ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
אַךְ הַהֶעָרָה לְכָל הֶהָמוֹן, הִנֵּה הִיא בְּעִנְיַן הַשָּׂכָר וָעֹנֶשׁ עַצְמָם, בִּרְאוֹת עֹמֶק הַדִּין עַד הֵיכָן מַגִּיעַ, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת רָאוּי לְהִזְדַּעְזֵעַ וּלְהִתְחָרֵד תָּמִיד, כִּי מִי יַעֲמֹד בְּיוֹם הַדִּין, וּמִייִצְדַּק לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ בַּאֲשֶׁר הַשְׁקָפָתוֹ מְדֻקְדֶּקֶת עַל כָּל דָּבָר קָטָן אוֹ גָדוֹל.
וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה ע"ב),"וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" (עמוס ב, יג) – "אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין".
עוֹד אָמְרוּ (יבמות קכא ע"ב), "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד" (תהלים נ, ג) – "מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְדַקְדֵּק עִם חֲסִידָיו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה".
דוגמאות לדקדוק עם צדיקים מהתנ"ך ומחז"ל
אַבְרָהָם הוּא אַבְרָהָם הָאָהוּב לְקוֹנוֹ, עַד שֶׁהִכְתִּיב* עָלָיו (ישעיה מא, ח), "אַבְרָהָם אֹהֲבִי", לֹא פָלַט* מִן הַדִּין מִפְּנֵי דְּבָרִים קַלִּים שֶׁלֹּא דִקְדֵּק בָּהֶם, עַל שֶׁאָמַר (בראשית טו, ח), "בַּמָּה אֵדַע?" אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, "חַיֶּיךָ, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (פרקי דרבי אליעזר פרק מח). עַל שֶׁכָּרַת בְּרִית עִם אֲבִימֶלֶךְ בְּלֹא צִוּוּיוֹ שֶׁל מָקוֹם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא"חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי מַשְׁהֶא בְּשִׂמְחַת בָּנֶיךָ שִׁבְעָה דוֹרוֹת" (בראשית רבה נד, ד).
יַעֲקֹב, עַל שֶׁחָרָהאַפּוֹ בְּרָחֵל, שֶׁאָמְרָה לוֹ (בראשית ל, א), "הָבָה לִּי בָנִים",אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה עא, ז), זֶה לְשׁוֹנָם, "אָמַר לוֹהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעוּקוֹת*? חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עוֹמְדִים לִפְנֵי בְּנָהּ", וּלְפִי שֶׁנָּתַן אֶת דִּינָה בְּתֵבָה כְּדֵישֶׁלֹּא יִקָּחֶהָ עֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה וַדַּאי לְטוֹבָה,אַךְ לְפִי שֶׁמָּנַע חֶסֶד מֵאָחִיו, אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם עו, ט),"אֲמַר לֵיה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד"(איוב ו, יד), לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאתדֶּרֶךְ אִסּוּר".
יוֹסֵף, לְפִי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד), "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ" נִתּוֹסְפוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבהפט, ג). יוֹסֵף עַצְמוֹ עַל שֶׁחָנַט אֶת אָבִיו בְּלִי רְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אוֹלְפִי שֶׁשָּׁמַע (בראשית מד, לא), "עַבְדְּךָ אָבִינוּ" וְשָׁתַק, לְמַר כִּדְאִית לֵהּ* וּלְמַר כִּדְאִית לֵהּ, מֵת לִפְנֵי אֶחָיו (בראשית רבה ק,ג).
דָּוִד, לְפִישֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תּוֹרָה "זְמִירוֹת" (תהלים קיט, נד), נֶעֱנַשׁ שֶׁנִּכְשַׁל בִּדְבַר עֻזָּה וְנִתְעַרְבְּבָה שִׂמְחָתוֹ (סוטה לה ע"א).
מִיכַל, לְפִי שֶׁהוֹכִיחָ האֶת דָּוִד בַּמֶה שֶּׁרָקַד בַּחוּץ לִפְנֵי הָאָרוֹן (שמואל ב' ו, כ),נֶעֶנְשָׁה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ וָלָד אֶלָּא בְּמוֹתָהּ (שם פסוק כג, ובגמרא סנהדרין כא ע"א).
חִזְקִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהֶרְאָה אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בֵּית נְכֹתֹה*, נִגְזַר עַל בָּנָיו להְיוֹת סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל (מלכים ב' כ, יג-יח). וְרַבִּים כָּאֵלֶּה מְאֹד.
על הכל נידונים – ללא ויתור
וּבְפֶרֶק הַכֹּל חַיָיבִין (חגיגה ה ע"א), אָמְרוּ, "רַבִּייוֹחָנָן כַּד הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא הֲוָה בָּכֵי, "וְקָרַבְתִּיאֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר בְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר" וְגוֹ' (מלאכי ג,ה), עֶבֶד שֶׁשּׁוֹקְלִים עָלָיו קַלּוֹת כַּחֲמוּרוֹת, תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ?"וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר שֶׁיִּהְיֶה הָעֹנֶשׁ עַל שְׁתֵּיהֶןאֶחָד, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סנהדרין צ, א).
