ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מִן הַחֲסִידוּת הוּא בְּאֹפֶן הָעֲשִׂיָּה .
וְהִנֵּה גַם זֶה נִכְלָל בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים. אָמְנָם תַּחְתֵּיהֶם נִכְלָלִים פְּרָטִים רַבִּים, וּשְׁנַיִם הָרָאשִׁיִּים הֵם, הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה – שְׁנֵי עַמּוּדֵי הָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית שֶׁזּוּלָתָם לֹא תִכּוֹן כְּלָל.
בִּכְלַל הַיִּרְאָה יֵשׁ הַהַכְנָעָה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הַבֹּשֶׁת בִּקְרֹב אֶל עֲבוֹדָתוֹ, וְהַכָּבוֹד הַנַּעֲשֶׂה אֶל מִצְווֹתָיו אֶל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֶל תּוֹרָתוֹ. וּבִכְלַל הָאַהֲבָה, הַשִּׂמְחָה, הַדְּבֵקוּת וְהַקִּנְאָה. וְעַתָּה נְבָאֲרֵם אֶחָד אֶחָד:
ההכנעה והבושת שבשעת העבודה - הנובעת מהיראה. הגילויים החיצוניים של היראה
הִנֵּה, עִקַּר הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַחְשֹׁב בְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה, כִּי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הוּא מִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. וְהוּא מַה שֶּׁהִזְהִיר הַתַּנָּא (ראה ברכות כח ע"ב), "וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה מִתְפַּלֵּל".
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל הָאָדָם וְיִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֶל זֹאת הַיִּרְאָה,
הָאֶחָד , שֶׁהוּא עוֹמֵד מַמָּשׁ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֵינוֹ שֶׁל אָדָם רוֹאָהוּ. וְתִרְאֶה כִּי זֶה הוּא הַיּוֹתֵר קָשֶׁה שֶׁיִּצְטַיֵּר בְּלֵב הָאָדָם צִיּוּר אֲמִתִּי, יַעַן אֵין הַחוּשׁ עוֹזֵר לָזֶה כְּלָל, אָמְנָם מִי שֶׁהוּא בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן, בִּמְעַט הִתְבּוֹנְנוּת וְשִׂימַת לֵב יוּכַל לִקְבֹּעַ בְּלִבּוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֵיךְ הוּא בָּא וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן מַמָּשׁ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְפָנָיו הוּא מִתְחַנֵּן, וּמֵאִתּוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מַאֲזִין לוֹ וּמַקְשִׁיב לִדְבָרָיו, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְרֵעֵהוּ מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ אֵלָיו.
וְאַחַר שֶׁיִּקְבַּע זֶה בְּדַעְתּוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, עַל כָּל מִינֵי שְׁלֵמוּת שֶׁתּוּכַל מַחֲשַׁבְתֵּנוּ לְדַמּוֹת וּלְהָבִין.
וְעוֹד צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל שִׁפְלוּת הָאָדָם וּפְחִיתוּתוֹ, לְפִי חָמְרִיּוּתוֹ וְגַסּוּתוֹ, כָּל-שֶׁכֵּן לְפִי הַחֲטָאִים שֶׁחָטָא מֵעוֹדוֹ,
כִּי עַל כָּל אֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱרַד לִבּוֹ, וְלֹא יִרְעַשׁ* בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר דְּבָרָיו לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וּמַזְכִּיר בִּשְׁמוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל לְהֵרָצוֹת לוֹ. הוּא מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ב, יא), "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". וּכְתִיב (שם פט, ח), "אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא* עַל כָּל סְבִיבָיו". כִּי הַמַּלְאָכִים – לִהְיוֹתָם* יוֹתֵר קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִבְּנֵי הַגּוּף הַחָמְרִי,* קַל לָהֶם יוֹתֵר לְדַמּוֹת שֶׁבַח גְּדֻלָּתוֹ, עַל כֵּן מוֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא עַל בְּנֵי הָאָדָם. וְאָמְנָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר (שם ה, ח), "אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", וּכְתִיב (מלאכי ב, ה), "מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא",* וְאוֹמֵר (עזרא ט, ו), "אֱלֹקַי, בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹקַי פָּנַי אֵלֶיךָ".
