ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וּנְדַבֵּר עַתָּה עַל הַחֲטָאִים הַמְדִינִיּים* הַנּוֹלָדִים מֵחֶבְרַת בְּנֵי-הָאָדָם וְקִבּוּצָם, כְּגוֹן, הוֹנָאַת דְּבָרִים, הַלְבָּנַת הַפָּנִים, הַכְשָׁלַת הָעִוֵּר בְּעֵצָה, רְכִילוּת, שִׂנְאָה וּנְקִימָה, שְׁבוּעוֹת, דְּבַר שֶׁקֶר וְחִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי מִי יֹאמַר נִקֵּיתִי מֵהֶם, טָהַרְתִּי מֵאַשְׁמָה בָם? כִּי עַנְפֵיהֶם רַבִּים וְדַקִּים עַד מְאֹד, אֲשֶׁר הַהִזָּהֵר בָּם טֹרַח גָּדוֹל.
הוֹנָאַת הַדְּבָרִים בִּכְלָלָהּ, הוּא לְדַבֵּר בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ לְבַד שֶׁיֵּבוֹשׁ מִמֶּנּוּ, כָּל-שֶׁכֵּן הָאֲמִירָה בְּפֵירוּשׁ דָּבָר שֶׁיֵּבוֹשׁ בּוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁיִּגְרֹם לוֹ שֶׁיֵּבוֹשׁ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הַזָּהָב (משנה בבא מציעא ד, י), "אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים" וְכוּ', (שם בגמרא נח ע"ב) "אִם הָיוּ חֳלָאִים בָּאִים עָלָיו, לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב, 'זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד' וְכוּ' (איוב ד, ז), אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ תְּבוּאָה, לֹא יֹאמַר לָהֶם, לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר תְּבוּאָה מִיָּמָיו". וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם), "גָּדוֹל הוֹנָאַת דְּבָרִים מֵהוֹנָאַת מָמוֹן" וְכוּ'. וְכָל-שֶׁכֵּן אִם הוּא בָרַבִּים, שֶׁבְּהֶדְיָא שָׁנִינוּ (אבות ג, יא), הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמַר רַבִּי חִסְדָּא (בבא מציעא נט ע"א), "כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי הוֹנָאָה", וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (שם), "הַכֹּל – הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִפְרָע עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, חוּץ מֵהוֹנָאָה", וְאָמְרוּ (שם), "שְׁלֹשָׁה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם", וְאֶחָד מֵהֶם הוֹנָאָה. וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יט, יז), "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז ע"ב), "יָכוֹל אֲפִלּוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר, 'וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'".
מִכָּל אֵלֶּה הַמַּאֲמָרִים תִּרְאֶה עַד הֵיכָן מִתְפַּשְּׁטִים עַנְפֵי הָאַזְהָרָה הַזֹּאת, וְכַמָּה עָנְשָׁהּ קָשֶׁה.
בְּעִנְיַן נְתִינַת הָעֵצָה, שָׁנִינוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (קדושים פרשה ב הלכה יד), "'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' (ויקרא יט, יד) – לִפְנֵי סוּמָא בַּדָּבָר. אָמַר לְךָ בַּת פְּלוֹנִי מַהוּ לִכְהֻנָּה*? אַל תֹּאמַר לוֹ כְּשֵׁרָה, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא פְּסוּלָה. הָיָה נוֹטֵל בְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ וְכוּ', וְאַל תֹּאמַר לוֹ, מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ* מִמֶּנּוּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר, עֵצָה יָפָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ'".
נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁבֵּין בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת נוֹגֵעַ בּוֹ, בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ כְּלָל, חַיָּב אָדָם לְהַעֲמִיד אֶת הַבָּא לְהִתְיָעֵץ בּוֹ עַל הָאֱמֶת הַזַּךְ וְהַבָּרוּר. וְתִרְאֶה שֶׁעָמְדָה תּוֹרָה עַל סוֹף דַּעְתָּם שֶׁל רַמָּאִים, דְּלָאו בְּשׁוּפְטָנֵי עַסְקִינָן* שֶׁיְּיָעֲצוּ עֵצָה שֶׁרָעָתָהּ מְפֻרְסֶמֶת וְנִגְלֵית, אֶלָּא בַּחֲכָמִים לְהָרָע, אֲשֶׁר יִתְּנוּ עֵצָה לְחַבְרֵיהֶם שֶׁלְּפִי הַנִּגְלֶה בָּהּ, יֵשׁ בָּהּ מִן הָרֶוַח אֶל חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת, אַךְ סוֹף הָעִנְיָן אֵינוֹ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי אִם לְרָעָתוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ שֶׁל הַמְיָעֵץ, עַל כֵּן אָמְרוּ, "שֶׁמָּא תֹּאמַר עֵצָה יָפָה וְכוּ' וַהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב" וְכוּ'. וְכַמָּה נִכְשָׁלִים בְּנֵי הָאָדָם בְּאֵלֶּה הַחֲטָאִים יוֹם יוֹם, בִּהְיוֹתָם קְרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתֹקֶף* חֶמְדַּת הַבֶּצַע, וּכְבָר הִתְבָּאֵר גֹּדֶל עָנְשָׁם בַּכָּתוּב (דברים כז, יח), "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ". אַךְ זֹאת הִיא חוֹבַת הָאָדָם הַיָּשָׁר, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אִישׁ לְהִתְיָעֵץ בּוֹ יִיעֲצֵהוּ הָעֵצָה שֶׁהָיָה הוּא נוֹטֵל לְעַצְמוֹ מַמָּשׁ, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁקִיף* בָּהּ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ, לֹא לְשׁוּם תַּכְלִית אַחֵר, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק שֶׁיִּהְיֶה, וְאִם יֶאֱרַע שֶׁיִּרְאֶה הוּא הֶזֵּק לְעַצְמוֹ בָּעֵצָה הַהִיא, אִם יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל פָּנָיו שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ – יוֹכִיחֵהוּ, וְאִם לָאו יִסְתַּלֵּק מִן הַדָּבָר וְלֹא יִיעֲצֵהוּ, אַךְ עַל כָּל פָּנִים אַל יְיָעֲצֵהוּ עֵצָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ דָּבָר זוּלַת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ, אִם לֹא שֶׁכַּוָּנַת הַמִּתְיָעֵץ לְרָעָה, שֶׁאָז וַדַּאי מִצְוָה לְרַמּוֹתוֹ, וּכְבָר נֶאֱמַר (תהלים יח, כז), "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל", וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי יוֹכִיחַ.
___________________________________
הַמְדִינִיּים – החברתיים. לִכְהֻנָּה – להינשא לכהן. וְנוֹטְלָהּ – את השדה. דְּלָאו בְּשׁוּפְטָנֵי עַסְקִינָן – לא בשוטים מדובר. לְתֹקֶף – לחוזק. שֶׁיַּשְׁקִיף – שיתבונן.
ביאורים
רוב האנשים אינם רעי לב. אין רבים שמעליבים חבר ופוגעים בו סתם בשביל לביישו. לפעמים העלבון לא נעשה מתוך כוונה רעה, אלא סתם מחוסר תשומת לב. לא ידענו שהדבר יפגע כל כך או שלא חשבנו מראש על המילים שאמרנו. יש חשיבות גדולה לדברים היוצאים מפינו או לטון שבו אנו מדברים, ולכן עלינו להיזהר מאוד שלא לפגוע ושלא יישמע זלזול מאופן הדיבור שלנו.
אך לפעמים העלבון נעשה מתוך כוונה לפגוע. לא מחוסר רגישות או שנאה כלפי הזולת, אלא מתוך עודף אהבה עצמית. כאשר אדם פוגע בחברו הוא חש את עצמו טוב וחזק, כשרוני יותר מחברו ומקובל חברתית יותר ממנו. אדם נמוך שרוצה לראות עצמו כגבוה ילך ליד מישהו נמוך ממנו. כך גם אדם שרוצה לראות עצמו חשוב ומכובד ילך ליד אדם פחות חשוב ממנו, או יבזה אותו. זוהי כמובן אשליה. הוא לא באמת טוב יותר מקודם ואולי דווקא להפך, אבל כך הוא נראֶה בעיני עצמו ובעיני החברה.
אותו הדבר בנוגע לנתינת עצה רעה – אדם משיא לחברו עצה לא טובה כדי שהוא עצמו ייהנה ממנה.
אם רק היינו מסתכלים על המקרים האלה מהצד היינו מריחים שיש כאן משהו לא טוב, אם זו העלבת חבר ואם זו נתינת עצה שאינה טובה בשבילו. אבל כאשר אנחנו נכנסים לתמונה הדבר לא נראה לנו רע כל כך. יש לנו תירוצים רבים המסבירים למה נהגנו בסדר. האהבה העצמית מעוורת אותנו, וכדי לראות את האמת גם במעשים ובמחשבות שלנו עלינו להתרגל לנקיות המידותית שעליה מדבר הרמח"ל.
הרחבות
•הונאת דברים חמורה יותר מהונאת ממון
גָּדוֹל הוֹנָאַת דְּבָרִים מֵהוֹנָאַת מָמוֹן. המקור לדבר זה מובא בגמרא, ושם מוסבר גם מדוע הונאת דברים חמורה יותר: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו 'ויראת מאלהיך' וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלהיך'. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו . רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון " [בבא מציעא נח:].
•חומרת הלבנת פנים
הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. רבנו יונה מביא את דברי חז"ל הללו וכותב: "ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעולם הבא, כי המלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו, ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח, על כן הוא רחוק מן התשובה" [שערי תשובה ג, קמא].
חשוב לציין גם את דברי רבנו עובדיה מברטנורא בעניין, שכתב: "אבל אם חזר בתשובה קודם מותו, אין לך דבר שעומד בפני התשובה" [פירושו לאבות ג, יא].
להצלחה, שמירה, בריאות ופרנסה טובה להדס בת רבקה לאה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
