בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רב ותלמיד
לחץ להקדשת שיעור זה

קהילות לכלל ישראל, רבנים לכלל ישראל

undefined

הרב אליהו בירנבוים

סיון תשע"ה
5 דק' קריאה
מהי קהילה?
הנחת היסוד ביהדות היא שקהילה וציבור הם חלק אינטגרלי מאורח החיים היהודי. התורה מלמדת שעל האדם היחיד לחלוק את חייו עם אחרים. התורה היא ספר העוסק באנשים וביחסים ובזיקות ביניהם. התורה מספרת על זוגות, משפחות, שבטים, אומה ועם. היהדות איננה אמונה לאדם הבודד; דרכה של תורה היא הברית, המזמינה את האדם לחיות בתוך קהילת אמונה.
בכל מקום שבו התיישבו יהודים קמה לה "קהילה יהודית". במונח קהילה אין הכוונה רק לקבוצת אנשים היושבת במקום אחד, שכן הקהילה היהודית ייחודית במאפייניה ובדרכי התגבשותה, במוסדות השונים הקמים בה – מוסדות לימוד, צדקה והנהגה, שלכולם מטרה אחת – סיוע לחבריה היהודים, חיזוק תחושת היחד ושמירת היהדות והצביון היהודי.
המאפיין את הקהילה הוא שיחידים הופכים לקולקטיב כאשר כל אחד מבני הקהילה תורם לקהילה ויוצרים יחדיו את העקרונות המנחים את הקהילה המשותפת. קהילה איננה נולדת כקהילה, אלא יש צורך בהקמת קהילה, בחשיבה ויצירה של העקרונות שעל פיהם תושתת הקהילה החדשה.
קהילה איננה מושג פונקציונלי בלבד. אין מטרת הקהילה לתת שירותים לחבריה ואין לראות בכך את ייעודה המרכזי. כמו כן, אין הקהילה מושג דמוגרפי המציין רק אוסף יהודים ויחידים. קהילה היא רעיון, חזון. קהילה נגזרת מהמושג הכללי והקולקטיבי של כנסת ישראל, שבה כל פרט מהווה חלק ומשלים את רעהו. הלכך, סודה וקסמה של הקהילה הוא הקשר והזיקה בין הפרטים. היחס בדיבור ובמעשה הבא לידי ביטוי בחיי הקהילה.
הזיקה לקולקטיב היהודי בכלל ולכל קהילה בפרט אפשרית בשתי דרכים: שייכות או משמעות . לעיתים אדם יוצר זיקה עם חברו או עם קהילתו מתוך הצורך ב שייכות . שייכות היא צורך טבעי הקיים באדם מטבע בריאתו. פעמים שאדם מחפש קשר עם קהילה או קבוצה, מתוך רצון לחפש משמעות , מתוך הבנה שהוא צריך למלא במשמעות את חייו. כך או כך, הקשר והזיקה לקהילה הם הכרח.
לדעתי, מושגים אלו של שייכות ומשמעות הם המסוגלים ליצור חיבור בין אנשים שונים במסגרת קהילה, גם כאשר כל אחד שונה מחברו.

חזרה לקהילה
בעבר קהילה יהודית הייתה כמעין משפחה. אדם נולד לתוך משפחתו, ללא בחירה. בעבר אדם נולד לתוך קהילה, מתוך כך שהוא גר במקום מסוים ולא הייתה לו אפשרות לעבור למקום אחר או מתוך כך שהוא נולד לחברה מוגדרת, לא כך המצב בימינו, כאשר הניידות זמינה לכול ולעיתים קרובות אדם בוחר את מקום מגוריו על פי רצונו להשתייך לקהילה זו או אחרת.
ללא ספק יש הבדלים בין קהילה מסורתית לקהילה מודרנית בה אדם בוחר את קהילתו, אולם היסוד הבסיסי של הקהילה, הצורך במשמעות ושייכות, ממשיך להיות רלוונטי גם כיום. באופן מפתיע, גם בעולם פוסט מודרני יש צורך בקהילה ובעיקר בקהילתיות.
בכלל, בעולם הפוסט מודרני ישנה תופעה של חזרה לקהילה, לזיקה ושייכות קהילתית. מחד, זהו עולם של ליברליזם, פלורליזם, תקשורת, עולם גלובלי, שוק משותף; אולם מאידך אנו עדים לחזרה אל האני, אל הקהילה, לשטיבל ולבתי הכנסת הקטנים. התהליך הוא דיאלקטי, אבל בעל משמעות רבה למנהיגי הקהילות והדור.

