ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
אָמַר הַשֵּׂכֶל: הַעֲלִי עַל דַּעְתֵּךְ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עָלַיִךְ בְּמַה שֶּׁכּוֹלֵל* אוֹתָךְ עִם זוּלָתֵךְ וּמַה שֶּׁאַתְּ מְיֻחֶדֶת* בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַעֲלִי עַל מַחֲשַׁבְתֵּךְ שֶׁאַתְּ הֱטִיבוֹת בִּכְמוֹתָם לְעַבְדֵּךְ מִקְנַת כַּסְפֵּךְ. וְהַפָּנִים* אֲשֶׁר יִיטְבוּ בְּעֵינַיִךְ מִמֶּנּוּ, קַבְּלִי אוֹתָם עָלַיִךְ לְבוֹרְאֵךְ, וּמַה שֶּׁהוּא בְּעֵינַיִךְ רַע מִמֶּנּוּ*, יֵרַע בְּעֵינַיִךְ גַּם כֵּן מִמֵּךְ לְבוֹרְאֵךְ. אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: הֲבִינוֹתִי מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ לִי בִכְלָל, אַךְ עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד, וּבָאֵר אוֹתוֹ לִי בִּפְרָט.
העניינים הטובים מהעבד
אָמַר הַשֵּׂכֶל: הָעִנְיָנִים שֶׁהֵם טוֹבִים מֵאַחַד מֵעַבְדֵי הָעוֹלָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּם לִפְנֵי אֲדוֹנָיו כְּשֶׁיִּגְמְלֵהוּ מִן הַטּוֹב קְצָת* מַה שֶּׁגְּמָלֵךְ בּוֹרְאֵךְ, מֵהֶם, שֶׁיַּעַבְדֵהוּ לְבַדּוֹ בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, וְשֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן וּמִשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיָנָיו בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר, וְשֶׁיִּירָא אוֹתוֹ וְיִפְחַד מִמֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קְצָת הַחֲסִידִים: אַל תַּמְרֶה אֶת אֲדוֹנְךָ וְהוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ. וּמֵהֶם, שֶׁיִּשָּׁפֵל וְיִכָּנַע לַאֲדוֹנָיו בַּנִּרְאֶה מִּמַּעֲשָׂיו וּבְסֵתֶר מַצְפּוּנוֹ, וְשֶׁיִּנְהַג בְּשִׁפְלוּת לְפָנָיו בְּמַלְבּוּשׁוֹ* וּבְמִדּוֹתָיו, וִיכַבְּדֵהוּ, וִירוֹמְמֵהוּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבִלְבָבוֹ, וְשֶׁיְּשַׁבַּח וְיוֹדֶה אוֹתוֹ בְּיוֹמוֹ וְלֵילוֹ, וְשֶׁיִּזְכֹּר טוֹבוֹתָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וִיסַפֵּר מַהֲלָלָיו וּשְׁבָחָיו כְּפִי שֶׁרָאוּי לוֹ, וְיָרוּץ לַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְיִתְקָרֵב אֶל רְצוֹנוֹ, וְיִתְחַנֵּן לוֹ תָמִיד לְרַצּוֹת אוֹתוֹ* וּלְכַפֵּר לוֹ, וְיֶאֱהָבֵהוּ, וְיִפְחַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַצֵּר בְּמַה שֶּׁצִּוָּהוּ*, וְיִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו, וְיִתְרַחֵק מִמַּה שֶּׁהִזְהִירוֹ מִמֶּנּוּ, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ מַה שֶּׁחָלַף לוֹ* מִן הָעֲוֹנוֹת, וְיִרְבּוּ בְּעֵינָיו טוֹבוֹתָיו* וִיגַדְּלֵן, וְיִבֶז* מַעֲשֵׂהוּ בְּצַד מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְיִמְעַט אֶצְלוֹ טָרְחוֹ לְנֶגֶד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וְיוֹדֶה בְּקַטְנוּת מַעֲלָתוֹ בְעֵינָיו אֵצֶל* גְּדֻלַּת אֲדוֹנָיו בְּנַפְשׁוֹ, וְיַרְבֶּה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ וְלִכְרֹעַ לוֹ כְרִיעָה בִּכְנִיעָה וְשִׁפְלוּת, וְשֶׁיִּבְטַח בּוֹ בְּכָל צְרָכָיו, וְשֶׁיִּרְצֶה בְּכָל עִנְיָן* שֶׁיַּעְתִּיקֶנּוּ אֵלָיו. וְאִם יַשְׂבִּיעֵהוּ*, יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ, וְאִם יַרְעִיבֵהוּ, יִרְצֶה וְיִסְבֹּל, לֹא יַחְשְׁדֶנּוּ בְּדִינוֹ וְלֹא יְעַוְּלֶנּוּ בִּגְזֵרָתוֹ*, וְיִהְיֶה דַי לוֹ בְּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ, וְיַצְדִּיקֶנּוּ בְּיַסְּרוֹ אוֹתוֹ.
