ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים וְאֵין צְרִיכִים לְחִזּוּק רְאָיָה. בְּפֶרֶק בְּנֵי הָעִיר אָמְרוּ (מגילה כז ע"ב), "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זַכַּאי, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא הִשְׁתַּנְתִּי בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת* שֶׁל תְּפִלָּה, וְלֹא כִּנִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵרִי, וְלֹא בִּטַּלְתִּי קִדּוּשׁ הַיּוֹם. אִמָּא זְקֵנָה הָיְתָה לִי, פַּעַם אַחַת מָכְרָה כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְהֵבִיאָה לִי קִדּוּשׁ הַיּוֹם". הֲרֵי לְךָ פֹּה מִן הַחֲסִידוּת בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ אֶל דִּקְדּוּקֵי הַמִּצְווֹת, כִּי כְבָר פָּטוּר הָיָה מִן הַדִּין מֵהֲבָאַת יַיִן לְקִדּוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, עַד שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה אִמּוֹ לִמְכֹּר כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אָמְנָם מִמִּדַּת חֲסִידוּת הָיָה עוֹשֶׂה כֵּן. וּבְמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִכְבוֹד חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא כִנָּהוּ אֲפִלּוּ כִּנּוּי שֶׁאֵינוֹ שֶׁל גְּנַאי, וְכִדְפֵרְשׁוּ הַתּוֹסְפוֹת שָׁם. וְרַב הוּנָא גַם כֵּן קָשַׁר גֶּמִי עַל לְבוּשׁוֹ, לְפִי שֶׁמָּכַר הֶמְיָנוֹ* לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. עוֹד שָׁם, "שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוֹעַ, בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפַּנְדַּרְיָא* לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ". הִנֵּה זֶה הַמִּדּוֹת בְּעִנְיַן כְּבוֹד בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבְעִנְיַן כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת – שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ עַל גַּב מְסִבָּתָן* שֶׁלֹּא לֵרָאוֹת כִּמְבַזֶּה אוֹתָן. עוֹד שָׁם, "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי פְּרֵידָא, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא בֵרַכְתִּי* לִפְנֵי כֹּהֵן, וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ".* וְאָמְרוּ עוֹד (שם כח ע"א), "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא, בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם, מִיָּמַי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי, וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי",* וּמְפָרֵשׁ הָתָם, "כִּי הָא דְרַב הוּנָא דָרֵי מָרָא אַכַּתְפֵיהּ,* אֲתָא רַב חַנָּא בַּר חֲנִילָאִי וְקָא דָרֵי מִינֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, אִי רְגִילַת דְּדָרֵית בְּמָאתָיךְ – דְּרֵי, וְאִי לָא – אִתְיַקּוּרֵי אֲנָא בְּזִילוּתָא דִּידָךְ לָא נִיחָא לִי".
הֲרֵי לָנוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמָעוּת 'בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ' הוּא הַמִּשְׁתַּדֵּל לְבַזּוֹת חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִרְבֶּה כְבוֹדוֹ, הִנֵּה לַחֲסִידִים לֹא יָאוּת לְקַבֵּל כָּבוֹד אֲפִלּוּ אִם חֲבֵרוֹ הוּא הַבָּא וּמִתְרַצֶּה בָזֶה, אִם יִהְיֶה זֶה בִּזָּיוֹן לַחֲבֵרוֹ. וּכְעִנְיָן זֶה אָמַר רַבִּי זֵירָא (שם), "מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בַּחֲכִינָתוֹ".* הֲרֵי לְךָ מַעֲשֵׂי חֲסִידוּת מִכָּל הַדְּרָכִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה. וְאָמְרוּ עוֹד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ל ע"א), "אָמַר רַב יְהוּדָה, מָאן דְּבָעֵי* לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּבְרָכוֹת", וְזֶה לְמַה שֶּׁבֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, "וְאֲמְרֵי לָהּ* – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּנְזִיקִין", וְזֶה לְמַה שֶּׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, "וְאֲמְרֵי לָהּ לִקַיֵּם מִלֵּי דְּאָבוֹת",* שֶׁשָּׁם נִכְלָלִים עִנְיָנִים מִכָּל הַחֲלָקִים.