אָמְנָם הָעִנְיָן הוּא, שֶׁלְּעִנְיַן מִשְׁקַל הַמַּעֲשִׂים כָּךְ עוֹלוֹתבַּכַּף הַקַּלּוֹת כְּמוֹ הַחֲמוּרוֹת, כִּי לֹא יַשְׁכִּיחוּ הַחֲמוּרוֹת אֶתהַקַּלּוֹת, וְלֹא יַעְלִים הַדַּיָּן עֵינוֹ מֵהֶם כְּלָל, כַּאֲשֶׁר לֹא יַעְלִים מֵהַחֲמוּרוֹת, אֶלָּא עַל כֻּלָּם יַשְׁגִּיחַ וִיפַקַּח בְּהַשְׁוָאָה אַחַת* לָדוּן כָּל אֶחָד מֵהֶם וּלְהַעֲנִישׁ אַחַר כָּךְ עַל כָּל אֶחָד כְּפִימַה שֶּׁהוּא, וְהוּא מַה שֶּׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (קהלתיב, יד), "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט"וְגוֹ'. כִּי כַּאֲשֶׁר אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַנִּיחַ מִלִּשְׂכֹּר*כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב קָטָן כְּמוֹת שֶׁהוּא, כֵּן לֹא יַנִיחַ מִלִשְׁפֹּט וּלְהוֹכִיחַ כָּל מַעֲשֶׂה רָע קָטָן כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּלְהוֹצִיא מִלֵּב הָרוֹצִים לְהִתְפַּתּוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁלֹּא יַעֲלֶה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּאבְּדִינָיו הַדְּבָרִים הַקַּלִּים וְלֹא יִקַּח חֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם, אֶלָּא כְּלָלָא הוּא (בבא קמא נ ע"א), "כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן הוּא, יִוָּתְרוּ מֵיעוֹהִי*".
וְכֵן אָמְרוּ (חגיגה טז ע"א), "אִם אוֹמֵר לְךָ יֵצֶר הָרָע,חֲטָא, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מוֹחֵל לְךָ – אַל תִּשְׁמַע לוֹ".
____________________________________
שֶׁהִכְתִּיב – שֶכָּתַב. פָלַט – ניצול. מְּעוּקוֹת- סובלות. לְמַר כִּדְאִית לֵהּ - לכל שיטה לפי דרכה. נְכֹתֹה - אוצרותיו. בְּהַשְׁוָאָהאַחַת – בצורה אחידה. מִלִּשְׂכֹּר – ליתן שכר. מֵיעוֹהִי –מעיו.
פרק ד' ד חשוון
ביאורים
לפעמים אנחנו עלולים לחשוב שהתורה שייכת רק ליחידי סגולה, אך אין הדבר נכון. התורה שייכת לכל אחד כיוון שניתנה לכולנו בשווה ו"כל הרוצה לזכות בה יזכה בה"[מהר"ל תפארת ישראל, הקדמה]. אין מושג כזה 'תורה לצדיקים', להפך, הצדיקים צריכים לדאוג להמון. כך נוהג גם הרמח"ל שמנסה להתאים את הנוסחה הנכונה לכל יהודי.
יש אנשים שאפילו הכבוד בעולם הבא לא משמעותי עבורם. בשביל אנשים כאלו נכתבה הפִּסק השלנו. לאנשים אלו לא יעזרו העצות הקודמות שהביא הרמח"ל, ועצתו אליהם היא: אף אם אינכם רודפים אחרי כבוד, ודאי אינכם חפצים בעונש חס וחלילה, לכן כדאי גם לכם לרומם נפשכם.
מידת הדין נובעת ממידת האמת. בדין אמת אין 'החלקות', אין 'עסקות טיעון', משוא פנים או זכות אבות. לכן הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. מדוע דווקא צדיקים, הרי הדין צריך להיות שווה בכולם?! התשובה היא שאכן הדין שווה בכולם, וגם אותנו הקב"ה ידון על הקל שבחטאים. ההבדל בין הצדיק לאדם הרגיל נובע מהרצון לזכך את נשמתו של הצדיק לקראת העולם הבא שהשכר בו גדול לאין ערוך מהעולם הזה. לכן הקב"ה נפרע מהצדיק אף על המעשים הטובים אך לא מושלמים שהוא עשה.
ישנם מקרים בהם חטא הצדיק מלמד על חסרון כלל עולמי. במצבים כאלו יש צורך בתיקון עמוק יותר. אברהם אבינו בשאלתו "במה אדע כי אירשנה" [בראשית טו ח] ביטא חיסרון קטן באמונה לפי מדרגתו, אך החיסרון בדורו היה גדול יותר. על כן נצרך תהליך אלוהי ארוך טווח: הורדת עם ישראל למצרים על מנת להוציאם באותות ובמופתים ולהפיץ את שם ה' בעולם. ככלל, הדקדוק בדין לא נובע מרצון "לסגור חשבון" עם הברואים אלא מתוך רצון לזכך ולרומם את הנבראים.
הרחבות
•כיצדמחשבים זכויות ועוונות
לָדוּן כָּל אֶחָד מֵהֶםוּלְהַעֲנִישׁ אַחַר כָּךְ עַל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. דינושל האדם מורכב מאוד, ותלוי בגורמים רבים: גודל הניסיון, חומרת העבֵרה, רמת הידיעהשל האדם וכדומה. לכן, רק הקב"ה יכול לבחון מהו הגמול המגיע לאדם על מעשיו. כךכתב הרמב"ם: "אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעושנאמר "על רוב עונך", וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר"זעקת סדום ועמורה כי רבה" וגו', וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהםמרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם", ושיקולזה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונותשנאמר "יען נמצא בו דבר טוב", ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר"וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והואהיודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות" [הלכות תשובה ג, ב].
הראב"דחולק על דברי הרמב"ם: "לא כמו שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמין לאלתרלמיתה שמיד מתים, ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמין לאלתר שלאימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו".
הכסף משנההתייחס לקושיית הראב"ד וכתב: "כבר תירץ זה רבינו במה שכתב ושיקול זהאינו לפי מנין הזכיות וכו' ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות. הרי שכבר אפשרשיראה לנו שהוא רשע גמור ועשה מצוה שבעבורה ראוי שיזכה".
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
למה ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
דיני פרשת זכור
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
