ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים וְאֵין צְרִיכִים לְחִזּוּק רְאָיָה. בְּפֶרֶק בְּנֵי הָעִיר אָמְרוּ (מגילה כז ע"ב), "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זַכַּאי, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא הִשְׁתַּנְתִּי בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת* שֶׁל תְּפִלָּה, וְלֹא כִּנִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵרִי, וְלֹא בִּטַּלְתִּי קִדּוּשׁ הַיּוֹם. אִמָּא זְקֵנָה הָיְתָה לִי, פַּעַם אַחַת מָכְרָה כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְהֵבִיאָה לִי קִדּוּשׁ הַיּוֹם". הֲרֵי לְךָ פֹּה מִן הַחֲסִידוּת בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ אֶל דִּקְדּוּקֵי הַמִּצְווֹת, כִּי כְבָר פָּטוּר הָיָה מִן הַדִּין מֵהֲבָאַת יַיִן לְקִדּוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, עַד שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה אִמּוֹ לִמְכֹּר כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אָמְנָם מִמִּדַּת חֲסִידוּת הָיָה עוֹשֶׂה כֵּן. וּבְמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִכְבוֹד חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא כִנָּהוּ אֲפִלּוּ כִּנּוּי שֶׁאֵינוֹ שֶׁל גְּנַאי, וְכִדְפֵרְשׁוּ הַתּוֹסְפוֹת שָׁם. וְרַב הוּנָא גַם כֵּן קָשַׁר גֶּמִי עַל לְבוּשׁוֹ, לְפִי שֶׁמָּכַר הֶמְיָנוֹ* לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. עוֹד שָׁם, "שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוֹעַ, בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפַּנְדַּרְיָא* לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ". הִנֵּה זֶה הַמִּדּוֹת בְּעִנְיַן כְּבוֹד בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבְעִנְיַן כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת – שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ עַל גַּב מְסִבָּתָן* שֶׁלֹּא לֵרָאוֹת כִּמְבַזֶּה אוֹתָן. עוֹד שָׁם, "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי פְּרֵידָא, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא בֵרַכְתִּי* לִפְנֵי כֹּהֵן, וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ".* וְאָמְרוּ עוֹד (שם כח ע"א), "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי, וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי",* וּמְפָרֵשׁ הָתָם, "כִּי הָא דְרַב הוּנָא דָרֵי מָרָא אַכַּתְפֵיהּ,* אֲתָא רַב חַנָּא בַּר חֲנִילָאִי וְקָא דָרֵי מִינֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, אִי רְגִילַת דְּדָרֵית בְּמָאתָיךְ – דְּרֵי, וְאִי לָא – אִתְיַקּוּרֵי אֲנָא בְּזִילוּתָא דִּידָךְ לָא נִיחָא לִי".
הֲרֵי לָנוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמָעוּת 'בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ' הוּא הַמִּשְׁתַּדֵּל לְבַזּוֹת חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִרְבֶּה כְבוֹדוֹ, הִנֵּה לַחֲסִידִים לֹא יָאוּת לְקַבֵּל כָּבוֹד אֲפִלּוּ אִם חֲבֵרוֹ הוּא הַבָּא וּמִתְרַצֶּה בָזֶה, אִם יִהְיֶה זֶה בִּזָּיוֹן לַחֲבֵרוֹ. וּכְעִנְיָן זֶה אָמַר רַבִּי זֵירָא (שם), "מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בַּחֲכִינָתוֹ".* הֲרֵי לְךָ מַעֲשֵׂי חֲסִידוּת מִכָּל הַדְּרָכִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה. וְאָמְרוּ עוֹד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ל ע"א), "אָמַר רַב יְהוּדָה, מָאן דְּבָעֵי* לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּבְרָכוֹת", וְזֶה לְמַה שֶּׁבֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, "וְאֲמְרֵי לָהּ* – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּנְזִיקִין", וְזֶה לְמַה שֶּׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, "וְאֲמְרֵי לָהּ לִקַיֵּם מִלֵּי דְּאָבוֹת",* שֶׁשָּׁם נִכְלָלִים עִנְיָנִים מִכָּל הַחֲלָקִים.
