ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות עבודה זרה
- רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁלִישִׁיאופני עבודה זרה ועשיית צורות | |
כדרך עבודתה | |
א כָּל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן - חַיָּב כָּרֵת; וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה - נִסְקָל; וְאִם עָבַד בִּשְׁגָגָה - מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. | א בִּרְצוֹנוֹ - שאינו אנוס (למזיד אנוס שאינו נענש ראה יסודי התורה ה,ד1). בְּזָדוֹן - בניגוד לשוגג. כָּרֵת - עונש נצחי לנפש האדם, אם לא עשה תשובה, בו נמנע מן האדם עולם הבא, והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ח,א; ג,ו). הַתְרָאָה - אזהרה לפני עשיית העברה: "אומרין לו: 'פרוש' או 'אל תעשה', 'שזו עברה היא, וחייב אתה עליה מיתת בית דין'... עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר: 'על מנת כן אני עושה'" (סנהדרין יב,ב). שְׁגָגָה - אי ידיעת המציאות לאשורה, כגון שזו עבודה זרה, או אי ידיעת האיסור לעשות עבודה מסוימת, או אי ידיעת העונש, כגון אם הוא כרת או סקילה (שגגות ז,א-ג). וחייב קרבן, מפני ש"השוגג היה לו לבדוק ולדקדק. ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות, לא היה בא לידי שגגה. ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה, ואחר כך יעשה, צריך כפרה" (שם ה,ו). חַטָּאת קְבוּעָה - קרבן חטאת שאינו תלוי במצבו הכלכלי של החוטא, בניגוד ל'קרבן עולה ויורד' (שגגות א,ד). |
ב1 עֲבוֹדוֹת הַרְבֵּה קָבְעוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְכָל צֶלֶם וָצֶלֶם וּלְכָל צוּרָה וְצוּרָה, וַעֲבוֹדַת זֶה אֵינָהּ כַּעֲבוֹדַת זֶה. כְּגוֹן פְּעוֹר, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ שֶׁיִּפְעֹר אָדָם עַצְמוֹ לוֹ; וּמֶרְקוּלִיס, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ שֶׁיִּזְרֹק לוֹ אֲבָנִים אוֹ יְסַקֵּל* מִלְּפָנָיו אֲבָנִים. וְהַרְבֵּה עֲבוֹדוֹת כְּגוֹן אֵלּוּ תִּקְּנוּ לִשְׁאָר צְלָמִים. | ב1 צֶלֶם - פסל שמדמים לקבל על ידו שפע עליון (מו"נ א,א). פְּעוֹר - אליל מואבי. שֶׁיִּפְעֹר אָדָם עַצְמוֹ לוֹ - שיעשה צרכיו לפניו. מֶרְקוּלִיס - שם האליל הרומי מרקורי (Mercurius) , אליל המסחר והרווח, שעבודתו בזריקת אבנים עליו. ונראים הדברים ששמו עוות מתוך כוונה להימנע מהזכרת שמו או כדי לבזות אותו. יְסַקֵּל* - בכי"א: יְסַלֵּק. |
ב2 לְפִיכָךְ הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְמֶרְקוּלִיס אוֹ שֶׁזָּרַק אֶבֶן לִפְעוֹר - פָּטוּר, עַד שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי" (דברים יב,ל). וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן צְרִיכִין בֵּית דִּין לֵידַע דַּרְכֵי הָעֲבוֹדוֹת, שֶׁאֵין סוֹקְלִין עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ עַד שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁזּוֹ הִיא דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ. ג1 וְאַזְהָרָה שֶׁלַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הוּא שֶׁכָּתוּב: "וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ,ד; כג,כד; דברים ה,ח). | |
ארבע עבודות | |
ג2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת חוּץ מִמִּשְׁתַּחֲוֶה וְזוֹבֵחַ וּמְקַטֵּר וּמְנַסֵּךְ. אֲבָל הָעוֹבֵד בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה - חַיָּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנִּסֵּךְ לִפְעוֹר אוֹ שֶׁזָּבַח לְמֶרְקוּלִיס - חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם" (שמות כב,יט). | ג2 מִשְׁתַּחֲוֶה - משתטח "עד שנמצא מוטל על פניו על הארץ" (תפילה ה,יג). זוֹבֵחַ - שוחט ומקריב קרבן (מאירי סנהדרין ס,ב). מְקַטֵּר - שורף אברים או בשמים. מְנַסֵּךְ - יוצק נוזל (בדרך כלל יין) לכבוד עבודה זרה. וארבע העבודות הללו מיוחדות לעבודת השם. שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם [השוחט לאלוהים אחרים ייהרג], בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ [שמותר לשחוט קרבנות רק לה']". |
