ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים | |
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: אַחַת - לַעֲבֹד אֶת יי בִּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם; שְׁנִיָּה - לְבָרֵךְ כֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם. | מניין המצוות: לַעֲבֹד אֶת יי - אף על פי שמצוה זו היא ציווי כללי על עבודת ה', יש בה ייחוד וחידוש, והוא התפילה (סה"מ עשה ה). |
וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןמצות התורה ותקנת חכמים | |
המצוה | |
א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ* שֶׁ'עֲבוֹדָה' זוֹ - הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא,יג); אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה, ב1 וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ. | א מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). לָמְדוּ* - כ"י א': אָמְרוּ. מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת - מספר התפילות בכל יום. יסוד התפילות נקבע על ידי האבות כמנהג אישי שלהם: "אברהם... התפלל שחרית, ויצחק... הוסיף תפילה אחרת לפנות היום, ויעקב... התפלל ערבית" (מלכים ט,א), אך לא כחיוב. מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה - נוסח התפילה. ב1 שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ - שהזמן אינו הגורם לחיובה. הנשים פטורות בדרך כלל מן המצוות התלויות בזמן (עבודה זרה יב,ג). |
ב2 אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַיי עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ - כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ: | ב2 וְאַחַר כָּךְ... וְאַחַר כָּךְ - הסדר מחייב: שבח ה', ואחריהן שאלת הצרכים והתודה. שׁוֹאֵל - מבקש. הִשְׁפִּיעַ - נתן, העניק. כֹּחוֹ - יכולת ביטויו וכוחות נפשו בעבודת הלב. החיוב מן התורה הוא כפי יכולת האדם, הן מצד איכות התפילות הן מצד כמותן ומספרן, כמבואר בהלכה הבאה. |
מטבע התפילות | |
ד1 כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים, וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה יג,כד). | ד1 נְבוּכַדְנֶצַּר - מלך בבל, שהחריב את הבית הראשון. יְהוּדִית - עברית. וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם - ואינם מדברים בשפת העם שגלו אבותיהם לארצו, ו"יסוד קלקול כל לשון - כשנכנסת בה שפה אחרת ומתערבת בתוכה" (פה"מ נדרים א,ב). |
ד2 וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר: | ד2 תִּקְצַר - תחסר יכולת. עַד שֶׁיְּעָרֵב - אף על פי שמותר להתפלל בציבור בכל שפה, "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי" (פה"מ שוטה ז,א). עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ - "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה, והם: חגי, זכריה ומלאכי, דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בִּלשן וזרובבל, והרבה חכמים עמהם, תשלום [=סך הכל] מאה ועשרים זקנים" (הקדמת משנה תורה, ז). |
ד3 שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת - שֶׁבַח לַיי; וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - הוֹדָיָה; וְאֶמְצָעִיּוֹת - יֵשׁ בָּהֶן שְׁאִילַת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּן; כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל וְיִלְמְדוּ אוֹתָן בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעַל הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עָרוּךְ בְּפִי הָעִלֵּג. | ד3 אָבוֹת - עיקר ושורש. ומי שרוצה להוסיף בהן - יוסיף (להלן ו,ב ג). חֶפְצֵי - רצונות. עֲרוּכוֹת - מסודרות. הָעִלְּגִים - שאינם יודעים לנסח את דבריהם כראוי. צֶחָה - נקייה וברורה. |
שחרית, מנחה, ערבית, מוסף ונעילה | |
ה וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת: שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין, וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, תִּקְּנוּ בּוֹ תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד קָרְבַּן מוּסָף. וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלַּבֹּקֶר הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַשַּׁחַר', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת מִנְחָה', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד הַמּוּסָפִין הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין'. | ה כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת - קרבנות החובה של אותו יום. שְׁנֵי תְּמִידִין - שני כבשים הקרבים בכל יום תמיד, בבוקר ובין הערביים (במחציתו השנייה של היום). |
ו וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי אֵבְרֵי תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם מִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהילים נה,יח). וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה; וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה. | ו תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה - אף על פי שאין מקריבים קרבנות בלילה. מִתְאַכְּלִין - נשרפים, וכאילו נאכלו על ידי המזבח. |
ז וְכֵן תִּקְּנוּ תְּפִלָּה אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בִּלְבַד, כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, וְזוֹ הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת 'תְּפִלַּת נְעִילָה', כְּלוֹמַר נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה; לְפִי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. | ז בְּיוֹם הַתַּעֲנִית - יום צום, ביום כיפור ו"בכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הציבור" (תעניות ד,יח), לא כולל תעניות החורבן הקבועות. כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה - מפני שמצוה "לזעוק [=להתפלל מעומק הלב] לפני ה' בכל עת צרה גדולה שתבוא על הציבור" (פתיחה להלכות תעניות). בְּעַד - בפני. אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה - כדי שתסתיים התפילה בנעילת שערי שמים, בעת שקיעת השמש (להלן ג,ו). |
ח נִמְצְאוּ הַתְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם - שָׁלשׁ: עַרְבִית, וְשַׁחֲרִית, וּמִנְחָה. וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים - אַרְבַּע: שָׁלשׁ שֶׁלְּכָל יוֹם, וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - חָמֵשׁ: אַרְבַּע אֵלּוּ, וּתְפִלַּת נְעִילָה. | |
תפילת נדבה | |
ט תְּפִלּוֹת אֵלּוּ - אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן; אִם רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף, כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה, וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת - דַּיּוֹ; כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה, לֹא חוֹבָה. וְשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן וְאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִּין בָּהֶן דָּבָר. | ט נְדָבוֹת - קרבנות נדבה, נמצא שגם תפילותיו אלו הן כנגד קרבן. אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן - אולם רבנו הזכיר את המנהג להוסיף בברכות אלו בעשרת ימי תשובה (ראה ב,יט; סדר התפילות מה). ואין להקפיד אם התוספת אינה שאלת צרכים והיא מעניין הברכה (שו"ת קפד). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים א'
2 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ב'
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
