ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
הידור במצוות ביכורים
וּכְבָר אָמְרוּ (שם יד ע"א), "כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם* – נִקְבָּר עָרֹם"* מִפְּנֵי בִּזּוּי הַמִּצְוָה. וְסֵדֶר הַעֲלָאַת בִּכּוּרִים יִהְיֶה לָנוּ לְעֵינַיִם לִרְאוֹת מַה הוּא הִדּוּרָן שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ (בכורים ג, ג), "הַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ" וְכוּ'. עוֹד שָׁם (שם משנה ח), "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת* שֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים בְּסַלֵּי נְצָרִים" כו'. עוֹד שָׁם (שם משנה י), "שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּבִכּוּרִים: בִּכּוּרִים, תּוֹסֶפֶת בִּכּוּרִים, וְעִטּוּר בִּכּוּרִים" וְכוּ'. הֲרֵי לָנוּ בְּהֶדְיָא* כַּמָּה רָאוּי לָנוּ לְהוֹסִיף עַל גּוּפָהּ שֶׁל מִצְוָה כְּדֵי לְהַדְּרָהּ, וּמִכָּאן נִלְמוֹד לְכָל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
הידור בכיבוד אב ואם
וְאָמְרוּ (שבת י ע"א), "רָבָא רָמִי פּוּזְמָקֵי וּמַצְלֵי,* אָמַר, (עמוס ד, יב) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סה, טז) עַל פָּסוּק "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) – "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא וְכוּ', אֲבָל עֵשָׂו כְּשֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו, לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת". וְהִנֵּה אִם כֵּן לְבָשָׂר-וָדָם, קַל וָחֹמֶר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהָעוֹמֵד לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל, רָאוּי הוּא שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי כָּבוֹד וְיֵשֵׁב לְפָנָיו כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל.
הידור בשבת
וְהִנֵּה בִּכְלָל זֶה יֵשׁ כְּבוֹד הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לְכַבְּדָם וַדַּאי עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, שֶׁכֵּן צִוָּנוּ (ישעיה נח, יג), "וְכִבַּדְתּוֹ". וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת לָנוּ שֶׁכְּבוֹדוֹ מִצְוָה, הִנֵּה מִינֵי הַכָּבוֹד רַבִּים הֵם, אַךְ הַכְּלָל הוּא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ נִרְאֶה חֲשִׁיבוּת לַשַׁבָּת, צְרִיכִים אָנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן הָיוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹסְקִים בַּהֲכָנוֹת הַשַּׁבָּת, אִישׁ אִישׁ לְפִי דַרְכּוֹ (שבת קיט ע"א), "רַבִּי אַבָּהוּ* הֲוָה יָתִיב אַתַּכְתַּכָּא דְשִׁינָא וּמְנַשֵּׁב נוּרָא. רַב סַפְרָא מְחַרֵיךְ רֵישָׁא. רָבָא מָלַח שִׁבּוּטָא. רַב הוּנָא מַדְלִיק שְׁרָגָא. רַב פָּפָּא גָדִיל פְּתִילְתָּא. רַב חִסְדָּא פָּרִים סִלְקָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מַצְלְחוּ צִיבֵי. רַב נַחְמָן מְכַתֵּף וְעָיֵיל, מְכַתֵף וְנָפֵיק, אָמַר, אִלּוּ מִקְלָעִין לִי רַב אַמִּי וְרַב אַסֵּי, לָא מְכַתֵּפְנָא קַמַּיְיהוּ?".
וְתִרְאֶה הֶקֵּשׁוֹ* שֶׁל רַב נַחְמָן, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִמֶּנּוּ מְקוֹם לִמּוּד, כִּי הִנֵּה הָיָה מִתְבּוֹנֵן מֶה הָיָה הוּא עוֹשֶׂה לְפִי דַרְכּוֹ לְאָדָם שֶׁהוּא חָפֵץ לְכַבְּדוֹ, וְכָזֶה עַצְמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה בַּשַׁבָּת. וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר (ברכות יז ע"א), "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם* בְּיִרְאָה" – לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ הַמְצָאוֹת לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת, הֱיוֹת מַכִּירִים גֹּדֶל רוֹמְמוּתוֹ עָלֵינוּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל מַה שֶּׁיִּתְיַחֵס לוֹ* יִהְיֶה נִכְבָּד עָלֵינוּ כָּבוֹד גָּדוֹל, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל עִם כָּל שִׁפְלוּתֵנוּ רָצָה בְּעַנְוָתוֹ לַחֲלֹק לָנוּ כָּבוֹד וְלִמְסֹר לָנוּ דִבְרֵי קְדֻשָּׁתוֹ, לְפָחוֹת בְּכָל כֹּחֵנוּ נְכַבְּדֵם וְנַרְאֶה הַיְקָר אֲשֶׁר לָהֶם אֶצְלֵנוּ. וְתִרְאֶה שֶׁזֹּאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ, שֶׁבָּהּ תָּלוּי הַכָּבוֹד הַמִּתְקָרֵב אֶל חִבּוּב הָאַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב עוֹד בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן יִרְאַת הָעֹנֶשׁ שֶׁאֵינָהּ הָעִקָּרִית, וְאֵין מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה נִמְשָׁכוֹת הֵימֶנָּה.
