ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אָמַר הַמְחַבֵּר: כַּאֲשֶׁר הִסְכַּמְתִּי* לְחַבֵּר בַּסֵּפֶר הַזֶּה חֶלְקֵי חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, כִּוַּנְתִּי אֶת מַחֲשַׁבְתִּי לִבְחֹר אוֹתָן שֶׁתִּהְיֶינָה כּוֹלְלוֹת אֶת זוּלָתָן* וְסוֹבְבוֹת אֶת שְׁאֵרִיתָן, וְשַׂמְתִּי* שָׁרְשָׁן הָעֶלְיוֹן וִיסוֹדָן הַגָּדוֹל יִחוּד הָאֵל בְּלֵב שָׁלֵם. וְאַחַר כָּךְ עִיַּנְתִּי בְּמַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִין לְחַבֵּר אֶל יִחוּדוֹ מֵהַחוֹבוֹת הַנִּזְכָּרוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ מִמֶּנּוּ, וְיָדַעְתִּי דַעַת בְּרוּרָה, כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֶחָד אֱמֶת וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ שֵׁם עֶצֶם וְלֹא מִקְרֶה*, וְאֵין מַחֲשַׁבְתֵּנוּ מַשֶּׂגֶת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עֶצֶם וְלֹא מִקְרֶה, נִמְנְעָה מִמֶּנוּ הַשָּׂגָתוֹ מִצַּד עֶצֶם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֻצְרַכְנוּ לְדַעתּוֹ וּלְהַשִּׂיג מְצִיאוּתוֹ מִצַּד בְּרִיּוֹתָיו*, וְזֶה הוּא שַׁעַר הַבְּחִינָה בַּבְּרוּאִים, שַׂמְתִּי הַבְּחִינָה שֹׁרֶשׁ שֵׁנִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת.
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמַה שֶּׁרָאוּי לְאֶחָד הָאֱמֶת* מִן הָאַדְנוּת*, וּמַה שֶּׁחַיָּבִים בְּרִיּוֹתָיו בּוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, שַׂמְתִּי קַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים שֹׁרֶשׁ שְׁלִישִׁי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת. וְאַחַר כָּךְ נִתְבָּאֶר לִי מַה שֶּׁרָאוּי לְאֶחָד הָאֱמֶת מֵהִתְיַחֲדוֹ בְּהַנְהָגַת הַכֹּל*, וְשֶׁהַתּוֹעֶלֶת וְהַנֶּזֶק אֵינָם כִּי אִם מִמֶּנּוּ וּבִרְשׁוּתוֹ לְבַדּוֹ, הִתְחַיַּבְנוּ לִבְטֹחַ עָלָיו וּלְהִמָּסֵר אֵלָיו*, שַׂמְתִּי הַבִּטָּחוֹן שֹׁרֶשׁ רְבִיעִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת. וְאַחַר כָּךְ חָשַׁבְתִּי בְּעִנְיַן הָאֶחָד הָאֱמֶת מֵהִתְיַחֲדוֹ בִּכְבוֹדוֹ*, וְשֶׁאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּתֵּף עִם דָּבָר, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְדָבָר, הֻצְרַכְנוּ לְחַבֵּר אֶל זֶה שֶׁנַּעַבְדֵהוּ לְבַדּוֹ, וּנְיַחֵד כָּל הַמַּעֲשִׂים לִשְׁמוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל הַמַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁתַּתֵּף בּוֹ זוּלָתוֹ עִמּוֹ*, שַׂמְתִּי הַמַּעֲשֶׂה הַמְיֻחָד לְשֵׁם הָאֵל שֹׁרֶשׁ חֲמִישִׁי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת.
וְכַאֲשֶׁר שׁוֹטְטוּ רַעְיוֹנַי לַחֲשֹׁב בְּמַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לְאֶחָד הָאֱמֶת מִסַּפֵּר רוֹמְמוּתוֹ וְגָדְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין כָּמוֹהוֹ, הֻצְרַכְנוּ לְחַבֵּר אֶל זֶה שֶׁנִּכָּנַע לוֹ כְּפִי יְכָלְתֵּנוּ, שַׂמְתִּי אֶת הַכְּנִיעָה* שֹׁרֶשׁ שִׁשִּׁי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת. וְכַאֲשֶׁר הֲבִינוֹתִי מַה שֶּׁהוּא עוֹבֵר עַל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם מִתְעַלְּמִים וּמְקַצְּרִים בְּמַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים בּוֹ מֵעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהַדֶּרֶךְ שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן בָּהּ מְעֻוָּתָם וְקִצּוּרָם, הִיא הַתְּשׁוּבָה וּבַקָּשַׁת הַכַּפָּרָה, שַׂמְתִּי הַתְּשׁוּבָה שֹׁרֶשׁ שְׁבִיעִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת. וְכַאֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּי לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לַייָ יִתְבָּרַךְ מִן הַחוֹבוֹת הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתָּכֵן לְקַיֵּם אוֹתָן עַד שֶׁנְּחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹתֵינוּ בַּעֲבוּרָן לָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁנְּדַקְדֵּק עֲלֵיהֶם, שַׂמְתִּי הַחֶשְׁבּוֹן עִם הַנֶּפֶשׁ שֹׁרֶשׁ שְׁמִינִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת.
