ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נחום בן שרה ז"ל
וְזֶה יִתְבָּאֵר מִשְּׁנֵי פָנִים*.
הָאֶחָד מֵהֶם, מִמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים יז, ח): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ". וּכְשָׁאַתָּה מִשְׂתַּכֵּל* בְּמַה שֶּׁכּוֹלֵל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן מֵעִנְיְנֵי הַדִּינִים, תִּמְצָאֵם דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לִפְרֹט אוֹתָם, וּלְחַלְּקָם, וּלְדַקְדֵּק בָּהֶם בְּדֶרֶךְ הַקַּבָּלָה*, לֹא בְדֶרֶךְ אוֹתוֹת הַשֵּׂכֶל. הֲלֹא תִרְאֶה, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בִּכְלָלָם עִנְיָן מִן הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר יֻשְּׂגוּ מִצַּד הַשֵּׂכֶל, כִּי לֹא אָמַר*, כְּשֶׁתִּסְתַּפֵּק בְּעִנְיַן הַיִּחוּד אֵיךְ הוּא, אוֹ בִּשְׁמוֹת הַבּוֹרֵא וּבְמִדּוֹתָיו וּבְשֹׁרֶשׁ מִשָּׁרְשֵׁי הַדָּת, כַּעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם*, וּבְטֹחַ עָלָיו, וְהִכָּנַע לְפָנָיו, וְיַחֵד הַמַּעֲשֶׂה לִשְׁמוֹ, וּלְבָרֵר הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים* מִפִּגְעֵי הַהֶפְסֵד, וְעִנְיָנֵי הַתְּשׁוּבָה מִן הָעֲבֵרוֹת, וְלִירֹא מִמֶּנּוּ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ, וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִפָּנָיו, וּלְחַשֵּׁב עִם הַנֶּפֶשׁ* בַּעֲבוּר שְׁמוֹ*, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל וְהַהַכָּרָה, שֶׁתַּאֲמִין בָּהֶם* עַל יְדֵי חַכְמֵי הַתּוֹרָה וְהַסֶּמֶךְ* וְתִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי קַבָּלָתָם בִּלְבָד, אֲבָל אָמַר שֶׁתָּשׁוּב אֶל דַּעְתְּךָ וּתְשַׁמֵּשׁ בְּשִׁכְלְךָ בְּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, אַחַר שֶׁתַּעֲמֹד עָלָיו מִצַּד הַקַּבָּלָה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְשָׁרְשֵׁיהֶן וּפִרְקֵיהֶן, וְתַחֲקֹר עָלָיו בְּשִׂכְלְךָ וּתְבוּנָתְךָ וְשִׁקּוּל דַּעְתְּךָ, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ הָאֱמֶת וְיִדָּחֶה הַשֶּׁקֶר, כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד". וְכֵן אוֹמַר בְּכָל מַה שֶׁנּוּכַל לַעֲמֹד עַל בֵּרוּרוֹ מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת ז, א): "כָּל דָּבָר* שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא", מִפְּנֵי שֶׁדַּעַת עִנְיַן הַיִּחוּד עָנָף מִן הַדְּבָרִים שֶׁיּוּבְנוּ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּמַה שֶׁיִּתְחַיֵּב בּוֹ יִתְחַיֵּב בְּכֻלָּם.
"הלא ידעת אם לא שמעת"
וְהַשֵּׁנִי, מִמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מ, כח): "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְיָ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ". אָמַר: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ" עַל הַיְדִיעָה שֶׁהִיא מִצַּד הָרְאָיָה*, וְאָמַר: "הֲלֹא שָׁמַעְתָּ" עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה וְהַסֶּמֶךְ. וְכֵן אָמַר (יְשַׁעְיָה מ, כא): הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הִקְדִּים הַיְדִיעָה מִצַּד הָרְאָיָה עַל הַיְדִיעָה מִצַּד הַקַּבָּלָה וְהַהַגָּדָה. וְכֵן אָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ (דְּבָרִים לב, ו): "הַלְייָ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ* שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ* וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". וְזֶה רְאָיָה עַל מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ, כִּי הַקַּבָּלָה, וְאִם הִיא* קוֹדֶמֶת בַּטֶּבַע*, מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַלוֹמְדִים אֵלֶיהָ תְּחִלָּה, אֵין מִן הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּסְמֹךְ עָלֶיהָ לְבַדָּהּ מִי שֶׁיּוּכַל לָדַעַת בֵּרוּרָהּ בְּדֶרֶךְ הָרְאָיוֹת, וּמִן הַדִּין לְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁיֻשַּׂג מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל וּלְהָבִיא עָלָיו רְאָיוֹת בְּמוֹפֵת* שֶׁשִּׁקּוּל הַדַּעַת עוֹזְרוֹ, לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת כֵּן.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
