ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
פֶּרֶק חֲמִישִׁי
וְרָאוּי לָנוּ עַתָּה לְבָאֵר אָפְנֵי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּשׁוּבָה עַד סוֹף הַשַּׁעַר, בַּעֲבוּר מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה מִן הַבֵּאוּר וְהַגִּלּוּי לְמֶחְקָרֵנוּ.
הכרה בעזרת השכל
וְנֹאמַר, כִּי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית הִיא הַזְכָּרַת הָאֱלֹהִים* אֶת הָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת שִׂכְלוֹ, לָדַעַת אוֹתוֹ* וּלְהַכִּיר סִימָנֵי חָכְמָתוֹ. וְהָיָה זֶה מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְמִי שֶׁשָּׂם הַתּוֹרָה אוֹר לִנְתִיבָתוֹ, כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית שִׂכְלוֹ וּבֵרוּר הַכָּרָתוֹ, וְיִהְיֶה נִכְסָף לְהַגִּיעַ לִרְצוֹן הָאֵל, וְלַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַחֲסִידִים, וּפִנָּה לְבָבוֹ מִדַּאֲגוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְטִרְדּוֹתָיו.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
41 - לימוד שבועי באמונה כ"א- כ"ז תשע"ד
42 - עבודת ה' חלק י"ח
43 - עבודת ה' חלק י"ט
טען עוד
אַךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ בָּהֶם הָאָדָם לְעִנְיַן הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית, שֶׁיִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ מַה שֶּׁנָּטַע* הַבּוֹרֵא בְּשֵׂכֶל הַמְדַבְּרִים, כְּשַׁבֵּחַ הָאֱמֶת וְגַנּוֹת הַכָּזָב, וּבָחֹר בַּצֶּדֶק וְסוּר מֵעָוֶל, וּגְמֹל בַּעֲלֵי הַטּוֹבָה בְּטוֹב וְהוֹדוֹתָם, וּגְמֹל אַנְשֵׁי הָרָעָה בְּרַע וְגַנּוֹתָם, וּלְהַשְׁלִים עִם בְּנֵי הָאָדָם וּלְהֵטִיב עֲלֵיהֶם, וְלִשְׁקֹל הַטּוֹבוֹת בְּשֶׁבַח, וְהַצְּדָקוֹת בִּגְמוּל, וְהָרָעוֹת בְּעֹנֶשׁ, וְיִתְרוֹן גְּמוּל עַל גְּמוּל*, וְעֹנֶשׁ עַל עֹנֶשׁ, וְהַמְּחִילָה לַפּוֹשְׁעִים בְּשׁוּבָם בֶּאֱמֶת.
מעשי האדם שהתבררו אצלו הידיעות
וְכַאֲשֶׁר תִּתְבָּרֵרְנָה אֵלֶּה הַיְדִיעוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ, יִהְיֶה שִׂכְלוֹ שָׁלֵם וְהַכָּרָתוֹ חֲזָקָה. וְאִם יַזְכִּירֵהוּ הָאֱלֹהִים דֶּרֶךְ טוֹבָתוֹ*, יְעוֹרֵר רַעְיוֹנֵי נַפְשׁוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְהָבִין טוֹבָתוֹ עָלָיו*, וִיחַזֵּק הַכָּרָתוֹ בָּהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל לְסָפְרָם וְלַעֲמֹד עֲלֵיהֶם בְּשִׂכְלוֹ, וְלֹא יַשִּׂיג אֶת זֶה בַּעֲבוּר כְּלִילָתָם וְרֻבָּם, וְהַתְמָדָתָם וּמְשִׁיכָתָם*, יִתְבַּע אֶת נַפְשׁוֹ בְּמַה שֶּׁהִתְבָּרֵר חִיּוּבוֹ בְּשִׂכְלוֹ מִגְּמוֹל בַּעֲלֵי הַטּוֹבוֹת בְּטוֹב וּבָחֹר בַּצֶּדֶק, וְיִבְחַר לִגְמֹל הָאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל רֹב טוֹבוֹתָיו אֶצְלוֹ. וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה בְּעֵין לְבָבוֹ שֶׁאֵין לוֹ יְכֹלֶת לָזֶה, עִם שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא צָרִיךְ לוֹ, יִתְחַיֵּב לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת שָׁפָל וְנָקָל אֵצֶל עַצְמוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִתְבַּע אֶת שִׂכְלוֹ בְּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּהֶם יִתָּכֵן לָגֶשֶׁת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ תְּמוּרַת גְּמוּלוֹ, וִיעִירֵהוּ שִׂכְלוֹ עַל הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בָזֶה.
