ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(ג: 1- עד ה. 1+)
עשה דוחה לא תעשה
שלב א - המקור משני פסוקים סמוכים לגבי שעטנז וציצית (דברים כב) –
(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו,
(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ,
וכאילו נאמר – "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ".
שלב ב - לגבי דרשות מ"סמוכים" –
א. ר' אלעזר - רמז – "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר" (תהלים קיא).
ב. ר' אלעזר – עוד לימוד מסמוכים -
שאינה חייבת להתייבם למוכה שחין (דברים כה) -
(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ:
(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו... יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
אל תחסום את טענות האישה כשאינה רוצה להתייבם לו.
ג. המקור נכון גם לר"י, שאפילו הוא דורש סמוכים בספר דברים -
- בשאר התורה אינו דורש סמוכים –
מניין שמכשפה בסקילה?
בן עזאי – מהסמיכות לשוכב עם בהמה (שמות פרק כב: יז – מכשפה, יח – שוכב),
ר"י – "וכי מפני שסמכו ענין לו, נוציא זה לסקילה?" אלא מאוב וידעוני (ויקרא כ, כז).
- בספר דברים דורש –
נושא אדם אנוסת ומפותת בנו (אינה אשתו).
האם נושא את אנוסת ומפותת אביו?
ר"י – אסור, ולמד מסמוכים -
סוף דברים כב – אונס נערה מאורשה/בתולה,
תחילת כג – "לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו" – גם אנוסתו.
רבנן – מותר, שם זה לא ממש סמוך, כי תחילת הפסוק זה על אישתו ממש,
(אלא זה מלמד על הבא על שומרת יבם של אביו).
- ולמה בספר דברים דורש? (ד. 4-)
הסיבות להלן שייכות בכל הסמוכים שדורשים בספר דברים. - מוכח –אינו במקומו בתורה –
באנוסת אביו – כי היה צריך להיות בפרשיית העריות (ויקרא יח).
בציצית שעטנז – "כי גדילים תעשה" שייך לפרשיית ציצית בפרשת ציצית (שלח).
- מופנה– הפסוק מיותר לדרשה -
באנוסת אביו – שהרי כבר נאמר בתחילת הפסוק שאשת אביו אסורה.
בציצית שעטנז -
- יש שני פסוקים –
ויקרא יט, יט - "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ",
דברים כב, יא – "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ... ".
דחייה – יש צריכותא –
"לא תלבש" – דווקא כשיש הנאה,
"לא יעלה" – גם העלאה כדרך המוכרים.
- "צמר ופשתים יחדיו" מיותר לדרשת סמוכים,
שהרי לתנא דבי רי"ש בגד = צמר או פשתים, וממילא כבר בשעטנז בויקרא ברור שזה צמר ופשתים.
[תנא דברי"ש - למדנו שבגד זה צמר או פשתים מויקרא (יג, מז) – "וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים"].
ניסיון לדחות – נצרך, כי לולי זה היינו חושבים שבלבישה (בניגוד להעלאה) נאסרו לא רק צמר ופשתים.
תשובה – יש גזירה שווה בין הפסוקים, כך שודאי שזה רק צמר ופשתים.
שלב ג – לתנא דבי רי"ש – למה צריך את סמוכים?
הרי גם בפרשת שלח כתוב שצריך תכלת (=צמר) על בגד (צמר או פשתים), כלומר שעטנז!
תשובה – היינו חושבים שצריך תכלת רק על בגד צמר, קמ"ל שאפשר שעטנז.
[את ההו"א הגמרא מדמה לדעת רבא:
לרבא צריך ציצית על כל סוגי הבגדים,
אלא שציציות צמר או פשתים טובים לכל סוגי הבדים,
בשאר מינים צריך שהציציות והבגד יהיו מאותו המין].

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

איך המזוזה שומרת עלינו?

חנוכה הכשרת כלי הזוגיות

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

מה המשמעות הנחת תפילין?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

כשר קצר ולעניין!

מתנות בחינם

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

איך ללמוד אמונה?

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
















