ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
על ספירת העומר נצטווינו – "וספרתם לכם... שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום...". על היובל נאמר – "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים... וקדשתם את שנת החמישים שנה..".
בשתיהן נצטווינו לספור, בשתיהן מדובר במחזור של 49 המחולק ליחידות של 7, ובשתיהן השיא מצוי במספר 50. ההבדל ביניהן, שהעומר בימים והיובל בשנים.
על הקשר ביניהם עמד כבר המדרש (תורת כהנים, ויקרא פרשה יג), וגילה ביניהם קשר נוסף ובו סוד מדהים – "ואם תקריב מנחת ביכורים (כלומר – העומר, שהוא המנחה הראשונה במקדש), ר' יהודה אומר: עתידה מנחת ביכורים לפסוק ולחזור. וכן הוא אומר: אם יהיה היובל לבני ישראל, עתיד היובל לפסוק ולחזור". שתי מצוות אלו נאמרו בלשון – אם. כלומר - כבר התורה העידה עליהם מראש, שספק אם מצוות אלו יתקיימו. ואכן בימי הגלות התבטלו מצוות אלו. זו הסיבה שבסיומה של ספירת העומר, אנו מתפללים – "הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה", כי העומר הופסק בזמן הגלות ועתיד לחזור בזמן הגאולה.
נשאלת השאלה – לצערנו, בעת הגלות פסקו חלק גדול ממצוות התורה - מצוות המקדש ומצוות התלויות בארץ- אם כך מדוע התורה ציינה עובדה זו דווקא במצוות היובל ומצוות העומר?
נראה שהתשובה נעוצה בגדלותן של שתי המצוות הללו. שתיהן מבטאות את היכולת לקבץ הרבה פרטים ולהופכם למבנה גדול ושלם. בעת הגלות, עת עם ישראל מפוזר ומפורד איננו יכולים לקבץ את הכל לבניין שלם. אולם, בעת שישראל מכונסים על אדמתם, הרי בכוחנו לבנות בניינים רוחניים גדולים ושלמים.
עיקרון זה מתבטא בדרך ההנהגה של עם ישראל בספירת העומר בתקופות ההיסטוריות השונות. בעת שהמקדש עמד על מכונו, הרי ימי הספירה, שבין פסח לעצרת, הם לדעת הרמב"ן (ויקרא כג, לו) כימי חול המועד, מפני שכשם שהיום השמיני של סוכות הוא יום חג, כך גם חג השבועות הוא היום השמיני של פסח, וממילא הימים שביניהם הם "כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג".
אולם למדרגה שלימה זו זכו ישראל רק בעת שישבו "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". אולם מעת שגלינו מעל אדמתנו, תכפו עלינו צרות דווקא בעת הספירה. ימי הספירה המרוממים הפכו לימי אבל על מות תלמידי ר' עקיבא (שו"ע או"ח תצג, א) בעת נשברה זרועם של ישראל במפלתו של מרד בר – כוכבא. בדורות הבאים הועמק האבל, כשמסעי הצלב אירעו בתקופת הספירה (עיין רמ"א או"ח רפד, ז – בימי הספירה אומרים 'אב הרחמים' גם בשבת שמברכים בה את החודש. וטעם הדבר, הסביר המשנה ברורה שם, יח – "משום שהיו הגזירות באותו הזמן. הגזירות עליהם תיקנו את 'אב הרחמים' הם הפרעות האיומות של מסעי הצלב. וכן – קינות לתשעה באב, לדוגמא הקינה: "מי יתן ראשי מים". הט"ז או"ח תצג, ב מוסיף לכך שבגלל גזירות אלו נהגו באשכנז לא להתחתן בכל ימי הספירה גם אחרי ל"ג בעומר).
אולם, בהגיע עת גאולה, שבים אט אט ימי הספירה ולובשים שוב את אדרת השמחה הקדומה. ראשון לכולם, יום ל"ג בעומר, שבימי האר"י הקדוש החלו לחגוג בו את יום שמחת ר' שמעון בר יוחאי (שער הכוונות – ספירת העומר), יום תחילת התנוצצות הגאולה בזכות ספר הזוהר אשר בו יצאו ישראל מהגלות ברחמים (זוהר פרשת נשא). אחר כך הצטרפו ובאו ימי תשועת ישראל שבדורנו – יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, החלים דווקא בימי הספירה. ובעזרת ה', לא ירחק היום, וימי הספירה ישובו בבוא הגאולה למקומם המקורי, עת ניגאל ונשוב להגיע לפסגות רוחניות מרוממות.
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
סודו החינוכי של חודש שבט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
