ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פֶּרֶק עֲשִׂירִי
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: כְּבָר הֲבִינוֹתִי מַאֲמָרְךָ וְהִקְשַׁבְתִּי לְכָל מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ, וַאֲנִי מִתְחַנֶּנֶת אֶל כְּבוֹדְךָ, שֶׁתְּבָאֵר לִי הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר אֶשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בַּמְשֻׁבָּח וּבַמְגֻנֶּה בְּמִדּוֹתַי*, אֲשֶׁר בְּהִשְׁתַּמְּשִׁי בָּהֶם שָׁם יְשַׁבְּחוּנִי עֲלֵיהֶם וְיוֹדוּ שִׁמּוּשִׁי בָּהֶם.
אָמַר הַשֵּׂכֶל: מִדּוֹתַיִךְ רַבּוֹת, אַזְכִּיר לָךְ מֵהֶן מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לִי בִקְצָרָה.
השמחה והאבל
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
57 - לימוד שבועי באמונה ה אלול- יא אלול תשע"ד
58 - עבודת ה' חלק ל"ב
59 - עבודת ה' חלק ל"ג
טען עוד
המורא והתקווה
וּבִכְלַל מִדּוֹתַיִךְ שְׁתֵּי מִדּוֹת, וְהֵן, הַמּוֹרָא וְהַתִּקְוָה*. וּמְקוֹם הַמּוֹרָא, שֶׁתִּהְיִי בְּעִנְיָן שֶׁמֵּבִיא אֶל עִנְיָן שֶׁיְּצָעֲרֵךְ*, וְלֹא תִהְיֶה לָךְ אַחֲרִיתוֹ טוֹבָה, וְאֵין בָּךְ כֹּחַ וִיכֹלֶת לִדְחוֹתוֹ מֵעָלָיִךְ. אַךְ מְקוֹם הַתִּקְוָה, שֶׁתִּשְׁתַּדְּלִי בַּהַקְדָּמוֹת הַמְבִיאוֹת הַטּוֹבָה אֵלַיִךְ, וּמְחַיְּבוֹת לָךְ הַנְּעִימוֹת, מִבְּלִי מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנַע מֵהֶם, וְלֹא דָבָר שֶׁיַּבְדִּיל בֵּינֵךְ וּבֵינֵיהֶם, כַּעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּה הָאֵל לַעֲשׂוֹתָן מִפְּנֵי טוּב אַחֲרִיתוֹ.
הגבורה והמורך
וּבִכְלַל מִדּוֹתַיִךְ שְׁתֵּי מִדּוֹת, הַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֶךְ*. וּמְקוֹם הַשִּׁמּוּשׁ בַּגְּבוּרָה, בִּפְגֹּעַ בְּאוֹיְבֵי יְיָ לְהִלָּחֵם בָּם, וְסָבֹל כָּל עֶצֶב וְכָל נִסָּיוֹן בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וּרְצוֹן חֲסִידָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מד, כג): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה", וְאָמַר (תְּהִלִּים קמא, ה): "יֶהֶלְמֵנִי* צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי". אַךְ מְקוֹם הַמֹּרֶךְ בִּפְגֹּעַ* בְּאוֹהֲבֵי יְיָ, שֶׁלֹּא לְהִלָּחֵם בָּם וּבְאַנְשֵׁי עֲבוֹדָתוֹ, וְשֶׁתִּתְאַחֲרִי* מֵעֲמֹד כְּנֶגֶד מוֹכִיחֵךְ בְּמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ טוֹבָתֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְלָכִים־ב כב, יט): "יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְיָ".
הבושת והעזות
וּבִכְלַל מִדּוֹתַיִךְ שְׁתֵּי מִדּוֹת, הַבּשֶׁת וְהָעַזוּת. וּמְקוֹם הַבּשֶׁת, בְּהַמְרוֹת הַמֵּטִיב לָךְ* בְּטוֹבָתוֹ עַל פָּנָיו* וּבֵין יָדָיו, וּבְהוֹכִיחוֹ אוֹתָךְ בְּעֵדָיו* הַטּוֹבִים וְהָרָעִים, וּפְגִיעַת נְבִיאָיו*, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל מג, י): "אַתָּה בֶּן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם", וְאָמַר (עֶזְרָא ט, ו): "אֱלֹהַי בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ". וּמְקוֹם מִדַּת הָעַזּוּת, בִּפְגִיעַת הָרְשָׁעִים וְאַנְשֵׁי הָעֲבֵרוֹת וְהַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, וּלְצַוּוֹת בַּחֶסֶד*, וּלְהַזְהִיר מִן הַגְּנוּת, וּלְהוֹבִישׁ הַחוֹטְאִים וּלְהוֹכִיחַ הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ, ז): "שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ".
הכעס והרצון
וְכֵן שְׁתֵּי מִדּוֹת, הַכַּעַס וְהָרָצוֹן. וּמְקוֹם הַכַּעַס, בִּנְטוֹת מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וּמִדִּין הַצֶּדֶק, וְהַגְבָּרַת הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת וַאֲנָשָׁיו. וּמְקוֹם הָרָצוֹן*, בְּהַפִּיל* כָּל הַדְּבָרִים עַל אָפְנֵיהֶם*, וּבְהַנִּיחָם עַל מְכוֹנֵיהֶם, וּבְלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת בָּהֶם.
