ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בֶּחָזוֹן* הַמֻּרְגָּשׁ אֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים לְעֵינֵינוּ בְּיָמֵינוּ, שֶׁאַחֲרֵי שִׁמְמוּתָהּ הַגְּמוּרָה* שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּחַל הָאוֹר* לְהִתְגַּלּוֹת בְּצוּרָה זְעִירָה בְּדוֹרוֹת קְדוּמִים* וְשֶׁתְּנָאִים אֲחֵרִים הָיוּ לָהּ*.
כְּלוֹמַר: לֹא שְׁלִיחוּת נִיצוֹץ שֶׁל קֶרֶן גְּאֻלָּה לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים*, אֶלָּא דַּוְקָא לִקְרוֹבִים מְאֹד, לִנְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת, אַדִּירֵי אֱמוּנָה וַחֲסִינֵי* כֹּחַ ד', הַמְיַסְּדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַיִּשּׁוּב הַקָּדוּם, קְדוֹשֵׁי הָאֻמָּה וּגְדוֹלֵי הַתּוֹרָה, נִמְשַׁךְ הָאוֹר הַזֶּה בְּעֶזְרָתוֹ הַמְקֻדֶּשֶׁת בְּתוֹר נִיצוֹץ מֵאִיר בַּאֲבוּקוֹת קֹדֶשׁ מִבִּפְנִים, אֲבָל כֵּהָה וְנֶחֱלַשׁ* בְּהַעֲרָכָתוֹ הַמַּעֲשִׂית מִבַּחוּץ.
עַד אֲשֶׁר בָּאוּ זְמַנִּים שֶׁיַּד קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ* הֵכִינָה אוֹתָם לְהָפִיץ אֶת הֶחָזוֹן בְּמַעְרְכוֹתָיו הַמַּעֲשִׂיּוֹת. אָז קָמָה תְּנוּעָה מְרֻחָקָה מִכֹּחוֹ שֶׁל הָאוֹר הַפְּנִימִי וּבְרַק הַחֵץ* הָלַךְ לְמֵרָחוֹק, פָּגַשׁ בִּנְפָשׁוֹת מֻכְשָׁרוֹת לְהַצִּיב גְּבוּלִים מַעֲשִׂיִּים בְּכֹחַ מֻגְלָם: הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ בְּכָל מְסִבּוֹתָיו.
וְהֵרִימוּ חָזוֹן אַנְשֵׁי חֹל, מִתְגַּבְּרִים בְּרוּחַ שֶׁל חֻלֵּי־חֻלִּין•, גַּם בִּנְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה בָּהֶם הַכְשָׁרָה לְהַכִּיר מֵהֵיכָן בָּא* לָהֶם כֹּחַ פּוֹעֵל נִפְלָא כָּזֶה הַקּוֹלֵעַ כָּל כָּךְ אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁהִיא קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים.
הָרוּחַ הַמַּעֲשִׂי הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט, פָּגַע* בְּכֹחוֹת עוֹזְרִים, שֶׁגַּם הֵם מִבַּחוּץ, וּמִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל* לְגַמְרֵי, גַּם מִשָּׁם בָּאָה הוֹפָעָה מַתְמַהַת*. אֲבָל הַכֹּחַ הַנִּיצוֹצִי הַזֶּה, מִתּוֹךְ מֶרְחָקוֹ הֶעָצוּם מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל* נִלְקַחַת. כְּשֶׁבָּא עַד גְּבוּל רָחוֹק שֶׁל הִתְפַּשְּׁטוּת חִיצוֹנָה, שׁוּב הָיָה מֻכְרָח לְהִכָּשֵׁל בְּלֶכְתּוֹ, וְחֻלְשׁוֹת נוֹרָאוֹת, מִכְשׁוֹלִים מַעֲשִׂיִּים וּמִכְשׁוֹלֵי לֵב רַבִּים סָבְבוּ אוֹתוֹ. וּמִכָּאן בָּאוּ לָנוּ אוֹתָן הַתְּלָאוֹת הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁנִּמְשְׁכוּ בְּעֶצֶם מֵחֻלְשַׁת הַכֹּחַ שֶׁל הָאוֹר הַיְסוֹדִי, מְקוֹר הַגְּבוּרָה שֶׁל צַעֲדֵי הַגְּאֻלָּה בְּרֵאשִׁיתָם, מִתּוֹךְ זְעִירוּתָהּ* שֶׁל הַנְּקֻדָּה הַמְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁהִיא כָּל אוֹצַר חֵילָהּ, וּמִתּוֹךְ הִסְתַּתְּרוּתָהּ בְּמַעֲבֵי כְּלֵי הַחֹל, שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהּ צִנּוֹרוֹת מַעֲשִׂיִּים, בְּמַהֲלַךְ הַיִּשּׁוּב הָאַרְצִי יִשְׂרְאֵלִי וּבְמַהֲלַךְ אִמְרַת הַגְּאֻלָּה הַפּוֹלִיטִית*, שֶׁהִיא מְקַשֶּׁרֶת אֶת מַעְבָּדֶיהָ* אֶל הַחוּץ, מִחוּץ לִמְחִצַּת הַקֹּדֶשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וּמִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, בְּיִחוּסָהּ אֶל הָעַמִּים הָאֲחֵרִים וְכֹחוֹת מֶמְשַׁלְתָּם, הַמִּתְאַגְּדִים בַּמִּפְעָל הַשָּׁרְשִׁי הַמְקֻדָּשׁ הַזֶּה, בַּעֲנָפָיו הַמִּתְפַּשְּׁטִים.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
