ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
אולם קבעו חכמים הלכה, שאסור לשלם על פדיון שבויים מחיר מופקע, כמבואר במשנה: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם, מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). כדי שלא ליצור תמריץ לשודדים לתפוס עוד ועוד שבויים משלנו, לאחר שידעו שאנו מוכנים לשלם בעבורם כל מחיר. וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה רנב, ד).
אומנם כאשר החוטפים מאיימים לרצוח את השבוי נחלקו הפוסקים, ויש אומרים שהואיל ומדובר בפיקוח נפש קרוב ומוחשי, מותר ומצווה לשלם תמורתו כל סכום (ראו פתחי תשובה יורה דעה רנב, ד). על פי זה יש טוענים שגם את החטופים בשבי חמאס צריך לפדות בכל מחיר, הואיל והם נמצאים בסבל נורא ובסכנת נפשות קרובה ומוחשית.
אולם טענתם מוטעית. כל הדיון הוא על תשלום כספי מופקע לשודדים, אבל לו היה מדובר בתביעות מול כלל הציבור היהודי שבאותו אזור, כגון שיתפנו מארצם, או שיפסיקו לעסוק במסחר ובחקלאות, הרי שכבר אין מדובר בתביעה של שודדים אלא של אויבים שמכריזים מלחמה נגד הקהילה היהודית כולה. וכפי שהורו חכמים, שאם האויבים באו לשדוד אפילו קש ותבן בלבד מעיירה שעל הגבול, מסכנים חיים כדי לצאת נגדם למלחמה, משום שאם ניכנע להם בדבר קטן הם ימשיכו להילחם בנו ויסכנו את נפשם של יהודים רבים (עירובין מה, א; שולחן ערוך אורח חיים שכט, ו).
קל וחומר כאשר מדובר באויב שמטרתו המוצהרת להשמיד את מדינת ישראל, שכל תשלום מופרז תמורת חטופים שלנו הוא כניעה שמסכנת את חיי כל היהודים בסיכון רב־מערכתי: א) רבים מהמחבלים המשוחררים יחזרו לרצוח יהודים. ב) עסקה כזאת תעודד ניסיונות נוספים בעתיד לתפוס עוד שבויים תמורת מחיר כבד מנשוא. ג) האויב יראה בזה ניצחון, ובעקבות זאת המורל שלו יעלה, והמלחמה תתארך ותגבה קורבנות רבים. ד) בעקבות הוויתורים שבעסקאות הקודמות, האויב כבר אינו מסתפק בשחרור של מספר מחבלים גבוה כנגד כל חטוף, אלא תובע הישגים מדיניים וביטחוניים של הפסקת לחימה ונסיגה וכדומה. במצב כזה הסיכון חמור יותר, שכן כל שטח שנסוג ממנו יהפוך לשטח שממנו יתארגנו לרצוח יהודים ולפגוע במדינת ישראל.

רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
745 - הניצוץ האלוקי בקרב הדתות השונות
746 - פדיון שבויים
747 - מנהג אמירת סליחות
טען עוד
שאלה: אחר כל הטענות הצודקות הללו, כיצד ניתן להבין את עמדתם של אישים רבים, בהם מומחים למדיניות וביטחון, שתומכים בעסקה במחיר מופקע מאוד, ואף זאת תמורת החזרת רק חלק מהשבויים?
תשובה: אנשים אלה מאמינים שאי אפשר לנצח את האויב, כי אי אפשר לנצח רעיונות, וגם לא מוצדק לעשות זאת, מפני שיש לערבים תביעות לאומיות צודקות נגד מדינת ישראל. לדעתם, אם נהיה מוכנים לסגת מיהודה ושומרון ומזרח ירושלים, ונעניק לערבים אזרחי ישראל מעמד לאומי במדינת ישראל, נשיג ביטחון ושלום.
למי שמאמין בכך, אין כל כך ויתור בנסיגה מאזורים אסטרטגיים ברצועת עזה, כמו גם בשחרור המוני מחבלים, שכן ממילא אין אפשרות לנצח את האויב, ובדרך להשגת שלום נצטרך לעשות זאת. למי שמאמין בכך, כל סירוב לקבלת העסקה של החמאס הוא הפקרה של החטופים בשביל מטרות שווא.
המדיניות הראויה
אולם עמדתם אינה מוצדקת מבחינה מוסרית, מפני שהארץ הזאת שלנו, ומעולם לא היו לערבים זכויות לאומיות בארץ ישראל. ואף את ההצעות הנדיבות שנציגי העם היהודי הציעו להם הם דחו, ובכך איבדו את זכותם הלאומית. גם מבחינה ביטחונית אין אפשרות להשיג שלום על ידי נסיגה וויתורים. כך שהעיקרון המוסרי, הייעוד הלאומי והמציאות תובעים מאיתנו להכריע את חמאס. אם חס ושלום לא נצליח בכך, מצבנו יורע והסכנות יתגברו.
למזלנו הטוב, זו עמדת רוב הציבור היהודי. כך גם הצהירו במשך חודשים ראשי מערכת הביטחון, שהם ינצחו את מחבלי החמאס עד שתעמוד בפניהם בחירה בין שתי אפשרויות בלבד: למות או להיכנע. לצערנו למרות גבורת החיילים, בהיעדר אסטרטגיה ראויה, הם לא הצליחו במשימתם. היה ראוי שיתפטרו, שכן אחת משתיים, או שנכשלו במשימתם או ששיקרו לציבור. בכל אופן, גם אם אינם מסוגלים לנצח ואינם מוכנים להתפטר, לכל הפחות שלא יציעו עסקאות של כניעה שיסכנו את כלל הציבור.
העסקה המסוכנת
אף שרוב הציבור משוכנע שצריך לנצח את חמאס, לא ברור שהוא מבין שאם תתבצע עסקה לשחרור חטופים במחיר מופקע לא ננצח במלחמה, ובכך נסכן נפשות רבות לאין ערוך ממה שנציל. אין מדובר בהשערה אלא בניסיון העבר. בתהליך הדרגתי מדינת ישראל נכנעה והסכימה לשחרר חטופים במחיר שהלך ועלה. תחילה הייתה עסקת ג'יבריל בשנת תשמ"ה, 1985, שבה שוחררו 1,151 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל. המשוחררים הללו הובילו את האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה, והובילה לפחות לפי עשרה הרוגים.
בשנת תשס"ד, 2004, נחתמה עסקה עם חיזבאללה, ובה שוחררו אלחנן טננבוים ועוד שלוש גופות של חיילים תמורת 450 מחבלים, בהם שייח' עובייד ומוסטפא דיראני. בעקבות זאת, חיזבאללה כמובן ניסה לחטוף עוד חיילים. שנתיים אחר כך הצליח, ובעקבות זאת פרצה מלחמת לבנון השנייה, שבה נהרגו 121 חיילים ו־44 אזרחים.
תהליך ההתדרדרות נמשך, והגיע לשיא בעסקה לשחרור גלעד שליט, בתשע"ב. באוקטובר 2011 שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 מחבלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ועוד 26 שרים תמכו בעסקה, שלושה התנגדו: אביגדור ליברמן, משה יעלון ועוזי לנדאו.
מחבלים אלו הובילו כמה מערכות טרור נגד ישראל, ובתוך כך הקימו מפלצת טרור שלא היה כדוגמתה, והובילו למלחמה האחרונה, שבה נהרגו עד כה יותר מ־1,500 אזרחים וחיילים.
האם אפשר להצדיק את ההפגנות האלימות למען החטופים?