10 - הקדמה חלק ח'
11 - הקדמה חלק ט'
12 - הקדמה חלק י'
טען עוד
מִשְּׁנֵי פָנִים – שתי הוכחות. מִשְׂתַּכֵּל – מתבונן, מלשון שכל. הַקַּבָּלָה – מסורת חכמי ישראל. לֹא אָמַר וכו' – התורה אינה מדריכה את האדם לשאול את הסנהדרין בירורי אמונה כי בנושאים אלו, חובת האדם לבררם בעצמו. הַמָּקוֹם – ה'. וּלְבָרֵר הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וכו' – לזכך את המעשים הטובים מנגיעוֹת וקלקולים, כגון: נתינת צדקה לעני בפני הרבים הגורמת לו להתבייש בכך. וּלְחַשֵּׁב עִם הַנֶּפֶשׁ – לערוך חשבון נפש על מעשיו. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ – לא מחמת יראת העונש אלא מאהבת ה'. שֶׁתַּאֲמִין בָּהֶם וכו' – לא אמרה תורה שתאמין בהם וכו'. וְהַסֶּמֶךְ – המסורת, שכל חכם נסמך על רבו. כָּל דָּבָר וכו' – הפסוק "והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים" בא ללמדנו על כלל מצוות הלב. הָרְאָיָה – הוכחה שכלית. בִּינוּ – מכאן חובת ההתבוננות השכלית. שְׁאַל אָבִיךָ – הסתמכות על המסורת. וְאִם הִיא – למרות. קוֹדֶמֶת בַּטֶּבַע – קודמת בסדר הלימוד הטבעי. שמתחילה מתבססת ידיעת האדם על המסורת שהנחילו לו הוריו ומוריו ולאחר מכן הוא מוסיף לברר זאת בשכלו. בְּמוֹפֵת – בהוכחה שכלית.
ביאורים
חובה על האדם לברר את יסודות האמונה בשכלו ולא לסמוך רק על המסורת המקובלת. יש לכך שתי ראיות מהתורה ומדברי הנביאים;
א. התורה אינה מדריכה לנו לשאול חכמי ישראל בדברים שהשכל מביא אליהם - התורה מצווה אותנו ללכת ולשאול את חכמי ישראל כאשר מתעוררת לנו קושיה בנושאים שונים בתורה. התורה מציינת דווקא נושאים מסוימים והם; בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע. סוגיות אלו הן הלכות שניתן לבררם רק על ידי מסורת. ההחלטה איזה מראה של נגע מטמא ואיזה אינו מטמא היא דבר שאינו נתון לסברה האנושית אלא למסורת. אנו רואים שהתורה לא אמרה לנו שכאשר מגיעה לפתחנו שאלה בסוגיות היסוד באמונת ישראל ללכת ולשאול את חכמי ישראל מהי המסורת שבידם. מכאן אנו למדים שהתורה רוצה שנברר את שורשי היהדות בשכלנו ולא נסמוך רק על המסורת. הדבר כתוב במפורש במצוות אמונת ה' שהתורה מצווה: 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים'. ומכאן אנו למדים שציווי זה מלמד על כל יסודות האמונה אותם אנו צריכים לברר בשכלנו ולדעת אותם בידיעה ברורה אשר אומתה על ידי השכל.
ב. פסוקים שלמדים מהם שיש חובה לעיין ולחקור - הנביא אומר לעם ישראל שיש להם ודאות שה' הוא בורא העולם ומלכו. ודאות זו נובעת משתי פעולות; 'ידיעה' ו'שמיעה'. 'ידיעה' זו חקירה שכלית של האדם והגעה לאמת בכוחות עצמו ושכלו. 'שמיעה' זו ידיעת האמת על ידי שהאדם קיבל אותה מאבותיו. הנביא מקדים את הידיעה לשמיעה, ומוכח מדבריו שחובה על האדם שלא להסתפק בשמיעה אלא הוא חייב לדעת שה' הוא האלוהים.
רבנו בחיי מסייג את דבריו ואומר שאין כוונתו שהאדם יגיע לאמונה רק על ידי חקירתו בלבד. כאשר האדם עדיין צעיר ולא הספיק לחקור ולברר, חלילה לו להישאר ללא אמונה, אלא חייב לסמוך על המסורת. המסורת חייבת לעמוד ברקע החקירה השכלית, מהסיבה שהחקירה השכלית מועדת לטעויות ולמסקנות שגויות. המסורת הניצבת איתן בליבו של האדם, מכוונת אותו להגיע לתוצאות הנכונות ולא לנטות מדרך האמת של האמונה בבורא העולם. אנו מגיעים לחקירה השכלית מתוך הכרה ברורה שהיא צריכה לחזק את המסורת ולהעצים את האמונה בקרבנו.
