ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אֲבָל יֵשׁ כָּאן מְקוֹם שְׁאֵלָה: שֶׁלְּאַחַר קְרִיעַת יַם סוּף מָצִינוּ כָּתוּב (שמות יד לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", וְאִם כֵּן, נִרְאֶה שֶׁקֹּדֶם זֶה לֹא הָיְתָה אֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה עָלָיו •.
דברי תימה במעשי משה
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: שֶׁתֵּכֶף שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הָאוֹתוֹת הֶאֱמִינוּ בּוֹ הַאֲמָנָה גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּאֲמֵן הָעָם", כִּי לָמָּה יַאֲמִינוּ בּוֹ יוֹתֵר בִּקְרִיעַת יַם סוּף מִמַּה שֶּׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ בְּכָל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרַיִם, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ יוֹצְאִים מִטִּבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִנְהָגוֹ. אֲבָל הַדָּבָר הַזֶּה מְבָאֵר הַרְבֵּה סְפֵקוֹת גְּדוֹלוֹת הַנּוֹפְלוֹת בְּעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְהוּא: שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁעָשָׂה הָאוֹתוֹת הֶאֱמִינוּ בּוֹ הַאֲמָנָה שְׁלֵמָה, אֲבָל לְאַחַר מִכָּאן רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁל תֵּימַהּ*, שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְבָּאֵר. רִאשׁוֹנָה: שֶׁאַחַר אֲשֶׁר פָּקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְרָצָה לְהַצִּילָם מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַנְחִילָם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ וְצִוָּה לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ג טז-יז): "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וגו' פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וגו' וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם וגו' אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" וגו', מַה טַּעַם לִגְנֹב לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה כְּלָל, שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ (שם שם יח): "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", וְהִנֵּה זֶה דֶּרֶךְ עֲבָדִים שֶׁאֵין יָדָם תַּקִּיפָה שֶׁרוֹצִים לִבְרֹחַ וּמִתְנַכְּלִים* אֶל אֲדוֹנֵיהֶם לִבְרֹחַ, וְלָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ שְׁלוּחֵי ה' יִתְבָּרַךְ לֹא אָמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בְּיָד רָמָה שֶׁהִגִּיעַ קִיצָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל וְשֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם עוֹד, הֲיַד ה' תִּקְצַר מֵהַכְנִיע לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְהוֹדוֹת הַדָּבָר גַּם כִּי* יֹאמְרוּ אֵלָיו בְּפֵרוּשׁ, הֲלוֹא אִם לֹא יַסְפִּיקוּ בָּזֶה עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא עָלָיו, יוֹסִיף עוֹד עֲלֵיהֶם כָּהֵנָּה. וְזֶה בֶּאֱמֶת עִנְיָן שֶׁרָאוּי שֶׁיְּסַפְּקוּ* מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁהֶאֱמִינוּ בּוֹ בְּמֹשֶׁה בִּתְחִלָּה עַל פִּי הָאוֹתוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּאֲמֵן הָעָם", שֶׁהָיָה לָהֶם לְסָפֵק: אִם הוּא שְׁלִיחַ ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, לָמָּה יִירָא מֵהַגִּיד לְפַרְעֹה כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְזֶה בֶּאֱמֶת עִנְיָן סָתוּם צָרִיךְ לְהִתְבָּאֵר.
מדוע יציאת מצרים נעשתה בעורמה
וַאֲפִלּוּ אִם נִדְחֹק בָּזֶה וְנֹאמַר שֶׁעָשָׂה כֵּן כְּדֵי לְהַרְאוֹת קְשִׁי עָרְפּוֹ* שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַקַּל יְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בִּדְבַר ה' יִתְבָּרַךְ, עֲדַיִן יִשָּׁאֵר לָנוּ מְקוֹם סָפֵק גָּדוֹל, בְּאָמְרוֹ (שמות יא ב): "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ" וגו', וְזֶה בֶּאֱמֶת נִרְאֶה עִנְיָן זָר מַתְמִיהַּ מְאֹד, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאַנְשֵׁי מִצְרַיִם הָיוּ חַיָּבִים לָהֶם שְֹכָרָם שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּ"סַנְהֶדְרִין" (צא א), לֹא הָיוּ רְאוּיִים לָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּעָקְבָּה* וּבִדְרָכִים שֶׁל אַנְשֵׁי רְמִיָּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא הָיְתָה יָדָם תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם לֹא הָיָה רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְכָל שֶׁכֵּן אַחַר שֶׁיַּד ה' יִתְבָּרַךְ תַּקִּיפָה וַחֲזָקָה עֲלֵיהֶם לָמָה הֻצְרְכוּ, כִּי אִם לוֹמַר*: תְּנוּ לָנוּ שְׂכָרֵנוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבַּדְתֶּם בָּנוּ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן, וַהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ק כז ב): "אַל תִּכָּנֵס לַחֲצַר חֲבֵרְךָ לִטֹּל אֶת שֶׁלְּךָ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה עָלָיו כְּגַנָּב, אֶלָּא שְׁבֹר אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: שֶׁלִּי אֲנִי נוֹטֵל". וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַתְמִיהִין בְּעַצְמָם וְרָאוּי שֶׁיִּפֹּל סָפֵק מִצִּדָּם לְיִשְׂרָאֵל בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
___________________________________
תֵּימַהּ – דברים מתמיהים, מעוררי תמיהה. מִתְנַכְּלִים – משקרים. גַּם כִּי – גם אם. שֶׁיְּסַפְּקוּ – שיסתפקו. קְשִׁי עָרְפּוֹ – גודל עקשנותו. בְּעָקְבָּה – בסתר, בגניבה. כִּי אִם לוֹמַר – אלא ראוי היה שיאמרו.
