ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
המהרש"א (חידושי אגדות שם) מקשה, הרי אין זה כסדר הפסוקים, וגם מדובר בארונות שונים, ובכלל כל מלאכת המשכן נאמרה למשה ועשוה בצלאל ואהליאב, ומדוע דרשו זאת רק מבניית הארון. אמנם כבר רש"י מציין שלימוד זו הינו רק אסמכתא בעלמא. ונראה שמשמעות הדימוי היא, שתלמידי חכמים הנושאים את דבר ה' בקרבם ואחראים על הפצתו בעם ישראל, הם דומים לארון שבו היו לוחות הברית, ולכן על הציבור לדאוג לקיומו של הארון וקיומם של תלמידי חכמים.
הגמרא (שבת קיד ע"א) מסייגת ציווי זה – א. מדובר רק בתלמיד חכם ש'מניח חפצו ועוסק בצרכי שמיים'. ב. מדובר רק 'למטרח בריפתיה' (=לטרוח בלחמו), כלומר החיוב לטרוח הוא רק בדבר שחיי התלמיד חכם תלויים בו והוא אינו יכול לטרוח בעצמו (רש"י שם).
התשב"ץ (חלק א, קמח) פסק כדברי הגמרא, ופרט את גדרי החיוב:
1. הציבור חייב לגדל משלהם מי שהוא חשוב בדורו, כמו רבי אמי בדורו. וכפי שהכוהנים היו מגדלים משלהם את הכהן הגדול (על פי חולין קלד ע"ב). וכן בני עיר שיש חכם בעירם ששואלים אותו דבר הלכה במסכת הקבועה לו ואומרה, ראוי למנותו פרנס בעירו והם מגדלין אותו. אמנם כשעדיין אינו בגדר זה, אלא שהוא עוסק בלימודו ומניח עסקיו – בני עירו מחויבים רק ל'מטרח בריפתיה'.
2. הציבור חייב לייחד תיבה שבה יתנו מעות לצורך התלמידים העוסקים בתלמוד, כדי להרבות בישיבה, ולהרחיב גמולם בתלמידים (על פי גיטין ס' ע"ב, וראה הסבר נרחב בתשב"ץ חלק א, קמב).
3. מידת חסידות שהחכמים ותלמידיהם יתפרנסו מיגיע כפם, אף אם יגרום להם לבטל קצת מקביעות לימודם. וכן עשה רבא, שביקש מתלמידיו שלא יבואו ללמוד בימי ניסן ותשרי, ויעסקו במלאכתם כדי שבשאר השנה יוכלו ללמוד ללא טרדות (על פי ברכות לה ע"ב). אמנם בנוגע לחכמים עצמם, יש להימנע ממלאכה כשיש חשש שאם יעסקו במלאכה ייגרם זלזול במעמדם, אבל לתלמידים טוב שיעסקו בתורה לשמה וילמדו גם אומנות ויעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי, ובזה תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת, ועליהם נאמר "ישראל אשר בך אתפאר".
4. מצווה לאדם הפרטי ליהנות ת"ח מנכסיו (על פי כתובות קיא ע"ב), כמו שרבי יוחנן התפרנס מהנשיא כדי שיעסוק בתורה. וכן מצאנו בזבולון שפרנס את יששכר אחיו שהיה עמל בתורה.
לעומתו, הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות פ"ד,ה) חולק על גישה זו – "אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה, שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא...והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה...והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו...לפי שאנו אם נעיין בתולדות החכמים, זכרם לברכה, לא נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם...". ומביא הרמב"ם כדוגמא את הלל הזקן שהיה חוטב עצים, למרות מעלתו הרוחנית הגדולה.
הכסף משנה (הלכות תלמוד תורה ג, י-יא, וכן התשב"ץ חלק א,קמז) דחה ראיות הרמב"ם, ובאר שהמשנה באבות כוונתה רק שהמניע ללימוד לא יהיה בשביל שהציבור יפרנסו, אלא לשם שמיים, ואם אחר כך רואה שאינו יכול להתפרנס מותר ליטול שכר מהציבור. ומה שהלל היה חוטב עצים זהו רק בתחילת לימודו, כשעדיין היה תלמיד בפני שמעיה ואבטליון, ולא כשגדל. והוסיף שניתן לדייק כך גם מלשון הרמב"ם בהלכות (שם) שכתב בפתיחה להלכות אלו - "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את ה'..." - כך שהבעיה בקבלת סיוע כספי מהציבור הינה רק כשהמניע ללימוד הוא להתבטל ממלאכה, ולא לשם שמיים, והרמב"ם רצה להדגיש את חשיבותה של המלאכה. ומסכם הכסף משנה שמנהג חכמי ישראל לאורך הדורות, לפני הרמב"ם ואף אחריו, ליטול שכר מהציבור. ייתכן שפסקו כרמב"ם בהלכות, או שעשו זאת משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים מצויה לא יכלו לטרוח בתורה, וכשפרנסתם מצויה, יכולים להגדיל תורה להאדירה.
הרמ"א (יורה דעה רמו, כא) הביא בסתם את דברי הרמב"ם בהלכות, והוסיף שזקן או חולה יכולים ליהנות מתורתם, ושיספקו הציבור את מחסורן. ואח"כ הביא כיש אומרים את דברי התשב"ץ.
באחרונים ישנם שני כיוונים נוספים בסוגיה זו:
א. הדבר שמואל (קלח, לרבי שמואל בן אברהם אבוהב, מרבני איטליה במאה ה-17) כתב שאם מתפרנס מהציבור כדי ללמוד, ועוסק בצרכיהם לשם שמיים, לחיזוק תורה ועבודה וגמילות חסדים ולדון אמת ולעשות שלום בין איש ורעהו נחשב לתורה שיש עמה מלאכה שאינה בטלה לעולם, ואדרבה ייחשב לו כמצווה.
ב. הש"ך (יורה דעה רמו, ס"ק כ על פי מהרש"ל) פסק שבעל ישיבה ומרביץ תורה, אף שיודע מלאכה שיוכל להתפרנס בה, עוון בידו להתעסק בה אם כתוצאה מכך ייגרם ביטול תורה.
סיכום: הגמרא (יומא עב ע"ב) לומדת מפסוקי בניית ארון ה' שבני עירו של תלמיד חכם מצווים לעשות מלאכתו. אך הגמרא (שבת קיד ע"א) מסייגת:
א. מדובר רק בתלמיד חכם שזהו עסקו הבלעדי.
ב. החיוב רק 'למטרח בריפתיה', כלומר לעזור בקיום החיים הבסיסי ביותר.
בפוסקים מצאנו כמה גישות לדבר:
1. התשב"ץ פסק כגמרא, שקיימת חובה זו על הציבור, אך מידת חסידות שהחכם יעסוק גם במלאכה, אלא אם כן יוריד העיסוק במלאכה את ערכו בציבור.
2. הרמב"ם בפירוש המשניות שלל גישה זו, ואסר ליהנות מדברי תורה.
3. מהרמב"ם בהלכות תלמוד תורה עולה שהאיסור ליהנות מדברי תורה, הינו רק כשהמניע ללימוד הוא להתחמק ממלאכה.
4. הדבר שמואל כתב, שאם עוסק בצרכי ציבור ומחזק בקרבם את התורה, נחשב כ'תורה שיש עמה מלאכה', ואדרבה עושה מצווה.
5. ש"ך אסור לתלמיד חכם, בעל ישיבה ומרביץ תורה לרבים, לעשות מלאכה כאשר כתוצאה מכך ייגרם ביטול תורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
