ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בתענית ציבור, כאשר קוראים פסוקים אלה, נהוג בקהילות ישראל כי הציבור אומר בקול רם: "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת: נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" ועוצר לפני "לא ינקה". מנהג זה מכריז כי מידות הרחמים מסתיימות במילה "ונקה". ננסה לבדוק מה דעת חז"ל והראשונים בשאלה זו.
מהסוגיה במסכת שבועות אכן משמע כך: "דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר ונקה - שכבר נאמר לא ינקה, אי אפשר לומר לא ינקה - שכבר נאמר ונקה! הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים" (דף לט ע"א). החידוש לפי סוגיה זו הוא כי מי שחוטא בשבועת שווא ונושא את שם השם לשווא, גם אם יחזור בתשובה "לא ינקה" (שמות כ, ו).
גם ממדרש ההלכה משמע כך, אלא שהוא מסביר כי "לא ינקה" הוא על עבירות שבין אדם לחברו: "רבי עקיבא אומר: כתוב אחד אומר 'ונקה' וכתוב אחד אומר 'לא ינקה', וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו? אלא 'ונקה' בדברים שבינך לבינו, 'לא ינקה' בדברים שבינך לבין חברך".
לעומתו מדרש האגדה טוען שגם "לא ינקה" יכול להתפרש כמידת רחמים, וכך הוא מסביר את הפסוק בספר ירמיה: "כי איתך אני נאום ה' להושיעך כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך" (ירמיהו ל, יא): "מייסרך אני בייסורין בעולם הזה בשביל לנקותך לעולם הבא" (ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט). לפי זה, הייסורים הם חלק ממידת הרחמים, כי בזכותם השכר בעולם הבא רב יותר.
המאירי בחידושיו מביא בשם גדולי המפרשים כיוון דומה, אבל שונה. שהרי לפי פירושו אין להפריד בין "ונקה" ל"לא ינקה": "וגדולי המחברים... וכן הם מונים ונקה לא ינקה מידה אחת ופירושו ושרש לא ישרש". הכול הוא עניין אחד של רחמים והוא הבטחה לעם ישראל כי גם אם יחטא לא יושמד אלא רק ייענש.
לשיטה זו "יש לתמוה היאך לא נהגו להזכירם בבית הכנסת" (בית הבחירה מסכת ראש השנה דף יז ע"א). ייתכן וזו גם כוונת רש"י בפירושו הראשון, "לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העוון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט" ואם כן הכול מידת רחמים. זו גם דרכם של אבן עזרא והרמב"ם ב'מורה נבוכים'.
האברבנאל לעומתם טוען שמדובר בשתי מידות שונות, שתיהן של רחמים: "ולי נראה שהם על כל פנים שתי מידות ושיש בהם מהרחמים... הנה עוד ירחם עליו שאף על פי שיחטא עוונות הרבה, אם יעשה זכיות מרובים מהם ינקה אותו ויישאר נקי וצדיק מכל חטא, לפי שהוא יתברך מטה כלפי חסד ועמו הסליחה כאשר יהיו רובם זכיות. והמידה השנית היא 'לא ינקה', רוצה לומר שאף על פי שיהיה לחוטא רובו עונות ומיעוטו זכיות הנה לא יכריתהו השם יתברך ולא יעשה בו כליה. אך ייסרהו במשפט ולא ינקה ולא יכרית אותו לגמרי. ויהיה לפי זה ונקה מלשון נקי ולא ינקה מלשון כריתה. והם שתי מידות טובות ומתחלפות".
לקינוח, נביא דרש המובא בשם האר"י הקדוש בשו"ת 'ציץ אליעזר', שמבאר בדרך נפלאה את כוונת המשנה ב"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו": "דהנה כתיב 'ונקה לא ינקה' ולכאורה הלשון מורה על דין ואפשר שיתייאשו מן הרחמים ולא ישובו בתשובה, אבל נסתר בו רחמים, דבתיבת 'ונקה' יש בראשי תיבות וסופי תיבות ו"ה. ובאמצע אותיות ק"ן. וכן בתיבת ינקה יש בר"ת וסופי תיבות י"ה ובאמצע ג"כ אותיות ק"ן, ביחד שם הויה של רחמים, וז"ש המשנה, אל תסתכל בק"ן ק"ן אלא במה שיש בו, דהיינו שם הויה ב"ה שהוא רחמים" (חלק יב סימן לג).
הבה נתפלל שאכן נזכה להתגברות מידות הרחמים גם ביחסינו בין אדם לחברו, ומתוך כך גם ביחסו של המקום אלינו.
הכותב הוא ראש כולל 'ארץ חמדה'
www.eretzhemdah.org
פורסם בעיתון "בשבע"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
לנתיבות ישראל עומק השופר: זיכרון, חירות והמלכה
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
השיעור עוסק במשמעות הפנימית של ראש השנה ומצוות השופר כחיבור בין יראה, חירות אמתית וזיכרון לפני השם. דרך דמותו של דוד המלך ונשמת כלל ישראל, מוסבר כיצד השאיפה לקרבת אלוקים והמלכת הבורא מעניקות חיות ומשמעות לכל רבדי המציאות.
כי תבוא שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
