ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
המעמד המרכזי בפרשתנו הוא ללא ספק מעמד קריעת ים סוף. במעמד זה עם ישראל עובר תהליך מופלא שדורש לימוד. בכל בוקר מידי תפילת שחרית, אנו חותמים את פסוקי דזמרא בשירת הים, ומקדימים לה מספר פסוקים 1 :
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".
הקדמה זו משמשת פתיח לשירת 'אז ישיר משה' ומקפלת בתוכה את כל הגודל שאנו עתידים לפגוש במעמד קריעת הים.
פסוקים אלה פותחים בקביעה כי הקב"ה הושיע את ישראל, הקב"ה הראה לישראל את המצרים מתים על שפת הים, ומתוך כך ראו ישראל את גדולתו יתברך. בחלקו האחרון של הפסוק אנו פוגשים יראה ואמונה, "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה'", ומיד לאחר מכן באה התפרצות של שירה גדולה לה', "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'..." 2 .
כאמור אנו פוגשים כאן יראה ואמונה, כשאנו פוגשים את ריבונו של עולם בתוך המציאות, אנו נדרשים לתרגם את מה שאנחנו רואים, לפעמים אנחנו רואים את הקב"ה כ'גדול', ולפעמים כ'נורא', לפעמים הוא מתגלה במידת ה'גבורה' ולפעמים במידות אחרות. הגמרא במסכת ברכות 3 אומרת:
"במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: 'לך ה' הגדלה' - זו קריעת ים סוף, 'והגבורה' - זו מכת בכורות, 'והתפארת' - זו מתן תורה, 'והנצח' - זו ירושלים, 'וההוד' - זו בית המקדש".
כלומר שני היסודות שאנחנו פוגשים ביציאת מצרים הם ה'גבורה' וה'גדולה', במכת בכורות החותמת את עשר המכות שנחתו על המצרים באה לידי ביטוי ה'גבורה', ובקריעת ים סוף באה לידי ביטוי ה'גבורה'.
שירה שפורצת מלב האומה
מתוך אותה גבורה מתפרצת שירה גדולה לה', וכדברי רש"י:
"אז ישיר משה - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה" 4 .
נקודת השיא שבה נמצאת האומה ברגעים אלה מעוררת את העם לשירה מופלאה שכולה עומק של חיים, והשירה מתפרצת מעומק הלב, מהנקודה העמוקה ביותר בנפש האדם. המהר"ל 5 בספרו "גור אריה" 6 מבאר את דברי רש"י וכותב:
"אז כשראה הנס וכו'. רצה לתקן היו"ד של 'ישיר' שהוא לשון עתיד, ותירץ, דפירושו כשראה הנס - עלה בלבו שישיר, והוי שפיר לשון עתיד.
וקשיא: אם כן למה כתב זה שעלה בלבו שישיר, והרי מבואר בכתוב שהיה שר, והוי למכתב 'אז שר משה', ולמה לי להאריך ולומר 'עלה בלבו שישיר - וכן עשה'?
ויש לומר: מפני שהפועל של השירה היא בלב, כי כאשר יגיע השמחה בלב הצדיקים עולה בלבם השירה, ואין לך ספק כי בכל לב היו משוררין ושמחים. ולכך כתיב 'אז ישיר', שהיה עולה בלבם לומר שירה, כלומר שהגיע בלבם השמחה מן הנס, ולא שהיו מכריחים עצמם אל השירה... ולפיכך דרך לדבר בענין השירה בלשון עתיד".
כאמור שירת הים איננה שירה כפויה, אלא שירה שפורצת מלב האומה בשעה שהיא פוגשת את ישועתה.
תשועת הגוף ותשועת הנפש
רבי אברהם סבע 7 , בעל "צרור המור", עומד על כך ששתי תשועות הביאו לאותה שירה גדולה על הים, ואלה דבריו:
"...אחר שראה משה שני דברים מחודשים בישראל, שקנו שני תשועות, תשועת הגוף ותשועת הנפש: תשועת הגוף - אשר הצילם מיד רודפיהם ולהם רמה בים, תשועת נפשיית - שקנו קנין האמונה בנפש ויראת ה' אוצרו, אשר על שתיהן תסוב התורה בכללה, העבודה והתורה, המדע והמעשה. וזה שאמר הכתוב 'תשועת עולמים' - עולם הזה ועולם הבא. סמך מיד 'אז ישיר משה ובני ישראל' ולא קודם לכן".
