^ 1.. המדבר באמצע התפילה במזיד, נחלקו הפוסקים בדינו. יש אומרים, שדינו ככל מי שמפסיק באמצע תפילתו, וכך דעת שו"ע, ט"ז וכה"ח קד, לג. ויש אומרים, שהואיל והפסיק במזיד, פסל את תפילתו וצריך לחזור לראש, וכך דעת ב"ח, מ"א וח"א. ועיין באו"ה קד, ו.
^ 2.. רמ"א קכז, ב, מ"ב יג, כה"ח כד. ואם טעה והחליף - יצא. כתב בבאו"ה קכז, ב, 'אבל', שאם נזכר בשחרית באמצע הברכה שהתחיל לומר 'שלום רב', כל זמן שלא סיים את הברכה יחזור ויתקן, מפני שנוסח 'שלום רב' קצר וחסרים בו דברים שאומרים ב'שים שלום'. אבל אם טעה ואמר בלילה 'שים שלום' ונזכר באמצע, אינו צריך לחזור ולתקן, מפני שהוא כולל את נוסח 'שלום רב'. לנוסח רוב החסידים, אומרים בכל יום במנחה 'שים שלום', מפני שבתעניות אומרים ברכת כהנים במנחה, הרי שבלא החשש של שכרות כל תפילת מנחה מתאימה לברכת כהנים, ולכן ראוי לומר בה 'שים שלום'.
^ 3.. יש אומרים שהואיל ואמר דבר שאינו שייך כלל, עליו לחזור לתחילת הברכה שטעה בה. ואם היה זה בשלוש ראשונות או שלוש אחרונות - יחזור לתחילתן. ואם סיים את תפילתו עליו להתפלל שנית. וזה בתנאי שאמר שקר מוחלט, כגון שאמר יעלה ויבוא עד: "ביום ראש החודש הזה", או "זכרנו לחיים" עד "וכתבנו" ואינו זמן כתיבה. אבל אם רק אמר את תחילת 'יעלה ויבוא' וכיוצא בזה, אינו הפסק, וימשיך בתפילתו. וכ"כ כנה"ג ופר"ח ומ"ב קח, לז-לח. לעומת זאת דעת שו"ע קח, יב, שגם אם אמר "ביום ראש החודש הזה" וכיוצא בזה, אף שטעה, אינו הפסק. וכמה מגדולי האחרונים סוברים כמותו, וביניהם מ"א תרצג, א, ודעת תורה תרס"ח. וכ"כ בכה"ח קח, נח. ובאש"י לב, כג, כתב כמ"ב קח, לח. אבל למעשה אפשר אולי לומר שגם למ"ב אינו חוזר עבור כך על ברכות. אלא אם לא סיים את הברכה שטעה בה, יחזור לתחילתה. אבל אם כבר סיים, לא יחזור עליה. וכן בשלוש ראשונות או אחרונות, אינו חוזר לתחילתן אלא רק לתחילת אותה הברכה. שהרי בסימן קד, יט-כ, חשש לשיטת הרשב"א, שאם לא הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר תמיד למקום שפסק בלבד. ועיין בשעה"צ קח, ס. נמצא למעשה שלא ברור שהוא חולק על השו"ע בדבר שגורם לאמירת ברכה נוספת. וכך כתבתי למעלה.
^ 4.. אמנם לדעת הח"א כד, כא, יתחיל מהברכה שוודאי לא אמרה. אולם לדעת רוה"פ חוזר להתפלל מהברכה שוודאי אמר, כדי שלא יהיה ספק שמא דילג על אחת הברכות, וכ"כ בכה"ח קיט, כ, ויבי"א ב, ט. ועיין אש"י לא, ב.
לעניין שהמסופק אם התפלל שלהלכה עליו להתפלל בתנאי נדבה, כתב בבאו"ה קז, א, 'אם', שלדעת הח"א, כיום גם בתנאי נדבה אין להתפלל, ולא נתקבלה דעתו.
