בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • נצח ישראל למהר"ל
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לר"מ אף שחוטאים נקראים בנים, כי שם בנים מצד העילה
וְקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, לֹא זֶה בִּלְבַד שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים כַּאֲשֶׁר הֵם סְכָלִים, וּפֵרוּשׁ סְכָלִים, כַּאֲשֶׁר הֵם נֶעְדָּרִים הַחָכְמָה אֲשֶׁר רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם, וּבִשְׁבִיל הֶעְדֵּר קִנְיַן הַחָכְמָה אֵין רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל מֵהֶם שֵׁם בָּנִים, כִּי כַּאֲשֶׁר הֵם חוֹטְאִים בִּשְׁגָגָה, שֶׁלֹּא יָבִינוּ בִּשְׁבִיל הֶעְדֵּר הַחָכְמָה, לֹא יְסֻלַּק שֵׁם בָּנִים, אֲבָל אֵינָם פּוֹשְׁעִים שֶׁיִּהְיוּ מְזִידִים יוֹדְעִים אֶת רִבּוֹנָם וְעִם כָּל זֶה חוֹטְאִים. וְעַל זֶה אָמַר כִּי עוֹד יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הֵם פּוֹשְׁעִים בְּמֵזִיד נִקְרָאִים 1 אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּנִים לֹא אֵמֻן. הֲרֵי אַף שֶׁהָאָב הוּא מוֹכִיחַ וּמְלַמֵּד וּמַזְהִיר אֶת בָּנָיו, וְיוֹדְעִים הַבָּנִים אֶת אֲבִיהֶם, 2 וְעִם זֶה אֵין אֵמוּן בָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם שֵׁם בָּנִים עֲלֵיהֶם. וְלֹא זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא אַף אִם דְּבֵקִים לְגַמְרֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְיוֹצְאִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵי נֵכָר, וּבְדָבָר זֶה הָיָה רָאוּי לוֹמַר שֶׁיִּתְבַּטֵּל שֵׁם בָּנִים, אֲשֶׁר הֵם מִצְטָרְפִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ צֵרוּף הַבֵּן אֶל אָבִיו, וְעַל זֶה אָמַר, שֶׁגַּם בְּעִנְיָן זֶה נִקְרְאוּ בָּנִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה מִפְּנֵי כִּי אֵין שַׁיָּךְ בִּטּוּל לְעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּנִים. כִּי שֵׁם בָּנִים מִצַּד אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא 3 עִלָּה לָהֶם, כְּמוֹ הָאָב שֶׁהוּא עִלָּה אֶל הַבֵּן, וְהוּא מִצַּד עַצְמוֹ שֶׁל הָאָב. וְדָבָר זֶה אֵין שִׁנּוּי לוֹ בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, תִּהְיֶה הַחֵטְא מַה שֶּׁהוּא. שֶׁכָּל חֵטְא שֶׁהוּא הֲסָרָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל הוּא 4 מִצַּד הֶעָלוּל. אֲבָל מִצַּד כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ עִלָּה לָהֶם, דָּבָר זֶה הוּא 5 מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ.
________________________________
אומר רבי מאיר, שלא זו בלבד שנקראים בנים כאשר הם סכלים - כלומר בשעה שהם חסרי חכמה, אשר ראויה הייתה שתהיה להם - וזאת, כי מפני העדר חכמה, הם חוטאים בשגגה, לכן אין ראוי לבטל מהם שם בנים, שכן אינם פושעים שחוטאים במזיד. החוטאים במזיד מכירים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו. אבל אלו חוטאים בשגגה. אלא אף יותר מכך, כאשר הם פושעים וחוטאים במזיד, גם אז הם נקראים 1 בנים ביחס לקב"ה, שנאמר: בנים לא אמון בם. כלומר אפילו שהאב מלמד את בניו, מוכיחם ומזהירם, והבנים מכירים את אביהם 2 ובכל זאת חוטאים, מכל מקום שם בנים עליהם. ולא זו בלבד, אלא אפילו כשהם דבקים בעבודה זרה, ויוצאים במעשיהם נגד הקב"ה, ובחטא כזה היה ראוי לומר שאבדו שם בנים, שהרי שם בן מורה על חיבור וקשר, גם במקרה זה אומר רבי מאיר שנקראים בנים. סיבת הדבר, כי לשם בנים לא יתכן ביטול, מאחר ששם זה הוא מפני שהקב"ה הוא 3 סיבת מציאותם בעולם, כמו האב שהוא הסיבה למציאות בנו בעולם, והוא מצד האב ולא מצד הבן, לכן לדבר זה לא יתכן ביטול, ולא משנה מהו החטא שיעשו. כל חטא שהם חוטאים, אף שהוא מרידה בקב"ה, הוא 4 רק מצד ישראל, אבל מצד הקב"ה, בהיותו סיבת מציאותם בעולם, דבר הנובע 5 מעצם מציאותו האמיתית המוחלטת, לדבר זה אין שינוי.