וְאוּלָם הַיִּרְאָה הַזֹּאת צָרִיךְ שֶׁתִּגְבַּר בַּלֵּב בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּרְאֶה פְעֻלּוֹתֶיהָ גַם בְּאֵיבְרֵי הַגּוּף, הֲלֹא הֵמָּה, כֹּבֶד הָרֹאשׁ וְהַהִשְׁתַּחֲוָאָה, שִׁפְלוּת הָעֵינַיִם וּכְפִיפַת הַיָּדַיִם, כְּעֶבֶד קָטָן לִפְנֵי מֶלֶךְ רָב, וְכֵן אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שבת י ע"א), "רָבָא פָּכַר יָדֵיהּ וּמַצְלֵי, אֲמַר, כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָארֵיהּ".*
___________________________________
וְלֹא יִרְעַשׁ – לא יזדעזע. וְנוֹרָא – גורם ליראה. לִהְיוֹתָם – בגלל שהם. מִבְּנֵי הַגּוּף הַחָמְרִי – יותר מבני אדם. נִחַת הוּא - מתיירא הוא. רָבָא פָּכַר יָדֵיהּ וּמַצְלֵי, אֲמַר, כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָארֵיהּ – רבא חבק ידיו באצבעותיו והתפלל. אמר (- הסביר מהו הטעם למעשיו): 'כעבד לפני אדונו'.
ביאורים
אחרי שנגענו מעט בפירוט מעשיו של החסיד, מגיע הרמח"ל לאופן המיוחד והשלם שבו עושה החסיד את מעשיו. במעשיו מופיעים שני עניינים – האהבה והיראה . מתוך אהבתו לבורא הוא מקיים את מצוותיו בדבקות ובשמחה, על כך נלמד עוד בימים הבאים. יראתו של החסיד אינה יראה מעונש, אלא באה מתוך הכרה בעליונותו של הקב"ה לעומת קטנותו של האדם – יראת הרוממות. מעשי היראה מתבטאים בשני אופנים המבטאים עיקרון זה. ישנם מעשים שבהם מדגיש החסיד את קטנותו של האדם מול ה', וישנם מעשים שבהם הוא מדגיש את עליונותם וכבודם של ה' ושל תורתו.
בתפילתו החסיד מדגיש את ערך היראה. הוא מדמה את עצמו כאילו הוא עומד לפני הקב"ה ומדבר עמו. מתוך עמידה לפני ה' ניכר ביותר הפער הגדול בינו לבין הקב"ה. כך הוא נוהג גם בכל מצוה שעושה – עשיית המצוה לפני ה' . גדולתו היא שמחשבותיו אינן נשארות רק בלב, אלא באות לידי ביטוי גם בצורה שבה הוא עושה את מצוותיו. עמידתו בתפילה אינה בקומה זקופה אלא כפופה, כעבד לפני אדונו. כך השתחוות בתפילה באה מתוך הפנמה עמוקה של מקומו של האדם לפני אלוהיו. גם בעשיית חסד עם הבריות החסיד יודע שהוא אינו מתקרב למעשיו העצומים של הקב"ה, ועל כן לא נותן לגאווה לשלוט בו ונוהג בצניעות ובענווה.
הרחבות
•יראה ואהבה
עִקַּר הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת. בהמשך הספר [פרק כד] מבאר הרמח"ל כי יראת העונש נובעת מהדאגה של האדם לעצמו ולחייו – הפחד מעונש. יראת הרוממות, שהיא מדרגה גבוהה יותר בעבודת ה', נובעת מאהבת ה' והרצון לכבדו.
האברבנאל כותב ששייכות האדם ליראת העונש או הרוממות תלויה במדרגתו: "בעל השכל השלם אשר יש לו היראה השכלית אינו ירא מפחד העונשין והבהלות כלל והאיש החמרי אשר הוא יגור מהעונשים אין לו מבוא ביראת המעלה והשכל" [דברים י, יב]. האברבנאל מזכיר כי יראת הרוממות מכונה בפי רבים אהבת ה'. אולם, האדמו"ר הזקן מסביר כי בבחינת הרוממות ישנם שני עניינים – אהבה ויראה. כעין שתי כנפיים המרוממות את האדם בעבודת ה' (תניא פרק טז ועוד).
הרב קוק כותב כי ישנם צדיקים מיוחדים שלעתים מרגישים כי עליהם לעשות תשובה על חוסר האיזון בין יראתם מהבורא לאהבתם אותו: "ישנם צדיקים כאלה... שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום ופרוק של חבור הסדר האלהי בעולם, ונפשם עורגת לאחוז במדת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול... וגם אם המזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדי על חברו, הם שבים בתשובה ועולים עד המקום העליון" [אורות התשובה יד, לט].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