ד3 הַמְּקַבֵּל עָלָיו אֶחָד מִכָּל מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה בֶּאֱלוֹהַּ - חַיָּב סְקִילָה; אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ לְבֵנָה וְאָמַר לָהּ 'אֵלִי אָתָּה', וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּדִבּוּר זֶה - חַיָּב; וַאֲפִלּוּ חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְאָמַר 'אֵין זֶה אֵלִי' - אֵין חֲזִירָתוֹ כְּלוּם, אֶלָּא נִסְקָל. | ד3 בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר - ראה לעיל ביאור ב,ט. |
ה הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדַרְכָּהּ, וַאֲפִלּוּ עָשָׂה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן - חַיָּב. כֵּיצַד? הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ אוֹ זָרַק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ - הוֹאִיל וַעֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ, חַיָּב, וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ. | ה חַיָּב וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ - חייב מפני שעבד עבודה זרה, אך אינו בגדר מזיד, כיוון שלא התכוון לעבוד עבודה זרה אלא לבזות אותה. |
יצירת עבודה זרה | |
ט הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ בְּיָדוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ, לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ,ג). וְכֵן הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיָדוֹ לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ עָשָׂה אוֹתָהּ לְגוֹי - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (ויקרא יט,ד). לְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיָדוֹ לְעַצְמוֹ - לוֹקֶה שְׁתַּיִם. | ט אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ בְּיָדוֹ - אמירתו לצורף נחשבת כמעשה, ולוקה עליה (ק'). תְּמוּנָה - צורת הדבר הנראית בחושים (מו"נ א,ג). |
צורות לנוי | |
י2 לְפִיכָךְ אֵין צָרִין לֹא בְּעֵץ וְלֹא בְּסִיד וְלֹא בְּאֶבֶן צוּרַת הָאָדָם; וְהוּא שֶׁתְּהֵא הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת, כְּגוֹן הַצִּיּוּר וְהַכִּיּוּר שֶׁבִּטְרַקְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאִם צָר - לוֹקֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁלְּסַמָּנִין, כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וְהַטַּבְלָיוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת. | י2 צָרִין - מפסלים. כִּיּוּר - חקיקה ובליטה אומנותית בקיר. טְרַקְלִין - היכל, אולם רחב ידיים, והוא ארמון המלכים (פה"מ עירובין ו,ו). שֶׁלְּסַמָּנִין - של צבעים, והכוונה לרישומים בצבע. טַבְלָיוֹת - טבלאות, משטחים. |
יא2 וְכֵן אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי" (שם) - לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשִׁין הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם, וַאֲפִלּוּ עַל הַלּוּחַ. צוּרוֹת הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִן הָאָדָם, וְצוּרוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - מֻתָּר לָצוּר אוֹתָם, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת. | יא2 אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה - לא כציור פשוט כעיגול שמש, שהוא מותר (ק', ויש חולקים), אלא כדמויות חמה ולבנה המיוחסות לעבודה זרה, כגון צורת מלך שכתר בראשו יושב בעגלה (פה"מ ע"ז ג,ג). דְּמוּת - לשון דמיון ענייני, לא חיצוני (מו"נ א,א), בשונה מן התבנית, שהיא תכנית או דוגמה או צורה חיצונית (מו"נ א,ג; וראה למשל בית הבחירה ז,י). מַזָּלוֹת - ראה יסודי התורה ג,ו וביאורנו שם. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה (12)
מפעל משנה תורה
2 - הלכות עבודה זרה ב
3 - הלכות עבודה זרה ג
4 - הלכות עבודה זרה ד
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה י
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה יא
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הנאה ממעשה שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך עושים קידוש?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים באדם
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