ביאורים
לאחר שראינו שהיחס בין ה' לישראל הוא יחס של אב לבנים, ניתן להתקדם צעד אחד נוסף ולראות עד כמה עמוק הקשר בין האב לבנים. הפסוקים שמביא ר' מאיר אינם משמשים רק כראיות לשיטתו, אלא הם מבררים עד כמה המושג "בנים" אינו תלוי בשום גורם ואינו בר שינוי כלל.
על פניו היה ניתן להעלות על הדעת, כשם שטועים הנוצרים במחשבתם כי ישראל במעשיהם הרעים ובבחירתם יכולים לנתק את הברית שכרת ה' עימם ולגרום לו להחליפם באומה אחרת, כך על אחת כמה וכמה שלא לכנותם בשם בנים. הפסוקים שמביא ר' מאיר כראיה לשיטתו מוכיחים אחרת. יתר על כן, פסוקים אלה מובאים בצורה הדרגתית המעידה על כך שגם כאשר מעשיהם של ישראל מאוד חמורים, עדיין אין הם משפיעים על שייכותם לה'. גם הריחוק התודעתי העמוק ביותר שיהיה לישראל מה' לא יבטל את עצם הקשר העמוק שבין ה' לישראל.
כך הפסוק הראשון, "בנים סכלים", מבאר שגם כאשר לא השתמשו כראוי בשכלם לעבודת ה' וחטאו בלי דעת בשגגה, עדיין מכונים הם בשם בנים. הפסוק השני "בנים לא אמון" מבאר שגם כאשר הם חוטאים בפשיעה ובמזיד, כך שהחטא נאחז בהם באופן יותר עמוק הואיל ואינו נעשה בשוגג, בכל אופן הם עדיין נקראים בנים. הפסוק השלישי "זרע מרעים בנים משחיתים" מוסיף שגם כאשר משחיתים את דרכם בעבודה זרה, דבר הסותר את כל עניין החיבור לה' והדבקות בו, עדיין מכונים בנים.
הגדרתם של עם ישראל כבנים לה', לדעת ר' מאיר, אינה נובעת מדרגה כזו או אחרת, אלא היא באה מצד ה', שברא את ישראל כראשית הבריאה ועיקרה.

הרחבות
* הסגולה והבחירה
אֵין שַׁיָּךְ בִּטּוּל לְעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּנִים. הרב קוק מבאר את המושג 'סגולת ישראל' והיחס בינו לבין המעשים: "שני דברים עיקריים ישנם, שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלוהית עמהם: האחד הוא סגולה , כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות... והסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ה', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל... והשני הוא עניין – בחירה , זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה! אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעה את גילויה. על כן, הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד-תורה" [אגרות הראיה ב, תקנה]. על פניו, ניתן היה להבין שמדובר בשני עניינים בעלי אותה מידת חשיבות: סגולה ובחירה, כשבכל אחד מהם מתגלה חלק מקדושת ישראל. אך לאמיתו של דבר סגולה ובחירה הם מעין 'נשמה וגוף'. הסגולה – היא העיקרית, ואילו הבחירה נועדה כדי לגלות את הקדושה הנמצאת בכל יהודי ובכלל ישראל ולהוציאה אל הפועל. הסגולה, שהיא בחירת ה' בישראל להיות 'נציגיו עלי אדמות', מתבטאת בכל בחירה לעסוק בצורה מאוזנת ועדינה בענייני העולם הזה (עיין רמב"ן ויקרא יט, ב).




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il