תשועת ישראל מורכבת אם כן משתי קומות - תשועת הגוף ותשועת הנפש.
תשועה במובן של הארת פנים
אם נחזור לספר בראשית נוכל לגלות משמעות נוספת. נאמר בפרשיית קין והבל: "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" 8 , שם התשועה היא במובן של הארת פנים, הקב"ה מקבל את המנחה של הבל ומאיר לה פנים, מה שאין כן מנחתו של קין, למנחת קין אין תשועה.
יש מושג אצל המקובלים שנקרא 'ש"ע נהורין'. בפניו של אדם יש שלוש מאות ושבעים נהורין, וכשהם מאירים ישנה הארת פנים, וממילא ישנה ישועה. אם ישנן ארבע לשונות של גאולה, 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי', אז כעת במעמד קריעת הים, אנו פוגשים לשון חמישית - 'והושעתי', "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם" 9 , ואם מונים גם את 'והבאתי' 10 , הרי לנו שש לשונות.
נמצאנו למדים, שאם עד עתה נפגשנו עם נס ההצלה, באה קריעת ים סוף ומפגישה אותנו עם הארת פני מלך עליון, "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" 11 .
האמונה ששייכת למעמד קריעת הים
המילה 'אמונה' מופיעה בשלושה מקומות בתורה: בנוגע לאותות נאמר "וַיַּאֲמֵן הָעָם" 12 , אצלנו כתוב "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" 13 , ובמעמד הר סיני כתוב "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" 14 . בהתאם לזה, ניתן להבחין 15 בשלושה סוגים של אמונה - יש אמונה במציאות ה', יש אמונה בהשגחה ה', ויש אמונה בתורה. לפי זה קומת האמונה ששייכת למעמד קריעת הים, היא האמונה בהשגחת ה' - בשלטון האלקי על הטבע ובשליחות האלקית שנתנה לאדם כאן עלי אדמות.
מה בין ישועה לגאולה?
שאלה: האם 'ישועה' ו'גאולה' הן מילים נרדפות, או שקיימת הבחנה ביניהן?
תשובה: לפי מה שאמרנו הישועה היא ביטוי להארת פנים. הגאולה לעומת זאת היא כינוס. המהר"ל כותב 16 שההבדל בין גלות לגאולה הוא הבדל דק מאוד. כשמתבוננים בשורש של שתי המילים הללו - ג.א.ל, ג.ל.ה - מגלים שהגלות מבטאת פיזור, לכן היא מתאפיינת באות ה', הרומזת לארבעה קצוות ונקודה פנימית שעומדת במרכזם. הגאולה לעומת זאת מתאפיינת באות א' הרומזת לכינוס הכוחות כולם.
החידוש הגדול שבניסים על הים
בדרשותיו על התורה 17 עומד רבי יוסף דב בר הלוי סולוביצ'יק 18 על טיבה של האמונה שגילתה האומה במעמד קריאת הים, וכה דבריו:
"'וייראו העם את ה''. איתא במדרש (שמות רבה כב, ג): עד כאן לא היו יראים את ה', מכאן ואילך היו יראים את ה'.
לכאורה אינו מובן, והרי גם במצרים ראו כמה מופתים וריבוי העונשים והמכות שבאו על המצריים על שסירבו על דברי ה', והיאך לא נתקבלה יראתו עד בואם להים?
המדרש שואל שאלה פשוטה: הלוא כבר במצרים ראו ישראל את יד ה' הגדולה המכה את המצרים מכה אחר מכה באורך פלא, בשעה שבתי ישראל נותרים ללא כל פגע. כיצד ניתן לומר שרק על הים נכנסה יראת שמים בליבם של ישראל, וכי עד עתה, עם כל האותות והמופתים שראו עיניהם, לא הגיעו ישראל ליראת שמים?!
