ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבְמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה (פרשה א, ג ד"ה רבי יצחק): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה 1 בְּקַרְתָּנִית אַחַת, שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, שֶׁיָּרְדָה 2 הִיא וַחֲבֶרְתָּהּ לְמַלֹּאת מִן הָעַיִן. אָמְרָה לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, לְמָחָר אֲדוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנוֹטְלֵנִי לְאִשָּׁה. אָמְרָה לָהּ: לָמָּה? בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. אָמְרָה לָהּ: אִי שׁוֹטָה, יִשְׁמַע אָזְנֵךְ מַה שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר, מָה אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, אַתְּ אוֹמֶרֶת בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת הוּא מְגָרֵשׁ אוֹתָהּ, אַתְּ שֶׁכֻּלָּךְ מְפֻחֶמֶת וּשְׁחֹרָה מִמְּעִי אִמֵּךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! כָּךְ, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת 3 מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ), 4 וּמָה אָנוּ לְשָׁעָה כָּךְ נִתְחַיַּבְנוּ, אַתֶּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים א, ו): אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, עַד כָּאן.
הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ כִּי הַשִּׁפְחָה הַזֹּאת הַכּוּשִׁית, שֶׁהַשַּׁחְרוּרִית לָהּ בְּעַצְמָהּ, שֶׁנּוֹלְדָה כָּךְ מִמְּעִי אִמָּהּ וְהַשַּׁחְרוּת לָהּ טִבְעִי, אוֹמֶרֶת שֶׁאֲדוֹנֶיהָ יְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. וְאֵין סָפֵק 5 שֶׁאֵין זֶה בַּטֶּבַע, שֶׁאִם הָיָה בַּטֶּבַע הָיָה כָּל גּוּפָה כָּךְ, וְהוּא דָּבָר מִקְרִי בִּלְבַד. וּלְכָךְ אָמַר: וְיִשָּׂא אֶת הַשִּׁפְחָה הַכּוּשִׁית?! שֶׁהַשְּׁחַרְחֹרֶת אֶל הַכּוּשִׁית כְּאִלּוּ הָיָה דָּבָר עַצְמִי. וְהָבֵן מַה שֶּׁאָמַר כִּי הַקַּרְתָּנִית יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת, וְרוֹצֶה לוֹמַר, כִּי יִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים בִּידֵיהֶם מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע, לְכָךְ הֵם מְפֻחָמוֹת, אֲבָל עַצְמָם הֵם טְהוֹרִים, רַק שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם. וְיָפֶה הוּא שֶׁאָמַר 6 שֶׁהִיא שׁוֹטָה, שֶׁאֵין שׁוֹטָה כְּמוֹ זֹאת, 7 שֶׁיַּרְחִיק דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה, שֶׁהַמִּקְרֶה 8 יֵשׁ שִׁנּוּי לוֹ, וְאִלּוּ דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עִנְיָן זֶה דְּבַר 9 עֶצֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְאֵין מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה מְבַטֵּל דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם. וְכֵן מַה שֶּׁהִרְחִיק הָאֻמּוֹת הוּא דָּבָר עַצְמִי, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם רְאוּיִים לְזֶה הַדְּבֵקוּת, וְאִם כֵּן אֵיךְ יַרְחִיק מַה שֶּׁבְּעֶצֶם טוֹב וּבְמִקְרֶה הוּא רַע, וְיִבְחַר מַה שֶּׁבְּעֶצֶם רַע, וְאִם יִמָּצֵא טוֹב בָּהֶם הוּא בְּמִקְרֶה, וְרָאוּי לִקְרוֹת אוֹתָהּ אִי שׁוֹטָה. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד לְעוֹלָם, וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי אִם הָיָה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד, נַעֲשָׂה מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם, אַחַר שֶׁהוּא עוֹמֵד כָּךְ בִּתְמִידוּת. הֲרֵי לְךָ דְּבָרִים בְּרוּרִים מְאֹד, כִּי הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא נִשְׁתַּנָּה וְלֹא הוּמַר אֶחָד מֵהֶם.
________________________________
במדרש שיר השירים רבה, אמר רבי יצחק, מעשה 1 בגבירה אחת שהייתה לה שפחה כושית. ירדה 2 השפחה וחברתה למלאות מים מן המעין. אמרה השפחה לחברתה, חברתי, מחר אדוני מגרש את אשתו ונוטל אותי לאשה. אמרה לה, למה? אמרה לה, בשביל שראה שידיה מפוחמות. אמרה לה אי שוטה, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, ומה אשתו, שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת בשביל שראה שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה, את, שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך, על אחת כמה וכמה?! כך, לפי שהאומות 3 מקנטרות את ישראל, מפני שהמירו כבודם בתבנית שור, 4 עונים ישראל, ומה אנו שחטאנו לפי שעה כך התחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה?! זהו שנאמר: אל תראוני שאני שחרחורת.
