ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת כי תישא ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות כי תשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (52 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (52 ד')


פרשת כי תישא


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ממוסרי התורה מדור לדור
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הרמב"ם בפירוש המשנה ממשיך וכותב את שמות החכמים שהמשיכו במסירת התורה מאנשי כנסת הגדולה ועד דורו.
הרמב"ם עצמו היה ממעבירי התורה לדורות הבאים, אחריו בשלשלת הפוסקים נמצאים רבים, ובראשם מרן רבי יוסף קארו. אחריו בסדר הדורות נמצא החיד"א. איש אשכולות שהכול בו.
כפי שניתן לראות בכל אחד מ-122 הספרים שכתב בימי חייו, החיד"א היה בקי בכל מקצועות התורה – הלכה, מוסר, תשובות הלכתיות וכן פרשנות על התורה, נביאים וכתובים.

מיוסף עד יוסף – לא קם כיוסף
גדול רבני בגדאד, הגאון רבי עבדאללה סומך זיע"א, היה רבו של בעל ה"בן איש חי". הוא מצטט את תלמידו של החיד"א שכותב: "וחביבים עלי דברי דויד (החיד"א) מעוז ראשי, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים. וכמו שאמרו על הרמב"ם, 'ממשה עד משה לא קם כמשה', כעת יאמר 'מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף'. כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ומלאה הארץ דעה כמים לים. ולכל בני ישראל היה אור ירבו כמותו בישראל. אכי"ר" (נר מצוה סימן יא דף קפו).

הלכה כמותו
רבי חיים פאלגי' כותב בספרו ("מועד לכל חי" י צד): "ותמיד אנחנו הולכים אחר עקבותיו של מאור הגולה הוא הרב החיד"א זיע"א". וכן כתב בספרו כף החיים (טו לא) "מי לנו גדול מיוסף דכל רז לא אניס ליה. ותמיד אנחנו הולכים בעקבותיו".
כן כתב בעל ה"שדי חמד" (אסיפת דינים ב א): "ולדידן דגרירי בכל כיוצא בזה בתר הכרעת מרן החיד"א על פי דברי המקובלים". שכך קבע החיד"א ש"אין משיבים אחר האר"י". ופוסקים כמותו בכל מקום.

עבודת קודש לביטול המינות
אחד מספרי החיד"א, שיצא לאור במהדורות רבות, הוא הספר "עבודת הקודש", שהתקבל כאחד מספרי המוסר היסודיים של עם ישראל. כשר' ישראל ב"ק הקים בית דפוס בירושלים, הפך ספר זה לספר העברי הראשון שנדפס בעיר הקודש (בשנת תר"א, 1841).
כתב הגר"ח פלאג'י ז"ל בהקדמת ספרו "מועד לכל חי" בשם זקנו הגאון בעל חקרי לב ז"ל שאמר לו כי "בראותו גודל חכמת תורתו של הגאון החיד"א ז"ל אשר בספרים הקדושים כי רבים המה בגופי הלכות וכו' איננו מתקנא בו, כי אם על ספריו הקטנים 'מורה באצבע' ו'לב דוד' וכדומה להם, שהוא מוסר ודינים שיד כל אדם שווה בו, אחד חכם ואחד תם למדים בו. והבעלי בתים ישאו בחיקו והיתה עימם וקרא בו בלכתו בדרך בים וביבשה מה שלא בא מידי. והיה משבח בתהילותיו החיבורים הללו יותר מכל שאר החיבורים הנוראים. יען כי נמצאים בתוכם מוסר מלכים ודינים המדרכים לאדם ליראת ה' ולעבדו בלבב שלם ועל הכל שכר המזכה את הרבים זיע"א".
כן כתב עליו רבי אלימלך מליז'נסק: "שם באיטליה יש צדיק אחד גדול, אשר על-ידי חיבוריו הטהורים מבטל כל ספרי המינות. ומי ייתן והיה לבבם של ישראל לשקוד על דלתי ספרי החיד"א, לא יזיזו אותם כלום מאמונתם".

חברי נפש בעולם הזה ובעולם הבא

רבי יוסף חיים דוד אזולאי לא הסתפק בידיעות התורה. הוא היה גם גדול בקדושה ובנסתרות, והיה בקי בתורת האר"י ז"ל. הוא ידע כי האר"י ז"ל הזהיר את תלמידיו על מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
וכתב רבי חיים ויטאל בתחילת שער הכוונות: "ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו. ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו ויתפללו עליו, וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו".
על כן הם הקימו החיד"א וחבריו את חברת "אהבת שלום", שכללה את חברי ישיבת "בית אל" ואחרים. כל אנשי החברה חתמו על חוזה התקשרות שבו הם מתחייבים "להיות חברים חברי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא".
חברי הקבוצה קיבלו על עצמם לסייע איש לרעהו בעבודת ה', גם בעולם הבא, לעזור זה לזה להתקדם בעבודת ה'. לא להחניף ולא לשבח זה את זה. להיות כאיש אחד חברים.