"...יש לומר הענין, דכשנתבונן בהנסים שנעשו במצרים והנסים שנעשו על הים, הם מחולקים זה מזה הרבה, ובאו בשני אופנים, דבמצרים עיקר הנס היה ביאת המכה והעונש על המצריים שבאו עליהם המכות שלא כדרך הטבע ומזה צמח ישועתן של ישראל.
והטעם לזה כי לא היה בידם של ישראל זכות להגאל על ידו וכמאמר הכתוב 'ואת עירום ועריה' (יחזקאל טז, ז), פירוש, בלא זכות להגאל.
וגם זמן הגאולה לא הגיע עדיין, דבברית בין הבתרים נאמר ת' שנה והם לא היו אלא רד"ו.
וכן מבואר במכילתא פרשת בא (שיר השירים ב, ח): בשעה שבא משה ואמר לישראל: בחודש הזה אתם נגאלים. אמרו לו: היכן הוא? אמר להם: אם בא להביט במעשיכם אין אתם נגאלים, אלא 'מדלג על ההרים' - מדלג על הקצים והחשבונות כו'... הרי דהעיקר וההתחלה היה העונש למצריים על רשעתם ומזה יצאה ממילא ישועה לישראל...".
כלומר הניסים והנפלאות שנעשו במצרים, עיקר תפקידם היה להעניש את המצרים, לתת להם מנה אחת אפים על כל השנים בהן התעללו והתעמרו בישראל.
אם הדבר היה תלוי בישראל הם לא היו נגאלים, הם היו נשארים במצרים, אלא שהקב"ה ראה את רשעתם של המצרים והחליט לדלג על כל החשבונות. אמנם כשמידת הדין הכתה במצרים עם ישראל נשם לרווחה, זה שיפר את מצבו הנפשי, אבל כדי לבנות בנין של אמונה, זה לא מספיק שהאויב מקבל מכה, כדי להגיע לאמונה צריך לייצר תהליך חיובי בנפש, וזה מה שהתחדש בשביעי של פסח.
"אבל בשביעי של פסח היה הכל להיפוך, דעיקר הנס היה מה שנקרע הים לפני ישראל ונמצא דעיקר הנס היה לישועתן של ישראל, ומזה יצאה נקמה למצריים שרדפו אחריהם ונטבעו, והטביעה שלהם הרי לא היה בנס, דכל מי שיהיה בתוך הים יטבע בו, רק הנס היה מצד החסד על ישראל, ומזה יצאה נקמה למצריים, וכמאמר הכתוב: 'ובחסדך תצמית אויבי' (תהלים קמג, יב), דבהחסד שתרבה עלי תהרוג לאויבי.
והטעם, דאז כבר היה בידם של ישראל זכות פסח ודם מילה.
גם איתא במכילתא (בשלח מסכתא דויהי ג) על פסוק 'דבר אל בני ישראל ויסעו': רבי אומר: כדאי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם הים, שנאמר: 'וישובו ויחנו לפני פי החירות' כו', כדאי היא האמונה שלא אמרו למשה, היאך אנו יוצאין למדבר, אלא האמינו כו'. וכמו שאמר הכתוב: 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' (ירמיה ב, ב). והיה בידם זכות שיזכו לעשות להם נסים לישועתן ונמצא דמצד מידת הרחמים שעל ישראל יצא עונש למצריים".
בשביעי של פסח עיקרו של הנס היה עבור ישראל. אמנם לצד תשועת ישראל יש גם נקמה במצרים, אבל עיקר הנס היה לשם גאולתם של ישראל. יתרה מזאת, אם במצרים נראתה רק 'אצבע אלקים', על הים אנו רואים את 'היד הגדולה', וכך דורשים חז"ל 19 :
"רבי יהושע אומר: י' מכות לקו המצרים באצבע אחד, שנאמר: 'ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא' (שמות ח, טו), ועל הים לקו נ' מכות, שנאמר: 'וירא ישראל את היד הגדולה', והיד ה' אצבעות, וה' פעמים י', הרי נ'...
