ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
חילי צה"ל
וְהַמַּדְרֵגָה הַשְׁמִינִית, אֲנָשִׁים הִתְבָּרֵר לָהֶם בְּנַפְשׁוֹתָם כָּל מַה שֶּׁקָּדַם זִכְרוֹ*, אֶלָּא שֶׁהֵם מְקַבְּלִים עֲבוֹדַת יְיָ מִיִּרְאָתָם אֶת עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ גְנוּת שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת הָאֵלֶּה בְּמַה שֶּׁקָּדַם לָנוּ.
עובדים לשמה אלא שלא נשמרים ממפסידי העבודות
וְהַמַּדְרֵגָה הַתְּשִׁיעִית, אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ בַּתּוֹרָה וּבַגְּמוּל וּבָעֹנֶשׁ עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים, וְכִוְּנוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמוֹ וּלְמַה שֶּׁיֵּאוֹת לוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ מִמַּפְסִידֵי הָעֲבוֹדוֹת*, וְנִכְנַס הַהֶפְסֵד עֲלֵיהֶן* וְלֹא הִכִּירוּ מֵאַיִן, דוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת י, א): "זְבוּבֵי מָוֶת* יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט", וְאָמַר (קֹהֶלֶת ט, יח): "וְחוֹטֶא אֶחָד* יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". וְאָמַר קְצָת הַחֲסִידִים לְתַלְמִידָיו: אִלּוּ לֹא הָיוּ לָכֶם עֲוֹנוֹת, הָיִיתִי מְפַחֵד עֲלֵיכֶם מִמַּה שֶּׁהוּא גָדוֹל מִן הָעֲוֹנוֹת. אָמְרוּ לוֹ: מַה הוּא גָדוֹל מִן הָעֲוֹנוֹת? אָמַר: הַגַּבְהוּת וְהַגַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי טז, ה): "תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
39 - עבודת ה' חלק ט"ז
40 - עבודת ה' חלק י"ז
טען עוד
וְהַמַּדְרֵגָה הָעֲשִׂירִית, אֲנָשִׁים הִתְבָּרְרָה אֶצְלָם אֲמִתַּת הַתּוֹרָה וְכָל מַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים מִן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים, וְנִתְעוֹרְרוּ מֵהִתְעַלְּמוּתָם, וְרָאָה לִבָּם מַה שֶּׁחַיָּבִים בּוֹ לַבּוֹרֵא לְגֹדֶל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ עֲלֵיהֶם, וְלֹא שָׂמוּ לִבָּם אֶל הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ, אַךְ מִהֲרוּ אֶל עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים לִשְׁמוֹ לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם בְּכֹסֶף וּבְלֵבָב שָׁלֵם, בַּעֲבוּר יְדִיעָתָם אוֹתוֹ וְהַכָּרָתָם אֶת עִנְיָנוֹ.
וְזֹאת הַמַּעֲלָה הָרָמָה שֶׁבְּמַדְרֵגַת אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה, וְזֹאת מַעֲלַת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, אֲשֶׁר נִמְסְרוּ אֶל הָאֱלֹהִים, וְכָרְתוּ עִמּוֹ בְרִית, וְסָחֲרוּ עִמּוֹ*, וְהִסְכִּימוּ עָלָיו*, וְנָתְנוּ לוֹ נַפְשׁוֹתָם וּבְנֵיהֶם וְקִנְיָנָם, וְעָמְדוּ בֶּאֱמוּנָתָם בְּמַה שֶּׁקִּבְּלוּ עַל נַפְשׁוֹתָם. וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים נ, ה): "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח"*.
מדרגה אחר מדרגה
וְזֹאת צוּרַת הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה וּמַדְרֵגוֹת אַנְשֵׁי הַחָכְמָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, וּתְכוּנוֹת וּמַעֲלוֹת הַמַּאֲמִינִים בָּהּ. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בְּמַדְרֵגוֹת אַנְשֵׁי הַתְּבוּנוֹת בַּתּוֹרָה זוּלָתִי מַה שֶּׁסִּפַּרְנוּ, אַךְ זָכַרְנוּ הַנִּמְצָא עָלָיו רֹב הֲמוֹן הָאֻמָּה. וּבְזָכְרֵנוּ אוֹתוֹ תּוֹעַלְתּוֹ מוּכַח לִמְבַקֵּשׁ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהוּא, כַּאֲשֶׁר יִמְצָא בּוֹ מַעֲלָה שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלֶיהָ, יֵדַע מַה שֶּׁסְּמוּכָה* לָהּ מִן הַתְּכוּנוֹת, וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ, וְיִתְבָּאֵר לוֹ מַה בֵּינוֹ* וּבֵין הַתְּכוּנָה הָעֶלְיוֹנָה מִן הַתְּכוּנוֹת, וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה, וְיִהְיֶה זֶה יוֹתֵר קַל עָלָיו.