כנסת ישראל בירושלים
החיד"א למד בישיבתו של רבי חיים בן עטר, הוא "אור החיים" הקדוש, שהייתה בירושלים. בישיבה בירושלים, תרתי משמע, היה חידוש גדול. כי למרות שרבנו האר"י ז"ל נולד בירושלים הוא אמר לתלמידיו שאינו יכול ללמוד בעיר הזאת כי יש בה מונעים רבים. היא קדושה מאוד, וההתנגדות ליישובה תהיה קשה שבעתיים. גם החיד"א שנולד בירושלים לא היה יכול ללמוד שם מפני קדושתה, ולכן עבר לחברון.
רק כשהגיע "אור החיים" הקדוש עם קבוצת תלמידים מהגולה, הם התיישבו בירושלים והקימו בה בית מדרש בשם "כנסת ישראל". ישיבה זו קיבצה סביבה את גדולי התורה של אותו דור בארץ ישראל, וביניהם החיד"א והרב יום טוב אלגזי (שלימים היה הראשון לציון), הרב שר שלום שרעבי הלא הוא הרש"ש ואחרים.
יותר מכל רבותיו מביא החיד"א שמועות מר' חיים בן עטר, וכנראה שתקופת לימודים זו הייתה המשמעותית ביותר בחייו. בכל מקרה היא לא האריכה ימים. אחרי כשנה של לימוד בארץ ישראל נפטר רבי חיים בן עטר, לא לפני שהוא פרץ דרך בפני כל הבאים להמשיך את קיום הישיבה בירושלים שבן החומות.

איש קודש
רבי חיים בן עטר הוא בין הבודדים שבכל ישראל נקרא בשם המיוחד "קדוש". השהות במחיצתו העלתה את החיד"א למקומות גבוהים מאוד בעבודת ה'.
הקפיד יותר ויותר על כל מה שנכתב במשנה באבות (פרק ו ו) בדרכי קניין תורה. במיוחד "בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים" וכו'. היה מצמצם באכילה ובשינה, היה אוכל לחם ניקודים כל השבוע, ורק בשבת היה אוכל לקדוש ה' מכובד.

רוח הקודש
מספרים עליו שהיה ממש בעל רוח הקודש ממש, אלא שהיה מסתיר את יכולותיו. לא היה מתפלל בסידור עם כוונות, אלא היה מניח פתק קטן עם שמות הכוונות בתוך סידור רגיל וכך היה מכוון.
כשהוטלה עליו שליחות לצאת לקושטא, יצא החיד"א לדרך בשבט תקכ"ד. בדרך התנפלו עליו שודדי אבו גוש, שנודעו כמסוכנים במיוחד. החיד"א מספר ביומנו שנאלץ להשתמש בשם קדוש על מנת להינצל מהם.
כשנפטר בנו בהיותו בארץ רחוקה, ידע את השעה והתחיל לנהוג מנהגי אונן. אחר זמן כשנודע זמן פטירתו כיוונו את השעה וראו שהחיד"א ידע ברוח קודשו את שעת פטירת בנו.
שלושתם אנחנו מבקשים
החיד"א סבר שמחובתם של היהודים בכל העולם לדאוג להיות שותפים בבניין ארץ ישראל. סוף סוף אין ליהודים עתיד בחוץ לארץ. כל מה שהם משקיעים בבניין ארץ ישראל הם משקיעים בבניין של עצמם. ביום מן הימים הם יצטרכו לבוא לארץ ישראל ברצון או בחוסר רצון. עדיף מרצון.
הגמרא (ראש השנה ל ע"א) כותבת שאדם צריך לדרוש מה' את הגאולה ואת בית המקדש. שנאמר (ירמיה ל יז) "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם ה'. כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא - דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ".
ובמדרש. "תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. א"ר סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם' - זו מלכות שמים, 'ואת דוד מלכם' - זו מלכות בית דוד, 'ופחדו אל ה' ואל טובו' - זה בית המקדש" (ילקוט שמעוני שמואל א' פרק ח קו).
לתיקון קלקול זה כתב החיד"א בתחנון שלו שאנו אומרים בתחנון של תפילות יום כיפור: "מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו בבית המקדש – ושלשתם אנחנו מבקשים".