^ 5.. אבל במעבר מהקיץ לחורף בהזכרת גשמים, שחל בשמיני עצרת, אם יטעה - לא יצטרך לחזור, שכן למדנו שאף אם לא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם הזכיר טל יצא, וכיוון שגם בקיץ אנו אומרים "מוריד הטל", ממילא אף אם אמר את נוסח הקיץ יצא. (ואף שהרמ"א קיד, ג, כתב שאין אומרים "מוריד הטל" בקיץ, מנהג אשכנז בא"י לאומרו). אבל במעבר מהחורף לקיץ, אם טעה פסל, שכן נמצא שאמר "מוריד הגשם" בקיץ. ולעניין שאלת גשמים, בכל טעות פסל. לסיכום, מתוך ארבע אפשרויות של טעות, בשלוש צריך לחזור ובאחת אינו צריך לחזור.
מקור הדין שבשלושים הימים הראשונים חוזר, מירושלמי תענית פ"א ה"א. ומהר"ם מרוטנבורג הציע להשגיר את הלשון בתשעים פעם. ואף שה"ר פרץ חלק עליו, הרא"ש הסכים לדעתו, וכן נפסק בשו"ע. אלא שקצת קשה, שבשלושים יום יוצא שאומרים כמאה פעמים את הברכה השנייה של שמונה עשרה, מפני המוספים של שבתות וחגים וחול המועד. ואילו את ברכת השנים, אומרים פחות משמונים פעם, מפני שבשבתות ובמוסף אין אומרים את ברכת השנים. אכן יש סוברים שהעיקר הוא להתרגל בתשעים תפילות, וכ"כ א"ר ודה"ח. ולדעת הט"ז והגר"א ועוד אחרונים, העיקר תלוי בתפילות שלושים יום, ואפילו אם לא התרגל בהם תשעים פעם. ועיין במ"ב קיד, לז. ובס"ק מא, כתב בשם החתם סופר, שלכתחילה ירגיל עצמו במאה ואחת פעמים. אלא שלהלכה סיכם שאם הרגיל עצמו בתשעים פעם בלבד, אין בידינו לפסוק שיחזור כנגד פסק השו"ע. ונראה שסברת מהר"ם מרוטנבורג, שאין הבדל משמעותי בין שמונים או תשעים או מאה פעם, וככל שיחזור יותר פעמים, כך ישגיר יותר את לשונו. וכיוון שהירושלמי קבע שאחר שלושים יום מן הסתם כבר לא טועים, קבע מהר"ם שבתשעים פעם, שהוא מספר התפילות הממוצע בחודש, אפשר להשגיר את הלשון.
^ 6.. בארצות הקרובות לארץ ישראל, שאקלימן צחיח והן זקוקות ליותר מים, נוהגים לשאול עם תושבי ארץ ישראל, בליל שביעי במרחשוון (רמב"ם בפירוש המשניות תענית פרק א; רדב"ז, רוח חיים פלאג'י קיז, א).
^ 7.. מחלוקת האחרונים מבוארת במ"ב קיז, ה. בכה"ח יא, נוטה לדעת הברכ"י שישאל כמקום שבו הוא נמצא. ורבים הזכירו את העצה לבקש ב'שומע תפילה' (תפילה כהלכתה עמ' רלה, ילקוט יוסף קיז, טו, אש"י כג, לז). ויוצא בזה ידי כולם, מפני שגם כשחייבים לשאול אפשר להשלים את השאלה ב'שומע תפילה', ומנגד גם כשאין לשאול, אם שאל ב'שומע תפילה' אינו צריך לחזור.
פרטי דינים: בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל, א) יצא לפני ז' חשוון, ישאל ב'שומע תפילה' מז' בחשוון. ב) יצא אחר ז' חשוון, כיוון שכבר התחיל לבקש גשמים, ימשיך לשאול בברכת השנים (כה"ח יג, בשם קש"ג). ג) יצא עם משפחתו ליותר משנה, נחשב באותו זמן כבן חו"ל, וינהג מיד כמותם.
בן חוץ לארץ שבא לארץ , יותר ראוי שינהג כבני א"י, ולכן אם הוא מתכוון לחזור לחו"ל אחר יום התקופה, ישאל כבני א"י. ואם הוא מתכוון לחזור לפני יום התקופה, י"א שישאל ב'שומע תפילה', ויותר טוב שישאל כבני א"י, וכשיחזור לחו"ל אינו צריך להמשיך לשאול, אבל טוב שישאל ב'שומע תפילה' (עי' אש"י כג, לז; יחו"ד א, עג).
