אחת המנגינות הנשמעות בזמן האחרון בשמחות ובהזדמנויות חגיגיות שונות היא הלחן החדש למילים העתיקות מפרשת השבוע שלנו "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְדֹוָד" (שמות י"ד יג). משה רבנו מזמין את העם לראות את ישועת ד' בקריעת ים סוף, בדרך של "יְדֹוָד יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שם יד).

נשאלת השאלה האם זו מעלה רוחנית, או שמא תגובת ביקורת לתלונות בני ישראל:

יש מקום לומר שמלחמה בידי שמיים עדיפה, שהרי אז באים לידי ביטוי שני יתרונות. הראשון- ההכרח הלא יגונה אבל מצער, להרוג באויב, נחסך. השני- יתכן ויש במצב זה מעין "זכו נעשתה מלאכתם בידי...".

אכן במדרש מצינו דעה הפוכה וז"ל:

המדרש מתאר בפנינו את התופעה המכונה "ירידת הדורות". הראשון והמעולה שברשימה הוא "דוד מלך ישראל" המאמין ובוטח בד' אבל הוא גם זה שנלחם את מלחמות ד'.כך גם מגדירה את מדרגתו אביגיל בדברי נבואתה "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יְקֹוָק אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ" (שמואל א כ"ה כח). האחרון ברשימה הוא חזקיהו שאפילו שירה אין בו כוח לומר. וכבר ידוע ומפורסם מאמרו של ר' יהושע בן לוי

אם כך ניתן לומר שערב קריעת ים סוף, כשהעם שיצא ממצרים וראה "אין סוף" נסים וישועות, מתלונן "טוב לנו עבוד את מצרים", הוא מאבד את זכותו להלחם ולעמוד על נפשו וגם את הזכות לומר שירה. העונש הוא כפול - "ד' ילחם לכם" וגם "ואתם תחרישון". רק אחרי מסירות הנפש והכניסה לתוך הים "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שם כב), זכו גם לומר שירה "שירה חדשה שבחו גאולים".

בדורנו דור של מסירות נפש הבה נתפלל שנזכה גם לשיר את שיר הגאולה.