עָרֹם – נוגע בקלף בידו ממש. נִקְבָּר עָרֹם – לא מקבל שכר על גלילת הספר. בִּקְלָתוֹת – בקערות. בְּהֶדְיָא – בפירוש. רָבָא רָמִי פּוּזְמָקֵי וּמַצְלֵי – רבא לבש נעליו לצורך התפילה. רַבִּי אַבָּהוּ... רַב סַפְרָא... וכו' – לצורך סעודת השבת: ר' אבהו היה יושב על כורסה חשובה ונופח על אש הבישול, רב ספרא הבעיר באש את ראש הבהמה, רבא מלח דג, רב הונא הדליק נר לשבת, רב פפא קלע פתילות לתאורה, רב חסדא חתך סלק, רבה ורב יוסף בקעו עצים, רב נחמן יוצא ונכנס לשאת משאות לשבת, ואמר: 'אילו הזדמנו לביתי ר' אמי ור' אסי האם לא הייתי נושא משאות בעבורם?!'.
___________________________________
הֶקֵּשׁוֹ – השוואתו. עָרוּם – פיקח. שֶּׁיִּתְיַחֵס לוֹ – שקשור לקב"ה.
ביאורים
פעם באתי לביתו של אחד מרבותי ביום שישי, וראיתי אותו מנקה את הבית כשהוא בבגדי עבודה. לרגע תהיתי לעצמי "אין זה ביטול תורה"? "האם ראוי לתלמיד חכם לעסוק בניקיון ביתו"?
מתוך לימוד הנהגותיהם של חז"ל אנו רואים שהם השקיעו רבות בהכנה למצוות ובכבודן החיצוני והגמרא מציינת זאת כשבח גדול. הרמח"ל מביא לנו רשימה ארוכה של אמוראים שעסקו בעצמם בהכנת האוכל לכבוד שבת. הם לא הסתפקו בלחם ומלח אלא כיבדו את הסעודה במאכלים חשובים, ואף ראו חשיבות בהכנת המאכלים בעצמם.
חז"ל מלמדים אותנו שאין זה ביטול תורה! כיבוד המצוה הוא חלק מהותי בעבודת ה'. מתוך עשיית המצוות בכבוד ובהדר, נבנית אצל האדם הכרת הערך המרומם של המצוות וחיבוב המצוה. ערכים אלו יופנמו טוב יותר על ידי עמל עצמי, על כן יש חשיבות לכבד את המצוה בעצמי "מצוה בו יותר מבשלוחו".
מתוך הנהגות חז"ל אנו לומדים ערך נוסף – ההכנה למצוה . רבא לבש נעליים חשובות לפני התפילה משום שרצה להתכונן לתפילה – "היכון לקראת אלוהיך ישראל". הכנה למצוה משנה לגמרי את אופן ביצועה. אדם שייפגש עם שר חשוב ילבש בודאי בגדים אלגנטיים ויפים. הוא ימתח את חולצתו ויהדק את חגורתו כיוון שהוא רוצה להופיע בצורה מכובדת לפגישה. כך אנו צריכים להתנהג גם בשיחותינו היומיות עם הקב"ה. כאשר אדם מתכונן ומסדר את בגדיו לפני התפילה, הוא מפנים את ערך התפילה – שיחה עם ריבונו של עולם.
הרחבות
•התורה – גילוי דבר ה'
כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם — נִקְבָּר עָרֹם. הגמרא [מגילה לב.] אומרת שמי שמחזיק ספר תורה ללא כיסוי, נשאר ערום מאותה המצוה, כלומר, לא עולה לו המצוה שהתכוון לקיים. המהר"ל מסביר שהתורה היא גילוי דבר ה' בעולם, היא כמו 'מלבוש' לדבר ה' שהוא רוחני ואין לנו נגיעה ישירה בו: "כשם שהנשמה אי אפשר שתהיה בעולם כי אם על ידי גוף שהוא מלבוש הנשמה, גם כן האוחז ספר תורה הכתובה בלא דבר אמצעי אין אחיזה לאותה מצווה". עלינו להבין שכל דברי התורה הם פנימיים ועמוקים, ומי שנוגע בספר תורה שאיננו מכוסה, ואין עליו 'בגד', מראה בכך שהוא אינו מבין את גודלה ואת רוממותה של התורה, שהיא פנימית ורוחנית, אלא מתייחס אליה כאל חפץ גשמי ומוחשי שיש לו נגיעה בו. המהר"ל ממשיך ומבאר כי גם סיפורי התורה הם דברים עליונים וסודות התורה אלא שהתורה "התלבשה" בלבושים נמוכים השייכים לעולם הזה כדי שהעולם יוכל לסבול אותה [תפארת ישראל יג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