שאלה: יש הטוענים שלמשפחות החטופים מותר הכול, גם לתבוע בפומבי להיכנע לכל דרישות החמאס, גם להטיח דברים קשים בממשלה ובכל מי שאינו מסכים להם. האם יש בטענה זו אמת?
תשובה: מי שמאמין בעמדת השמאל המדיני, מובן שיתבע לשחרר את החטופים תמורת מחבלים רבים ונסיגה משטחים ברצועת עזה. אבל אין לו היתר מוסרי להטיח דברים קשים ולנסות למרר את חייהם של מי שחושבים שעסקאות כאלה מסכנות חיי אדם. קל וחומר כאשר אנחנו נמצאים במלחמה, ודיבורים אלה מסכנים חיי אדם, שכן הם יוצרים פילוג ופוגעים ברוח הגבורה של חיילינו, בני משפחותיהם וכלל הציבור. ולא פחות חמור, הם מעודדים את האויב להעלות את מחיר השבויים שהוא מוכן לשחרר, ולהתעקש להשאיר בידו עוד שבויים, וליזום בעתיד מלחמה נוספת.
גם בני משפחות חטופים צריכים לכבד את הציבור הגדול שאינו מוכן לקבל עסקאות כניעה. אפשר לדון אותם לכף זכות כאשר הם מדמיינים את מה שקורה ליקירי לבבם בשבי, ודעתם נטרפת עליהם מרוב ייסורים, ומתוך כאב הם אומרים דברים קשים. אבל כאשר אנשים פוליטיים וכלי תקשורת מוטים פוליטית מנצלים את צערם כדי להטיח עלבונות בציבור רחב ובנציגיו, ציבור שרבים מבניו מחרפים נפשם על הגנת העם והארץ, כבר מדובר בחטא חמור שאי אפשר ללמד עליו זכות. ראוי לציין למופת את משפחות החטופים שמצליחות להתעלות מעל צערן האיום, ולהתחשב גם במצב הכללי ולחוש אחווה עם המשפחות השכולות ועם המשפחות שבניהן מחרפים את נפשם למען ישראל בחזית.
המצב טרגי
מצבנו טרגי, המחלוקת בין הימין לשמאל עמוקה, ונוגעת לשאלות של חיים ומוסר. מתלווה לכך חוסר אמון של רוב תומכי השמאל ומקצת תומכי הימין בממשלה הנבחרת, כמו חוסר אמון של רבים מתומכי הימין ומקצת השמאל בהנהגה הביטחונית. במציאות כזאת צריך לשקוד עד כמה שאפשר על חיזוק הזהות היהודית ועל הערכים המשותפים, ובכלל זה גם כבוד, רגישות והבנה ליריבים פוליטיים.
הפרשת חלה שחזרה והתערבה בבצק
שאלה: הפרשנו חלה ובטעות מישהו החזיר אותה לבצק. מה הדין של הבצק?
תשובה: ראשית יש להסביר שה"חלה" נועדה לכהן, כדי שיאכל אותה בטהרה. אסור לישראל לאכול "חלה", וכן אסור לכהן טמא לאוכלה. לפיכך כיום, שאין דרך להיטהר, אסור לאכול חלה אלא יש לשרוף אותה או לעטוף אותה ולהניחה דרך כבוד בפח.
למעשה, אם היה בבצק פי מאה כנגד ה"חלה", ה"חלה" בטלה, והבצק או המאפה מותר באכילה. ואם לא היה בבצק פי מאה כנגד ה"חלה", ה"חלה" לא בטלה והבצק או המאפה שנעשה ממנו אסור באכילה.
אבל אם עדיין לא התחילו לאכול מהמאפה, יכול זה שהפריש את החלה ללכת לחכם, שישב יחד עם עוד שני אנשים כבית דין, ויתירו לו את הפרשת החלה מעיקרה. שכן הפרשת חלה כמוה כנדר, וכשם שאפשר להתיר נדר כך אפשר לבטל את הפרשת החלה (רמ"א יו"ד שכג, א).
המבקש התרה יאמר לפניהם שהוא מתחרט על כך שהפריש חלה, ואם היה יודע שהיא תתערב בבצק לא היה מפריש אותה. והם יאמרו לו שלוש פעמים: "מותר לך" או "החלה בטלה", ובכך הבצק או המאפה נעשים מותרים, ועליו לחזור ולהפריש מהם חלה בלא ברכה (פניני הלכה כשרות יא, יג).
מתוך העיתון 'בשבע'

ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י

בריאת העולם בפרשת לך לך

איך מתכוננים לקבלת התורה?

למטר השמיים

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

מה כבד לך?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

איך ללמוד אמונה?

אנחנו קודש למענך
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.



