___________________________________
שֶּׁקָּדַם זִכְרוֹ – שהוזכר לעיל. מִמַּפְסִידֵי הָעֲבוֹדוֹת – מידות רעות המביאות את האדם להתרשל מהמצוות. עֲלֵיהֶן – על העבודות, המצוות. זְבוּבֵי מָוֶת וכו' – זבוב מת מקלקל שמן טוב. וְחוֹטֶא אֶחָד וכו' – אפי' חוטא אחד עלול לגרום נזק רב לציבור. וְסָחֲרוּ עִמּוֹ – התייחסו לעבודת ה' כ'עסק' מוצלח. וְהִסְכִּימוּ עָלָיו – סמכו על ה'. עֲלֵי זָבַח – כריתת הברית עם ישראל בסיני הייתה באמצעות קורבנות. מַה שֶּׁסְּמוּכָה – המדרגה הקרובה שאליה צריך הוא לעלות. מַה בֵּינוֹ – ההפרש בין המדרגה שאוחז בה למדרגה העליונה.
ביאורים
רבנו בחיי ממשיך למנות את הדרגות בעבודת ה'. הקבוצה השמינית התעלתה מעל הרצון לקבל טובת הנאה מעבודת ה', אלא שהיא יראה מפני העונש שיגיע לה אם לא תקיים את רצון הקב"ה. הצד השוה שבין הקבוצה השביעית והשמינית הוא שכוונתם בקבלת הפרס או בהימנעות מעונש מגמדת את מעשיהם. הדבר דומה למי שמציל אדם מטביעה ויחד איתו הציל גם זבוב שהיה על בגדו, האם יעלה על הדעת לומר שהוא הציל זבוב ואדם?
בקבוצה התשיעית ישנה קפיצת מדרגה. אנשים אלו עובדים את ה' לשם שמים, באמונה שלמה וללא שיתוף של שום כוונה זרה או נגיעה אישית. הבעיה היא שכל דבר זך ועדין צריך שמירה מיוחדת על מנת שלא יתקלקל. עבודת ה' היא דבר עליון ויקר, וכדי להיזהר שלא לעבור על רצון הקב"ה עלינו להתבונן היטב היכן עלולות להימצא מהמורות בדרך ובאיזה מקום אנו עלולים להיכשל חלילה (כפי שמבאר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה, וכן בהקדמה למסילת ישרים). אנשים בקבוצה זו לא מספיק משתדלים להיזהר, וחטאיהם הספורים מבאישים את שאר מעשיהם.
לקבוצה העשירית אנו באמת יכולים לקרוא עובדי ה'. לא די שכל מעשיהם וכוונתם היא לשם שמים אלא שהם גם לומדים ומבררים כיצד לעבוד את ה'. הם משקיעים זמן להתבוננות במעשיהם ובמחשבותיהם, וגם אם מתעוררת בהם מחשבה זרה הם ממהרים לבטלה. אדם כזה גם יזהר שלא להיכשל בחטא הגאווה ולא יחשיב את עצמו לכליל המעלה והשלמות מפני מעלתו הרוחנית.
מלבד המעלה העליונה מצאנו בכל מדרגה גם חיסרון, עד שנראה כאילו אין בה כלל מעלה, דבר שעלול להביא לייאוש. לכן מסביר בעל חובות הלבבות, שהמטרה היא שכל אחד מאיתנו יוכל לאמוד פחות או יותר היכן הוא עומד, איזו מדרגה כבר הצליח לקנות ובאיזו נקודה עליו להשקיע כדי להשתפר ולעלות. חשוב שנדע עד כמה התקדמנו ומצד שני לא לטייח את הדרוש תיקון. באופן זה, יחד עם רצון אמיתי והשתדלות רבה, נזכה בע"ה להיות עובדי ה' באמת, העולים דרגה אחר דרגה במעלות עבודת האלוהים.
הרחבות
•הכרת הטוב
וְרָאָה לִבָּם מַה שֶּׁחַיָּבִים בּוֹ לַבּוֹרֵא לְגֹדֶל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ עֲלֵיהֶם. אחת מהמעלות הגבוהות בעבודת ד' לפי רבנו בחיי, היא עבודה מתוך הכרת הטוב. כך גם פתח את שער עבודת אלוהים: "מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו, והוא קבלו עבודת האלוהים כפי אשר יחייבהו השכל להיטיב עם מי שהטיב לו". את הכרת הטוב מציב הרב קוק כתיקון המוסרי הבסיסי ביותר: "הכרת טובה היא העמוד המוסרי היותר גדול ונשגב, שכשיתפתח כל צרכו בלבות בני אדם יהיה עוזר מאוד אל התיקון הכללי..." [עין איה שבת א, יד].
הסיבה לכך היא שעבודת ד' מתוך הכרת הטוב מביאה למחויבות והיתלות גמורה של האדם בבוראו. הכרת הטוב כלפי אחר מולידה כלפיו מסירות ומוכנות לעשות עבורו הכל ללא שום עוררין. מקבל הוא תמיד דברי המיטיב לו ונאמן לרוחו ודבריו. בהקשר זה אמר הרב דסלר : "הכרת הטובה פירושה: אני מחזיר את עצמי ואת כל אשר לי, וכל רצונותי ותקוותי – את הכל ממש – אני תולש ועוקר ממני ומחזיר לו למען הביע לו את הכרתי על כל טובותיו. זאת היא תודה, קרבן-תודה... וקרבן היינו הקרבת עצמי... רק קרבן כזה מתקבל למעלה... קשה היא מאוד עבודת ההודאה" [מכתב מאליהו ד עמ' 345].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
