פרשתנו פותחת בפרשית הביכורים, החיוב להביאם והחובה להודות לקב"ה על הכל הטוב שהשפיע עלינו כעם וכפרטים.

וז"ל התורה בקיצור: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:... וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כ"ו א-יא).

פסוקיה של פרשיה זו והמדרשי חז"ל עליה, נאמרים על ידי כל משפחה יהודית בליל הסדר בכל שנה ושנה.

בסופה של הפרשה בהקשר הפוך אנו מוצאים את התוכחה הקשה:

"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ ... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (שם כ"ח מה-מז)

מסביר רש"י כי – "בעוד שהיה לך כל טוב" לא הייתה לך הכרת הטוב. רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק מעיר על פרשית הביכורים ובכך מאיר את עיננו כי : "בפרשת בכורים נזכר י"ג פעמים שם הויה כנגד שלוש עשרה מידות של רחמים. ובפרשה "ויעבור ד' על פניו ויקרא וכו'"  (שמות לד, ו - ז), - י"ג מידות, הזהיר על (שם שם, כו) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך".

שתי הערות - הארות מצויות בדבריו.

הראשונה -  מספר הפעמים ששם הויה מופיע בפרשית הביכורים הוא שלש עשרה. מה שקושר את פרשת הסליחה שלאחר חטא העגל לפרשית הביכורים.

 השניה - שזו הסיבה שבאותה פרשיה בספר שמות נזכר גם החיוב להביא את הביכורים וממילא להודות עליהם.

שם הויה מסמל את מידת החסד, שבזכותה העולם יכול להתקיים ולכן שיתף הקב"ה את מידת הרחמים עם מידת הדין, בפרשית הבריאה.

שם ההויה מופיע פעמיים (לשיטת ר"ת, עיינו בתוס' ראש השנה יז ע"ב) בתחילת שלש עשרה מידות המכונות כולן שלש עשרה מידות של רחמים. על שלש עשרה מידות אלה הבטיח הקב"ה למשה רבנו (כמבואר בגמרא שם): "אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם" וזה חסד עצום!.

כפי שהסברנו גם בעבר, זו הסיבה שאנו נוהגים לומר בתקופה זו בכל יום, "לְדָוִד יְקֹוָק אוֹרִי וְיִשְׁעִי" (תהילים כ"ז). הפרק שפותח ומסיים בשם הויה כהסבר הגמרא שם "ד' ד' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה". זהו הפרק ששם הויה מופיע בו שלש עשרה פעמים, בדיוק כמו בפרשת הביכורים.

המסקנה העולה מן הדברים היא כפולה.

א.    היסוד והבסיס להיות ראויים לחסדיו של הקב"ה, היא היכולת שלנו להיות מכירי טוב. הכרת הטוב היא המידה הבסיסית ביותר מבחינה רוחנית. מי שחסרה לו מידה זו אין לו מידות כלל. אין קיום לשום בניין רוחני ללא בסיס ויסוד זה.

ב.    טובו של הקב"ה הוא הבסיס לבריאת העולם ולכן האפשרות לתשובה קודמת לכל. גם קודם שיחטא האדם זקוק הוא לאפשרות של תשובה. בלעדיה אין לו קיום. זו המשמעות העמוקה של שם ההויה.

אין תשובה ללא הכרת הטוב ואין הכרת הטוב ללא הבנת הערך והחסד של התשובה. 

דווקא בימים אלה, שחסד התשובה מתנוצץ בהם ונותן תקווה לקראת ימי הדין המגיעים לשיאם בימי הסליחה והרחמים, עלינו לחזור ולהודות לקב"ה על כל החסדים והאמת אשר הוא גומל עמנו בכל יום ויום ובכל שעה ושעה.