ממדרש זה מתבאר, כי השפחה הכושית, שהיא שחורה במהותה, שכך נולדה ממעי אמה והשחרות היא טבעה, אומרת על הגבירה, שאדונה יגרשה מפני שידיה מפוחמות. ואין ספק 5 ששחרות הידיים המפוחמות אינה מלידה ואינה טבעה, כי אם השחור היתה טבעה כל גופה היה שחור. אלא אצל הגבירה השחרות היא דבר מיקרי. לכן אמרו חכמים בתמיהה, וישא את הכושית שהשחור הוא בטבעה? הבן דברי חכמים שאמרו שידיה של הגבירה מפוחמות. כוונתם, כי מעשיהם של ישראל, שעושים בידיהם בגלל היצר הרע, הוא הגורם לכך שהן מפוחמות. אבל במהותם הטבעית הם טהורים, ורק מחמת היצר הרע שמתגרה בהם, הם חוטאים. יפה אמרו במדרש 6 על השפחה, שהיא שוטה, שאין שוטה כמוה הסבורה, 7 שהאדון ירחיק ממנו את אשתו בגלל דבר הקורה באופן מיקרי, שהרי המיקרי 8 הוא בר שינוי. דבקות ישראל בקב"ה היא דבר 9 שבמהות, כמו שהתבאר, ואין דבר מיקרי מבטל דבר מהותי. וכן מה שהרחיק הקב"ה את האומות הוא עניין מהותי, מפני שאין הם ראויים להדבק בקב"ה. אם כן היש שטות גדולה מזו, לטעון שירחיק דבר שבמהותו הוא טוב ובמקרה הוא רע, ויבחר דבר שבמהותו הוא רע, וגם אם ימצא בהם דבר טוב הוא דבר מיקרי. אי אפשר לומר שהדבר המיקרי ייהפך לקבוע, כמו שבארנו בהרבה מקומות. כי אם המקרה הופך לדבר של קבע הוא הופך להיות דבר מהותי, והרי אינו כזה. התברר לך כי הסיבות שבגללם בחר הקב"ה בישראל, לא השתנו ולא הוחלף אחד מהם.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
85 - פרק י"א חלק כ"א
86 - פרק י"א חלק כ"ב
87 - לימוד שבועי באמונה י"ג סיון - י"ט סיון תשע"ה
טען עוד
ביאורים
על היחס בין דבר מקרי לדבר עצמי עמדנו לעיל. כעת, מביא המהר"ל מדרש המבטא בצורה ציורית את היחס בין ישראל לבין אומות העולם ובכך מעמיד את שיטתו. טענתה המגוחכת של השפחה כהת העור, הטוענת שהאדון עתיד לגרש את אשתו בגלל הצבע השחור שדבק בידיה של האישה, ויישא את השפחה לאישה, מעמידים את היחס הברור בין דבר עצמי לדבר מקרי. הפגם שקיים בישראל נוגע רק במישור חיצוני ושטחי – בידיים, המבטאות את הצד המעשי והחיצוני, ולכן גם יש לטהר אותן, כי עלולה לדבוק בהן טומאה. זהו מצבם של ישראל. לעומת זאת, אומות העולם מבטאות את הפגם המהותי, את הנטייה הפנימית אחרי המימד החומרי העכור והכעור. אין זו נטייה צדדית בקרבם אלא יסוד מרכזי בחייהם. זוהי לא 'נפילה' עבורם אלא זהו חלק אינטגרלי ממשיכתם אל העולם הזה. זו הסיבה כי הטענה שה' יתברך יחליף את ישראל בגלל חטאם ויעבירם באומות העולם היא מופרכת מיסודה, שכן בישראל החטא הוא מקרי ואיננו קבוע בעוד אצל אומות העולם החטא הוא קבוע ודבק בהם באופן מהותי. (קיים מצב של תיקון אצל אומות העולם אך הוא יתבצע באמצעות עם ישראל.) דבר מהותי איננו משתנה, ממש כשם שגם ההתנהגות הבזויה ביותר לא תוכל להפוך אדם לבעל חיים.
הרחבות
* במה חטאו ישראל בעגל
לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר. האברבנאל מסכם את מחלוקת פרשני המקרא באשר לחטא ישראל במעשה העגל:
א. "מהם חשבו שהיה ענינו עבודת אלילים גמורה , וכמו שאמר המשורר "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" [תהלים קי, כ]. והוא דעת זר מאוד"
ב. "והרמב"ן כתב שהם בקשו מנהיג , שיעמוד להם במקום משה לַנחותם בדרך, וכמו שאמרו אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש וגו'. ומפני זה, כשירד משה מן ההר – מיד בעטו כולם בעגל ומשה לקחו לעיניהם ושרף אותו. ואלו היו עובדים אותו לשם אלוהות לא יניחו לשרוף אלוהיהם" [אברבנאל שמות לב, א].
ג. בשם הכוזרי כתב "שבאו אנשים מהם לבקש צורה מורגשת (שהרי לקב"ה אין דמות הגוף ואינו גוף). יכוונו אליה כשאר האומות לצורותיהם מבלי שיכחישו באלהות מוציאם ממצרים (אלא שיעבדו דרכו את הקב"ה)... וכאשר אנחנו עושים היום בשמים (שמזכירים לנו אלוהות, כמו בביטוי 'יראת שמים'). והיתה חטאתם בעשיית תמונה אשר נאסר עליהם. ובמה שיחסו ענין האלהים למעשה ידיהם מבלי מצותו" [שם].
ד. רבי אברהם אבן עזרא פירש: "חשבו, שמת משה שהסיעם מים סוף... כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל... ומלת ("עשֵה לנו") אלוהים –כבוד חונה בצורת גְוִיָה (כלומר, בני ישראל רצו ליצור בעצמם התגלות של הקב"ה, כמו "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ")" [שמות שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