וַיֹּאמֶר לַנֶּפֶשׁ *: הַאִם הִתְבָּרֵר אֶצְלֵךְ וְהִתְקַיֵּם בְּדַעְתֵּךְ, שֶׁאַתְּ חֲבוּלָה* בְּטוֹבוֹת בּוֹרְאֵךְ, וּקְנוּיָה בְּרֹב חֲסָדָיו וְעֹצֶם חַנּוֹתָיו? וַתֹּאמַר: כֵּן.
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל: הַאִם דַּעְתֵּךְ לִפְרֹעַ קְצָת מַה שֶּׁאַתְּ חַיֶּבֶת לַבּוֹרֵא? אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: כֵּן.
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל: וְהֵיאַךְ יִתָּכֵן לָךְ זֶה עִם רִפְיוֹן כָּסְפֵּך* אֵלָיו, וְאֵינֶנּוּ סוֹבֵל מְרִירוּת הָרְפוּאָה אֶלָּא מִי שֶׁהוּא נִכְסָף לַבְּרִיאוּת, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְסָף לַבְּרִיאוּת, לֹא יִסְבֹּל קְשִׁי הָרְפוּאָה. אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: כָּסְפִּי חָזָק וְצַעֲרִי גָדוֹל לִפְרֹעַ מִמַּה שֶּׁתַּשִּׂיג יָדִי מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לֵאלֹהַי עָלַי, וְאַתָּה זָרֵז אוֹתִי עוֹד. כוסף הנפש
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל: אִם תֹּאמְרִי אֱמֶת בַּאֲשֶׁר סִפַּרְתְּ, אֶפְשָׁר שֶׁתַּצְלִיחַ בָּךְ הָרְפוּאָה, וְאִם אֵינֶנּוּ אֱמֶת כַּאֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לֹא תְפַתִּי* אֶלָּא נַפְשֵׁךְ, כִּי הַחוֹלֶה כְּשֶׁהוּא מְכַזֵּב לָרוֹפֵא, אֵינֶנּוּ מוֹנֶה* כִּי אִם עַצְמוֹ, וּמַפְסִיד הָרוֹפֵא טָרְחוֹ, וְיַכְפִּיל עַל הַחוֹלֶה חָלְיוֹ. אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: וְהֵיאַךְ יִהְיֶה מִמֶּנִּי הַכֹּסֶף לוֹ אוֹ הָרִפְיוֹן בּוֹ?
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל: אִם יִהְיֶה כָסְפֵּךְ לוֹ אַחַר יְדִיעָה בְרוּרָה בְעֹצֶם מַה שֶּׁאַתְּ חַיֶּבֶת לֵאלֹהִים מִן הַגְּמוּל, וּמִעוּט מַה שֶּׁיֵּשׁ בִּיכָלְתֵּךְ מִמֶּנּוּ, וְכִי בְּהִתְרַפּוֹתֵךְ בּוֹ מַפַּלְתֵּךְ, וּבְהִשְׁתַּדְּלוּתֵךְ בּוֹ הַצָּלָתֵךְ וְחַיּוּתֵךְ, כָּסְפֵּךְ אֱמֶת וְחֶפְצֵךְ נָחוּץ, וְאִם לֹא, הוּא שֶׁקֶר. אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: לֹא פָּסַק חֶפְצִי מִהְיוֹת רָפֶה וְכָסְפִּי כּוֹזֵב, מֵעֵת הֵעִירוּ אוֹתִי* דִּבְרֵי הַיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁחָלְפוּ, עַד אֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לִי בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה אֲמִתַּת מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ, וְנִתְבָּרֵר אֶצְלִי מִדֶּרֶךְ הֶעָרַת הַתּוֹרָה תְחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בְּדֶרֶךְ הָרְאָיָה הַשִּׂכְלִית, עַד שֶׁשָּׁב כָּסְפִּי אֱמֶת וְחֶפְצִי בָּרוּר.
___________________________________
הַזְכָּרַת הָאֱלֹהִים – השכל הוא מה' להזכיר ולעורר את האדם. אוֹתוֹ – את ה'. מַה שֶּׁנָּטַע וכו' – הישרות הטבעית שבאדם. וְיִתְרוֹן גְּמוּל עַל גְּמוּל – ההבדל במידת השכר תלויה כפי מעלת המעשה הטוב. דֶּרֶךְ טוֹבָתוֹ – הדרך הטובה לאדם. טוֹבָתוֹ עָלָיו – הטובות שה' נותן לאדם. וּמְשִׁיכָתָם – ממשיכים בתמידות. לַנֶּפֶשׁ – כוחות הרצון שבאדם, עצמיותו. חֲבוּלָה – ממושכנת כתמורה. רִפְיוֹן כָּסְפֵּךְ – מיעוט רצונך והשתוקקותך. תְפַתִּי – תְּרמי. מוֹנֶה – מרמה. מֵעֵת הֵעִירוּ אוֹתִי וכו' – למרות התעוררותי מידיעת סיפורי התורה והשכר והעונש העולה מהם, עדיין רצוני היה חלש.