וְכַאֲשֶׁר הֲשִׁיבוֹתִי אֶל מַחֲשַׁבְתִּי בְּעִנְיַן הָאֶחָד הָאֱמֶת, רָאִיתִי כִּי יִחוּדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם לֹא יִתְקַיֵּם בְּנֶפֶשׁ הַמַּאֲמִין כְּשֶׁלִּבּוֹ שָׁכוּר בְּיֵין אַהֲבַת עוֹלָם וְנוֹטֶה אֶל תַּאֲווֹתָיו הַבַּהֲמִיּוֹת, וְאִם יִשְׁתַּדֵּל לְפַנּוֹת אֶת לְבָבוֹ וּלְסַלֵּק אֶת מַצְפּוּנוֹ* מִמּוֹתְרֵי הָעוֹלָם וְלִפְרשׁ מִמַּעֲדַנָּיו, יִתְקַיֵּם הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם בְּלִבּוֹ וְיַעַל אֶל מַעֲלָתוֹ, שַׂמְתִּי הַפְּרִישׁוּת שֹׁרֶשׁ תְּשִׁיעִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת. וְאַחַר כָּךְ חָקַרְתִּי עַל מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא תַכְלִית כָּל תַּאֲוָה* וְקֵץ כָּל תִּקְוָה, כִּי מִמֶּנּוּ הַתְחָלָה* וְאֵלָיו הַתִּכְלָה*, וּמַה שֶּׁרָאוּי לוֹ מִמֶּנּוּ מֵאַהֲבַת רְצוֹנוֹ וְיִרְאַת חֲרוֹנוֹ, אֲשֶׁר הֵמָּה תַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהָרָעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים ל, ו): "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה", שַׂמְתִּי אַהֲבַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֹׁרֶשׁ עֲשִׂירִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת.
וְכַאֲשֶׁר עָלוּ בְּיָדִי מִדֶּרֶךְ הַסְּבָרָה, חָקַרְתִּי עֲלֵיהֶם מִן הַכָּתוּב אֶצְלֵנוּ וְהַמְּקֻבָּל בְּיָדֵינוּ, וּמְצָאתִים בָּהֶם בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וַאֲנִי עָתִיד לְבָאֵר כָּל דָּבָר מֵהֶם בַּשַּׁעַר הַמְיֻחָד לוֹ בְּעֶזְרוֹ יִתְבָּרָךְ.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
17 - לימוד שבועי באמונה כט תמוז - ו אב תשע"ד
18 - הקדמה חלק ט"ו
19 - הקדמה חלק ט"ז
טען עוד
הִסְכַּמְתִּי – החלטתי. כוֹלְלוֹת אֶת זוּלָתָן וכו' – נושאים עיקרים שכוללים בתוכם את שאר תחומי חובות הלבבות. וְשַׂמְתִּי – בפסקה זו מובאים עשרת שערי הספר, ענינם והקשר שביניהם. השער הראשון הוא שער הייחוד. וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ שֵׁם עֶצֶם וְלֹא מִקְרֶה – לא ניתן להגדיר את הבורא כלל, כמבואר בשער הייחוד. מִצַּד בְּרִיּוֹתָיו – על ידי התבוננות בבריאה כולה ניתן להכיר את מציאות ה', חכמתו וטובו. לְאֶחָד הָאֱמֶת – כינוי לה'. מִן הָאַדְנוּת – שנקבל אדנותו עלינו. מֵהִתְיַחֲדוֹ בְּהַנְהָגַת הַכֹּל – ה' לבדו משגיח ומנהיג את העולם. וּלְהִמָּסֵר אֵלָיו - להאמין שאנו מסורים להנהגתו. מֵהִתְיַחֲדוֹ בִכְבוֹדוֹ – הכבוד ראוי לה' לבדו. הַמַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁתַּתֵּף בּוֹ זוּלָתוֹ עִמּוֹ - מעשה שבו אדם מכוון גם לטובתו האישית ולא רק לשם ה'. הַכְּנִיעָה - היא הענווה. מַצְפּוּנוֹ – פנימיות הלב. תַכְלִית כָּל תַּאֲוָה – מי שזוכה להתענג על קירבת ה' מסולק הוא מכל תאווה גשמית. פירוש נוסף: כל הרצונות שבאדם תכליתם הוא קירבת ה'. הַתְחָלָה – תחילת הברואים. וְאֵלָיו הַתִּכְלָה – מטרת הברואים.