הרחבות
•אז להאמין בתמימות או לחקור?
וְתַחֲקֹר עָלָיו בְּשִׂכְלְךָ וּתְבוּנָתְךָ וְשִׁקּוּל דַּעְתְּךָ, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ הָאֱמֶת וְיִדָּחֶה הַשֶּׁקֶר. על חשיבות לימוד הרבדים הפנימיים של התורה וההעמקה בהם - אין חולק (עיין מדרש משלי י, יז). אך לגבי החקירה וההוכחה השכלית-פילוסופית בענייני האמונות, (כגון הוכחת מציאות האל, השגחתו וכו' וכן הוכחות שכליות-לוגיות, ככתוב בשער הייחוד), אותה מחייב רבנו בחיי, ניצבים רבים מגדולי ישראל החולקים עליו. לטענתם, רבנו בחיי והרמב"ם חקרו כדי לסתור את טענות הפילוסופים, אך אנחנו חייבים להאמין בתמימות ממספר סיבות (ראה בהקדמת פירוש פתחי לב לשער הייחוד, שמרחיב בהסברים ומקורות לשתי הגישות):
א. העיסוק בחקירה כתחליף ללימוד הגמרא והפוסקים: "לימוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו, ויועיל לעמי הארץ, כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה. ואשר יסיר ליבו מזה, ויתעסק בדברים ההם (חקירות), יסיר מעליו תורה ויראת שמים... ואין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל, כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות" [שו"ת הריב"ש מה] .
ב. העיסוק בחקירה מועד לטעות ולכפירה: "והנה בשאר דרכי המחקר אין האדם בטוח מן המכשולות והטעות... רבו חללי העוברים בדרך המחקר הפילוסופי" [ פת לחם בתחילת שער הבחינה].
ג. העיסוק בחקירה כמתנגד למעלת עם-ישראל: "אודיעך מה פשע ועוון הוא לעיין גם עתה בחקירות, הרי יש לנו בקבלה... כי כל מי אשר בשם ישראל יכונה ומפנה ליבו לחקור בחקירות אשר אין זה טבע האיש הישראלי כי כל מעלתו הוא האמונה , הנה הוא משליך תפארתו... עד שיקנה כל המידות הרעות בקנין כגויי הארצות ויכפור בתורה ומצוות..." [מעין גנים ד] .
לעילוי נשמת נחום בן שרה ז"ל
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
למה תמיד יש מחלוקת?
מי יושב במקום שלי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות חמץ ומצה מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
אור החיים על הפרשה טענות קורח ועדתו
אור החיים על פרשת קורח חלק ב''
קורח פגם בשורש נשמתו עד ליעקב אבינו. קורח התלונן על זה שישראל רגיל לא יכול לגשת לעבודת אהרון. משה הבין את הטענות של קורח ועדתו למרות שהם לא סיימו לפרש את דבריהם. הטעם שהמבחן עם המחתות היה בבוקר ולא מיד, או כי אולי כבר הקריבו את הקטורת של בין הערביים או כי בין הערביים זה זמן של תגבורת הדינים או שמשה רצה לתת להם זמן להתבונן במעשיהם אולי הם יחזרו בתשובה. משה טען לקורח שהוא מזלזל בלוויה שהוא קיבל.
אור החיים על הפרשה איך קורח העז לחלוק על משה רבנו ?
אור החיים על פרשת קורח חלק א'
אור החיים על פרשת קורח חלק א'
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת קרח
איזה מצוה אינו חייב הוא עצמו בזה רק משיגיע לי"ג שנה ולא מגיל חינוך | עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת ואחד מהם הוא פִּי הָאָרֶץ. מה מיוחד בדבר זה שהיה צריך להיברא כבר בתחילת בריאת העולם. ומדוע נבראה דווקא בערב שבת בין השמשות ולא בשאר ימי בראשית | וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כׇּל הָרְכוּשׁ. מה הטעם שלא נאמר וְאֵת כׇּל 'רכושם'. האם הרכוש של בני קרח שעשו תשובה ולא מתו ניצל? | וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. למה נקט כְּרָגַע. והיא לכאורה מיותרת. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מהות העבודה
דרך הקודש ג'
מהות העבודה כוללת שני חלקים, הראשון דמיוני- רגשי., והשני ממשי - מעשי. תוכנה של העבודה הפנימית היא סידור המחשבות, הרגשות והיחס בניהם. העבודה יכולה להעשות בצורה של עבודה פנימית שמקרינה כלפי חוץ, ויכולה להיות עבודה שמאירה לעולם ומשפיעה על הנפש
