ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּכְנֶגֶד זֶה הָיוּ שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים: מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, נֶגֶד הַנֶּפֶשׁ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהּ כֹּחוֹת מְחֻלָּקוֹת, וְהֵם שָׁלֹשׁ. אֲבָל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֵׁנִי נֶגֶד הַנֶּפֶשׁ בִּכְלָלָהּ, לֹא מִצַּד שֶׁיֵּשׁ בַּנֶּפֶשׁ ג' כֹּחוֹת מְחֻלָּקוֹת, רַק 1 הַנֶּפֶשׁ בְּמַה שֶּׁמִּמֶּנּוּ כָּל שָׁלֹשׁ, וְהוּא מְקַשֵּׁר וּמְאַחֵד כָּל הַכֹּחוֹת. וְכַאֲשֶׁר תֵּדַע זֶה תָּבִין מַה שֶּׁאָמַר בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה בְּיָדָם ג' עֲבֵרוֹת אֵלּוּ: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים, לְכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם ג' פֻּרְעָנֻיּוֹת, דְּהַיְנוּ: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם לְעִיִּים תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר (מיכה ג, יב). זָכַר ג' מַחֲנוֹת, דְּהַיְנוּ: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְהַר הַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲנֵה לְוִיָּה, צִיּוֹן שֶׁהוּא מַחְנֵה שְׁכִינָה. וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ מִפְּנֵי ג' עֲבֵרוֹת אֵלּוּ. שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ, כִּי צוּרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן הוּא כְּנֶגֶד צוּרַת הֵיכַל הָאָדָם, שֶׁבּוֹ ג' כֹּחוֹת אֵלּוּ. וְיָדוּעַ כִּי מִן כֹּחַ טִבְעִי, שֶׁהוּא בַּכָּבֵד, יָבוֹא כֹּחַ הַתַּאֲוָה אֶל הַמִּשְׁגָּל וְהַזְּנוּת. וּבַלֵּב, אֲשֶׁר שָׁם כֹּחַ הָרוּחָנִי, מִמֶּנּוּ הַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה וְהָאֵיבָה, וּלְכָךְ 2 מִתְחַדֵּשׁ בָּזֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים. וּבַמֹּחַ, אֲשֶׁר שָׁם הַמַּחְשָׁבָה וְהַדִּמְיוֹן, וּמִתְחַדֵּשׁ מִזֶּה הַטָּעוּת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה.
וּמִפְּנֵי שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהָיוּ דּוֹמִים לְאָדָם שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּנַפְשׁוֹ לְגַמְרֵי. וּשְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ מִצַּד הַכֹּחוֹת שֶׁלּוֹ, לְכָךְ חֻרְבָּן שֶׁלּוֹ הָיָה כַּאֲשֶׁר חָטְאוּ בְּאֵלּוּ ג' דְּבָרִים, אֲשֶׁר הֵם מִתְיַחֲסִים וְדוֹמִים אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכַאֲשֶׁר קִבֵּל הָאָדָם טֻמְאָה, וְנִטְמְאוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, בְּעֶרֶךְ הָאָדָם וְכֹחוֹת שֶׁלּוֹ, וְכַאֲשֶׁר נִטְמְאוּ כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ, אָז גַּם כֵּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרַב. וּבְוַדַּאי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת, לְכָךְ הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּעֵרֶךְ וּבְיִחוּס הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא שָׁלֵם מִצַּד כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלּוֹ.
________________________________
כנגד שתי בחינות אלו היו שני מקדשים: מקדש ראשון כנגד כוחות הנפש, שהם שלושה כוחות נפרדים. ובית מקדש שני כנגד הנפש עצמה, שהיא אחת, 1 והיא מאגדת בתוכה את שלושת הכוחות. לכשתדע עניין זה יתברר לך הקשר בין שלושת העבירות: עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים לבין שלושת הפורעניות שבאו עליהם: ציון שדה תחרש, וירושלים לעיים תהיה, והר הבית לבמות יער. הזכיר הנביא מיכה שלוש מחנות: ירושלים, שהיא מחנה ישראל. הר הבית, שהוא מחנה לוויה. וציון, שהיא מחנה שכינה. שלושת המחנות נחרבו מפני שלושת העבירות הללו. כבר בארנו, כי צורת בית המקדש הראשון כנגד היכל האדם, שבו שלושה כוחות, שמהם שלושת העבירות. מהכוח הטבעי, שהוא בכבד, באה התאווה למשגל ולזנות, המביאה לגילוי עריות. בלב נמצא הכוח הרוחני, ממנו הנקמה, הנטירה והשנאה, 2 המביאים לשפיכות דמים. והמוח הוא משכן המחשבה והדמיון, מהם באה הטעיה אחר עבודה זרה.
