ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
הידור במצוות ביכורים
וּכְבָר אָמְרוּ (שם יד ע"א), "כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם* – נִקְבָּר עָרֹם"* מִפְּנֵי בִּזּוּי הַמִּצְוָה. וְסֵדֶר הַעֲלָאַת בִּכּוּרִים יִהְיֶה לָנוּ לְעֵינַיִם לִרְאוֹת מַה הוּא הִדּוּרָן שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ (בכורים ג, ג), "הַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ" וְכוּ'. עוֹד שָׁם (שם משנה ח), "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת* שֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים בְּסַלֵּי נְצָרִים" כו'. עוֹד שָׁם (שם משנה י), "שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּבִכּוּרִים: בִּכּוּרִים, תּוֹסֶפֶת בִּכּוּרִים, וְעִטּוּר בִּכּוּרִים" וְכוּ'. הֲרֵי לָנוּ בְּהֶדְיָא* כַּמָּה רָאוּי לָנוּ לְהוֹסִיף עַל גּוּפָהּ שֶׁל מִצְוָה כְּדֵי לְהַדְּרָהּ, וּמִכָּאן נִלְמוֹד לְכָל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
הידור בכיבוד אב ואם
וְאָמְרוּ (שבת י ע"א), "רָבָא רָמִי פּוּזְמָקֵי וּמַצְלֵי,* אָמַר, (עמוס ד, יב) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סה, טז) עַל פָּסוּק "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) – "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא וְכוּ', אֲבָל עֵשָׂו כְּשֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו, לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת". וְהִנֵּה אִם כֵּן לְבָשָׂר-וָדָם, קַל וָחֹמֶר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהָעוֹמֵד לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל, רָאוּי הוּא שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי כָּבוֹד וְיֵשֵׁב לְפָנָיו כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל.
הידור בשבת
וְהִנֵּה בִּכְלָל זֶה יֵשׁ כְּבוֹד הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לְכַבְּדָם וַדַּאי עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, שֶׁכֵּן צִוָּנוּ (ישעיה נח, יג), "וְכִבַּדְתּוֹ". וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת לָנוּ שֶׁכְּבוֹדוֹ מִצְוָה, הִנֵּה מִינֵי הַכָּבוֹד רַבִּים הֵם, אַךְ הַכְּלָל הוּא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ נִרְאֶה חֲשִׁיבוּת לַשַׁבָּת, צְרִיכִים אָנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן הָיוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹסְקִים בַּהֲכָנוֹת הַשַּׁבָּת, אִישׁ אִישׁ לְפִי דַרְכּוֹ (שבת קיט ע"א), "רַבִּי אַבָּהוּ* הֲוָה יָתִיב אַתַּכְתַּכָּא דְשִׁינָא וּמְנַשֵּׁב נוּרָא. רַב סַפְרָא מְחַרֵיךְ רֵישָׁא. רָבָא מָלַח שִׁבּוּטָא. רַב הוּנָא מַדְלִיק שְׁרָגָא. רַב פָּפָּא גָדִיל פְּתִילְתָּא. רַב חִסְדָּא פָּרִים סִלְקָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מַצְלְחוּ צִיבֵי. רַב נַחְמָן מְכַתֵּף וְעָיֵיל, מְכַתֵף וְנָפֵיק, אָמַר, אִלּוּ מִקְלָעִין לִי רַב אַמִּי וְרַב אַסֵּי, לָא מְכַתֵּפְנָא קַמַּיְיהוּ?".
וְתִרְאֶה הֶקֵּשׁוֹ* שֶׁל רַב נַחְמָן, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִמֶּנּוּ מְקוֹם לִמּוּד, כִּי הִנֵּה הָיָה מִתְבּוֹנֵן מֶה הָיָה הוּא עוֹשֶׂה לְפִי דַרְכּוֹ לְאָדָם שֶׁהוּא חָפֵץ לְכַבְּדוֹ, וְכָזֶה עַצְמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה בַּשַׁבָּת. וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר (ברכות יז ע"א), "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם* בְּיִרְאָה" – לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ הַמְצָאוֹת לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת, הֱיוֹת מַכִּירִים גֹּדֶל רוֹמְמוּתוֹ עָלֵינוּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל מַה שֶּׁיִּתְיַחֵס לוֹ* יִהְיֶה נִכְבָּד עָלֵינוּ כָּבוֹד גָּדוֹל, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל עִם כָּל שִׁפְלוּתֵנוּ רָצָה בְּעַנְוָתוֹ לַחֲלֹק לָנוּ כָּבוֹד וְלִמְסֹר לָנוּ דִבְרֵי קְדֻשָּׁתוֹ, לְפָחוֹת בְּכָל כֹּחֵנוּ נְכַבְּדֵם וְנַרְאֶה הַיְקָר אֲשֶׁר לָהֶם אֶצְלֵנוּ. וְתִרְאֶה שֶׁזֹּאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ, שֶׁבָּהּ תָּלוּי הַכָּבוֹד הַמִּתְקָרֵב אֶל חִבּוּב הָאַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב עוֹד בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן יִרְאַת הָעֹנֶשׁ שֶׁאֵינָהּ הָעִקָּרִית, וְאֵין מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה נִמְשָׁכוֹת הֵימֶנָּה.
