ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעוֹד יֵשׁ לָהֶם הִתְרוֹמְמוּת וְהִתְעַלּוּת מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים, כִּי עַל יְדֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים הָאָדָם מִתְרוֹמֵם. וְעַל דָּבָר זֶה יֵשׁ רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת, דִּכְתִיב (משלי יד, לד): צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וגו'. וְעוֹד כְּתִיב (ישעיהו לג, טו-טז): הֹלֵךְ צְדָקוֹת דֹּבֵר מֵישָׁרִים וגו' הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, כִּי גְּמִילוּת חֶסֶד מִדַּת אַבְרָהָם, שֶׁנִּקְרָא אַבְרָהָם 1 אַבְרָם, שֶׁהָיָה מִתְעַלֶּה עַל כָּל אָדָם בִּשְׁבִיל מִדָּה זֹאת.
וְעוֹד צָרִיךְ יוֹתֵר הִתְרוֹמְמוּת, עַד שֶׁהוּא מִתְעַלֶּה מִבֵּין מַדְרֵגַת הָאֻמּוֹת, לָצֵאת חוּץ לִרְשׁוּת הָאֻמּוֹת, וְזֶהוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. שֶׁהַתּוֹרָה 2 מִתְעַלָּה עַל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים 3 בַּבָּרַיְתָא דְּשָׁנוּ (משנה ג): כָּל הָעוֹסֵק {בַּתּוֹרָה} מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יט): וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. וְכָל אֵלּוּ ג' דְּבָרִים הִתְעַלּוּת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד הַיְצִיאָה מֵרְשׁוּת הָאֻמּוֹת בְּהִתְעַלּוּת זֶה. וּלְכָךְ אָמַר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר כְּאִלּוּ פְּדָאוֹ לִי וּלְבָנַי מִבֵּין הָאֻמּוֹת, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ כָּאן הִתְעַלּוּת מִן הָאֻמּוֹת. כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים יֵשׁ לָאָדָם הִתְעַלּוּת עַד לְמַעְלָה.
תורה וגמילות חסדים בימינו של הקב"ה
וְרָמְזוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה, שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק"ר פרשה ד, א): שְׁנֵי דְבָרִים הֵם בְּיַד יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַתּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים. תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. גְּמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא) צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ. וְכָל עִנְיָן זֶה לְגַלּוֹת עַל אֵלּוּ ב' דְּבָרִים, כִּי עַל יָדָם הָאָדָם מִתְעַלֶּה לְמַעְלָה. וּלְכָךְ הֵם בִּימִינוֹ, כִּי הַיָּד הַיְמָנִית יֵשׁ בָּהּ הִתְעַלּוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לִפְנֵי זֶה, דִּכְתִיב (תהלים קיח, טז): יְמִין ה' רוֹמֵמָה, וְהָאָדָם מִתְעַלֶּה עַל יְדֵי שְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּיַד הַיָּמִין. וְכַאֲשֶׁר הוּא מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, בָּזֶה יֵשׁ לוֹ קִבּוּץ מִן רְשׁוּת הָאֻמּוֹת, וְזֶהוּ גַּם כֵּן פִּדְיוֹן לַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא עִם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם. וּפֵרוּשׁ זֶה נִכְבָּד מְאֹד כַּאֲשֶׁר תָּבִין אוֹתוֹ עַל עָמְקוֹ, כִּי יֵשׁ כָּאן הִתְעַלּוּת עַד שֶׁמִּתְעַלִּים יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, עַד 4 שֶׁאֵין עוֹד הִתְעַלּוּת עַל זֶה.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
57 - פרק י' חלק י"ד
58 - פרק י' חלק ט"ו
59 - פרק י"א חלק א'
טען עוד
________________________________
גם באמצעות גמילות חסדים מתרוממים ישראל משפלות הגלות, כי על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם. לדבר זה ישנן ראיות ברורות, נאמר: צדקה תרומם גוי וכו'. ועוד נאמר: הולך צדקות דובר מישרים וכו' הוא מרומים ישכון מצודת סלעים משגבו. טעם הדבר, כי גמילות חסדים היא מידתו של אברהם, ואברהם הוא 1 אב רם שהיה למעלה מכל בני האדם בגלל מידה זו.
אולם אין די בגמילות חסדים כדי לצאת לגמרי מרשות האומות, אלא צריך התעלות נוספת, וזה ע"י התורה, 2 שהיא מעל הכל, כמו שאמרו 3 בפרק ששי של פרקי אבות, כל העוסק בתורה מתעלה, שנאמר: ומנחליאל במות. שלושת דברים אלו: תפילה בציבור, גמילות חסדים ותלמוד תורה הם התעלות ממעלה למעלה עד ליציאה מרשות האומות. לכן אמרו חכמים, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, כאילו פדה אותי ואת בני מבין האומות. כי באמצעות שלושה דברים אלו יש התעלות עד למדרגה עליונה.
