ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אורי שרגא בן פנינה
הטור כותב שבאופן שקטן מעיד שמת בעלה של אישה הוא נאמן להתיר אותה, ורק כשבאו מהספד, שיש מקום לחשוש שזה אמירה שהיא חלק ממשחק, צריך לוודא שהם אכן דוברי אמת. בית יוסף מעיר עליו שלא משמע כך בגמרא. ולכן כותב שאולי יש טעות בדבריו. וכן הב"ח (ז) מעיר שאולי מתכוון למקרה אחר, ולא למקרה של קטן. ים של שלמה (טז, יד) כותב שמי שפוסק כדברי הטור להתיר אישה בעדות קטן מנדים אותו.
רמב"ם (גירושין יג, ח - ט) הביא את דין הגמרא וכתב: "כבר אמרנו שעד מפי עד כשר לעדות אשה... אבל אם שמע מפי שוטה או קטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם. שמע מן התינוקות שהן אומרין עכשיו באנו מהספד פלוני, כך וכך ספדנין היו שם, ופלוני החכם ופלוני עלה אחר מטתו, כך וכך עשו במטתו, הרי זה מעיד מפיהן על פי הדברים האלו וכיוצא בהן, ומשיאין את אשתו." וצריך להבין מהו ההבדל בין המקרה הראשון למקרה השני, מדוע במקרה השני קטן נאמן במה שאמר, ובמקרה הראשון אינו נאמן?
ערוך השולחן (יז, סח ) ביאר שגם כשהקטנים מעידים באופן סתמי שאדם מת, או שראו אדם מת, הם לא נאמנים, ואך ורק כשהם מעידים על מעשה שהיה, והם חוו אותו, ומספרים פרטים מהמעשה, זה מוכיח שהם אכן דוברים אמת, ואז ניתן ללמוד מפיהם שאכן פלוני נהרג. וכתב ט"ז (הובא בב"ש לג) שכמו כן שאם קטן אומר שפלוני נהרג, ומספר את סיפור ההריגה, ואת הסיבה להריגתו, זה כמו שאומר שבא מלוויה של אדם והוא נאמן לומר שהאדם מת.
אור זרוע (א, תרצז) מביא מחלוקת: לדעת ראב"ן קטן מסיח לפי תומו, נאמן רק באופן מיידי אחרי המעשה לומר שהאדם מת, וכמו בסיפור בגמרא שבאו מהספד של מישהו. ואילו לדעת ראבי"ה גם אחר זמן מסיח לפי תומו נאמן. וכן כתב תרומת הדשן (חלק ב, סימן רכ) שתינוקות שאומרים שהיו אנשים שספדו וקברו את האיש הזה, מועיל רק לאלתר, אבל על מה שקרה פעם, אינם נאמנים.
ים של שלמה (טז, יד) מחלק באופן הבא : יש הסוברים שגם במקומות ש'מסיח לפי תומו' נאמן, עדיין צריך שלא יסיח לפי תומו באופן ישיר 'פלוני מת', אלא שידבר על דברים אחרים שמתוכם יבינו שהאדם מת. לגבי גוי, כותב ים של שלמה שהוא נחשב מסיח לפי תומו גם כשאינו מדבר בדברים אחרים, אם לא יודע שסומכים עליו להיתר העגונה. לגבי אמירת קטן - אם היא לאלתר אחר המעשה שקרה, אז גם אם אומר פלוני מת, ומספר את הסיפור של ההספד זה מספיק. לעומת זאת, לאחר זמן מה, לא מועיל כשמספר את הסיפור וצריך גם שידבר על דברים אחרים לחלוטין, אחרת הוא לא נאמן.
רמ"א פוסק (יז, יג) כדברי ראב"ן שקטן מסיח לפי תומו נאמן רק לאלתר, ולא לאחר זמן. החלקת מחוקק (כה) מבאר שרמ"א פסק לחומרא, כיון שיש כאן חשש דאורייתא של אשת איש, לכן אם קטן מעיד לאחר זמן שמת, צריך ללכת גם כאן לחומרא, ולא להתיר את האישה. אמנם מראות הצובאות (מה) כתב שלפי המשאת בנימין, כל ספק בעגונה צריך ללכת לקולא, (ובדומה לכסף משנה שהובא בחמדת הדף היומי לפרשת בא, שכיון שהאשה מדייקת, לכן אין לה חזקת אשת איש, ויש להקל בספק). ולכן גם כאן יש לפסוק לקולא. אלא שרמ"א לא פסק כן מספק, ואם היה פוסק מספק היה מביא את שתי הדעות, אלא שהכריע כסברת ראב"ן שרק לאלתר הוא נאמן, וכך גם הבין מדברי הרמב"ם, כך שיוצא שדעת הראבי"ה היא דעת יחיד. אמנם ים של שלמה כותב שגם הרמב"ם למרות שהוא כותב 'עכשו באנו' אין כוונתו שרק באופן זה נאמן, אלא שזה הסיפור היותר הגיוני, אבל גם באופן שזה לאחר זמן נאמן, בתנאים שהזכיר לעיל.
סיכום: הגמרא הביאה שלקטנים יש נאמנות באופן שמתארים סיפור שאדם מת, ובאופן שאין חשש שדיברו על משחק. לדעת הטור יש נאמנות לקטנים בכל אופן, אך הבית יוסף טוען שיש טעות בדבריו. אמנם לדעת הרמב"ם קטן אינו נאמן אלא באופן זה. לדעת ערוך השולחן זה בגלל שמספרים על מעשה שהיה.
נחלקו ראבי"ה וראב"ן באופן שקטנים מעידים לאחר זמן, אבל 'מסיחים לפי תומם', אם נאמנים. ים של שלמה אומר שניתן לומר שיטת ביניים: כשהם מזכירים שהוא מת תוך כדי סיפורים אחרים הם נאמנים גם לאחר זמן, אך כשאומרים רק שהוא מת, נאמנים רק מיד אחר כך. רמ"א פסק כדברי ראב"ן שקטן נאמן רק מיד אחרי המעשה, וכתב חלקת מחוקק שפסק כך מספק לחומרא. אמנם ה'מראות הצובאות' לא מקבל את דבריו, וטוען שפסיקתו של רמ"א היא מעיקר הדין ולא מספק, כיון שלדעת הרמ"א גם הרמב"ם מסכים לראב"ן. אמנם, לדעת הים של שלמה לא ניתן להוכיח מהרמב"ם כאף שיטה בעניין זה.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
למה באנו לעולם הזה?
דיני קדימה בברכות
איך מותר להכין קפה בשבת?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה ללמוד גמרא?
מי יושב במקום שלי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תיקון ימי השובבי"ם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