רבי אליעזר אומר: מ' מכות לקו המצרים במצרים ומאתים על הים, שכל מכה ומכה שהיתה באה עליהן היו באות ד', כשם שנאמר: 'יהרוג בברד גפנם' (תהלים עח, מז), וכתיב: 'חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים' (תהלים עח, מט) - 'עברה' אחת, 'זעם' שתים, 'צרה' שלוש, 'משלחת מלאכי רעים' ד', הוי באצבע לקו מ' מכות וביד מאתים".
כשהקב"ה נוהג במידת הדין עם המצרים הוא מתגלה רק באצבע, אבל כשהוא מושיע את ישראל, הוא מתגלה בידו הגדולה. כשעם ישראל עולה, מתגלה שם שמים בעולם, הרבה מעבר למה שמתגלה בשעה שהקב"ה דן את הגויים, וזוהי המכה הגדולה והמכאיבה ביותר לאומות העולם.
ממעמד של עבדים למעמד של בנים
הבאנו קודם לכן את דברי חז"ל 20 המבחינים בין מידת ה'גבורה' שהתגלתה במכת בכורות למידת ה'גדולה' שהתגלתה בקריעת ים סוף.
מידת הגדולה היא בעלת עוצמה רבה, היא התפשטות אין סופית. הגבורה לעומת זאת היא היכולת לרכז את הכוחות לנקודת זמן ומקום ולגלות אותם בצורה ממוקדת. זה נכון גם כשמדובר בגבורה פיזית וגם כשמדובר בגבורה נפשית, לכן אומרים חז"ל: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" 21 . ממשיך הרב סולוביצ'יק:
"ובזה יבואר הפסוק 'ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב'. דימין בכל מקום רומז לההנהגה במידת הרחמים, וכן שם ה' רומז לזה. וקאמר דעל ידי מידת הרחמים שעשית עמדי להאדיר אותי בכח, זהו בעצמו ששיבר להאויב, דהעונש למצרים הגיע על ידי ריבוי הרחמים שהיה על ישראל. הרי נתבאר הני שני חילוקים, דבמצרים יצאה ישועה לישראל על ידי מידת הדין שעל מצרים, ועל הים יצא העונש למצרים על ידי מידת הרחמים שעל ישראל".
ביציאת מצרים הפכו ישראל מעבדי פרעה לעבדי ה', ובקריעת ים סוף קיבלו מעמד חדש, לא רק עבדי ה' אלא בנים לה', "בין עושים רצונו של מקום בין אין עושים רצונו של מקום" 22 . המדרש שואל: מה ראה ה' לגאול את ישראל ולקרוע להם את היום, סוף סוף "אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים..." 23 , אז מה ההבדל, למה לישראל עושה ה' ניסים ולמצרים לא? התשובה לכך היא פשוטה: אנו בנים של הקב"ה, והקב"ה אוהב אותנו גם אם אנחנו לא מתנהגים יפה, כאהבת אב לבנו.
"והנה לפי המושכל הראשון היה נראה אשר אם יתבונן האדם במידת הדין, יש ליפול עליו יראה, אבל בהתבוננו במידת הרחמים והחסד של הקדוש ברוך הוא, יתעורר בלבו לאהבה לו יתברך שמו, אבל יראה לכאורה לא שייך אז. אבל בים ראו גודל העונש שהגיע למצרים על ידי מידת והנהגת הרחמים, והתבוננו שלא כמידת בשר ודם מידתו יתברך ואצלו הכול אחד ופועל רחמים בדין ודין ברחמים, והבינו אשר גם בהתבונן במידת רחמים שייך יראה, וכמאמר הכתוב: 'וגילו ברעדה' (תהלים ב, יא), ודרשו חז"ל: במקום גילה שם תהא רעדה (יומא ד ע"ב), וזהו המשך הפסוק 'ויושע ה' את ישראל', התחיל הפסוק לספר הכול כסדר, דבההתחלה היה העיקר הישועה לישראל, ושוב 'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים', דמישועתן יצאה עונש גדול שעשה ה' למצריים, 'וייראו העם את ה'', דעד עכשיו במצרים לא ידעו מזה אבל מכאן ואילך היו יראים את ה'".