וּמִמַּה שֶּׁהוּא טוֹב מִמֶּנּוּ עוֹד, לְהַרְאוֹת סִימָנֵי הָעֲבוֹדָה וְהַמִּקְנָה עָלָיו בְּכָל תְּנוּעַת אֵבָרָיו וּבְמִדּוֹתָיו. לֹא יֶהְגֶּה כִּי אִם בְּזִכְרוֹ, וְלֹא יַבִּיט כִּי אִם אֶל דְּרָכָיו, וְלֹא יִשְׁמַע כִּי אִם אֶל דְּבָרָיו, וְלֹא יֹאכַל אֶלָּא מַה שֶּׁהִטְרִיפוֹ*, וְלֹא יַחְשֹׁב אֶלָּא בִּגְדֻלָּתוֹ, וְלֹא יָשִׂישׂ אֶלָּא בִּרְצוֹתוֹ אוֹתוֹ, וְלֹא יִשְׂמַח כִּי אִם בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא יְבַקֵּשׁ כִּי אִם רְצוֹנוֹ, וְלֹא יָרוּץ כִּי אִם בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְלֹא יַעֲמֹד כִּי אִם מֵהַמְרוֹתוֹ, וְלֹא יֵשֵׁב כִּי אִם בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יָקוּם כִּי אִם בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְלֹא יִקְרָא כִּי אִם סִפְרוֹ, וְלֹא יִלְבַּשׁ* כִּי אִם סוּת* יִרְאָתוֹ, וְלֹא יִישַׁן כִּי אִם עַל יְצוּעֵי אַהֲבָתוֹ, וְלֹא יִתְדַּמֶּה לוֹ* כִּי אִם תְּמוּנָתוֹ, וְלֹא יֵעוֹר אֶלָּא בִּמְתִיקוּת זִכְרוֹ, וְלֹא יִמְצָא קֹרַת רוּחַ כִּי אִם עִמּוֹ, וְלֹא יִבְרַח כִּי אִם מֵהַמְרוֹתוֹ, וְלֹא יֶאֱבַל כִּי אִם בְּעֵת כַּעֲסוֹ, וְלֹא יִפְחַד כִּי אִם מִתּוֹכַחְתּוֹ, וְלֹא יְקַוֶּה כִּי אִם חַסְדּוֹ, וְלֹא יִכְעַס כִּי אִם בְּמַה שֶּׁמְּחַיֵּב רְצוֹנוֹ*, וְלֹא יִרְצֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, וְלֹא יִקַּח כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ, וְלֹא יִתֵּן אֶלָּא לְמִי שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ לָתֵת לוֹ. וְכֵן בְּכָל תְּנוּעוֹתָיו, לֹא יַעְתִּיק* רֶגֶל, וְלֹא יָנִיעַ עַפְעַף, אֶלָּא אַחַר הֲפָקַת רְצוֹן אֲדוֹנָיו בָּהֶם.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
43 - עבודת ה' חלק י"ט
44 - עבודת ה' חלק כ'
45 - עבודת ה' חלק כ"א
טען עוד
העניינים הרעים מהעבד
אֲבָל הָעִנְיָנִים שֶׁהֵם רָעִים מִן הָעֶבֶד, הֵם הֵפֶךְ כָּל הַטּוֹבִים בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְהֶפְכָּם יֻכְּרוּ הַדְּבָרִים.
וּכְבָר הֲכִינוֹתִי וְקִבַּצְתִּי לָךְ מֵהֶם כְּלָל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דַּי, יוֹרֶה אוֹתָךְ עַל שְׁאֵרִיתָם וְעַל הֶפְכָּם*. וְכֵיוָן שֶׁהַטּוֹב מֵעַבְדֵי הָעוֹלָם בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ, וּכְבָר יָדַעַתְּ קַטְנוּת מַעֲלַת טוֹבָתָם עֲלֵיהֶם*, כַּמָּה אַתְּ חַיֶּבֶת לֵאלֹהִים יִתְבָּרַךְ מִכְּפָלִים מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ, כְּשֶׁתְּשַׁלְּמִי לוֹ מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ עָלַיִךְ מֵרֹב הַטּוֹבוֹת.