ביאורים
בראשית השער, רבנו בחיי הקדים לבאר שישנם שני חלקים דרכם ניתן להגיע לעבודת ה'. חלקים אלו נקראים בלשונו: "ההערה התוריה" ו"ההערה השכלית". בפרק זה אנו מתחילים להתבונן בהערה השכלית, הגדרתה, הדרך להגיע אליה ותכליתה.
אם ההערה התוריה היא הפניה של ה' לאדם דרך מצוות התורה כפי שהתבאר עד כאן, הרי שההערה השכלית היא הנתיב השני בו פונה ה' אל האדם, דרך שכלו והכרתו. כפי שכבר ראינו, ישנם מעלות וחסרונות בכל אחד משני הנתיבים הללו, ועל כן יש צורך בשימוש בשניהם על מנת שיוכל האדם להגיע לשלמות עבודתו. עניינה של ההערה השכלית הוא השימוש בחלק העליון ביותר שיש לאדם לצורך עבודת ה', המבדיל אותו הבדל איכותי ומשמעותי משאר כל הבריאה.
כיצד זוכה האדם להערה זו? בכך שמנתב את מחשבותיו למטרה זו ומקבל בדעתו לשים אותה מול עיניו כנושא המרכזי של חייו, דבר שמצריך בהמשך הדרך גם התנתקות מענייני העולם הזה ותאוותיו, כפי שידריך אותנו רבנו בחיי בימי הלימוד הבאים. בסופו של התהליך, כל עיסוקו יהיה בהעמקת הבירור השכלי ביסודות המוכרים לבני האדם כמו אהבת האמת והחסד, גמילות טובה לטובים ורעה לרעים ועוד.
אך מכיוון שליסודות אלו פרטים רבים מאוד וקשה להקיפם בשכל בקביעות והתמדה, יצמצם את בחירתו לנושא המרכזי של החובה לגמול הטוב למטיבים לו ולגמול טובה לה' על החסד שעושה עימו. ומכיוון שיבין שאין אפשרות בפועל לגמול טובה לה' שהרי אין לבורא שום צורך בנתינתו, יכניע את עצמו בענווה על כל הטובה שגמל איתו ה', ויבין שהדרך היחידה לגמול לה' על טובתו היא ההליכה בציוויו וקיום תורתו.
רק באופן זה, שיבין האדם שהצלחתו תלויה בהכרת הטוב האלוהי והגמול שהיה ראוי ובלתי ניתן להעניק לו, ושהתחליף לגמול זה הוא ההשתדלות המרבית במה שמחויב ומסוגל לעשות ושכל דרך אחרת אינה מביאה אותו לתכלית הרצויה, רק אז תשוקתו תהיה אמיתית ונכונה.
לצורך כך, מבהיר לנו רבנו בחיי שבראשית הדרך על האדם לקבל בדעתו את "מרירות הסם", דהיינו הנכונות המקדימה להתמסר לתהליך השינוי וההתעלות, ורק מתוך כך ניתן להתחיל את הצד המעשי של העבודה.
הרחבות
•רוח הקודש והשכל
וְהָיָה זֶה מֵאֵת הָאֱלֹהִים. רבנו בחיי מלמד שהאדם יכול להתעורר לעבודת ה' ולהבינה בשכלו גם שלא מתוך עבודה שכלית רגילה. התעוררות זו היא נטיעת הבורא בשכל האדם הכרות והבנות המקרבות אותו אליו, ומסגלות לאדם את היכולת למצוא את הבורא בכל מהלכי חייו.
הרב קוק מסביר שמעלה זו נקראת 'רוח הקודש' ומוסיף, שהמעלה הגדולה של רוח הקודש היא דוקא באופן זה של מציאת הבורא דרך כלי השכל: "רוח הקודש צריך להיות מחובר יחד עם השכל הטהור של האדם. כששניהם יחד עושים את בניני ההשגה, יצאו הדברים מזורזים יפה ומלובנים כראוי".
רגילים אנו לחשוב שההתגלות האלוהית מופיעה מעבר ליכולת ההשגה הטבעית של האדם. הנגזרת לכך היא שתפיסה בשכל היא ההפך מהמושג גילוי אלוהי, כיון שבה מודגשת עבודת האדם בעצמו ופיתוחו האישי את הכרותיו. אבל: "כשמרגיל האדם את עצמו לשמוע קול ד' מכל דבר, בא העניין עד... השכל, שהוא דוקא הוא מכסה יותר מכל את העניין האלוהי, מפני שיעלה במחשבה שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים. אבל על ידי ההרגל הטוב, של הקשבת קול ד' בכל דבר, מתגלה אליו קול ד' גם בשכל, ואז דוקא בשכל ימצא את ההתגלות האלוהית האמיתית. וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות, יוסיף קדושת אמונה ודבקות, והערת רוח הקודש" [אורות הקודש א, עמ' רסח].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