על הים עברו ישראל ממדרגת היראה למדרגת האמונה וממעמד של עבדים למעמד של בנים, לכן מידת הדין שהיתה מתוחה עד עתה על המצרים מתחלפת במידת רחמים המופנית כלפי ישראל.
שם בן ע"ב אותיות
בפסוקים המתארים את נס קריעת הים נאמר 24 :
"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם".
לפי רש"י במסכת סוכה 25 , בפסוקים אלה מתגלה שם בן ע"ב אותיות. שם זה הוא הגילוי הגדול ביותר של שם אלקים שיכול להתגלות בעולם, וכך כותב רבי אברהם סבע, בעל "צרור המור" 26 , בביאורו לתורה:
"'ויסע מלאך האלקים'. כבר רמזתי לך כי בכח שמו הגדול הוא שם המפורש של ע"ב ב"ה היוצא מאלו הג' פסוקים נבקע הים 27 . ולכן יש ב'ויסע' ע"ב אותיות. וב'ויבא' ע"ב אותיות. וב'ויט' ע"ב אותיות. והם כולם עולים למספר רי"ו כמנין ארי"ה שאג".
המילה 'אריה' מסמלת את ה'גבורה', וגם המילה 'גבורה' עולה בגימטריא מאתיים ושש עשרה. לאמור, באותה שעה בה התגלו רחמיו יתברך על הים, התגלתה גם גבורתו יתברך בעולם.
"...ואלו הג' פסוקים הם כנגד האבות. 'ויסע מלאך האלקים' הוא כנגד אברהם שהוא רחמים. 'ויבא בין מחנה מצרים' כנגד פחד יצחק, וזהו הענן והחשך. 'ויט משה את ידו' כנגד יעקב שהוא רחמים ודין באמצע כדי שלא יצא לקטרג... וכל זה לרמוז כי בכח שמו הגדול ובזכות האבות נבקע הים".
בני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים ויחד עם זאת הם עוברים מהנהגה של דין להנהגה של רחמים. המעבר בתוך הים, הוא מעין טבילה של האומה כולה במקווה מים חיים.
השירה הראשונה מאז בריאת העולם
חז"ל אומרים ששירת הים היא השירה הראשונה שהושרה לה' מאז בריאת העולם. קשה להבין את זה, אבל עד אז אף אחד לא הרגיש צורך או מחויבות לשיר לפני ה', וכך לשון המדרש 28 :
"'אז ישיר משה', הדא הוא דכתיב: 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' (משלי לא, כו). מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל; ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'אז ישיר משה ובני ישראל', הוי 'פיה פתחה בחכמה', אמר הקדוש ברוך הוא: לאלו הייתי מצפה".
כל עוד לא גילתה האומה את אמונתה, לא התגלה כוח השירה בעולם. עד עתה לא היתה מציאות של עם, היו פרטים, וכל פרט גילה את אמונתו, והנה עתה במעמד קריעת הים, התגלה כוח האמונה של האומה, "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה'" 29 .
תודה על ההצלה ותודה על השעבוד
הרב יצחק זאב ידלר 30 , אביו של הרב בן ציון המכונה 'המגיד הירושלמי', כתב סדרת ספרים בשם "תפארת ציון" 31 על המדרש. באחד מספריו הוא כותב דבר נפלא. לדבריו, התודה הגדולה של האומה הישראלית מתחלקת לשני חלקים - הודאה אחת על נס ההצלה מהמצרים, והודאה שניה על זה שהיינו במצרים ועברנו את כור ההיתוך הזה שהביא אותנו למקום שבו אנו נמצאים היום. במשך מאתיים ועשר שנים שאלנו שאלות על ההנהגה האלקית ולא הבנו מדוע ריבונו של עולם מטיל עלינו שעבוד נורא ומאפשר למצרים להתעלל בנו בצורה מחפירה כל כך, אבל כעת, כשעם ישראל עומד על הים ומגיע לגבהים של אמונה, הוא מבין לפתע שכל התהליך הזה לא היה לחינם, "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" 32 . בנין האמונה שמתגלה כעת אצל האומה היה צריך לעבור דרך המסלול הזה כדי להגיע בסופו של דבר למדרגה בה יוכלו ישראל לשמוע את הדיבר הראשון מפי הגבורה לא מפי משה, "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" 33 .