קהילות ל"כולם"
לדעתי, עתידו של העם היהודי כקולקטיב ושל כל יהודי כפרט, תלוי כיום בחיבור לקהילה, לקהילות יהודיות בכל העולם. אם חפצים אנו לשמור על הקיום היהודי ולא לאבד יהודיים, עלינו לבנות מודלים של "קהילות לכלל ישראל" קהילות אינקלוסיביות ולא קהילות אקסקלוסיביות. קהילות בהם כל יהודי באשר הוא ירגיש בהן בבית. קהילות אשר יהוו בית ובית מדרש ליהודים שונים, חלקם שומרי מצוות וחלקם לא, מתוך חברות וחיפוש דו שיח משותף ואמיתי. קהילה מסוג זה איננה יכולה להיות בעלת מבנה היררכי, וביסודה היא צריכה להיות קהילה שוויונית, קהילה של דו שיח וכבוד הדדי.
קהילות אלו צריכות להיבנות מתוך מודעות לשוני שבתוכן, לא מתוך מצב של בדיעבד בלבד, אלא מתוך אמונה שזו דרכה של תורה. הקהילות צריכות להזמין לתוכן את מגוון הציבור היהודי מתוך רצון לשותפות אמיתית.
הדגם של קהילות פתוחות לכל יהודי איננו חדש. הוא קיים ברוב הקהילות היהודיות בתפוצות אשר הן אורתודוקסיות בהגדרתן, בעוד רבים מחבריהן אינם דתיים. השייכות לקהילות יהודיות בתפוצות הצילה ומצילה רבבות יהודים מאובדן הזהות היהודית ומהתבוללות. המושג המקובל ביהדות התפוצות בכל העולם היהודי כיום הוא: "קירוב", OUTREACH, אשר משמעותו לקרב את השונה, להרחיב את הקהילה, לא מתוכנו אלא מבחוץ. לדאוג לא רק למי שנמצא בתוך בית הכנסת, אלא למי שמחוצה לו. לדאוג לכל יהודי באשר הוא, הן מתוך אחריות אישית והן מתוך אחריות לחיזוק הקהילה ברוחניות ובמספרים.

אבל כדי שהקהילה תוכל למלא את התפקיד הזה, כדי שהקהילה אכן תוכל להיות אבן שואבת שדרכה יהודי יוכל למצוא את משמעותו ואת זיקתו ליהדות ולעם ישראל, צריך לבנות את הקהילה באופן כזה שיהיו בה לא רק מסגרות, לא רק גג וקירות, אלא תוכן וצורה. על הקהילה היהודית להיות לא רק בית עם, אלא במובן מסוים גם בית ספר. לא רק מסגרת לכינוס, אלא גם מסגרת שבה אפשר יהיה לדון, לשוחח ולחשוב על יהדות גם מחוץ לבית הכנסת ולבית המדרש.

בין בית כנסת לקהילה
בית הכנסת הוא ללא ספק גורם חשוב ומרכזי בחיי קהילה יהודית, ויהודים רבים באים לבית הכנסת כדי לקיים בו מצות תפילה בציבור, אולם יש להתחשב בכך שיהודים רבים באים כיום לבית הכנסת, מבלי שיודעים להתפלל, אבל מתוך חיפוש לחיבור ליהדות לקהילה, מתוך צורך במציאת שייכות ומשמעות. ולכן יש להיערך לכך שאם הציבור המגיע כיום לבית הכנסת הוא הטרגוני, יש לקחת זאת בחשבון ולבנות את התפילה מתוך גישה יותר "דידקטית" כך שמי שאינו מכיר את תוכן התפילה, המנהגים והמנגינות יוכל ללמוד אותם ולהצטרף לתפילה. בעיקר יש ליצור אווירה נוחה בבית הכנסת גם לאדם שאינו יודע להתפלל. ללא תנאים אלו, היהודי שאינו יודע להתפלל ירגיש זר ולא ידרוך שוב על מפתן בית הכנסת.