54 - לימוד שבועי באמונה ח-יד תמוז תשע"ד
55 - תחיית האומה חלק ב'
56 - תחיית האומה חלק ג'
טען עוד
בשורת החזון
אֲבָל מַה הֶחָזוֹן הַזֶּה מְבַשֵּׂר לָנוּ? יֵדַע כָּל לֵב חָכָם, כִּי רַק אוֹת הוּא* שֶׁכְּבָר בָּא הַזְּמַן, שֶׁהַכֹּחַ הַמִּתְפַּשֵּׁט שֶׁהִתְרַחֵק מִמְּקוֹרוֹ הַנֶּאֱמָן, מֻכְרָח לְהִתְעוֹדֵד וְלָשׁוּב וּלְחַדֵּשׁ אֶת צוּרָתוֹ הָעַצְמִית, מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ לָקַח בְּלֹא יוֹדְעִים* אֶת כֹּחוֹ הַמַּעֲשִׂי. לֹא לְמַעֵט אֶת הִתְפַּשְּׁטוּת עֲנָפָיו הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא לְהַשְׁקוֹתָם מִטַּל שֶׁל תְּחִיָּה הַגָּנוּז בִּמְקוֹרוֹ, בִּמְקוֹר הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ בָּאוּ, וְעַל יְדֵי זֶה לְהַרְבּוֹתָם וּלְהַגְדִּילָם בְּגֹדֶל מֻפְלָא.
עַתָּה מִמַּעֲמַקִּים יִשְׁאַב יִשְׂרָאֵל אֶת כֹּחוֹ, מִמַּעֲמַקֵּי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר שָׁם הַגְּבוּרָה וְשָׁם הַתִּפְאֶרֶת. וּמִתּוֹךְ הַמַחְשַׁכִּים יָבוֹא אוֹר גְּאֻלָּה, לְהִגָּלוֹת וּלְהוֹפִיעַ עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַמֻּכְשָׁרוֹת לִהְיוֹת עוֹסְקוֹת, מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, בָּאָרֶץ וּבַגּוֹלָה, לְהַגְשָׁמַת הַיְשׁוּעָה בְּהוֹפָעוֹתֶיהָ מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר עָלֶיהָ כְּבָר יִקְפְּצוּ* מְלָכִים פִּיהֶם. כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם יִרְאוּ וְאֶת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ יִתְבּוֹנָנוּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.
(מאמרי הראיה ב, ממעמקי הקודש)
___________________________________
בֶּחָזוֹן – בראיה. שִׁמְמוּתָהּ הַגְּמוּרָה – ארץ ישראל הייתה שממה גמורה. הָאוֹר – אור הגאולה. בְּדוֹרוֹת קְדוּמִים – קודם לתנועת התחיה החדשה. שֶׁתְּנָאִים אֲחֵרִים הָיוּ לָהּ – אחרים מאלו הנמצאים היום. לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים – לאנשים שרחוקים מקדושה וקיום מצוות. חֲסִינֵי – מלשון חסון, חזק. אֲבָל כֵּהָה וְנֶחֱלַשׁ – אור הגאולה האיר בצדדים הרוחניים דרך הקרובים לקודש, אבל באופן המעשי נחלש וההתיישבות והפרחת השממה לא כל כך צלחה. קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ – ה' המסדר את סדרי הדורות. בְרַק הַחֵץ – של אור הגאולה הופיע אצל רחוקים מאוד מהקודש. מֵהֵיכָן בָּא – לא הכירו שמקור התהליך הוא בקודש. פָּגַע – פגש. מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – אומות שמסייעות לשיבת ישראל לארצם. הוֹפָעָה מַתְמַהַת – מתמיהה, איך לשם הגיע אור כזה. שֶׁמִּשָּׁם גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל – מקור הקודש, הוא נותן את הגבורה. זְעִירוּתָהּ וכו' – קטנותה של נקודת הקודש שהיא מקור הכוח. אִמְרַת הַגְּאֻלָּה הַפּוֹלִיטִית – הציונות המדינית, הדיבורים בפוליטיקה העולמית המביאים את הגאולה המעשית. מַעְבָּדֶיהָ – מעשיה. מְבַכִּים – גורמים לבכי. אוֹת הוּא – סימן הוא. לָקַח בְּלֹא יוֹדְעִים וכו' – לקח בלא ידיעה. כוח הגאולה המעשית שהתרחק ממקור הקודש מוכרח להתחדש ממקור הקודש. אין צורך לעצור ולמעט את הופעת הגאולה המעשית אלא לתת לכל דבר את תפקידו ותוכנו האמיתי ממקור הקודש. יִקְפְּצוּ – יסגרו מרוב פליאה ותדהמה.