מודים ומשבחים על רחמים ועל דין
היכולת להודות על תקופת השעבוד באותה מידה בה אנו מודים על נס ההצלה והיציאה ממצרים, שייכת למדרגה שעתידה להתברר לעתיד לבוא, כך מבאר רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק 34 בספרו "משך חכמה" 35 :
"במדרש (שמות רבה כג, טו): אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת 'זה אלי', אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים, שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו" וגו' (ישעיה כה, ט).
הכוונה, כמו דאיתא בפסחים סוף פרק ג (נ ע"א): 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' (זכריה יד, ט), אטו האידנא לאו אחד הוא?! אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה - על בשורות טובות אומר 'ברוך הטוב והמטיב' ועל בשורות רעות אומר 'ברוך דיין האמת', לעולם הבא - כולו 'הטוב והמטיב'".
בעולם הזה, כשקורה לנו טוב, אנחנו אומרים: ברוך הוא וברוך שמו! וכשקורה לנו רע, אנחנו אומרים: ברוך דיין האמת'. אמנם "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" 36 , אבל זה קשה, כשהרעה באה קשה לברך בדיוק באותה שמחה והתלהבות בה מברכים על הטובה, אבל בעולם הבא תהיה מציאות אחרת לגמרי, אנחנו נבין שלמעשה כל מה שהיה נראה לנו רע, הוא לא באמת רע, זה רק היה נדמה לנו רע, אבל באמת העולם הוא 'עולם שכולו טוב'.
"כן בעולם הזה 'זה אלי', שנאמר: 'וחסד אל כל היום' (תהלים נב, ג) - דווקא על הטובה. אבל לעתיד לבא, 'הנה אלקינו' - זה מידת הדין - 'זה ה' קוינו לו' וכו' - זה מידת הרחמים, שעל שניהם מודים ומשבחים".
לעתיד לבוא אנו עתידים להודות ולשבח גם על מידת הדין וגם על מידת הרחמים, וזוהי המדרגה שאליה העפילו ישראל בשעה שהיו על הים ופצחו בשירה גדולה, גם על השעבוד במצרים וגם על נס ההצלה והיציאה ממצרים.
שני פסוקים שמתייחסים אל העתיד
שירת הים ברובה מדברת על העבר, מלבד שני פסוקים 37 שמתייחסים אל העתיד, "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". אומר על כך רבי אברהם סבע, בעל "צרור המור" 38 :
"'נחית בחסדך'. כלומר יהי רצון שכן תתנהג עם בניך בהליכתם לארץ בזה הסדר, כי לבניך תנחם בחסדך וברחמיך, ולאחרים 'בעוזך ובאפך תכריתם' עד שיגיעו לארצם. וזהו 'נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך' וגו'. ובזה 'שמעו עמים' וכו'.
'תפול עליהם אימתה'. וכל זה 'עד יעבור עמך ה''. ויהי רצון ש'תביאמו ותטעמו' זמן ארוך 'בהר נחלתך' ותבנה להם 'מקדש', ובזה 'ה' ימלוך'".
שירה חדשה שלעתיד לבוא
בפסוקים האחרונים של שירת הים נאמר: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" 39 . מבאר הנצי"ב 40 :
"ה' ימלוך לעולם ועד - התפללו שתהיה מלכותו לעולם ועד, היינו שיהיה ניכר לכל העולם שהוא יתברך מנהיג במלכות שמים, וזה התפילה יתקיים לימות המשיח, שיהיה ה' למלך על כל הארץ".
חז"ל אומרים 41 דבר מופלא, שאם עם ישראל היה אומר 'ה' מֶלֶךְ לעולם ועד' ולא "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", לא היתה שום אומה ולשון שולטת בהם, וכך מבאר הנצי"ב ב"הרחב דבר" את דברי חז"ל הללו:
"ותניא במכילתא: רבי יוסי הגלילי אומר: אילו אמרו ישראל על הים 'ה' מֶלֶךְ לעולם ועד' לא היה אומה ולשון שולטת בהם לעולם, אלא אמרו 'ימלוך' לעתיד לבוא.