חז"ל הבינו שבית הכנסת ובית המדרש הם בעצם עמודי התווך של העם היהודי. בתי מדרשות שבהם לא רק לומדים תורה, אלא מקבלים משמעות . זה המושג האמיתי של בית מדרש, לא רק מקום לימוד, אלא מקום של חיבור, מקום שבו היהודי מקבל משמעות ליהדותו. ומאידך, בית כנסת שהוא לא רק מקום תפילה, אלא מקום של שייכות , של חיבור.

תפקיד הרב בקהילה החדשה
תפקידו של הרב בקהילה הדתית החדשה איננו כפי שהיה בעבר - להיות המלמד, מורה ההוראה והסמכות הדתית הבלעדית. אם בעבר התדמית וההגדרה של תפקיד הרב התרכזו בעיקר בעיסוק בפסיקת הלכה, הרי שכיום חשוב שהרב יראה את עצמו כ"מורה רוחני" ולא כ"מורה הוראה" בלבד. ההוראה הרוחנית תיצור אווירה ומסגרת של דו שיח, לימוד וחשיבה משותפת, אשר לדעתי יביאו ליותר פניות אל הרב מתוך תחושה של קרבה וידידות ולא מתוך מורא וסמכותיות.
הדרך לבנות את מעמדו של הרב ולהרחיב את פעילותו לכלל הציבור מחייבת שהרב ישרת את הציבור ההטרוגני ואת צרכיה השונים של הקהילה. קהילה איננה מסגרת חד ממדית. בהיותה בנויה מפרטים רבים, הצרכים שונים ומגוונים ויש להתייחס לכלל הצרכים. חולים, מבוגרים, בעיות אישיות וזוגיות, צעירים, אבלות, חסד. צרכים אלו לא בהכרח דורשים עיסוק של לימוד תורה, אבל הם חלק מ"תורת האדם" ומבניית הקהילה ומעיצוב מעמדו של הרב.
הרב צריך להיות כיום, הרב של כולם, גם של שומרים מצוות וגם של מי שאינו שומר מצוות, הרב של אלו היודעים להתפלל ואלו הרוצים ללמוד כיצד להתפלל. הרב של אלו שבאים לקהילה ואלו שצריך לקרב לקהילה וליהדות, זה אופי התפקיד ובעיקר אופי האחריות של הרב כיום. רק כך יוכל הרב לדאוג לעתידו של עם ישראל ולמלא באחריות את תפקידו האמיתי.
הרבנות ותפקידה אינם סטטיים. שאלת אופיה ותפקידה של הרבנות נגזרת משאלת הקהילה. רבנות היא תפקיד תלוי מקום וזמן, בבחינת רבנות שהזמן גרמה. הגדרת הרבנות כמתייחסת לציבור דורשת שינוי מתמיד בהגדרות ובמטרות. את דברי חז"ל על הפסוק "ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז, ט) - "וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, אלא אין לילך אלא אצל שופט שבימיך" (בבלי, ראש השנה כה ע"ב) יש להבין לא כקביעה ביולוגית, אלא כהנחיה ערכית. על השופט, הרב, המנהיג, להיות מעורב בדורו, בימיו הוא, ולא להתקבע בעקרונות של דורות קודמים.

הכותב הוא ראש מכון שטראוס-עמיאל וברן עמיאל של מוסדות אור תורה סטון, להכשרת רבנים ומחנכים לשליחות בתפוצות.

מכון שטראוס- עמיאל


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il