ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אֲבָל טוֹבַת הֶעָשִׁיר עַל הָרָשׁ לְקַבֵּל שְׂכַר שָׁמַיִם, הוּא כַּסּוֹחֵר שֶׁהוּא קוֹנֶה הֲנָאָה גְדוֹלָה* קַיֶּמֶת, יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אַחַר זְמָן, בְּטוֹבָה קְטַנָּה* וַאֲבוּדָה וְנִבְזֵית, יִתְּנֶנָּה מִיָּד, וְלֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְפָאֵר נַפְשׁוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ* בַּטּוֹבָה* שֶׁהִפְקִידָהּ הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ לְתִתָּהּ לְמִי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לָהּ. וּמִן הַיָּדוּעַ, כִּי רָאוּי לְהוֹדוֹת אוֹתוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְפָאֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, וְעִם כָּל זֶה נִתְחַיְּבָה לוֹ הַהוֹדָאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אִיּוֹב (אִיּוֹב כט, יג): "בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא"*, וְעוֹד אָמַר (אִיּוֹב לא, כ): "אִם לֹא בֵרְכוּנִי חֲלָצָו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם".
טובת אהבת השבח והכבוד
אֲבָל טוֹבַת בְּנֵי אָדָם קְצָתָם אֶל קְצָתָם* בַּעֲבוּר אַהֲבַת הַשֶּׁבַח וְהַכָּבוֹד וּגְמוּל הָעוֹלָם*, הוּא כְּמִי שֶׁאוֹצֵר* דָּבָר אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אוֹ מַפְקִיד אֶצְלוֹ מָמוֹן, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאַחַר זְמָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ בְּהֵטִיבוֹ לְזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶּׁאָמַרְנוּ, חַיָּב לוֹ הַשֶּׁבַח וְהַהוֹדָאָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי יט, ו): "רַבִּים יְחַלּוּ* פְּנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ* לְאִישׁ מַתָּן", וְאָמַר (מִשְׁלֵי יח, טז): "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ"*.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
21 - עבודת ה' חלק א'
22 - עבודת ה' חלק ב'
23 - עבודת ה' חלק ג'
טען עוד
אַךְ טוֹבוֹת הַחוֹמֵל עַל הֶעָנִי הַכּוֹאֵב לוֹ*, הוּא מְכַוֵּן בָּהּ לִדְחוֹת צַעַר מֵעַל עַצְמוֹ*, אֲשֶׁר מְצָאָהוּ מֵעָגְמַת נַפְשׁוֹ וּכְאֵבוֹ לְמִי שֶׁחָמַל עָלָיו, וְהוּא כְּמִי שֶׁמְּרַפֵּא כְאֵב שֶׁמְּצָאָהוּ* בְּעַצְמוֹ בְּטוֹבַת יְיָ* עָלָיו, וְאֵינֶנּוּ נִשְׁאָר* מִבִּלְתִּי שֶׁבַח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אִיּוֹב (אִיּוֹב לא, יט): "אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן, אִם לֹא בֵרְכוּנִי חֲלָצָו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם".
חיוב ההודאה למרות כוונת המטיב
וּכְבָר נִרְאָה מִמַּה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ, כִּי כַּוָּנַת כָּל מֵטִיב לְזוּלָתוֹ מִבְּנֵי אָדָם הוּא לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ תְחִלָּה, וְלִקְנוֹת קִשּׁוּט נָאֶה לָעוֹלָם הַזֶּה אוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אוֹ לִדְחוֹת צַעַר מֵעַל נַפְשׁוֹ, אוֹ לְתַקָּנַת מָמוֹנוֹ, וְאֵין כָּל זֶה מוֹנֵעַ מִשִּׁבְחָם וְהוֹדָאָתָם*, מִיִּרְאָה וּמֵאַהֲבָה אוֹתָם, וּמֵהָשִׁיב לָהֶם גְּמוּלָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַטּוֹבָה הַהִיא שְׁאוּלָה בְיָדָם*, וְהֵם מֻכְרָחִים* לְהֵיטִיב בָּהּ, כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ, וְטוֹבָתָם אֵינָהּ תְּמִידִית וְלֹא נְדִיבוּתָם נִמְשֶׁכֶת, וַחֲסִידוּתָם מְעֹרֶבֶת עִם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת נַפְשָׁם אוֹ לִדְחוֹת הַהֶזֵּק מִמֶּנָּה.