פירוש, דמלכות שמים אי אפשר שיתגלה כי אם על ידי ישראל, ואילו אמרו 'ה' מלך', היה מתגלה מלכות שמים מאותה שעה, ממילא לא שלטה בהם אומה ולשון, אבל חלה רוח הקודש לומר בזה הלשון, להורות שעוד בימים יוצרו תתקיים נבואה זו. והיינו דמצלינן 'שירה חדשה שיבחו גאולים לשמך... ה' ימלוך לעולם ועד'. ולא נתבאר לשון 'שירה חדשה'. ולדברנו הכוונה, שלעולם היא חדשה, שהרי עדיין לא נתקיימה. ועל זה מסיימין אחר זה 'צור ישראל קומה בעזרת ישראל' וגו', היינו שבזה תתקיים שירה חדשה זו".
יתן ה' ונזכה להחיש יום גאולה, בו תשמע שירתה החדשה של האומה ונראה בגילוי שכינתו יתברך עלינו ובמפלת כל אויב ומתנקם הקמים עלינו, במהרה בימינו.
מקורות עיקריים:
ברכות נח ע"א , רש"י שמות טו, א , גור אריה שמות טו, א , בית הלוי שמות יד, לא , שמות רבה כג, ט , צרור המור שמות יד, יט , שמות רבה כג, ד , תפארת ציון על המדרש, במדבר רבה יד עמ' תמח , משך חכמה שמות ו, ב , נצי"ב שמות טו, יח
^ 1.שמות יד, ל-לא.
^ 2.שמות טו, א.
^ 3.ברכות נח ע"א.
^ 4.רש"י שמות טו, א.
^ 5.רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) (פולין, צ'כיה), הר"פ-השס"ט - מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. תלמיד המהרש"ל ורבם של בעל ה"תוספות יום טוב" ורבי דוד גאנז בעל "צמח דוד". מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות הן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו. חיבר ספרים רבים בהם הוא פותח צוהר להבנה עמוקה ושיטתית של עולם האגדה והסוד. על מצבתו נכתב: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר...".
^ 6.גור אריה שמות טו, א.
^ 7.רבי אברהם סבע (ספרד-איטליה), ה"ר-הרס"ט - מגדולי המקובלים בגלות ספרד. תורה ויסורין היו מכורכין אצלו בשנות חייו ועל אף צרותיו המרובות לא פסק מלהגות בתורה יומם וליל. נולד ופעל בקסטיליה, היה תלמידו של רבי יצחק די ליאון. עם גירוש ספרד עבר לגוימרייס שליד פורטו שבפורטוגל עם קהילתו. כאשר גורשו היהודים מפורטוגל נחטפו שני ילדיו והוטבלו לנצרות. רבי אברהם עצמו נאסר בליסבון ועבר עינויים. הוא הצליח להימלט לפס שבמרוקו, אך את ספריו הרבים שחיבר נאלץ להשאיר בפורטוגל, שם קבר אותם תחת עץ זית ליד ליסבון. ממרוקו נדד רבות עד שהגיע לאדריאנופול, בירת האימפריה העות'מאנית, וקבע מושבו בה, שם כתב את ספריו מחדש.
^ 8.בראשית ד, ד-ה.
^ 9.שמות יד, ל.
^ 10.ראה דעת זקנים מבעלי התוספות שמות יב, ח.
^ 11.במדבר ו, כה-כו.
^ 12.שמות ד, לא.
^ 13.שמות יד, לא.
^ 14.שמות יט, ט.
^ 15.ראה גבורות ה' למהר"ל פרק ט.
^ 16.נצח ישראל פרק א.
^ 17.בית הלוי שמות יד, לא.
