ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(כג: במשנה עד כד: רבע עליון)
חלק א – למה צריך את משנתינו ואת המשניות האחרונות?
| למה נצרך? | |||
| משניות של "הפה שאסר" | טו. – "מודה ר' יהושע - שדה זו של אביך ולקחתיה ממנו" | בכל מקרה יש סברא לומר שדווקא פה התכוון לסוף המשפט כבר מההתחלה, ואילו במקרה השני אולי התחרט באמצע המשפט, קמ"ל שבשניהם התכוון מההתחלה ונאמן. שניהם עוסקים בממון. | כאן יש לו דררא דממונא (הפסד) – ולכן סביר שהתכוון מההתחלה. |
| יח: - "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו...". | כאן זה לא בשביל עצמו, לכן אין לו סיבה להתחרט באמצע. | ||
| כב. – "אשת איש הייתי וגרושה אני" | שאפילו באיסורין יש "הפה שאסר". | ||
| שם – "נשביתי וטהורה אני". | 1. בשביל הקולא בסיפא – שאם כבר התירו, ובאו עדים שנשביתה (והרסו את המיגו) – עדיין נאמנת. דחייה חלקית – זה נכון אם הסיפא מתייחסת רק לסיפא ("נשביתי"), אך אם מתייחסת גם לרישא ("אשת איש הייתי", אז שוב לא צריך את הסיפא. 2. בשביל המשנה הבאה. | ||
| עדות אחד על השני | כג: - "שתי נשים שנשבו – מעידות זו את זו" | לכאורה מיותר, כי זה שאשה אחת נאמנת לטהר חברתה לומדים כבר במשנה בדף כז. (תוס'). אלא מחדש שלא חוששין לגומלין (נאמנות, ולא אומרים שרק מעידות זו על זו כהסכם ביניהם) | |
| כג: למטה (משנתנו) – האםפ שני אנשים נאמנים להעיד זה על זה שהם כהנים – מחלוקת רבנן ור"י. | הובא בשביל המחלוקת. | ||
(כד. באמצע)
חלק ב – מחלוקת ר"י ורבנן על עדות זה על זה לכהונה
A. המשנה –
אדם לא יכול להעיד על עצמו שהוא כהן,
אך האם שני אנשים יכולים להעיד זה על זה שהם כוהנים:
לגבי יוחסין – לא, כי מעלה עשו ביוחסין (גמרא),[1]
לגבי תרומה –
ת"ק – נאמנים (כמו שתמיד עד אחד נאמן באיסורין),
ר"י – לא נאמנים
בגמרא עולות שתי סברות:
הבנה 1 – אכן עד אחד לבד נאמן, אך כאן "חוששים לגומלין",
הבנה 2 – גם עד אחד לבדו לא נאמן, גזירה שמא יעלו על פיו גם ליוחסין.
לפי ההבנה ה1, יוצא –
רבנן – לא חוששים לגומלין,
ר"י – חוששין לגומלין.
וקשה – לגבי עדות של עם הארץ על תבואת חברו (משנה בדמאי)
אמנם על עצמו אינו נאמן, אך על חברו נאמן (רמב"ם), אך אם באו שני סוחרים עם תבואה, ואמר על של עצמו שאינה מעושרת ועל של חברו מעושרת:
לרבנן – לא נאמן, כי חוששים לגומלין
לר"י – נאמן, לא חוששים לגומלין,
תשובות:
- רב - הופכים השיטות.[2]
- אביי ורבא – יש הבדל במקרים מסברא -
ר"י – בתרומה לכהן (דאורייתא) מחמיר, בדמאי (רק חשש) מקל.
רבנן – עקרונית לא חוששים לגומלין (תרומה לכהן), אך בסוחרים יש סברא לחשוד
כי שם שני הסוחרים באו עם כלי אומנותם, ולכן סביר ששניהם מתכוונים למכור.
מצינו שימוש במושג "כלי ואמנותו" גם כאן -
[לגבי קדר שעזב את קדרותיו לכמה דקות:
ברייתא א – כל הכלים טמאים – כשהשאיר כלי אומנותו שם, אז העוברים ושבים מניחים שזה למכירה ונוגעים,
משנה בטהרות – החיצוניים טמאים והפנימיים טהורים, כשלא הניח כלי אומנותו אך החיצוניים טמאים כי היו סמוכים לרה"ר וחוששים שנגעו בהם או שנכנס בגד עם הארץ לאוויר הכלי.
ברייתא ב – כולם טהורים, כשלא השאיר כלי אומנותו, וזה לא ליד רה"ר.
(כד: רבע עליון)
- איבעית אימא: עוד הסבר בדעת ר"י – אכן לא חושש לגומלין,
אלא שסובר לגבי כהונה שעד אחד לא נאמן (כלומר כהבנה 2 לעיל).
הסבר המחלוקת האם עד 1 נאמן לתרומה -
לר"י – לא, כי חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן גם בתרומה צריך 2
(וממילא אכן אפשר להעלות מתרומה ליוחסין)
לרבנן – כן, כי לא חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן בתרומה מספיק 1,
(וממילא אכן לא מעלין מתרומה ליוחסין).
[1] לרוב הראשונים הכוונה היא לגבי עבודת המקדש – כלומר שצריך שני עדים שיעידו עליו שהוא כהן כשר כדי לעבוד במקדש, וכן שאם התחתן עם אישה, אם אין לו עדים על ייחוסו הכשר, מניחים שהוא חלל, וממילא היא חללה, ואם תתחתן עם כהן – צאצאיהם פסולים לעבודת המקדש.[
[2] לא ברור אם של הברייתא על כהונה (ואז צריך גם להסתדר עם משנתנו) או במשנה של חמרין.

למה ללמוד גמרא?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

איך ללמוד גמרא?

אנחנו קודש למענך

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