ביאורים
לעיתים אנו מתרגלים מאוד למציאות חסרה, לדברים שאינם מושלמים. אנו חיים במציאות חסרה, מתפללים בבתי כנסת הנקראים 'מקדש מעט', בעוד בית המקדש, 'בית תפילה לכל העמים' – חרֵב. שומעים חוסר הערכה לתורה וללומדיה, או חוסר הערכה למיישבי ארץ ישראל וכדומה. למצבים חסרים אלו, אסור לנו להתרגל. אסור לנו להשלים עם מצבים שכאלה, ולראותם כמובנים ומקובלים. ישראל הם בניו של הקב"ה שהוא שלם, ולא שייכת אצלו כל מציאות של חיסרון, ובוודאי הוא, שחפץ בהשלמתו ותיקונו של עולם, יתקן וישלים את המצבים האלו באופן שאין בו כל חיסרון.
התורה מתארת איך לאחר המעמד הנפלא של קריעת ים סוף, לאחר שה' שמר על עם ישראל מיד המצרים, הכה אותם במכות קשות מאוד, ועשה לישראל ניסים גדולים, עם ישראל זכה לאמונה בה' ובמשה. לפי זה מקשה הר"ן מדוע רק אז האמינו ישראל, והרי כבר קודם לכן משה עשה להם אותות והם אכן האמינו בנבואתו. הוא מתרץ שכל יציאת מצרים הייתה באופן שנראה תמוה. במקום שהקב"ה יציג לפני פרעה באופן גלוי את הדרישה הפשוטה והמתבקשת - לשחרר את בני ישראל, הוא שולח את משה לפעול בדרך של עורמה, ולבקש חופשה זמנית כדי לזבוח לה' במדבר. בדומה לכך, במקום לדרוש באופן ישיר שכר על שנות העבודה הרבות במצרים, בני ישראל התבקשו להטעות את המצרים, ולבקש מהם בהשאלה בגדים וכלים. דבר זה גרם לעם ישראל להאמין פחות בנבואתו של משה רבנו, שהרי, כמו שאמרנו, אצל ריבונו של עולם לא שייכת כלל מציאות של קושי וחסרון , ואם אכן כל דברי משה וכל מעשיו נעשים דווקא על פי ה', כיצד ייתכן שיציאת מצרים קרתה באופן כה מסובך? ולכן רק לאחר קריעת ים סוף, רק אחרי שנושעו ממצרים באופן מוחלט והתבהרה התמונה, האמינו ישראל בה' ובמשה.
אלא שעדיין נותר לנו לשאול מדוע סובב הקב"ה את יציאת מצרים בצורה כה מסובכת. על זה יענה הר"ן בהמשך.
הרחבות
•התחדשות אמונת הגאולה
וְאִם כֵּן, נִרְאֶה שֶׁקֹּדֶם זֶה לֹא הָיְתָה אֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה עָלָיו. הר"ן מניח בדבריו כאן כי הכתוב "ויאמן העם" מתייחס לאמונה בשליחותו של משה לגאול את ישראל ועל בסיס זה הקשה ותירץ. כך הבין גם הזוהר המקשה את קושיית הר"ן כאן ומבאר כי אינה דומה האמונה שהאמינו בני ישראל בראשית שליחותו של משה, לאותה האמונה שהאמינו על הים. בקריעת ים סוף התגלתה לעיניהם מדרגה חדשה ושלמה יותר בהשגחת ה', ועל כן היו השגתם ואמונתם גבוהות ושלמות, במדרגה גבוהה מזו שעליה נאמר "ויאמן העם".
אולם האברבנאל כותב כי עד בוא משה היו בני ישראל שקועים באמונות תפלות של אלוהי מצריים ובמנהגיהם. מופתיו של משה פעלו על אמונתם הבסיסית בה' אלהי ישראל, והכתוב "ויאמן העם" מתייחס לעצם אמונתם בה'. אם כן, ניתן לומר שעל אף שהאמינו במציאות ה' ובאמיתת נבואת משה, לא נשלמה אמונתם בדבר הגאולה עד קריעת הים [שמות יב ד"ה ואומר שכבר]. שיטה זו, לפיה האמינו העם בה' ובנבואת משה אך לא בגאולה, יסודה במדרש: "שיאמרו (קטני האמונה שבעם) נסיונות הם למשה, אבל אין אנו יודעין ממנו שהקב"ה גואל אותנו על ידו של משה" [מדרש שכל טוב, שמות ד, ט].
שאלות לדיון
הר"ן אומר שכיוון שבני ישראל ראו דברים תמוהים, אמונתם היתה מסופקת. אם כן, כיצד כיום ניתן להאמין? הרי אנו פוגשים הרבה דברים תמוהים כמו מצוות מוזרות, גלויות, רשע וכדומה!
מדוע חשוב לנו לא להיראות כגנבים? וכי מה אכפת לנו מה הרשעים חושבים עלינו?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך לקשור את הסכך?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
