ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אורי שרגא בן פנינה
הטור כותב שבאופן שקטן מעיד שמת בעלה של אישה הוא נאמן להתיר אותה, ורק כשבאו מהספד, שיש מקום לחשוש שזה אמירה שהיא חלק ממשחק, צריך לוודא שהם אכן דוברי אמת. בית יוסף מעיר עליו שלא משמע כך בגמרא. ולכן כותב שאולי יש טעות בדבריו. וכן הב"ח (ז) מעיר שאולי מתכוון למקרה אחר, ולא למקרה של קטן. ים של שלמה (טז, יד) כותב שמי שפוסק כדברי הטור להתיר אישה בעדות קטן מנדים אותו.
רמב"ם (גירושין יג, ח - ט) הביא את דין הגמרא וכתב: "כבר אמרנו שעד מפי עד כשר לעדות אשה... אבל אם שמע מפי שוטה או קטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם. שמע מן התינוקות שהן אומרין עכשיו באנו מהספד פלוני, כך וכך ספדנין היו שם, ופלוני החכם ופלוני עלה אחר מטתו, כך וכך עשו במטתו, הרי זה מעיד מפיהן על פי הדברים האלו וכיוצא בהן, ומשיאין את אשתו." וצריך להבין מהו ההבדל בין המקרה הראשון למקרה השני, מדוע במקרה השני קטן נאמן במה שאמר, ובמקרה הראשון אינו נאמן?
ערוך השולחן (יז, סח ) ביאר שגם כשהקטנים מעידים באופן סתמי שאדם מת, או שראו אדם מת, הם לא נאמנים, ואך ורק כשהם מעידים על מעשה שהיה, והם חוו אותו, ומספרים פרטים מהמעשה, זה מוכיח שהם אכן דוברים אמת, ואז ניתן ללמוד מפיהם שאכן פלוני נהרג. וכתב ט"ז (הובא בב"ש לג) שכמו כן שאם קטן אומר שפלוני נהרג, ומספר את סיפור ההריגה, ואת הסיבה להריגתו, זה כמו שאומר שבא מלוויה של אדם והוא נאמן לומר שהאדם מת.
אור זרוע (א, תרצז) מביא מחלוקת: לדעת ראב"ן קטן מסיח לפי תומו, נאמן רק באופן מיידי אחרי המעשה לומר שהאדם מת, וכמו בסיפור בגמרא שבאו מהספד של מישהו. ואילו לדעת ראבי"ה גם אחר זמן מסיח לפי תומו נאמן. וכן כתב תרומת הדשן (חלק ב, סימן רכ) שתינוקות שאומרים שהיו אנשים שספדו וקברו את האיש הזה, מועיל רק לאלתר, אבל על מה שקרה פעם, אינם נאמנים.
ים של שלמה (טז, יד) מחלק באופן הבא : יש הסוברים שגם במקומות ש'מסיח לפי תומו' נאמן, עדיין צריך שלא יסיח לפי תומו באופן ישיר 'פלוני מת', אלא שידבר על דברים אחרים שמתוכם יבינו שהאדם מת. לגבי גוי, כותב ים של שלמה שהוא נחשב מסיח לפי תומו גם כשאינו מדבר בדברים אחרים, אם לא יודע שסומכים עליו להיתר העגונה. לגבי אמירת קטן - אם היא לאלתר אחר המעשה שקרה, אז גם אם אומר פלוני מת, ומספר את הסיפור של ההספד זה מספיק. לעומת זאת, לאחר זמן מה, לא מועיל כשמספר את הסיפור וצריך גם שידבר על דברים אחרים לחלוטין, אחרת הוא לא נאמן.
רמ"א פוסק (יז, יג) כדברי ראב"ן שקטן מסיח לפי תומו נאמן רק לאלתר, ולא לאחר זמן. החלקת מחוקק (כה) מבאר שרמ"א פסק לחומרא, כיון שיש כאן חשש דאורייתא של אשת איש, לכן אם קטן מעיד לאחר זמן שמת, צריך ללכת גם כאן לחומרא, ולא להתיר את האישה. אמנם מראות הצובאות (מה) כתב שלפי המשאת בנימין, כל ספק בעגונה צריך ללכת לקולא, (ובדומה לכסף משנה שהובא בחמדת הדף היומי לפרשת בא, שכיון שהאשה מדייקת, לכן אין לה חזקת אשת איש, ויש להקל בספק). ולכן גם כאן יש לפסוק לקולא. אלא שרמ"א לא פסק כן מספק, ואם היה פוסק מספק היה מביא את שתי הדעות, אלא שהכריע כסברת ראב"ן שרק לאלתר הוא נאמן, וכך גם הבין מדברי הרמב"ם, כך שיוצא שדעת הראבי"ה היא דעת יחיד. אמנם ים של שלמה כותב שגם הרמב"ם למרות שהוא כותב 'עכשו באנו' אין כוונתו שרק באופן זה נאמן, אלא שזה הסיפור היותר הגיוני, אבל גם באופן שזה לאחר זמן נאמן, בתנאים שהזכיר לעיל.
סיכום: הגמרא הביאה שלקטנים יש נאמנות באופן שמתארים סיפור שאדם מת, ובאופן שאין חשש שדיברו על משחק. לדעת הטור יש נאמנות לקטנים בכל אופן, אך הבית יוסף טוען שיש טעות בדבריו. אמנם לדעת הרמב"ם קטן אינו נאמן אלא באופן זה. לדעת ערוך השולחן זה בגלל שמספרים על מעשה שהיה.
נחלקו ראבי"ה וראב"ן באופן שקטנים מעידים לאחר זמן, אבל 'מסיחים לפי תומם', אם נאמנים. ים של שלמה אומר שניתן לומר שיטת ביניים: כשהם מזכירים שהוא מת תוך כדי סיפורים אחרים הם נאמנים גם לאחר זמן, אך כשאומרים רק שהוא מת, נאמנים רק מיד אחר כך. רמ"א פסק כדברי ראב"ן שקטן נאמן רק מיד אחרי המעשה, וכתב חלקת מחוקק שפסק כך מספק לחומרא. אמנם ה'מראות הצובאות' לא מקבל את דבריו, וטוען שפסיקתו של רמ"א היא מעיקר הדין ולא מספק, כיון שלדעת הרמ"א גם הרמב"ם מסכים לראב"ן. אמנם, לדעת הים של שלמה לא ניתן להוכיח מהרמב"ם כאף שיטה בעניין זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