נראה שבכל הדינים, אם טעה ונהג כאחת הדעות (ולא שאל ב'שומע תפילה'), אינו צריך לחזור (ועיין באש"י כג, הערה קמט). חזן, אף שבלחש הוא שואל ב'שומע תפילה', בחזרת הש"ץ, שהיא עבור הציבור, יתפלל כמנהג המקום (אש"י כג, לט).
^ 8.. טעה וביקש גשמים בברכת השנים במקום שצריכים לגשם אחר הפסח, לדעת שו"ע קיז, ב, חייב לחזור להתפלל על תנאי, שאם הלכה כסברת הרא"ש שמותר להם לבקש בברכת השנים, הרי התפילה נדבה. ולדעת רמ"א, בדיעבד אינו חייב לחזור להתפלל. ואם נזכר באמצע התפילה שביקש על הגשם בברכת השנים (במקום בשומע תפילה), כתב ביבי"א ח"ב או"ח ט, יז, עפ"י שו"ע, שצריך מיד לחזור ולתקן. אבל למ"ב י, כיוון שבדיעבד יוצא בזה, יסיים תפילתו, ואם ירצה - יחזור להתפלל בנדבה. ובכה"ח כה, כתב, שיסיים תפילתו, ואח"כ יחזור להתפלל בנדבה.
^ 9.. החילוק בין מצב רגיל שהולכים כפי א"י, למצב שהגשם מזיק, מבואר בתורת חיים ג, ז, ובכה"ח קיז, יז, ובאש"י כג, מב. והוסיף באור לציון ח"ב ז, ל, שגם כאשר הגשם מזיק להם, טוב שיבקשו בקיץ שלהם עבור הגשם בא"י.
^ 10.. נחלקו האחרונים אם אפשר לצאת ידי תפילת התשלומין בשמיעת חזרת הש"ץ. לדעת פמ"ג ומ"ב קח, ה, כיוון שחובה עליו להתפלל תשלומין, אין הבקיא יכול לצאת בשמיעת הש"ץ. ולדעת חיד"א, אפשר לצאת ידי השלמת ערבית בשמיעת חזרת הש"ץ של שחרית, מפני שמעיקרה תפילת ערבית היא רשות. וכ"כ בכה"ח קח, ו, אלא שצריך לוודא שהחזן אכן מכוון להוציא את השומעים. גם במ"ב היקל בדיעבד, שאם כיוון לצאת בחזרת הש"ץ של שחרית - יצא. ובערוה"ש קח, טז מיקל לגמרי, משמע גם בחזרת הש"ץ של מנחה. ולחזן עצמו, לכל הדעות חזרת הש"ץ מועילה כתפילת תשלומין (מ"ב קח, ד). (נראה שמה שכתב בשו"ע קח, ב, שיתפלל אחר שחרית הוא דווקא כשמתפלל ביחיד, אבל אם הוא מתפלל בציבור, עדיף שיתפלל את תפילת השלמתו יחד עם חזרת הש"ץ או אחר הקדיש האחרון, שאם לא כן נמצא מפסיד חלק מהקדישים וקדושה דסדרא. ובאש"י ל, ו, כתב כפשט השו"ע גם בציבור. ועיין בילקוט יוסף קח, ב).
^ 11.. דעת רוה"פ שהכל לפי הכוונה (מ"ב קח, כח, ושלא כט"ז). והמ"א והט"ז מפקפקים במקרה שהתכוון בראשונה לתשלומין ובשנייה לחובה אבל לא היה דבר כ'אתה חוננתנו' שיראה זאת, שאולי אינו חוזר. ודעת השו"ע ורוה"פ שצריך לחזור, וכן הלכה. וטוב שיתנה שאם אינו חייב לחזור - תפילתו נדבה (מ"ב קח, ז, ילקו"י ח"א עמ' ריד).
^ 12.. לדעת רמב"ם, רא"ש, תר"י, רשב"ם ושו"ע, אפשר להשלים את התפילה האחרונה בלבד. וי"א שיכול להשלים את כל התפילות שהפסיד, וכ"כ רשב"א, וי"א בתר"י. וכתב בשו"ע, שטוב להשלים את כל התפילות בתורת נדבה. אבל כיוון שכיום אין נוהגים להתפלל נדבה, נראה שרק מי שבטוח שיכוון כראוי, יתפלל בנדבה להשלמה.