___________________________________
וּבַמְגֻנֶּה בְּמִדּוֹתַי – גם למידות הרעות יש תפקיד וצריך להשתמש בהם במצבים מסוימים. בַּהֲנָאָה קַיֶּמֶת – קיום מצוות מביא לשכר העולם הבא המהווה הנאה נצחית. דָּבָר מְצָעֵר – עונש בעולם הבא. הַמּוֹרָא וְהַתִּקְוָה – מן העתיד. שֶׁמֵּבִיא אֶל עִנְיָן שֶׁיְּצָעֲרֵךְ – שגורם לעבור על רצון ה'. וְהַמֹּרֶךְ – רכות הלב. יֶהֶלְמֵנִי – יכה אותי בתוכחתו. בִּפְגֹּעַ – במפגש. וְשֶׁתִּתְאַחֲרִי – תמנעי עצמך. בְּהַמְרוֹת הַמֵּטִיב לָךְ – כאשר האדם ממרה את דבר ה' המטיב לו, עליו להתבייש. עַל פָּנָיו – בפני ה' הרואה כל מעשיו. בְּעֵדָיו – יעודיו. וּפְגִיעַת נְבִיאָיו – שולח את נביאיו להוכיחנו. וּלְצַוּוֹת בַּחֶסֶד – לעורר אחרים לעשיית חסד. הָרָצוֹן – התרצות, שביעות רצון. בְּהַפִּיל – בהתרחשות. עַל אָפְנֵיהֶם – בצורה הראויה.
ביאורים
לאחר שבפרק הקודם נאמר שהתכלית שלשמה הושם האדם בעולם היא שישתמש בעולם לעבודת בוראו, בפרק זה מבאר המחבר כיצד ישתמש האדם בתכונותיו ובמידותיו לעבודת ה'.
בנפש יש צדדים של התרחבות כלפי חוץ, כגון עזות וגבורה, וצדדים של התכנסות פנימית, כגון בושת ומורך לב. לכאורה היינו חושבים שיש כאן שני כוחות סותרים, ואין הם יכולים לדור בכפיפה אחת. אדם יכול להתאים באופיו או לצד המתרחב או לצד המצמצם. אך המחבר מלמד אותנו שזוהי שלימות שנתן הקב"ה בנפשנו, חלק אלוה ממעל, ושני הכיוונים הללו יחדיו נצרכים לעבודת ה' ועל כן הם יכולים להתקיים שניהם יחד אצל כל אדם ואדם. כמו שראינו בפרק הקודם שהקב"ה חיבר שני דברים הפוכים, נשמה וגוף, וע"י כך נוצרת בריאה היכולה לעבוד את ה', כן ריכז הקב"ה את כל סוגי הכוחות באדם אחד, ונתן בו שכל , לכוון את כל הכוחות למטרה הרצויה מהם. שום תכונה לא ברא הקב"ה לבטלה, ועל האדם מוטל להשתמש במכלול תכונותיו בצורה הנכונה.
דברי המחבר על עשר המידות שביאר ביום זה (השמחה והאבל, המורא והתקווה, הגבורה והמורך, הבושת והעזות, הכעס והרצון) ראויים ללימוד ארוך, נעסוק במידה אחת מהם לדוגמה: העזות היא מידה שיש בה צד בעייתי מאד לכאורה. חז"ל אמרו "עז פנים לגיהנום" [אבות ה, כ]. מי שיש בו עזות אינו מכבד את הגדולים ממנו ואינו מקבל תוכחה. אך באותה משנה עצמה אמרו חז"ל "הוי עז כנמר". מה החילוק בין עז לעז פנים? מי שהוא עז יש לו עוצמות פנימיות, ועל ידם הוא משיג את מבוקשו בעבודת ה'. אך מי שהוא עז פנים – העזות שלו באה לידי ביטוי כפגיעה באחרים, ובמקום זה העזות אינה חיובית. אך כאן המחבר מוסיף, שאפילו לעזות פנים יש מקום, היכן שהיא באה להוכיח את החוטאים.
הרחבות
•השימוש הנכון במידות ההפכיות
הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר אֶשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בַּמְשֻׁבָּח וּבַמְּגֻנֶּה בְּמִדּוֹתַי. רבנו בחיי מבאר שלמרות שישנן מידות הפוכות כמו הרחמים והאכזריות אשר הן סותרות זו את זו, יש מקום לשימוש בכל אחת מהן.
כאשר אנחנו בוחנים היטב מהי ההדרכה של תורה, אנו מוצאים שיש שימוש ראוי לכל אחת מהמידות, ואפילו אם במבט ראשון היא נראית שלילית. ביאור ועומק נוספים לענין זה ניתן לראות בדברי הרמב"ם : "וזאת התורה השלמה, המשלמת אותנו, כמו שהעיד עליה יודעה: "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי" [תהילים יט, ח] - לא זכרה דבר מזה. ואמנם כוונה שיהיה האדם טבעי, הולך בדרך האמצעית: יאכל מה שמותר לו לאכול בשיווי, וישתה מה שמותר לו לשתות בשיווי... ויישב המדינות בצדק וביושר, לא שישכון במערות ובהרים, ולא שילבש השער והצמר, ולא שיטריח הגוף ויענהו..." [שמונה פרקים ד]. התורה בישרותה מכוונת אותנו להשתמש בצורה נכונה וראויה בכל כוחות נפשנו באיזון. כמו שמבאר הרב קוק את עניינה של התורה כמורת דרך: "הוראה יצאה לישראל... תורה המורה את המציאות, המורה את החיים, המורה את הנשמה, המורה את הַגְוִיָה, המורה את הפרט, המורה את הכלל, המורה את הדור, המורה את העולם, המורה דור דורים, המורה עולמי עולמים." [עולת ראיה ב עמ' קנה]. לכן מוטל על האדם להשגיח היטב על כל דרכיו ומעשיו ולהשתמש כראוי בכל אחת מתכונות נפשו במקומה הנכון.
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
תיקון ימי השובבי"ם
פריחת הגאולה!
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
