^ 1. באהל מועד מחמיר, ויש שאינם חוששים לשיטתו, וכ"כ בפר"ח. והבא"ח יתרו ו כתב שהמנהג להקל. וכ"כ בילקוט יוסף ח"א ע' קעב. אמנם הרבה אחרונים מחמירים, וכ"כ במ"ב קב, ט, וכה"ח י. ואפילו לעמוד מולו לפניו בתוך ד"א לכתחילה אין ראוי, כדי שלא יראה כמשתחווה לו, עיין מ"ב ח' ט'. ושיעור כמלא עיניו לעניין קימה מפני ת"ח, מבואר בש"ך יו"ד רמד, ח, שהוא רס"ו ושני שליש אמה (כ- 128 מטר). אמנם נלענ"ד, שכל שאינו נראה משתחווה לו בגלל המרחק או תנאי השטח, אין מקום להחמיר.
כתב במ"ב קב, ב, שאם יש מחיצה בגובה י' טפחים (80 ס"מ) ורוחב ד' טפחים (32 ס"מ), בין המתפלל לבינו, יכול לשבת. ואמנם מחיצה אינה מועילה כדי שיעבור כנגד המתפלל, כי המעבר טורד את כוונת המתפלל, אבל לשבת מותר, שלזה המחיצה מועילה. ולח"א ואשל אברהם (בוטשאטש), על ידי מחיצה מותר גם לעבור כנגד המתפלל. אמנם לשבת ממש מול המתפלל לפניו, נראה שראוי להחמיר, כדי שלא יראה כמשתחווה לו.
ולא חילקתי בין צדדיו לאחריו, אמנם עיין בב"י ודרכי משה שיש אומרים שאין איסור לשבת בתוך ד"א של המתפלל מאחריו, אך למעשה הסכימו האחרונים לאסור מאחריו, כמבואר במ"ב קב, ג, וכה"ח ד.
^ 2. כתב במ"ב קב, טו, ובבאו"ה ד"ה 'אסור', שטעם האיסור מפני ההפרעה למתפלל, וכך דעת רוה"פ, וכ"כ במאמר מרדכי. אמנם הח"א סובר שטעם האיסור מפני שהעובר לפני המתפלל מפסיק בין המתפלל לשכינה. ואין לתלות מחלוקת זו במחלוקת מ"א וא"ר שמובאת בהמשך, מפני שגם המ"א קב, ו, מזכיר שהטעם מפני ההפרעה למתפלל. וגם הא"ר יכול לומר שהפגיעה בכבוד השכינה היא רק כשעובר ממש לפני המתפלל. והנפקא מינא בין הטעמים, שאם הטעם מפני ההפרעה, אם יכסה המתפלל את עיניו בטלית, מותר לעבור, ואם מפני כבוד השכינה אסור. ולעומת זאת, אם יש מחיצה בגובה עשרה טפחים לפני המתפלל, אם הטעם מפני השכינה, המחיצה חוצצת ומותר, ואם מפני שמפריע למתפלל - אסור, כמובא במ"ב קב, ב. ובבאו"ה כתב שראוי לחוש גם לטעם הח"א. אמנם לאשל אברהם בוטשאטש, שני הטעמים תואמים לגמרי, ורק כשיש הפרעה למתפלל יש גם פגיעה בכבוד השכינה.
^ 3. רוב הפוסקים, ראשונים ואחרונים, סוברים כדעת הא"ר, כמבואר בספר ד' אמות של תפילה עמוד שלח, שכך הוא פשטות לשון התלמוד "אסור לעבור כנגד המתפללים", ולכן למרות שלכתחילה טוב לנהוג כמ"א, בשעת הצורך אפשר לסמוך על דעת הא"ר. וככלל אפשר לומר, שדעת הא"ר שהאיסור לעבור הוא רק כאשר יש הפרעה גדולה למתפלל, והפרעה גדולה היא רק כאשר העובר חוצה את הד' אמות שמול פניו, או שהמסיים תפילתו פוסע לאחריו כנגד פניו. ולמ"א האיסור הוא גם כאשר יש הפרעה קלה, כמבואר במ"א קב, ו.
עוד כתב במ"א קב, ה, בשם הזוהר, שצריך להחמיר יותר, שאפילו בצדדים (שאינם לפניו) אסור לעבור. והטעם שהוא מקום קדוש, ולא רק מטעם ההפרעה למתפלל. וכמה אחרונים כתבו שנכון לחוש לדעת הזוהר, וכ"כ בכה"ח קב, כז, וכן משמע ממ"ב יז. (אמנם בערוה"ש קב, יב, מבאר את הזוהר באופן שאינו חולק על התלמוד).
לעומת זאת באשל אברהם בוטשאטש מיקל מאוד בדין זה, וסובר שכל האיסור תלוי במידת ההפרעה למתפלל, לכן אם עיניו עצומות מותר, וכן אם הוא נמצא בתחנונים שבסוף התפילה מותר (ולזה מסכים גם ערוה"ש קב, יג, והרבה פוסקים חלקו עליהם). עוד כתב בא"א שבשעת הצורך מותר לעבור לפני המתפלל, מפני שאולי הוא נמצא בתחנונים, וספק דרבנן לקולא. ועוד כתב שלצורך מצווה מותר לעבור לפני המתפלל.