___________________________________
בְּמַה שֶּׁכּוֹלֵל – הטובות המשותפות לך וגם לאחרים. מְיֻחֶדֶת – לבדך. וְהַפָּנִים – אפני הגמול. רַע מִמֶּנּוּ – התנהגות העבד בכפיות טובה כלפייך. קְצָת וכו' – טובה מועטת יחסית לטובות ה' עלינו. בְּמַלְבּוּשׁוֹ – שלא ילבש מלבושי כבוד ושחץ. לְרַצּוֹת אוֹתוֹ – שמעשיו יהיו רצויים לפניו. מְקַצֵּר בְּמַה שֶּׁצִּוָּהוּ – ממעט בעשיית מצוותיו. מַה שֶּׁחָלַף לוֹ וכו' – העבירות שחטא בעבר. טוֹבוֹתָיו – של האדון. וְיִבֶז וכו' – יהיו מעשיו בזויים בעיניו יחסית למה שהיה ראוי שיעשה. אֵצֶל – לעומת. וְשֶׁיִּרְצֶה בְּכָל עִנְיָן וכו' – מקבל ברצון את הנהגת האדון עמו ומה שיסבב אליו. יַשְׂבִּיעֵהוּ – בחיי רווחה. יְעַוְּלֶנּוּ בִּגְזֵרָתוֹ – לא יחשוב שעוולה גזר עליו אדונו. שֶּׁהִטְרִיפוֹ – זימן לו מזונו. וְלֹא יִלְבַּשׁ וכו' – יראתו תלווה אותו בתמידות. סוּת – כסות, לבוש. יִתְדַּמֶּה לוֹ – ידמיין. בְּמַה שֶּׁמְּחַיֵּב רְצוֹנוֹ – שרצון אדונו שיכעס בו. יַעְתִּיק – יזיז. וְעַל הֶפְכָּם – שהם ההנהגות הרעות. טוֹבָתָם עֲלֵיהֶם – טובות האדונים על העבדים.
ביאורים
לאחר שהאדם מבין בשכלו שהשלב הראשון בדרך להשגת עבודת ה' בשלמות הוא שלב ה"סור מרע" ושיש צורך לוותר על הנאות ותענוגים המונעים אותו מהיכולת להתקדם בעולמו הרוחני, מוכן הוא לעבור לשלב הבא - שלב העבודה האקטיבית, כאשר הכלל של עבודה זו הוא הכרת הטוב. כדי לְשָׂבֵּר את האוזן ולתת דוגמא לגודל החובה בעבודה, ממחיש זאת רבנו בחיי במשל לעבד שהטיב לו רבו טובות עצומות. כשם שמצפה האדון מאותו עבד שיתנהג עימו בכבוד ובמסירות, כך, ואף הרבה יותר מכך, נדרש האדם ליישם זאת ביחס לאלוהים. הטוב שמטיב הבורא עם האדם היה צריך באופן עקרוני לחייב אותו בהשבת גמול ראוי, אך מכיוון שאין שום יכולת באדם להשיב טובה לה' מפני שלא יכול להעניק לו דבר, הרי שאין לאדם תחליף לכך אלא בעוצמת המסירות והנאמנות כלפיו. התוצאה מכך היא שבכל חייו נדרש האדם לכבד את ה', לקיים מצוותיו, ללמוד את תורתו, לחשוב לפני כל מעשה אם הוא תואם לרצון ה' ורק במידה שכן – לעשותו, לשבחו ברשות היחיד וברשות הרבים, להצדיק עליו את הדין ולהגות בו ללא הרף. בדברים אלו אין האדם משפיע מאומה על ה' שגמל עימו את כל החסד, אלא הוא מחויב לכך מצד האמת המוסרית שבו וההכרה שאין דרך אחרת טובה ממנה.
אחרי כל זאת, יידע האדם שבסופו של דבר, כמה שיתאמץ האדם וישקיע בכך, לא הצליח להשיב גמול כפי מה שהיה ראוי באמת לגודל הטובה שהשפיע ה' עליו, שתמיד תהיה גדולה לאין ערוך ממה שהאדם עושה עבור אלוהיו.
הרחבות
•כי הרבית טובות אלי!
הַעֲלִי עַל דַּעְתֵּךְ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עָלַיִךְ. לדברי רבנו בחיי, קבלת עבודת האלוהים מתחילה מהכרת טובותיו עלינו. מצד אחד, הכרת הטוב היא אחד הביטויים היסודיים של המוסר הטבעי, לא להיות כפוי טובה. מצד שני, יש פחיתות מסוימת בעבודה מתוך הכרת הטוב: וכי עלינו לעבוד רק בגלל הטוב שהגיע אלינו מהקב"ה?! עלינו לאהוב את הטוב מפני שהוא טוב, בדומה למה שכתב הרמב"ם ש"העובד מאהבה... עושה האמת מפני שהוא אמת" [הלכות תשובה י, ב].
הרב קוק התייחס לסתירה זו, וניסה ליישבה בשני אופנים: א. הכרת הטוב הוא כוח חזק מאוד בנפש שאי אפשר להתעלם ממנו, ולכן עלינו לעבוד את הקב"ה גם באמצעותו. ב. עבודה מתוך המדרגה של הכרת הטוב, יוצרת קביעות: יש ימים בהם יש חשק גדול לעבוד את הקב"ה, אך יש גם ימים שלא... ההיזכרות בטובות שהקב"ה מעניק לנו, שמגיעות אלינו בכל יום ויום, בכל רגע ורגע, מניעה אותנו לעשות את רצונו בחשק. מתוך כך, קל הרבה יותר לעורר גם אהבה עליונה, שלא תלויה בטובה הפרטית שקבלנו, אלא אהבת הטוב בעצמו, מפני שהוא טוב [מוסר אביך ב, ג].
לעילוי נשמת אמו"ר הרב גד בן ישראל ורחל לאה רוט ז"ל ולהצלחת בנם ש"י שמחה ישראל הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
