ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מה ראו חכמים דוקא במצווה זו לקבוע מדרגות בקיום המצווה?
אפשר לומר שהמציאות הרוחנית בעם ישראל לאחר ניצחון החשמונאים הייתה מורכבת. היו כמה רמות בציבור ואמרו חכמים חנוך לנער לפי דרכו. כל אחד ינהג לפי מדרגתו. החינוך הוא דבר ארוך. המטרה היא להגיע למדרגה הגבוהה אך יש להתקדם אליה כל אחד ביכולות שלו, בקצב שלו. ואכן, כפי שציפו, בסופו של דבר הציבור כולו עלה למדרגה הגבוהה והכול נוהגין כמהדרין מן המהדרין.
גם בזמננו תהליך החינוך ארוך ואין להיות קצרי ראות, אלא לדעת שהצבור מתקדם בקצב שלו ולבסוף הכל יהיו מהדרין מן המהדרין.
כדי לראות שמעלין בקודש, כדי לראות את תהליך העליה הרוחנית בישראל, צריך להסתכל במבט ארוך. אם אתה מסתכל רק על היום ועכשיו אתה לא יכול לראות את ההתקדמות. אם אתה מסתכל רק על הנרות של יום אחד בימי החנוכה אתה לא רואה שמוסיף והולך, אתה לא רואה שמעלין בקודש. רק אם אתה מסתכל על כל הימים וראה שכל יום ויום מתווסף עוד נר, אתה רואה שמעלין בקודש, שמוסיף והולך.
וכן הדבר בהסתכלות על המצב הרוחני באומה. אם אתה מסתכל במבט עכשוי אתה לא רואה התקדמות. אם אתה מסתכל במבט ארוך וממושך – אתה רואה שהדור מתקדם ומוסיף, מאיר והולך ומעלין בקודש.
תלמידי חכמים בתקופת הבחירות
הננו נמצאים בתקופה סוערת של בחירות. אמרו חכמים בסנהדרין כ"ד – תלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם שמנעימים זה לזה בהלכה. למרות שיש חלוקי דעות ביניהם הם מפרגנים זה לזה ואף שכל אחד עומד על דעתו ועל עמדותיו, חילוקי הדעות הם עניניים. כל אחד סבור שדעתו היא דעת תורה הנכונה למעשה, ושכך צריך לנהוג - ועם כל זה כל אחד מבין שיש אחרים שדעתם שונה מדעתו. א"ר יצחק תלמידי חכמים שבארץ ישראל נוחים זה לזה בהלכה כשמן זית.
לעומת זה תלמידי חכמים שבבבל נקראים חובלים שמחבלים זה לזה בהלכה.
ונראה שהסיבה לכך מפני שתלמידי חכמים שבארץ ישראל יש בהם גדלות מיוחדת. מעלתה הרוחנית של א"י פועלת על ת"ח שבה שהם מביטים במבט גדול וכללי, הם מלאים אמונה וביטחון. ומי שהוא גדול ומלא בתורה ובריאות רוחנית יכול לראות גם מעלות של אחרים. הוא לא נמצא בתחרות עם אחרים. הוא מאוחד איתם. מה שאין כן כשאין גדלות רוחנית ואין אמונה גדולה יש מתח יש תחרות יש חשש פנימי שמא הדעה האחרת תנצח, ויש מאבק ות"ח כאלה חובלים זה בזה.
עוד אמרו חכמים, שבת קמה: ת"ח שבבבל מצוינים בבגדים כלומר הם מהדרין בבגדים. ולמה הם נוהגין כן? מפני שאינם בני מקומם. כלומר כשאדם נמצא במקום אחר שלא מכירים אותו הוא צריך לעשות פעולות חיצוניות כדי שיוכר, כדי להוכיח את עצמו. משאין כן ת"ח שבא"י הם בני מקומם, אינם צריכים להבליט את עצמם. חכמת אדם תאיר פניו. מי שיש בו הרבה חכמה אינו צריך להתבלט כדי שיכירו שהוא חכם. מה שאין כן מי שאין בו חכמה רבה הוא צריך לחבול באחר כדי שתוכר חכמתו.
אוי לו לת"ח שנזקק להתכבד בקלון חברו, אוי לו לת"ח שכבודו מבוסס על כך שחברו פחות ממנו. אוי לו לת"ח שכדי להוכיח את צדקתו הוא מבזה את החולקים עליו, אוי לו לת"ח שלהצדקת דרכו הוא אומר שהחולקים עליו מובלים ומושפעים ואין להם עמדה משלהם, הם נוגעים בדבר ושיקוליהם אינם טהורים. אוי לוי למי שכך מדבר וכך חושב. חכמינו אמרו - כל הפוסל במומו פוסל.
על ת"ח שבא"י ת"ח אמיתיים נאמר "את והב בסופה". אע"פ שחלוקים זה עם זה ומריבים זה עם זה בסופו של ויכוח נעשים אוהבים זה לזה כי מטרתם אחת - לברר את האמת.
מרן הרב זצ"ל היה דוגמא נפלאה של ת"ח שבא"י. הוא היה גדול, היה ענק תורני, ומתוך כך מתוך גדלותו וגודל אמונתו כיבד את כל הת"ח, גם אלו שחלקו עליו וגם אלו שמררו את חייו. הוא לא היה צריך אישור לגדלותו, היה גדול מכל אלו שחלקו עליו. החולקים עליו לא ירדו לסוף דעתו. ועל כן מקוצר יכולתם להעמיק ולהבין את דרכו פרשו את דרכו לפי הבנתם הם, לא לפי מה שהוא ראה והבין. אילו ירדו לסוף דעתו היו מצדיקים את עמדותיו. ואולי גם אם היו סבורים שלא איכשר דורו ללכת בדרך הגדולה שלו והיו חולקים עליו למעשה - אך היו מביטים בהערצה על עמקות וגדלות מבטו.
הרב צבי יהודה זצ"ל היה אומר לנו כשלומדים תוס' צריך ללמוד מה אומר התוס' לנו. לא מה אנו אומרים בתוס'. כך נוהגים ת"ח שבא"י. הם משתדלים להבין את החולקים עליהם ולרדת לסוף דעתם ועל כן מכבדים זה את זה למרות שדעתם שונה. מה שאין כן ת"ח קטנים שאינם מתאמצים לרדת לסוף דעתם של החולקים עליהם ומפרשים את דברי החולקים שלא כפי שהתכוונו, והתוצאה שהדברים נראים שגויים.
ת"ח שבדור חלוקים ביניהם באיזה סיעות ראוי לבחור בבחירות לכנסת. חילוקי הדעות של ת"ח הם אמיתיים ובודאי כל אחד מתכוין לשם שמיים. על כן יש להתפלל שהויכוח יהיה ענייני לגופו של דבר, נקי מהשמצות אישיות וזלזול ח"ו, שכן כל המגדף את עצמו הוא מגדף וכל הפוסל במומו פוסל, ואל יתנו לאנשים עסקניים ועיתונאים לסכסך בין ת"ח. ומיניה ומיניה יתקלס עילאי. ויש להתפלל שלאחר הבחירות יתאחדו כל יראי ד' לחיזוק דמותה היהודית של המדינה לכבודו ית"ש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