___________________________________
בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – משום כבודו של מקום תפילה. הֶמְיָנוֹ – חגורתו. קַפַּנְדַּרְיָא – קיצור דרך. עַל גַּב מְסִבָּתָן – בשעת ישיבתם. לא פסע על ראשיהם. וְלֹא בֵרַכְתִּי – מפני כבוד הכהן נותנים לו שיברך ראשון בסעודה. מַתְּנוֹתֶיהָ – מתנות כהונה: זרוע לחיים וקיבה. קִלְלַת חֲבֵרִי – הקפדה על חברי, לפי שקודם שנתו מחל למי שציערו. דָרֵי מָרָא אַכַּתְפֵיהּ וכו' – רב הונא נשא מעדר על כתפו, בא רב חנא לשאת את המעדר (משום כבוד רב הונא) אמר לו רב הונא: אם רגיל אתה במשא כזה בעירך – שא, ואם לאו – איני רוצה להתכבד בביזיונך. בַּחֲכִינָתוֹ – בכינויו. מָאן דְּבָעֵי וכו' – מי שרוצה להיות חסיד – יקיים הלכות ברכות. וְאֲמְרֵי לָהּ – ויש אומרים. דְּאָבוֹת – מסכת אבות, ענייני מידות ומוסר.
ביאורים
הידור בקיום מצוות מעבר לחובה הבסיסית, יכול להתבטא בתחומים רבים, הן במצוות שבין אדם למקום והן במצוות שבין אדם לחברו. היום הרמח"ל מפגיש אותנו עם מספר חסידים שניתן לחלק את מעשיהם לשלוש קבוצות:
חסידות מוסרית-מידותית – חסיד זה אינו מסתפק בקיום הלכות בין אדם לחברו ברמה שבה מחויב כמו כיבוד אב ואם, צדקה ואיסור הלבנת פנים, אלא "מוסיף והולך" בכבוד הבריות וכיבוד מי שגדול ממנו. כדוגמת רבי זכאי שנזהר לא לכנות את חברו אף בשם שאינו של גנאי, רבי אלעזר שהשתדל לא להיכנס לבית המדרש כאשר הציבור ישב על הארץ כיוון שהליכה מעליהם נראית כגאווה והתנשאות (לא פסע על ראשי העם) או רב הונא שלא הסכים שיכבדו אותו כאשר הדבר גורם לביזוי המכבד, ולכן לא הסכים שתלמיד חכם קטן ממנו יישא את משאו כאשר דבר זה גורם לביזוי התלמיד.
חסידות הלכתית – חסיד זה מהדר בקיום המצוות מעבר למה שחייב. כדוגמת אמו של רבי זכאי שמכרה את כסותה לצורך יין לקידוש, אף שמצד הדין אין חובה בכך וניתן לקדש על הלחם, ורבי זירא שקיים את מצוות לימוד תורה ותפילין בהידור רב ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ותפילין.
חסידות מצד כבוד התורה וחשיבותה – חסיד זה מכיר בעליונותה של התורה האלוהית, ומבטא במעשיו את הכבוד שלו לתורה ולמצוות. כגון רבי אלעזר שלא עשה "קיצור דרך" במעבר בבית המדרש, ורבי זירא שלא הרהר בדברי תורה במקומות מטונפים.
חסידים אלו קיימו את מצוות התורה בהידור ומעבר לנדרש, ועל כן זכו לאריכות ימים כי אף שמצד הדין אורך החיים קבוע מיום הלידה ואינו תלוי בזכויות רגילות (מועד קטן כח), הקב"ה מאריך את חייהם של חסידיו שנוהגים לפנים משורת הדין (על פי פרי צדיק בראשית – לחנוכה).
הרחבות
•אישיות של חסידות
"לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּבְרָכוֹת... וְאֲמְרֵי לָהּ – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּנְזִיקִין... וְאֲמְרֵי לָהּ לִקַיֵּם מִלֵּי דְּאָבוֹת". הרמח"ל מבאר שלפי הגמרא יש להיות חסיד בשני תחומים, בעניינים שבין אדם לחברו כענייני נזיקין , ובעניינים שבין אדם למקום כפרטי ברכות . והוא אומר שבמסכת אבות נכללים שני התחומים. לעומתו, המהרש"א מסביר שהגמרא עוסקת בשלושה מישורים: במישור המעשי, במישור המידותי ובמישור הרוחני: "ולפי שיש לאדם במעשיו הטובות ג' חלקים דהיינו טוב לשמים, וטוב לבריות, וטוב לעצמו, קאמר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות דאז יתקן מעשיו שיהיה טוב לעצמו במדות ואמרי לה דלקיים מילי דברכות דאז יתקן שיהיה טוב לשמים" [בבא קמא ל.]. גם המהר"ל מסביר שהגמרא מבררת את השתלמות האדם "כי שלמות האדם בג' פנים שאין האחד כמו השני", להיות שלם בעצמו, שלם עם זולתו, כלומר עם החברה שסביבו, ושלם עם בוראו [חידושי אגדות שם].
לפי פירושים אלו, האמוראים בגמרא מציגים בפנינו את הרבדים השונים הקיימים באדם שבהם הוא יכול להשתלם ולהתחסד.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