שד"ר של ארץ ישראל
החיד"א הטמיע את הבקשה הזו לגאולה לא רק בתפילה אלא גם במעשה. בן 29 בלבד היה החיד"א כשיצא בשליחות קהילת חברון לשליחות איסוף כספים בארצות הגולה.
לרגל שליחות היישוב בארץ ישראל הוא יצא לחוץ לארץ כשד"ר (שלוחא דרבנן) כמה פעמים, ובמסגרת זו ביקר במצרים, בצפון אפריקה וברוב ארצות אירופה. את היהודים שם הוא התרים למען היישוב היהודי הקטן שהיה בארץ ישראל באותם ימים, שמנה כ-7000 נפש (בקושי אלפית מכלל היהודים בעולם).
התרומות הללו גם עזרו ליישוב הקטן לגדול, וגם עוררו את העם להבין כי אין תכלית לקיומו בחו"ל וצריך לעלות לארץ ישראל ולדרוש גאולה.

כבוד ארץ ישראל
כשהיה החיד"א בחו"ל נהגו בו בדרך כלל כבוד כשליח של ארץ ישראל. כשלא נהגו בו כבוד, כאב החיד"א את ביזויה של ארץ ישראל. לעומת זאת, כשזכה לכבוד הוא תלה זאת בזכותה של ארץ ישראל. גם כששמע באמסטרדם על הכבוד שרוחשים לו בצרפת, הוסיף: "לכבוד ארץ ישראל".
כשתלמידי החכמים החריפים של תוניס נוכחו לראות את גדלותו בתורה, הוא כתב: "ואני מכיר חסרוני ושפלותי בעיון ובכל חכמה באמת, לא מענווה כי בער אנוכי באמת, אבל הייתי מתחנן לפני ה' המרחם על כל, שלכבוד ארץ ישראל יחנני חכמה ורוחב לב, לפי שהיו אומרים שלא יש (שאין) תלמידי חכמים הגונים בארץ ישראל".

כולו אומר כבוד
על החיד"א נאמר: "חכמת אדם תאיר פניו". חוט של חסד היה משוך על פניו וכולו היה אומר כבוד. כל מי שהיה רואה אותו היא מתמלא כלפיו דרך ארץ. עליו נאמר: "ולענוים יתן חן".
החיד"א ידע גם כמה שפות,– דבר שהועיל לו במסעותיו. גם הגויים התפעלו ממנו מאוד, וגויים רבים ושרים נכבדים ביקשו את ברכתו.
בשליחותו השנייה פגשו אותו המלך והמלכה של צרפת, והוא נקרא לבקר את בית המלוכה, שם נתבקש לברך את בני המלך והמלכה, ולכתוב למלכה תפילה שתתפלל על בנה שיצא לארץ רחוקה.
בזכות הקשרים הללו הוא קיבל אישור להיכנס לספרייה הלאומית של צרפת ולהעתיק משם כמה וכמה ספרי קודש שהיו שבויים תחת ידם, ספרים שעד העת ההיא לא ניתנה רשות להעתיקם וללמוד מהם.

שונא בצע
את כספי השליחות שאסף החיד"א בקהילות חו"ל הוא שמר בנאמנות גדולה. הוא היה עורך חשבונות מפורטים על הכנסות והוצאות וסירב לקחת מנדיבי הגולה כסף לעצמו.
כשיהודי צרפתי הבטיח לתרום לחברון סך של 1000 איסקודי אם ישפיע על אשתו לקבל גט, ענה לו החיד"א: "אם אתה רוצה לעשות שלום, אני אתעסק בחינם, לפי שכל העולם אומרים שאשתך צנועה... אבל להפריד הוא חילול השם".

כל מי שיש בו יראת שמים – דבריו נשמעים
חכמינו אמרו ש"כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים". זכה החיד"א והיו דבריו נשמעים בכל ישראל. עד היום הוגים בספריו הרבים ופוסקים מהם הלכה, ושפתותיו דובבות בקבר כל הזמן. בנוסף, ממשיכים להוציא לאור את ספריו שהיו גנוזים במגילת ספר ולא הובאו לדפוס, וכעת מוציאים אותם בזה אחר זה. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

