנִפְסֹק עָלָיו הַדִּין.
___________________________________
שָׁוֶה – זהה. לָמָּה – מדוע עדים זוממים זו עבירה שמציאותה רחוקה. דְּמִילְּתָא דַעֲבִידָא לְאִיגְלוּיֵי – דבר העשוי להתגלות. בּוֹדִים – ממציאים שקר. מְכַזֵּב – משקר. תַּכְלִית הַזָּרוּת הַגָּמוּר – רחוק לגמרי. תְרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ – שניים מול שניים, ומדוע נאמין לעדים המזימים. יִירְאוּ – יפחדו. דְּמַאי חֲזִית וכו' – מה ראית לסמוך על השניים יותר מעל הראשונים. קַלֵּי עוֹלָם – אנשים קלים ופשוטים.
ביאורים
למדנו כבר לעיל שהשופטים חייבים להיות ערים למציאות העומדת לפניהם ולפיה להתאמץ לברר את האמת. לדברי הר"ן התורה הדגישה שעל השופטים לדרוש ולחקור היטב דווקא בעדות על דבר שנדיר שיקרה, מכיוון שאז יש סיכוי טוב שהוא לא קרה כלל והעדים משקרים.
התורה חידשה לנו שכאשר באו עדים והעידו על אדם עדות מסוימת, על מנת לחייבו, ואחר כך באו עדים אחרים והעידו שאותם עדים כלל לא יכלו לראות את אותה העדות, מכיוון שבאותה השעה שלפי דבריהם התרחש בה הסיפור, הם היו עימם במקום אחר – יש להאמין לדברי העדים השניים, המזימים את הראשונים, ולהעניש את העדים הראשונים בכך שנחייב אותם במה שזממו לחייב את האדם שהעידו נגדו.
לכאורה מקרה של עדים זוממים אינו דבר נדיר, ואם כן קשה מדוע התורה כתבה על עדות זאת שיש לדרוש ולחקור היטב? התשובה לשאלה תהיה מובנת על פי מה שפתחנו בו. תפקידו של בית הדין אינו רק להתבונן על טענותיהם של בעלי הדינים ועל דברי העדים, אלא לנסות, כמידת יכולתם, להתבונן, לשאול, 'להיכנס לראש' של הנידונים, ועל ידי זה 'להרכיב את הפאזל' כולו ולבחון מה באמת קרה בשטח. לכן, אם ננסה לבדוק מהי הסבירות שאדם העז להעיד עדות שקר, שאינה רק שינוי בפרט מפרטי המעשה, אלא עדות על מקרה שלא היה נוכח בו, שכל אדם שראה אותו באותו הזמן במקום אחר יוכל להכחיש את אמיתותה, נמצא שהסבירות היא קטנה מאד, ולכן אם באו עדים וטענו טענה שכזאת, יש לבדוק היטב את אמיתות טענותיהם.
הר"ן ממשיך ואומר שמכאן נוכל להבין מדוע לאחר דרישה וחקירה, אנו מאמינים דווקא לעדים השניים, כיוון שקשה להאמין שהם שיקרו שהרי אם האמת אינה כדבריהם, הם היו מפחדים מכך שהעדים הראשונים יצליחו להפריך את דבריהם בקלות, מכיוון שלצורך כך הם צריכים בסך הכל להוכיח שהם כן היו במקום המעשה, וסביר שימצאו לכך עדויות בקרב אנשי המקום. ולכן אם בכל זאת הם העזו להעיד, יש סבירות גבוהה יותר שהם צודקים.
הרחבות
•צדקת מערכת המשפט בישראל
הִנֵּה אֵין סָפֵק... שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין הַמְזִימִין יוֹתֵר. הר"ן מבאר את ההיגיון העומד מאחורי ההלכה להאמין דווקא לעדים המזימים כנגד העדים המוזמים. אולם בישראל ההיגיון אינו הכלי המבקר היחיד של מערכת המשפט על מנת להוציא משפט צדק. הרמב"ן מבאר מדוע עדים זוממים נענשים רק אם עדיין לא נענש הנידון: "והטעם בזה, בעבור כי משפט העדים המוזמין בגזרת השליט... אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעוונו מת ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם, כמו שאמר הכתוב 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו' [תהלים לז, לג]. ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, 'כי המשפט לאלוהים הוא' [דברים א, יז] ו'בקרב אלוהים ישפוט' [תהלים פב, א]. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל, וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט." [רמב"ן דברים יט, יט] מדבריו עולה שהקב"ה בעצמו מנתב את ההליך המשפטי והוא 'חתום' על התוצאות. לכן, דבר שלא ניתן להשיב ולתקנו – נעשה בהכרח על פי רצון ה' בשל שיקולים שלא תמיד אנו מודעים להם.
שאלות לדיון
האם ניתן להזים עדים על ידי סרטים, תמונות והקלטות?
הר"ן אומר שהמזימים יותר מהימנים מהמוזמים כיוון שהם לוקחים סיכון גדול יותר. האם הייתם טוענים טענה זו כיום בבית משפט? מדוע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