ביאורים
רבנו בחיי משרטט את המבנה של שערי הספר. הספר אמור להקיף את כל חובות הלבבות ולכן רבנו בחיי בוחר מהם את אותם חובות שכוללות בתוכם את כל פרטי החובות ואפשר ללמוד מהן את יתר מצוות הלבבות;
שער ראשון: חובת האמונה בה' , בורא העולם ומייסדו. זהו הבסיס לכל עבודת ה', שהרי אם האמונה שלנו בקב"ה מעורערת - אין מקום לקיום מצוותיו. כמו כן, אם אין אנו מבינים שה' הוא אחד, זה נותן פתח לאמונה בכוחות רוחניים אחרים שמשפיעים על האדם. לכן ראשית לכל חובות האדם צריך להעמיד ולבסס את האמונה בריבונו של עולם שאותו חייבים לעבוד.
שער שני: שער הבחינה - לאחר שבררנו מיהו הבורא, אנו מגלים שאין לנו כל יכולת להיפגש עם עצמותו. הדרך היחידה להבין את רוממותו היא להביט בפעולותיו. דהיינו: להתבונן בברואים כדי לעמוד על ידי התבוננות זו על גדולתו וחסדו.
שער שלישי: עבודת האלוהים - לאחר שביררנו על מציאות ה' ועל גדולתו אנו צריכים לדעת מה מוטל עלינו לעשות כדי לעובדו בשלמות ובדבקות.
שער רביעי: ביטחון - אם אנו מאמינים שבורא העולם הוא גם מנהיגו - אנו מחויבים לבטוח בו ולקבל את כל אשר ה' יתברך עושה באהבה.
שער חמישי: יחוד המעשה - לאחר שביררנו שה' הוא לבדו האלוהים- ראוי שנזכך את מחשבותינו ואת מעשינו ונכוון אותם אך ורק לעשיית רצונו ולא לשום סיבה אחרת.
שער שישי: כניעה - אנו מחויבים לרומם את בוראנו מלכנו, ולשם כך אנו צריכים לחוש הכנעה כלפיו ולהתנהג לאור מחשבה נעלה זו.
שער שביעי: תשובה - כשאנו מגיעים לחיי המעשה אנו רואים שבני אדם כושלים במילוי חובותיהם. לכן צריכה להיות דרך תיקון שתחזיר את האדם למסלול של עבודת ה', וזוהי התשובה.
שער שמיני: חשבון הנפש - מבלי שיעמוד האדם מול עצמו ויברר האם הוא עומד במשימות המוטלות עליו מאת ה', לא יוכל להשלים את עצמו. חשבון הנפש צריך לברר האם האדם מקיים את מצוות ה' או לא, וכן לברר האם מקיים את כל אשר עושה בשלמות וללא סייג.
שער תשיעי: פרישות - אין יכולת להתמסר לעבודת ה' כשהאדם שיכור באהבת העולם הזה, ולכן צריכה להיות פרישות ויחס נכון לתאוות וליצרים.
שער עשירי: אהבת האל - זו פסגת עבודת ה' שבו האדם צריך להגיע לרמה שבו כל פעולותיו נובעות מאהבת ה' וממילא שואף תמיד בכל רגע ורגע מחייו להדבק באלוהים ולקדש שם שמים.
הרחבות
•במסילה נעלה...?
כִּוַּנְתִּי אֶת מַחֲשַׁבְתִּי לִבְחֹר אוֹתָן שֶׁתִּהְיֶינָה כוֹלְלוֹת אֶת זוּלָתָן וְסוֹבְבוֹת אֶת שְׁאֵרִיתָן. רבנו בחיי מתאר כאן את תוכן הספר, ואת התהליך אותו אמור לעבור הלומד בעת הלימוד: מהעמקת אמונת ייחוד ה', דרך התבוננות בבריאה (הבחינה), עד היעד הסופי - אהבת ה'. גם הרמח"ל הדגיש את הסדר, ההדרגה והתהליך, עליו ייסד את ספרו, מסילת ישרים [סוף ההקדמה].
אולם בשם רבי ישראל מסלנט נאמר: "עני המחזר על הפתחים, אי אפשר לו להיות כמו הנהגת עשיר. סעודת עשיר מתנהגת בסדר מדויק... ובכזאת הסעודה היא מסודרת ומבריאה ודאי. אבל עני המחזר על הפתחים, הוא צריך, וכן הוא עושה, לאכול מכל המגיע לו, ולפעמים איפוא הוא אוכל הדברים הבאים לקינוח סעודה גם לפני הסעודה... ודאי כי אכילה כזאת לא תוסיף בבריאות אבל מה יעשה ועני הוא מצבו הוא בבחינת חטוף ואכול חטוף ושתה מכל המגיע והוא את נפשו ישביע. וכן הוא הענין ברוחניות. עניים אנחנו... אם נחכה על הסדר המדויק - והיינו נשארים ערטילאים גמורים..." [דעת תורה ה(ב), עמ' רנח].
אז מה עושים? כתב הרב קוק שבעיקרון הולכים לפי הסדר: "אבל לפעמים מזדמן הדבר שאי אפשר", ואז - "אסור לו להביט על סדר, כי אם יחטוף מכל הבא" [שמונה קבצים א שפו].
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