סיפור העלאת עצמות החיד"א זיע"א
ביום י"א באדר שנת תקס"ו, ליל שבת קודש "זכור", בהיותו בן פ"ג שנים, נתבקש החיד"א לישיבה של מעלה. במוצאי שבת קודש פרשת זכור נקבר החיד"א בליוורנו שבאיטליה. בשנת תש"א, פונה בית העלמין היהודי שבו היה קבור החיד"א לחלקה מיוחדת בבית עלמין חדש שהוקצה לכך. כעשרים שנה לאחר מכן, מאה חמישים וארבע שנים לאחר פטירתו, בכ' באייר, ה'תש"ך, הועלו עצמותיו לארץ ישראל. העלאת העצמות הייתה בלי הסכמה מפורשת של ממשלת איטליה. הם בוודאי חשבו שהקבר שלו עשוי לשרת את התיירות שלהם. אבל העצמות הועלו לישראל על ידי ד"ר שלמה אומברטו נכון, שהיה רופא איטלקי בעל לב נפלא.
בישראל טיפלה בקבורה של העצמות משלחת של כמה רבנים חשובים. ביניהם היו הרב לניאדו, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד כמה רבנים שהגיעו לנמל התעופה לוד לקחת את הארון.
וכך סיפר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: לפני שהגיע ארונו של החיד"א לארץ, ביקש ממני הראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל לטפל בקבורה. בבוקר שבו הגיע הארון, טבלתי בירושלים, ולאחר מכן נסענו באוטובוס לשדה התעופה. שם חיכו לנו הרבנים שמונו לטפל בקבורה.
משנחת המטוס, עלינו לקחת את הארון ולא ראינו שום ארון. שאלנו את ד"ר נכון: איפה החיד"א? הוא הראה לנו ארון עץ קטן בגודל 50 על 60 ס"מ. ואמר: הנהו לפניך, בארון.
נזדעזעתי: החיד"א בארון הזה?!
כן, הוא השיב, העצמות מלוקטות.
תמהתי: החיד"א לא היה שלד שלם?! איפה הראש, איפה הרגליים? אמרו לי: יש סימן וי על כל ארון, וכך תדע איפה הראש, איפה הרגליים. הוצאנו אותו משדה התעופה לחדר מיוחד, להרכיב אותו בארון.
אמרתי לרבנים: נלך למקווה. איפה יש כאן מקווה? אומר לי הרב אבוחצירא: המקווה סגור, והנה המפתח בכיסי. אמרתי לו: תביא לי את המפתח, אני הולך. חכו עד שאני חוזר.
הארון היה סגור עם ברגי פיליפס, לא ידעתי איזה מברג יתאים להם לכן נכנסתי לאחר הטבילה במקווה לחנות כלי עבודה, פניתי אל המוכר וביקשתי: תן לי את כל מברגי הפיליפס שיש לך. ומשם חזרתי מיד למקום שבו היה הארון.
אמרתי לרבנים: אנחנו לא נמשיך את ההלוויה בארון כזה קטן, זה לא כבוד לרב החיד"א ככה. אני אפרק את הברגים של הארון מלמעלה, והעצמות ירדו לארון גדול שנמצא מתחתיו.
התקרבנו כולם יחד אל הארון הגדול. על פניהם של כל הנוכחים סביב הארון הייתה הבעת מתח, והזמן כאילו עמד מלכת. כולם עקבו בדומיה, בפחד, בחרדה ובקדושה, ואין זה פלא, שכן מולם בתוך הארון טמונות עצמותיו הקדושות של החיד"א.
זיהיתי את המברג בעל הגודל המתאים והתחלתי לפתוח את הבורג הראשון מלמעלה. מיד החל בוקע רעש מתוך הארון. כולם סביב נבהלו ונבעתו, הרב אבוחצירא התעלף. אני עמדתי. אמרתי: הרב חיד"א, אני באתי לטפל בך, כתוב בספר שלך שצריך לקבור את הנפטר בצורה מכובדת שהעצמות לא יהיו מגולגלות. אני לא יודע איפה הראש, איפה הרגליים. תסדר את עצמך.
המשכתי לפתוח את הארון, והנה הרעש בוקע שוב, אך הפעם בעוצמה מוגברת. שוב זעקתי: הרב החיד"א! אתה כתבת כך וכך ואני עשיתי בדיוק כדבריך! בפתח הארון, הנחתי את ידי על עצמות החיד"א, ובנשימה עצורה ביקשתי מהחיד"א שיסתדרו העצמות מאליהן. פתאום חשתי שידי זזות על פני כל הארון עד שהעצמות המלוקטות התחברו לכדי שלד שלם.
סגרתי מיד, הברגתי, כיסיתי וקראתי לרבנים שחזרו ובאו לטפל ברב הקדוש הזה.
לקחנו אותו. בירושלים שמו מודעות בשם הרבנות הראשית והרב נסים, כדי שיצאו להלוויה. היו כאלה שלא רצו ללכת להלוויה מסיבות פוליטיות. היה שם נכד אחד של החיד"א, משפחה אשכנזית חרדית, וסיפרתי לו מה שקרה עם הארון. הוא שאל: מי אמר שזו אמת? אמרתי לו: הנה עדים.
שאל אותם, לקח אותם לבית הדין של העדה החרדית והם סיפרו את המעשה. הלכו דייני העדה והוציאו מודעות מכיוון שהשלד שלו קיים, כולם חייבים ללכת להלוויה.
כמו כן עשיתי חור בארון מלמטה, כמו שכותב בספריו, כדי שינק מעפר של ארץ ישראל, וב"ה בא על מנוחתו בכבוד. ושנת מנוחתו כבוד. יהי רצון שזכותו תעמוד לנו ולכל ישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il