חיוב ההודאה לבורא
אִם כֵּן כַּמָּה הָאָדָם חַיָּב מִן הָעֲבוֹדָה וְהַשֶּׁבַח וְהַהוֹדָאָה לְבוֹרֵא הַטּוֹבָה וְהַמֵּטִיב בָּהּ לוֹ, אֲשֶׁר אֵין תַּכְלִית לְטוֹבָתוֹ, אַךְ הִיא מַתְמֶדֶת וְנִמְשֶׁכֶת, מִבִּלְתִּי כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת וְלֹא דְחִיַּת נֵזֶק, רַק נְדָבָה וָחֶסֶד מִמֶּנּוּ עַל כָּל הַמְדַבְּרִים.
אין יתרון למטיב
וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי לַעֲמֹד עָלָיו, כִּי כָּל מֵטִיב לְזוּלָתוֹ מִבְּנֵי אָדָם מִכָּל הַמִּינִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, אֵין לוֹ יִתְרוֹן עַל מִי שֶׁמֵּטִיב לוֹ* אֶלָּא בְּמִקְרֶה* מִן הַמִּקְרִים, אֲבָל בֶּאֱנוֹשׁוּתָם וְעַצְמָם נִמְשָׁלִים, וּקְרוֹבִים זֶה לָזֶה בְּעֶצֶם וּבִדְמוּת וּבְחִבּוּרָם וּבְצַלְמָם וְטִבְעֵיהֶם וּבְרֹב מִקְרֵיהֶם, וְעִם כָּל זֶה חַיָּב מִי שֶׁמֵּטִיבִים לוֹ מִן הָעֲבוֹדָה לַמֵּטִיב מַה שֶּׁסִּפַּרְנוּ.
___________________________________
הֲנָאָה גְדוֹלָה – משל לעולם הבא. בְּטוֹבָה קְטַנָּה – הממון שנתן לצדקה. בְאַחֲרִיתוֹ – בעולם הבא. בַּטּוֹבָה וכו' – באמצעות נתינת ממון שהוא כפיקדון ביד האדם כדי ליתנו לעניים. בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא – ברכת העני שקיבל צדקה תבוא על איוב העשיר שנתנה. קְצָתָם אֶל קְצָתָם – עזרה וחסד מאדם לחבירו. וּגְמוּל הָעוֹלָם – מצפה לתמורה בעתיד (בעולם הזה) מחבירו. שֶׁאוֹצֵר – נותן חפץ לשמירה. יְחַלּוּ – יבקשו טובה. וְכָל הָרֵעַ וכו' – כולם חבריו של הנותן לאחרים. וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ – הצדקה מובילה את האדם לכך שיכבדוהו ביותר. הַכּוֹאֵב לוֹ – כואב לעשיר לראות את העני בצער. צַעַר מֵעַל עַצְמוֹ – צערו של העשיר. שֶׁמְּצָאָהוּ – שבא עליו. בְּטוֹבַת יְיָ – בעזרת אמצעים שחננו ה' בהם. וְאֵינֶנּוּ נִשְׁאָר וכו' – העשיר זוכה במעשהו להערכה וכבוד. מִשִּׁבְחָם וְהוֹדָאָתָם – מחובת הכרת הטוב וההודאה. שֶׁהַטּוֹבָה הַהִיא שְׁאוּלָה בְיָדָם – הממון שהיטיבו בו הוא כממון המושאל בידם מה' לעשות בו חסד. מֻכְרָחִים – מטבע מצפונם. מִי שֶׁמֵּטִיב לוֹ – המוטב (העני). בְּמִקְרֶה וכו' – בני אדם שווים זה לזה במהותם, וההבדל ביניהם, שזה עני וזה עשיר, הוא מקרי.
