ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
מקבץ של אירועים כישלוניים מביא אותנו להקשיב ל'תחושותיו' של הקב"ה בחדרי חדריו עם סיומה של פרשת בראשית - 'וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּו'.
פרשיית בני האלהים ובנות האדם מביאה לקיצור משמעותי בתוחלת החיים של המין האנושי 'כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם'. אותם 'אנשי השם' 'ששיממו את העולם', תולדות הנפילים 'שנפלו והפילו את העולם', והגיבורים 'למרוד במקום', מצטרפים אל סדרת כישלונות חינוכיים קודמים: תחילת זיוף האמונה בדור אנוש, 'הרצח הראשון' על ידי בנו של אדם הראשון, וחטאם של אדם וחוה יצירי כפיו של הקב"ה. אפילו הארץ, כבר ביום השלישי לבריאה לא הוציאה את העץ טעים כפריו כדבר ה' והרי תמונה שכמו אומרת - 'חבל על הזמן', אין סיכוי לקודש להצליח בעולם של חומר.
וכך מתאפשרת המחשבה החמורה: 'וַיאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי.. מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה... וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם', ועולה השאלה, האם יש ליחס נפילות אלו לכישלון אלוקי, כפי שנראה מפשטי המקראות?
נח - נקודת אור?
אכן, לעומת כל אלו - 'נחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. ולמרות זאת, איש צדיק תמים זה מהווה מקור מפתיע ל'מחקר השוואתי' ביקורתי שחז"ל עורכים לו. רש"י מביא דעה שצדקותו היתה רק יחסית לדורו השפל. אחר הוא משווה אותו לרעה מול אברהם על כך שנזקק לסעד מאת ה' בהתהלכו אותו. בהמשך שוב מגונה נח על היותו מ'קטני אמנה', מאמין ואינו מאמין שאכן יבוא המבול. עוד השוו אותו לרעה לעומת אברהם ומשה המתפללים על דורם בעוד הוא, די נח לו בהצלתו את עצמו. עם פרשת שכרותו, שפלותו באהלֹה ואשר עשה לו כנען בנו הקטן, מהכל יחד עולה מסכת מאכזבת, מתסכלת ולכאורה מייאשת את הלבבות ששמחו על האור הגדול שהאיר לעולם.
אברהם אבינו - נקודת אור?
לכאורה כן, הכל היה כדאי עם הופעת אברהם בסוף פרשתנו. כל הדורות המאכזבים שלפניו אינם שוים אלא כמופיעי אברהם ומוציאיו לאור עולם. כך ניתן לקרוא את המדרש המסביר: 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' - באברהם, בזכותו של אברהם'.
אלא שדרך זו אינה דרך האחדות אלא דרך החלקיות. וכי אם לאברהם התכוון הבורא לא יכול היה להביאו לעולם עם תחילתו? ובכלל, מדוע ה' לא נתן את התורה עם הבריאה אלא חיכה שנות אלפיים? ומשיח, מדוע זה הקב"ה מתמהמה עד כה מלהביאו, בעוד 'יכול היה בקלות' לומר ביום הראשון 'יהי משיח ויהי משיח' - ובא לציון גואל. אלא שלא כן, ראייה כזו מעקרת מעומק וממשמעות את כל הדרך הארוכה בה מתנהל העולם עד כה, שהקב"ה אוהבנו דוקא בגללה - 'זכרתי לך חסד נעוריך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'. המציאות מתעלה ומתפתחת לאיטה אך לא מפני שה' לא יכול אחרת.
בשבחה של תורת ההתעלות
כמה כללים מלמדנו הרמח"ל על מנת ללכת נכונה בציר הניווט של ההיסטוריה: 'כי הנה ברור שהרצון העליון לא ברא העולם כפי שהיה יכול לברוא, ויותר מזה לא היה יכול ח"ו. אלא ודאי היה יכול הרבה יותר, אלא שלא רצה. ולא פעל אלא בדרך ששיער היות שלמות נאה לפעול בו, לפי המכוון בבריאה' (הפתח הכ"ד מקל"ח פתחי חכמה).
בהמשך דבריו הסביר את תכלית הירידה באומרו כי 'העולמות נבראו בדרך שיוכלו לעלות ממדרגתם, כי הלא לכך ירדו - כדי שיעלו מעט מעט, עד שיחזור הכל למדרגה השלמה כקודם השבירה' (שם, פתח קל"א) אלא שהפעם עליית העולמות תהיה גם על ידי תרומתנו לכך ואושרנו תלוי בכך.
ועוד נתן:
'הקדמה גדולה והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו ובשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד' (דעת תבונות אות קמ"ו).
לכן כל אלו הנפילות הן חלק מהתמונה אותה צופה הדורות מראש רואה לפניו עם בואו לברוא קרוצי חומר, ואשר על כן הוא מביט בחמלה על המציאות וקורא את נח צדיק תמים בתוך מציאות מרה זו, ומנקודה זו של אור שלאחר כל התסכול מהבריאה, הוא מתחיל לרומם את המציאות אל דרכה הארוכה שלפנים, דרך מלאה מורדות, פיתולים ועליות - שירידות אחריהן, דרך אברהם וזרעו אחריו, ומצרים ומדבר וארץ ישראל וחורבן וגאולה - עד שנביא לידי כך ש'מלכותו בכל משלה'.
נכון, סופרים, עיתונאים, במאי סרטים ולקוחותיהם אוהבים ביותר להתענג על נפילות החיים וזוהמת המין האנושי שבינתיים, בחושבם אותם לעיקר החיים, כי לא זכו למבט הארוך, המבורך של ראיית 'ציר הזמן הארוך'.
אבל התורה מחנכת אותנו לפרופורציות הנכונות בציפיותינו מן המציאות, ושלא ננקר בזוהמת החיים אשר שמה הכישלונות אלא אדרבא, להביט אל האורות, להוסיף עוד נרות רבים של קדושה, להסתכל אחורה ממרום מיקומנו בהיסטוריה ולברך על כל צעד שעשינו, לבער עוד מן החושך ולהוסיף אורות רבים בכל - כי ה', 'אורות מאופל אמר ויהי', וברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, לשם שותפותינו עמו בבריאה ובהתעלותה.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה כבד לך?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