בזמן בית המקדש הראשון היו בני ישראל במעלה עליונה, לכן היו דומים לאדם שנפשו שלימה לגמרי. השלמות היא כאשר כל הכוחות מצויים באדם בצורה תקינה, וחורבנו כאשר כוחותיו מתקלקלים בשלושת החטאים הללו, שכנגדם צורת בית המקדש. כאשר נטמא האדם בשלושת החטאים, וטימא את שלושת כוחות הנפש שבו, חרב בית המקדש. בית מקדש ראשון היה במעלת שלימות גדולה יותר מאשר בית מקדש שני, לכן בית המקדש הראשון מתייחס אל האדם השלם, וזה כאשר כל אחד משלושת כוחות הנפש מצוי בו בשלמות.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
37 - פרק ד' חלק ד'
38 - פרק ד' חלק ה'
39 - פרק ד' חלק ו'
טען עוד
ביאורים
לאחר שביאר לנו המהר"ל את יחס האדם וחלקי נפשו למקדש וחלקיו, מובן יותר מדוע בית ראשון נחרב בשל שלוש העבֵרות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. המהר"ל אומר ששלושת חלקי הנפש מקבילים לשלושת חלקי המקדש: ירושלים – מחנה ישראל, הר הבית – מחנה לויה, וציון – מחנה כהונה, מחנה שכינה. כבאדם כן בבניין האומה, חלקה שייך לשכלי – המיוצג על ידי הכהנים בני אהרון. אלה קשורים ברמה הכי גבוהה אל הקודש, וכן אמונים על הוראת התורה בעם, כדברי הנביא: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו..." [מלאכי ב, ז]. חלקה שייך לנפשי, שלו שייכים בני לוי. כשם שהנפש ממצעת ומקשרת בין הגוף לשכל, כך שבט לוי ממצע בין עם ישראל לשבט הכהונה, אם על ידי החניה סביב למשכן במדבר, ועם על ידי שמירת המקדש לאורך הדורות. וחלקה שייך ל'טבעי' – הווית החיים הטבעית, המתבטאת בכל עם ישראל, עם ה'.
בתקופת בית ראשון נטמא כל הדור. אלו לא היו חטאים של אדם יחיד. האדם בישראל היה שלם בכוחותיו. הממלכה למערכותיה פעלה בצורה תקינה, אך הכל נטמא. השכינה ששרתה נתנה חיים וקדושה לכל רובדי החיים במקדש ובאדם, אך העם לא השתמש בזה לתכלית הנכונה, כלומר, לשימושים שלהם נתן הקב"ה כוחות לאדם, ובכך ניתק אותם מהקב"ה. את הכוח הטבעי, הצמיחה, הילודה והמשך הדורות, הוא כיוון לתאוותו הבאה לידי ביטוי בזנות ופריצות. בכוח הנפשי – במקום לאחד את הנפשות על ידי אחווה וקישור, פרצה שנאה שגרמה לסכסוך עד כדי שפיכות דמים. הכוח השכלי שנועד ליצור הכרה ודאית בבורא הגיע לקלקולו על ידי תעייה אחר עבודה זרה.
כאשר העבֵרות הללו היוו תופעה לאומית ולא רק תופעה של יחידים, או אז נפגעה הרמה הבסיסית של האומה, דמות האדם שלה. האומה והמקדש נטמאו, ובשל כך חרב הבית הראשון.
הרחבות
* השראת השכינה במקדש לפי מדרגת ישראל
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, בְּעֶרֶךְ הָאָדָם וְכֹחוֹת שֶׁלּוֹ. ירמיהו הנביא הוכיח את ישראל ערב החורבן: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה', היכל ה' המה" [ירמיה ז, ד]. מסביר זאת המלבי"ם : "אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' על ידי כך הוא היכלו, רוצה לומר שעל ידי כך ישכֹן בו, לא כן, כי "היכל ה' המה", רוצה לומר דרכיכם ומעלליכם הטובים הם היכל ה', ועל ידם ישכֹן שם בקדש" [שם]. השראת השכינה בבית המקדש אינה תלויה בעצם בניינו לשם שמים, אלא במעשים הטובים של עם ישראל, ולכן כדי שבית המקדש יעמוד על מכונו, על עם ישראל לשפר את מעשיו.
כתוב במדרש שהחרבת בית המקדש על ידי הגויים דומה לטחינת קמח אחר שכבר נטחן [איכה רבה א, מא]. ביאר זאת רבי חיים מוולוז'ין , שכל כוחם של הגויים לפגוע בבית המקדש נבע מכך שהמעשים הרעים שעשו ישראל הרסו את תוכנו הפנימי של בית המקדש: "כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים, שיהיו יכולים לנגוע שם במעשיהם. רק שבחטאנו נתמעט ותש כביכול גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון, ועל ידי כך היה להם כוח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון כנגד המקדש של מעלה" [נפש החיים א, ד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