כדי להשלים מניין, כתב ביד אליהו ו שמותר לעבור כנגד המתפלל, אבל כדי להתפלל במניין לא התיר. וכתב במ"א סט, ד, והביאו מ"ב סט, ט, שאין לעבור לפני המתפלל כדי לענות לברכו. ובאשל אברהם התיר כדי לענות לקדיש, לברכו ולהתפלל במניין. עוד כתב הא"א שכדי לא לעבור על "בל תשקצו", רשאי לעבור לפני המתפלל (ונראה שבזה הכל מסכימים). ובמה שנחלקו, כיוון שהוא ספק דרבנן, אף שהמיקלים יחידים, בשעת הצורך אפשר לסמוך עליהם. וגם באבני ישפה ז, כב, סמך על דעת הא"א, שהתיר לעבור לפני המתפלל כדי להתפלל במניין ולשמוע קדיש, וצרף הסברה שכיום אין מכוונים כל כך, וממילא העובר אינו מפריע כל כך. אבל כדי להתפלל במקומו אסר. ומה שכתבתי שלעבור בצידו של מתפלל אחד כדי להגיע למקומו הקבוע מותר, אבל לעבור בצידי כמה אנשים אסור, מפני שודאי יפריע לאחר מהם, הוא לפי הסברה, וכן ראיתי שנוהגים.
^ 4. באשל אברהם מיקל מטעם שאולי זה שעמד להתפלל שם יודע בעצמו שאין העוברים נגד פניו מפריעים לו, ואזי לשיטתו אין איסור לעבור נגד פניו. ועוד שעל המזיק להרחיק עצמו מהניזק. ובדעת תורה למהרש"ם קב, ד, נוטה לומר שמותר לעבור לפניו מפני שהוא דומה לקבר המזיק את הרבים, שמותר לפנותו ואינו תופס את מקומו. וכ"כ בציץ אליעזר ט, ח, בשמם ובשם עוד אחרונים.
^ 5. אדם חוצץ כמבואר בבית ברוך כו, כג, ובאז נדברו ח"ג מה, ח"ו מז, ואש"י כט, ט. ולגבי מחיצה גבוהה י' טפחים, יש אוסרים, מפני שהיא נמוכה והמתפלל עלול לראות את הפוסע לאחריו ולהיטרד בתפילתו, וכך משמע ממ"ב קב, ב. ולדעת האשל אברהם קב, אפילו אם יש לפניו סטנדר בלבד (שאינו מחיצה כשרה), מותר לזה שלפניו לפסוע לאחריו או לעבור לפניו, מפני שהאיסור הוא משום שהמתפלל חושש שמא יפגעו בו, וכשיש לפניו סטנדר אינו חושש, וק"ו מחיצה כשרה. וכ"כ בערוה"ש קב, יג, שמחיצה מועילה. ספסלי בית הכנסת לפעמים פתוחים מלמטה, ואם יש שם רווח של יותר מ- 32 ס"מ (ג' טפחים), אזי אין הם מחיצה. אולם בדרך כלל, בעת העמידה מורידים את הכסא, ואין שם 32 ס"מ בין הקרש התחתון לכסא, והוא נחשב מחיצה. וגם כשהרווח שם יותר מ- 32 ס"מ, ואינו נחשב מחיצה כשרה, לדעת הא"א, כיוון שהמתפלל אינו חושש שיתקלו בו, מותר לפסוע כנגדו. והרוצה להקל, רשאי לסמוך על דעתו. וגם כשהכסא הוא מחיצה כשרה, נראה שאין ראוי לשבת ממש לפני המתפלל, כי נראה כמשתחווה לו (כמבואר בהלכה יז, 15).
^ 6. לשיטת האשל אברהם כל האיסור מפני ההפרעה, לפי"ז אם המתפלל יודע בעצמו שיותר מפריע לו עיכוב המתפלל שלפניו, יכול לבקש ממנו שיפסע בלי להמתין שיסיים את תפילתו. ואם יפסע באלכסון באופן שלא יתקרב למתפלל אחריו, לדעת החזו"א בבאור הא"ר - מותר. ואם אפשר טוב שיסדרו שם איזה מחיצה, כדי שיוכל לפסוע לרוה"פ. אם המאריך בתפילה מתקשה לכוון מפני העיכוב שהוא גורם לזה שמתפלל לפניו, למרות שהוא באמצע תפילתו, רשאי לרמוז לו שיפסע לאחריו (עפ"י מ"ב קד, א).
^ 7. אם אחרי החזן עומדים כמה מתפללים, וגם אם יפסע באלכסון יימצא פוסע כנגד המתפלל, והגיע זמנו להתחיל את חזרת הש"ץ, נחלקו האחרונים כיצד ינהג. בערוה"ש קב, יג, כתב שלחזן ולרב (שממתינים לו עד שיסיים), מותר לפסוע כנגד המתפלל משום טירחא דציבורא. וי"א שימתין עד שיסיים. ולדעת רוה"פ יתחיל את התפילה בלא לפסוע לאחריו ג' פסיעות, משום טרחא דציבורא. ועיין בד' אמות של תפילה ע' נג-נד.