דבר זה רמזו חכמים במדרש באומרם, שני דברים הם בימינו של הקב"ה, תורה וגמילות חסדים. תורה שנאמר: מימינו אש דת למו. גמילות חסדים שנאמר: צדק מלאה ימינך. כוונתם בדרשה זו לגלות על שני דברים אלו, שבאמצעותם מתעלה האדם עד למעלה עליונה. לכן אמרו שדברים אלו הם בימינו, כי בימין יש התעלות, כמו שבארנו. דבר זה נכתב בפסוק: ימין ה' רוממה, לכן על ידי שני דברים אלו, שהם בימין, האדם מתעלה. כאשר האדם מתפלל עם הציבור, יש לו קיבוץ מרשות האומות, וזה גם פדיון לשכינה, מכיוון שהיא עם ישראל בגלותם. פירוש זה חשוב מאוד אם תבין אותו לעמקו, כי יש כאן התעלות עד העולם העליון, 4 שאין למעלה ממנו.
בכל אופן התבאר, שהקב"ה עם ישראל בגלותם, 5 ואין לו פירוד מהם כלל כאשר הם בגלות. 6 חיבור זה בין הקב"ה לישראל, עמד לאבותינו ולנו עד כי יבוא גואלנו.
ביאורים
בכמה מקומות בדברי חז"ל אנו רואים שתורה וגמילות חסדים הולכים יחד. העולם החומרי מחנך את האדם להתכנס בתוך עצמו, לדאוג לעצמו, לרצות לחוות חוויות גשמיות שגורמות לו סיפוק והנאה, וכדומה. השילוב הזה של תורה וחסד מביא את האדם לצאת מהשעבוד הזה. התורה מרוממת את האדם למדרגה רוחנית גבוהה, מזכה אותו להיות רוחני וקדוש יותר, ולצאת מהשעבוד לחיים הגשמיים. אולם לא די בזה. גם אדם שעוסק בתורה ומנהל את חייו על פיה, עלול להיות עדיין חומרי ו'אגואיסט', לדאוג לכיף ולנוחות הפרטיים שלו ולא לצאת מעצמו. לזה באה מצוות גמילות חסדים, ולוקחת את האדם צעד נוסף. היא הופכת אותו לנותן, ליוצא מהעיסוק בעצמו ובהנאותיו, וגורמת לו להעניק ולתת.
השילוב של שני הדברים הללו – "העוסק בתורה ובגמילות חסדים ", יחד עם דביקות בכלל עם ישראל, וקשר מתמיד עם כל חלקי האומה – "ומתפלל עם הציבור ", הוא השילוב שנותן לאדם להתרומם ולצאת מהשעבוד אל העצמיות שלו, וממילא מזכה אותו לרומם את כל עם ישראל יחד איתו ולהיות חלק מגאולתם של עם ישראל. שהרי כדי שעם ישראל יגאל, הוא צריך להיות בנוי מיהודים כאלה, שדבוקים בחייהם בשם ה' שהוא שנותן את הקיום הלאומי לעם ישראל, וכך לזכות בעצמם ולזכות את העולם כולו בגאולה שלימה.
הרחבות
* איך נשפר את איכות החיים שלנו
כָּל הָעוֹסֵק {בַּתּוֹרָה} מִתְעַלֶּה. על איזו התעלות מדובר? בדברי המהר"ל כאן נראה שהכוונה שהלומד תורה מתעלה מההסתכלות החומרית, שהיא נחלת כל אדם, והוא נעשה רוחני (ראה גם דרך החיים, כאן). בברייתא ממנה מצטט המהר"ל את דבריו, כתוב: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ש כל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה". הברייתא מנמקת את העובדה שהתורה מעניקה לאדם חרות בכך שהתורה מעלה אותו. רבי שמואל די אוזידה מסביר את הדברים: "האנשים השלמים ובייחוד החכמים אשר כל מגמתם וכל ישעם (רצונם) וחפצם שלמות השכל, הם נקראים בני חורין ממקרי הזמן. ולא מפני היותם נמלטים ממוקשי המקרים הרעים, כי הנה מצאנו ראינו שגם עליהם יעבור כוס המאורעות הרעות וייסורין קשים. רק נקראו בני חורין מהם (מהצרות וייסורים) להיות (מכיוון) שאינם עושים בם רושם כאלו לא היו באים עליהם כלל... והסיבה לכל זה הוא היותם מכירים באמת ובתמים שהמקרים (הרעים) ההם לא ירעו ולא ישחיתו רק הגוף והדברים הניתנים בו, אך אל השכל לא ירעו ואליו לא יגיעו... וביאר הטעם למה יהיה בן חורין העוסק בתורה באומרו שכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה... ומתדבק בו יתברך ואינו מתפעל מהדברים הגשמיים" [מדרש שמואל, אבות שם]. ככל שהאדם הוא רוחני יותר כך הוא פחות מוטרד מצרות העולם הזה מכיוון שהוא יודע מהו עיקר ומה טפל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
