^ 1 השמים מסמל שמימיות והארץ ארציות. כך בילקוט שמעוני (תורה פרשת האזינו רמז תתקמב) "דבר אחר האזינו השמים על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר אתם ראיתם וגו', ותשמע הארץ שעליה עמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". מדרש תנחומא (פרשת האזינו סימן ב) "[האזינו השמים ותשמע הארץ]. אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיה א ב), מה ראה ישעיה לומר שמעו שמים והאזיני ארץ, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיה אמר שמעו שמים. אמר ר' עקיבא מלמד כשאמר משה את התורה בשמים היה, ומדבר עם השמים כאדם שהוא מדבר עם חבירו שאמר האזינו השמים, וראה הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ אמרי פי, אבל ישעיה שהיה בארץ, אמר שמעו שמים, [שהיו הן] רחוקים ממנו, אחר כך אמר האזיני ארץ, שהיתה קרובה לו".
^ 2 מנהג ישראל ללבוש קיטל לבן ביוה"כ, וגם בזה מצאנו שני פירושים, א. שהוא בגד של מתים, להזכיר לו יום המיתה ב. שהוא בגד לבן, להדמות למלאכים שהם טהורים, ולכהן גדול שלובש בגדי לבן.
^ 3 בגמ' שם "מתקיף לה רבי זירא: מאי שנא אכילה - דכל חד וחד בככותבת, ומאי שנא שתיה דכל חד וחד בדידיה? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן בככותבת דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי - לא מיתבא. בשתיה - בדידיה מיתבא דעתיה, בדחבריה לא מיתבא דעתיה. - מתקיף לה רבי זירא: וכל העולם כולו בככותבת, ועוג מלך הבשן בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי - לא מיתבא דעתיה. מיהו, כולי עלמא - טובא, ועוג מלך הבשן - פורתא. מתקיף לה רבי זירא: בשר שמן - בככותבת, ולולבי גפנים בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה. - מיהו, בשר שמן - טובא, לולבי גפנים - פורתא. מתקיף לה רבא: כזית בכדי אכילת פרס, וכותבת בכדי אכילת פרס? - אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בטפי מהכי - לא מיתבא דעתיה". משמע שכל כללי השעור של יום הכפורים הוא על פי שקול דעת חז"ל מה מישב דעתו של אדם. ולכאורה הרי שעורין הלכה למשה מסיני? המהר"ץ חיות שם מישב שהשעורין נתנו מסיני באופן כללי, ובלי פירוט איזה שעור לאיזה איסור, וחז"ל קשרו ביניהם לפי סברתם. ולפי דבריו נראה לישב גמ' נוספת שם "אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום, והכתיב ויקרא כז אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום".
ואם כל השעורים נתנו מסיני, לא שייך לחדש זאת בסברא אלא בנבואה, ואחרי שנתנה תורה אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה? אלא לפי הנ"ל אפשר שנשכח רק איזה שעור לאיזה איסור, שהוא חידוש הלכתי שנשכח, ואח"כ חזרו חכמים וחידשו זאת בסברתם. בכל אופן אנו רואים שהשעור של יוה"כ הוא לפי כללי העינוי וזה מהות דינו.
^ 4 כל סוגית הגמ' על חצי שעור נאמרה במסכת יומא בענין אכילה ביוה"כ.
^ 5 כן מוכח מסתימת הגמ', שדברה על "הקל הקל תחילה", ולא הזכירה שיש למעט בהנאה. ועיין בקוץ "אורייתא" בעניני ימים נוראים, מאמרו של הרה"ג אשר ווייס שליט"א, שהוכיח שיטת האור שמח.
^ 6 עיין תוספות (ראש השנה דף טז עמוד א), שהקשה איך מתפללים כל השנה על המזונות לאחר גזר דין של ר"ה? וז"ל: "ומה שמתפללין ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין (דף יז:) שאם פסקו גשמים מועטין שיורידם המקום בזמנן". והוא כפי שאמרנו שצריך תפילות בכל יום כדי לקבל את השפע באופן המועיל.