עָרֹם – נוגע בקלף בידו ממש. נִקְבָּר עָרֹם – לא מקבל שכר על גלילת הספר. בִּקְלָתוֹת – בקערות. בְּהֶדְיָא – בפירוש. רָבָא רָמִי פּוּזְמָקֵי וּמַצְלֵי – רבא לבש נעליו לצורך התפילה. רַבִּי אַבָּהוּ... רַב סַפְרָא... וכו' – לצורך סעודת השבת: ר' אבהו היה יושב על כורסה חשובה ונופח על אש הבישול, רב ספרא הבעיר באש את ראש הבהמה, רבא מלח דג, רב הונא הדליק נר לשבת, רב פפא קלע פתילות לתאורה, רב חסדא חתך סלק, רבה ורב יוסף בקעו עצים, רב נחמן יוצא ונכנס לשאת משאות לשבת, ואמר: 'אילו הזדמנו לביתי ר' אמי ור' אסי האם לא הייתי נושא משאות בעבורם?!'.
___________________________________
הֶקֵּשׁוֹ – השוואתו. עָרוּם – פיקח. שֶּׁיִּתְיַחֵס לוֹ – שקשור לקב"ה.
ביאורים
פעם באתי לביתו של אחד מרבותי ביום שישי, וראיתי אותו מנקה את הבית כשהוא בבגדי עבודה. לרגע תהיתי לעצמי "אין זה ביטול תורה"? "האם ראוי לתלמיד חכם לעסוק בניקיון ביתו"?
מתוך לימוד הנהגותיהם של חז"ל אנו רואים שהם השקיעו רבות בהכנה למצוות ובכבודן החיצוני והגמרא מציינת זאת כשבח גדול. הרמח"ל מביא לנו רשימה ארוכה של אמוראים שעסקו בעצמם בהכנת האוכל לכבוד שבת. הם לא הסתפקו בלחם ומלח אלא כיבדו את הסעודה במאכלים חשובים, ואף ראו חשיבות בהכנת המאכלים בעצמם.
חז"ל מלמדים אותנו שאין זה ביטול תורה! כיבוד המצוה הוא חלק מהותי בעבודת ה'. מתוך עשיית המצוות בכבוד ובהדר, נבנית אצל האדם הכרת הערך המרומם של המצוות וחיבוב המצוה. ערכים אלו יופנמו טוב יותר על ידי עמל עצמי, על כן יש חשיבות לכבד את המצוה בעצמי "מצוה בו יותר מבשלוחו".
מתוך הנהגות חז"ל אנו לומדים ערך נוסף – ההכנה למצוה . רבא לבש נעליים חשובות לפני התפילה משום שרצה להתכונן לתפילה – "היכון לקראת אלוהיך ישראל". הכנה למצוה משנה לגמרי את אופן ביצועה. אדם שייפגש עם שר חשוב ילבש בודאי בגדים אלגנטיים ויפים. הוא ימתח את חולצתו ויהדק את חגורתו כיוון שהוא רוצה להופיע בצורה מכובדת לפגישה. כך אנו צריכים להתנהג גם בשיחותינו היומיות עם הקב"ה. כאשר אדם מתכונן ומסדר את בגדיו לפני התפילה, הוא מפנים את ערך התפילה – שיחה עם ריבונו של עולם.
הרחבות
•התורה – גילוי דבר ה'
כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם — נִקְבָּר עָרֹם. הגמרא [מגילה לב.] אומרת שמי שמחזיק ספר תורה ללא כיסוי, נשאר ערום מאותה המצוה, כלומר, לא עולה לו המצוה שהתכוון לקיים. המהר"ל מסביר שהתורה היא גילוי דבר ה' בעולם, היא כמו 'מלבוש' לדבר ה' שהוא רוחני ואין לנו נגיעה ישירה בו: "כשם שהנשמה אי אפשר שתהיה בעולם כי אם על ידי גוף שהוא מלבוש הנשמה, גם כן האוחז ספר תורה הכתובה בלא דבר אמצעי אין אחיזה לאותה מצווה". עלינו להבין שכל דברי התורה הם פנימיים ועמוקים, ומי שנוגע בספר תורה שאיננו מכוסה, ואין עליו 'בגד', מראה בכך שהוא אינו מבין את גודלה ואת רוממותה של התורה, שהיא פנימית ורוחנית, אלא מתייחס אליה כאל חפץ גשמי ומוחשי שיש לו נגיעה בו. המהר"ל ממשיך ומבאר כי גם סיפורי התורה הם דברים עליונים וסודות התורה אלא שהתורה "התלבשה" בלבושים נמוכים השייכים לעולם הזה כדי שהעולם יוכל לסבול אותה [תפארת ישראל יג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