ביאורים
בפסקה זו משרטט הרב קוק, את מהלכה של הגאולה בדורנו לאור היסודות שהניח קודם בדבריו. תחילתו של התהליך בדורות אלה היה דווקא על ידי אנשי קודש – עליית תלמידי הבעש"ט ובעיקר לאחר מכן, בעליית תלמידי הגאון מווילנא שהחלו לייסד את הארץ באופן מעשי לפני למעלה מ-250 שנה. אלא שבעקבות חוסר הכשרתם המעשית, היה חיסרון בעליות אלה. אמנם היתה זו התחלה חשובה אך ביסוס חומרי משמעותי לא צמח מעליות אלה. לשם כך, החלו לאחר מכן עליות שנתהוו לזרם המרכזי של 'הישוב החדש'. עליות אלה התאפיינו ברובן בציבור יהודי משכיל שנטש את מסורת אבותיו. כך החל בניין החול להיבנות על ידי ריכוז כל הכוחות והמשאבים לתחום זה. אלא שגם כאן, הסדקים לא אחרו להתגלות. הרב משרטט בדבריו תמונה בה הוא מאבחן קשיים שונים שפקדו את האומה המצביעים על החיסרון בתהליך שהחל במצבו הנוכחי. כך למשל, הרב קוק מבחין בחולשה אל מול מהלכים פוליטיים שנגרמים כתוצאה משיתוף פעולה עם עמים שונים שנטלו חלק בתהליך שיבת ישראל לארצו וכעת משעבדים ופוגעים בו. גזירות הספר הלבן למשל, (מניעת העלייה לארץ), שניתנו על ידי הממלכה הבריטית ששלטה בארץ ישראל באותם ימים יצאו מאותו מקור שהביא לתחילת תהליך השיבה בעת החדשה – הצהרת בלפור. וכך גם מתייחס הרב להתנכלויות שונות ושפיכות דמים ממנה נפגעו היהודים. כך גם הוא מבחין במחלוקות הרבות שהתגלעו בתוך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. שהפכו למריבות ואף יותר מכך. בכל התופעות הללו הרב מזהה גורם שתפקידו להניע את עם ישראל לשוב ולבסס את גאולתו על יסודות נאמנים על אדני הקודש. רק מתוך החוסן והעוצמה של מקור זה, רק סביבו ניתן להתאחד, להתאגד ולעמוד כחומה בצורה כנגד הקמים עלינו למנוע מאתנו לשוב לחיות את חיינו בארץ ישראל.
הרחבות
•גאולה על ידי רחוקים
מִתְגַּבְּרִים בְּרוּחַ שֶׁל חֻלֵּי־חֻלִּין. הרב קוק מבאר כאן כי הבניין המעשי של הארץ, אפילו כשהוא מקבל צביון של חול, הינו הכרחי כקומת גוף לתוכן הרוחני שהוא הנשמה. אמנם במקומות אחרים הרב קוק מעמיק בזה עוד ואומר כי בקומה מעשית זו יש משמעות רוחנית אדירה: "תחיית האומה היא היסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה" [אורות התשובה יז, א], והרב מזהה קדושה אפילו בשאיפותיהם של בוני הארץ: "רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים... מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כל כך מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלוהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו" [אורות התחיה ט]. בסגנון שונה מבאר הרב יששכר שלמה טייכטל : "כיון שאלו בעלי התנועה (הציונית) אינם מחזיקים בעוונותינו הרבים בתורת ה', מה להם ולארץ ישראל? והוא פלא לכאורה. אך פשר דבר זה... כי אין ספק שרק הקב"ה... הכניס החשק הזה בליבות אחינו בני ישראל... שיחשקו ויכספו דוקא לארץ אבותינו וימסרו נפשם על זה, ומשום זה בעצמו כדאיים המה לירש אותה ולהתיישב בה" [אם הבנים שמחה ג, טז]
שאלות לדיון
מדוע אור הגאולה הופיע קודם בנפשות הקדושות, הרי אנו רואים שלא היה להם את הכוח להמשיך אותו?
נראה שה"נפשות המעשיות" הולכות ומתמעטות בדור שלנו. האם החמצנו את ההזדמנות להשפיע עליהם?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
איסור בשר וחלב
למה הכל אסור בתשעה באב?!
אוצרות בלב הים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