___________________________________
בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – משום כבודו של מקום תפילה. הֶמְיָנוֹ – חגורתו. קַפַּנְדַּרְיָא – קיצור דרך. עַל גַּב מְסִבָּתָן – בשעת ישיבתם. לא פסע על ראשיהם. וְלֹא בֵרַכְתִּי – מפני כבוד הכהן נותנים לו שיברך ראשון בסעודה. מַתְּנוֹתֶיהָ – מתנות כהונה: זרוע לחיים וקיבה. קִלְלַת חֲבֵרִי – הקפדה על חברי, לפי שקודם שנתו מחל למי שציערו. דָרֵי מָרָא אַכַּתְפֵיהּ וכו' – רב הונא נשא מעדר על כתפו, בא רב חנא לשאת את המעדר (משום כבוד רב הונא) אמר לו רב הונא: אם רגיל אתה במשא כזה בעירך – שא, ואם לאו – איני רוצה להתכבד בביזיונך. בַּחֲכִינָתוֹ – בכינויו. מָאן דְּבָעֵי וכו' – מי שרוצה להיות חסיד – יקיים הלכות ברכות. וְאֲמְרֵי לָהּ – ויש אומרים. דְּאָבוֹת – מסכת אבות, ענייני מידות ומוסר.
ביאורים
הידור בקיום מצוות מעבר לחובה הבסיסית, יכול להתבטא בתחומים רבים, הן במצוות שבין אדם למקום והן במצוות שבין אדם לחברו. היום הרמח"ל מפגיש אותנו עם מספר חסידים שניתן לחלק את מעשיהם לשלוש קבוצות:
חסידות מוסרית-מידותית – חסיד זה אינו מסתפק בקיום הלכות בין אדם לחברו ברמה שבה מחויב כמו כיבוד אב ואם, צדקה ואיסור הלבנת פנים, אלא "מוסיף והולך" בכבוד הבריות וכיבוד מי שגדול ממנו. כדוגמת רבי זכאי שנזהר לא לכנות את חברו אף בשם שאינו של גנאי, רבי אלעזר שהשתדל לא להיכנס לבית המדרש כאשר הציבור ישב על הארץ כיוון שהליכה מעליהם נראית כגאווה והתנשאות (לא פסע על ראשי העם) או רב הונא שלא הסכים שיכבדו אותו כאשר הדבר גורם לביזוי המכבד, ולכן לא הסכים שתלמיד חכם קטן ממנו יישא את משאו כאשר דבר זה גורם לביזוי התלמיד.
חסידות הלכתית – חסיד זה מהדר בקיום המצוות מעבר למה שחייב. כדוגמת אמו של רבי זכאי שמכרה את כסותה לצורך יין לקידוש, אף שמצד הדין אין חובה בכך וניתן לקדש על הלחם, ורבי זירא שקיים את מצוות לימוד תורה ותפילין בהידור רב ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ותפילין.
חסידות מצד כבוד התורה וחשיבותה – חסיד זה מכיר בעליונותה של התורה האלוהית, ומבטא במעשיו את הכבוד שלו לתורה ולמצוות. כגון רבי אלעזר שלא עשה "קיצור דרך" במעבר בבית המדרש, ורבי זירא שלא הרהר בדברי תורה במקומות מטונפים.
חסידים אלו קיימו את מצוות התורה בהידור ומעבר לנדרש, ועל כן זכו לאריכות ימים כי אף שמצד הדין אורך החיים קבוע מיום הלידה ואינו תלוי בזכויות רגילות (מועד קטן כח), הקב"ה מאריך את חייהם של חסידיו שנוהגים לפנים משורת הדין (על פי פרי צדיק בראשית – לחנוכה).
הרחבות
•אישיות של חסידות
"לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּבְרָכוֹת... וְאֲמְרֵי לָהּ – לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּנְזִיקִין... וְאֲמְרֵי לָהּ לִקַיֵּם מִלֵּי דְּאָבוֹת". הרמח"ל מבאר שלפי הגמרא יש להיות חסיד בשני תחומים, בעניינים שבין אדם לחברו כענייני נזיקין , ובעניינים שבין אדם למקום כפרטי ברכות . והוא אומר שבמסכת אבות נכללים שני התחומים. לעומתו, המהרש"א מסביר שהגמרא עוסקת בשלושה מישורים: במישור המעשי, במישור המידותי ובמישור הרוחני: "ולפי שיש לאדם במעשיו הטובות ג' חלקים דהיינו טוב לשמים, וטוב לבריות, וטוב לעצמו, קאמר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות דאז יתקן מעשיו שיהיה טוב לעצמו במדות ואמרי לה דלקיים מילי דברכות דאז יתקן שיהיה טוב לשמים" [בבא קמא ל.]. גם המהר"ל מסביר שהגמרא מבררת את השתלמות האדם "כי שלמות האדם בג' פנים שאין האחד כמו השני", להיות שלם בעצמו, שלם עם זולתו, כלומר עם החברה שסביבו, ושלם עם בוראו [חידושי אגדות שם].
לפי פירושים אלו, האמוראים בגמרא מציגים בפנינו את הרבדים השונים הקיימים באדם שבהם הוא יכול להשתלם ולהתחסד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
