ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים | |
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: אַחַת - לַעֲבֹד אֶת יי בִּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם; שְׁנִיָּה - לְבָרֵךְ כֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם. | מניין המצוות: לַעֲבֹד אֶת יי - אף על פי שמצוה זו היא ציווי כללי על עבודת ה', יש בה ייחוד וחידוש, והוא התפילה (סה"מ עשה ה). |
וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןמצות התורה ותקנת חכמים | |
המצוה | |
א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ* שֶׁ'עֲבוֹדָה' זוֹ - הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא,יג); אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה, ב1 וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ. | א מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). לָמְדוּ* - כ"י א': אָמְרוּ. מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת - מספר התפילות בכל יום. יסוד התפילות נקבע על ידי האבות כמנהג אישי שלהם: "אברהם... התפלל שחרית, ויצחק... הוסיף תפילה אחרת לפנות היום, ויעקב... התפלל ערבית" (מלכים ט,א), אך לא כחיוב. מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה - נוסח התפילה. ב1 שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ - שהזמן אינו הגורם לחיובה. הנשים פטורות בדרך כלל מן המצוות התלויות בזמן (עבודה זרה יב,ג). |
ב2 אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַיי עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ - כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ: | ב2 וְאַחַר כָּךְ... וְאַחַר כָּךְ - הסדר מחייב: שבח ה', ואחריהן שאלת הצרכים והתודה. שׁוֹאֵל - מבקש. הִשְׁפִּיעַ - נתן, העניק. כֹּחוֹ - יכולת ביטויו וכוחות נפשו בעבודת הלב. החיוב מן התורה הוא כפי יכולת האדם, הן מצד איכות התפילות הן מצד כמותן ומספרן, כמבואר בהלכה הבאה. |
מטבע התפילות | |
ד1 כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים, וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה יג,כד). | ד1 נְבוּכַדְנֶצַּר - מלך בבל, שהחריב את הבית הראשון. יְהוּדִית - עברית. וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם - ואינם מדברים בשפת העם שגלו אבותיהם לארצו, ו"יסוד קלקול כל לשון - כשנכנסת בה שפה אחרת ומתערבת בתוכה" (פה"מ נדרים א,ב). |
ד2 וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר: | ד2 תִּקְצַר - תחסר יכולת. עַד שֶׁיְּעָרֵב - אף על פי שמותר להתפלל בציבור בכל שפה, "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי" (פה"מ שוטה ז,א). עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ - "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה, והם: חגי, זכריה ומלאכי, דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בִּלשן וזרובבל, והרבה חכמים עמהם, תשלום [=סך הכל] מאה ועשרים זקנים" (הקדמת משנה תורה, ז). |
ד3 שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת - שֶׁבַח לַיי; וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - הוֹדָיָה; וְאֶמְצָעִיּוֹת - יֵשׁ בָּהֶן שְׁאִילַת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּן; כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל וְיִלְמְדוּ אוֹתָן בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעַל הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עָרוּךְ בְּפִי הָעִלֵּג. | ד3 אָבוֹת - עיקר ושורש. ומי שרוצה להוסיף בהן - יוסיף (להלן ו,ב ג). חֶפְצֵי - רצונות. עֲרוּכוֹת - מסודרות. הָעִלְּגִים - שאינם יודעים לנסח את דבריהם כראוי. צֶחָה - נקייה וברורה. |
שחרית, מנחה, ערבית, מוסף ונעילה | |
ה וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת: שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין, וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, תִּקְּנוּ בּוֹ תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד קָרְבַּן מוּסָף. וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלַּבֹּקֶר הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַשַּׁחַר', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת מִנְחָה', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד הַמּוּסָפִין הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין'. | ה כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת - קרבנות החובה של אותו יום. שְׁנֵי תְּמִידִין - שני כבשים הקרבים בכל יום תמיד, בבוקר ובין הערביים (במחציתו השנייה של היום). |
ו וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי אֵבְרֵי תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם מִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהילים נה,יח). וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה; וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה. | ו תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה - אף על פי שאין מקריבים קרבנות בלילה. מִתְאַכְּלִין - נשרפים, וכאילו נאכלו על ידי המזבח. |
ז וְכֵן תִּקְּנוּ תְּפִלָּה אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בִּלְבַד, כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, וְזוֹ הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת 'תְּפִלַּת נְעִילָה', כְּלוֹמַר נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה; לְפִי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. | ז בְּיוֹם הַתַּעֲנִית - יום צום, ביום כיפור ו"בכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הציבור" (תעניות ד,יח), לא כולל תעניות החורבן הקבועות. כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה - מפני שמצוה "לזעוק [=להתפלל מעומק הלב] לפני ה' בכל עת צרה גדולה שתבוא על הציבור" (פתיחה להלכות תעניות). בְּעַד - בפני. אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה - כדי שתסתיים התפילה בנעילת שערי שמים, בעת שקיעת השמש (להלן ג,ו). |
ח נִמְצְאוּ הַתְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם - שָׁלשׁ: עַרְבִית, וְשַׁחֲרִית, וּמִנְחָה. וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים - אַרְבַּע: שָׁלשׁ שֶׁלְּכָל יוֹם, וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - חָמֵשׁ: אַרְבַּע אֵלּוּ, וּתְפִלַּת נְעִילָה. | |
תפילת נדבה | |
ט תְּפִלּוֹת אֵלּוּ - אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן; אִם רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף, כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה, וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת - דַּיּוֹ; כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה, לֹא חוֹבָה. וְשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן וְאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִּין בָּהֶן דָּבָר. | ט נְדָבוֹת - קרבנות נדבה, נמצא שגם תפילותיו אלו הן כנגד קרבן. אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן - אולם רבנו הזכיר את המנהג להוסיף בברכות אלו בעשרת ימי תשובה (ראה ב,יט; סדר התפילות מה). ואין להקפיד אם התוספת אינה שאלת צרכים והיא מעניין הברכה (שו"ת קפד). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים א'
2 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ב'
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
טען עוד
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ג
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