ביאורים
אתמול עסקנו בהטבה של אב לבנו ושל אדון לעבדו, וראינו כי מעורב בהן מחשבה שלהם על עצמם. באופן דומה אנו יכולים למצוא נגיעות במי שנותן צדקה עבור שכרו בעולם הבא, עבור כבוד בעולם הזה או עבור השתקת מצפונו. בכולם יש לאדם המטיב אינטרס בהטבה, ואינטרס זה מסייע לו לחזק את רצונו ולהטיב. אף על פי כן ברור לכולנו כי אין לזלזל בטובות אלו, ועלינו להכיר טובה עליהן. אם כן, מכאן נבין כמה מיוחדת הטובה של ה', כאשר הוא מטיב לנו ללא כל אינטרס כלל.
חמשת הדוגמאות של רבנו בחיי אינן סתמיות, אלא הן חמש מדרגות ביציאה מהפרטיות ומהאגואיזם. בנו של האדם הוא הקרוב ביותר לעצמיותו. עבדו של אדון הוא כרכושו וחלק אינטגרלי מעולמו היום-יומי. המטיב עם זר עבור שכר בעולם הבא כבר נמצא בשלב מתקדם יותר ביציאתו מעצמיותו, אך עדיין השיקולים שלו אגואיסטיים. כך הוא גם אצל המטיב עבור כבוד, אלא שהוא במצב מתקדם עוד יותר, מכיוון שהוא כבר באמת מוקיר ומעריך את הטוּב ואת השם הטוב של עושי חסד, ולכן הוא חפץ בשם זה. האדם במדרגה הגבוהה ביותר הוא הנותן מתוך רחמים או אהבה, שהוא כלל אינו חושב על האינטרסים שלו. אמנם גם הוא אינו נקי מנגיעה אישית, וגם אם הוא אינו חושב על זה, הרי בתוכו הוא נהנה מעשייתו החיובית ומניקיון מצפונו.
רק הקב"ה הוא מטיב הטבה מוחלטת, ללא כל רווח או אינטרס. כאשר מפנימים זאת לומדים להעריך הרבה יותר את הטובה המיוחדת שאנו מקבלים ממנו.
הרחבות
•יראת העונש - לדורנו!
טוֹבַת הֶעָשִׁיר עַל הָרָשׁ לְקַבֵּל שְׂכַר שָׁמַיִם, הוּא כַסּוֹחֵר... רבנו בחיי מזכיר כאן נושא טעון: ניהול החיים בעולם הזה לאור הגמול או העונש עבורם בעולם הבא. מצד אחד, לא קל לעשות "האמת מפני שהיא אמת", שהרי "מעלה זו גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה לה" [רמב"ם הלכות תשובה י, ב]. כדי לחנך ילדים או את ההמון לחיי תורה - "זאת (יראת העונש) קלה ודאי, כי כל אדם אוהב את עצמו ויירא לנפשו" [מסילת ישרים כד].
מצד שני, בחינוך מעין זה מודגש מניע שהוא די 'אגואיסטי': האדם עושה מעשים אציליים מאוד, אך לא בגלל הטוב העצום שהם נושאים בקרבם, אלא כי זה ישתלם לו בעתיד. כך גם לכיוון השלילי, ההימנעות מעוולות נובעת מהפחד להינזק, ולא כי נמנע לעשותם בטבעו, או מחמת המוסריות שבקרבו. בעיה אפשרית נוספת היא הפאסיביות, שנגררת אחרי הפחד מלטעות, ומי שלא עושה – לא טועה (ראה בהרחבות ליום כז תמוז).
הרב קוק עסק רבות במורכבות זו, בפרט ביחס לדור הגאולה, ש"הצרות והתלאות הנוראות (מהגלות) עשוהו לנוקשה ועז, עד שכל בלהות ופחדים לא יזעזעוהו... לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה" [מאמר הדור עמ' קיא]. בדורנו, יראת העונש תופסת פחות מקום כבסיס לעבודה מאהבה, ויותר כזרז לאדם שהגיע ליראת הרוממות, להגשים את האידיאלים שלו. (ראה אורות הקודש ד עמ' תיז-תכט).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