^ 18.רבי יוסף דוב (יושה בער) הלוי סולוביצ'יק, התק"פ-התרנ"ב - מגדולי דורו. כיהן כמשנה ראש ישיבה בישיבת וולוז'ין, אחר כך היה לרבה של העיר סלוצק ואחריה רבה של העיר בריסק בליטא. נחשב ראשון לשושלת בריסק - שושלת שרבנים רבים ומפורסמים נמנו עליה. בנו היה רבי חיים סולובייצ'יק, שכאביו אף הוא כיהן בראשות ישיבת וולוז'ין וכרב ואב"ד בריסק, ונכדו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רבה האחרון של העיר. רבי יוסף דוב חיבר ספרי שו"ת וספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי".
^ 19.שמות רבה כג, ט.
^ 20.ראה ברכות נח ע"א.
^ 21.אבות פ"ד, מ"א.
^ 22.ספרי דברים מז, כא. וראה קידושין לו ע"א.
^ 23.ויקרא רבה כג, ב.
^ 24.שמות יד, יט-כא.
^ 25.ראה רש"י במסכת סוכה (מה ע"א) שכתב: "אני והו - ...משבעים ושתים שמות הן, הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: 'ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו', ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש: אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון והו: וי"ו של 'ויסע', ה"א ד'כל הלילה', וי"ו ד'ויט', ושם השלשים ושבע הוא 'אני': אל"ף ד'מאחריהם', ונו"ן ראשון ד'הענן' בחשבון של מפרע, ויו"ד ד'רוח קדים'".
^ 26.צרור המור שמות יד, יט.
^ 27.ראה חזקוני שמות יד, כא.
^ 28.שמות רבה כג, ד.
^ 29.שמות יד, לא.
^ 30.הרב יצחק זאב גולדברג-ידלר (מיאדל הסמוכה לוילנה-ירושלים), התר"ג-התרע"ז - תלמיד חכם ירושלמי. בצעירותו למד בישיבות באזור מגוריו ונודע בהתמדתו ובהקפדתו לחזור פעמים רבות על תלמודו. בשנת התרכ"ז עלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ ישראל. שימש כמגיד שיעור בבית כנסת "מנחם ציון" שבחורבת רבי יהודה החסיד והיה מוסר שישה שיעורים ביום בכל מקצועות התורה (תנ"ך, גמרא, הלכה, מדרש ומוסר). מידי יום היה משכים ומתפלל כוותיקין, לאחר התפילה היה טועם פרוסת עוגה ומזדרז ללימודו.
במשך עשר שעות רצופות היה יושב עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה. בסוף ימיו הביע צער גדול על כך שהבריטים מתכוונים להיכנס לירושלים ואמר שלא מסוגל לראות את הצלב שעל דגלם. אכן גלגלה ההשגחה שיפטר מן העולם יום לפני כניסת הבריטים. את חידושיו על האגדה החל לכתוב בעידודו של המהרי"ל דיסקין. חיבורו כולל כמה עשרות כרכים וקיבל הסכמות נלהבות מגדולי ירושלים. חיבר ספרים נוספים בשם "תפארת ציון" – על התורה, על שישה סדרי משנה, על מגילת קהלת ומסכת אבות, על מסכתות ברכות נדרים נזיר וסוטה מן התלמוד, ועל הספרי. כתבי יד נוספים טמונים בהר הזיתים ואין ידוע מקומם המדוייק.
^ 31.תפארת ציון על המדרש, במדבר רבה יד עמ' תמח.
^ 32.ישעיה יב, א.
^ 33.שמות כ, ב.
^ 34.רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ליטא), התר"ג-התרפ"ו - מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה. מחבר "אור שמח" על משנה תורה לרמב"ם. אחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו), וחידושיו על התלמוד.
^ 35.משך חכמה שמות ו, ב.
^ 36.ברכות פ"ט, מ"ה.
^ 37.שמות טו, יז-יח.
^ 38.צרור המור שמות טו, יג.
^ 39.שמות טו, יח.
^ 40.נצי"ב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (רוסיה-פולין), התקע"ז-התרנ"ג - ממנהיגי יהדות מזרח אירופה, עמד בראש ישיבת וולוז'ין, כתב מספר חיבורים תורניים חשובים -הנודעים שבהם הם פירושו לתורה "העמק דבר", "העמק שאלה" על השאילתות, שו"ת "משיב דבר" וחידושי "מרומי שדה" על הש"ס.
^ 41.מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה י.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
