ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
"עִקָּר" — שֵׁם, הֻנַּח עַל דָּבָר שֶׁעֲמִידַת דָּבָר אַחֵר וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בּוֹ וְאֵין לוֹ קִיּוּם זוּלָתוֹ*; כְּמוֹ שֶׁהָעִקָּר* הוּא דָבָר שֶׁקִּיּוּם הָאִילָן תָּלוּי בּוֹ, וְלֹא יְצֻיַּר מְצִיאוּת הָאִילָן וְקִיּוּמוֹ זוּלָתוֹ. וְרז"ל נִשְׁתַּמְּשׁוּ בַלָּשׁוֹן הַזֶּה הַרְבֵּה; אָמְרוּ [ברכות נב:]: דָּבָר שֶׁיֶּשׁ-לוֹ עִקָּר בִּדְאוֹרַיְתָא*, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר. וּמִזֶּה-הַצַּד יִפֹּל זֶה-הַשֵּׁם עַל הַשָּׁרָשִׁים וְהַיְסוֹדוֹת שֶׁעֲמִידַת הַדָּת וְקִיּוּמָהּ תָּלוּי בָּהֶם, כְּמוֹ "מְצִיאוּת ה'", שֶׁהוּא מְבֹאָר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁהוּא עִקָּר שֶׁהַאֲמָנָתוֹ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מְצִיאוּת תּוֹרָה אֱלֹהִית זוּלָתוֹ. וּלְפִי-זֶה רָאוּי שֶׁנַּחְקֹר אֵי-אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיֻּנְּחוּ עִקָּרִים בַּדָּת הָאֱלֹהִית.
עיקרי הרמב"ם
וְהִנֵּה הָרַמְבַּ"ם זַ"ל שָׂם אוֹתָם שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר עִקָּרִים, שֶׁהֵם: מְצִיאוּת ה', וְהָאַחְדוּת, וְהַרְחָקַת הַגַּשְׁמוּת, וְשֶׁהוּא קַדְמוֹן, וְשֶׁרָאוּי לְעָבְדוֹ וְלֹא לְזוּלָתוֹ, וְהַנְּבוּאָה, וּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה הַתּוֹרָה, וִידִיעַת ה', וְשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וּמָשִׁיחַ, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים. אֵלּוּ הֵם הָעִקָּרִים שֶׁמָּנָה הָרַב זַ"ל בְּפֶרֶק חֵלֶק* מִפֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁלּוֹ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
7 - מאמר א' פרק ב'
8 - מאמר א' פרק ג'
9 - מאמר א' פרק ג'
טען עוד
וְנִשְׁאַל רִאשׁוֹנָה עַל אֵלּוּ-הָעִקָּרִים שֶׁהִנִּיחַ אוֹתָם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל: לָמָּה שָׂם אוֹתָם בַּמִּסְפָּר הַהוּא וְאָמַר שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר? וְזֶה, שֶׁאִם הֻנְּחוּ בַמִּסְפָּר הַהוּא כְּפִי הוֹרָאַת שֵׁם "עִקָּר", הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁיֻּנְּחוּ עִקָּרִים: מְצִיאוּת ה', וְהַנְּבוּאָה, וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וִידִיעַת הש"י, וְהַהַשְׁגָּחָה לָתֵת שָׂכָר וָעֹנֶשׁ; לְפִי שֶׁאֵלּוּ הֵם עִקָּרִים הֶכְרֵחִיִּים לְתוֹרָה אֱלֹהִית — לֹא יְצֻיַּר מְצִיאוּתָהּ בְּזוּלַת כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְאֵינֶנּוּ רָחוֹק, לְפִי זֶה-הַדֶּרֶךְ, שֶׁיֻּנְּחוּ "נְבוּאַת מֹשֶׁה" וְ"נִצְחִיּוּת הַתּוֹרָה" עִקָּרִים, גַּם-כֵּן, אַחַר שֶׁהֵם עִקָּרִים פְּרָטִיִּים הֶכְרֵחִיִּים לְתוֹרַת מֹשֶׁה — לֹא יְצֻיַּר קִיּוּמָהּ זוּלָתָם; כִּי אִם יְצֻיַּר מְצִיאוּת נָבִיא גָדוֹל מִמֹּשֶׁה, כְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּבָּטֵל תּוֹרַת מֹשֶׁה, כִּי הַנָּבִיא שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל בְּמַדְרֵגָה מִזּוּלָתוֹ, רָאוּי שֶׁיֵּאָמְנוּ דְבָרָיו יוֹתֵר מִדִּבְרֵי זוּלָתוֹ שֶׁהוּא לְמַטָּה בְמַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיָּבוֹא [מאמר ג, פי"ז]; וְגַם אִם לֹא נַאֲמִין נִצְחִיּוּת הַתּוֹרָה, כְּבָר יְצֻיַּר בִּטּוּל תּוֹרַת מֹשֶׁה אַחַר שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתָם. וּמִכָּל-מָקוֹם, כְּבָר יִקְשֶׁה: לָמָּה יִמְנֶה "הָאַחְדוּת" וְ"הַרְחָקַת הַגַּשְׁמוּת" בָּעִקָּרִים? שֶׁאַף אִם הֵם אֱמוּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת, רָאוּי שֶׁיַּאֲמִינֵם כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה — כְּבָר יִהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין רָאוּי לִמְנוֹתָם בָּעִקָּרִים, כִּי לֹא תִפֹּל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית בִּכְלָלָהּ אִם יֵאָמֵן חִלּוּפָם*. וְיוֹתֵר קָשֶׁה מִזֶּה: שֶׁמָּנָה הָרַב זַ"ל בָּעִקָּר "שֶׁרָאוּי לְעָבְדוֹ וְלֹא לְזוּלָתוֹ", כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [שמות יט, ב-ד; דברים ה, ז-ח]: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי וגו' לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" — מִכָּל-מָקוֹם, אֵינוֹ עִקָּר שֶׁתִּתָּלֶה בוֹ הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ; כִּי הַמַּאֲמִין שֶׁה' אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת אֶלָּא שֶׁהוּא מַכְנִיס אֶמְצָעִי* בֵּינוֹ וּבֵין ה', הִנֵּה הוּא עוֹבֵר עַל "לֹא יִהְיֶה לְךָ" וגו', אֲבָל אֵינוֹ עִקָּר שֶׁתִּפֹּל הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ, וְלָמָּה יִמְנֶה אוֹתוֹ הָרַב זַ"ל עִקָּר? גַּם-כֵּן — הַמַּאֲמִין בְּשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, אֶלָּא שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהַגְּמוּל — לַנְּפָשׁוֹת וּבָעוֹלָם-הַבָּא, וְשֶׁאֵין תְּחִיָּה לַגּוּפוֹת אַחַר הַמָּוֶת, לָמָּה תִפֹּל הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ כְּדֵי שֶׁיְּחֻיַּב לְהִמָּנוֹת "תְּחִיַּת הַמֵּתִים" עִקָּר מֵעִקָּרֵי הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית כִּ"מְצִיאוּת ה'"?
___________________________________
זוּלָתוֹ – בלעדיו. שֶׁהָעִקָּר – השורש של העץ. עִקָּר בִּדְאוֹרַיְתָא – שורש הדבר בדין מן התורה. בְּפֶרֶק חֵלֶק – הפרק האחרון ממסכת סנהדרין. יֵאָמֵן חִלּוּפָם – אם יאמין בהיפך. אֶמְצָעִי – מתווך ומקשר.
ביאורים
לאחר שביררנו את חשיבות מניית העיקרים, ומאידך את הסרת החשש שמא מנייתם תוציא מכלל ישראל את מי שאינו מאמין בהם, מתחיל רבי יוסף אלבו לברר את מניין העיקרים.
ראשית, צריך לברר מה ראוי להיות עיקר. 'עיקר' הוא אמונת יסוד שכל האמונה תלויה בה, כמו השורש של העץ. אם אין לעץ שורש – אין קיום לעץ כולו. הוא יׅבול ויתייבש. העץ אינו עומד לבדו, אלא מקבל את חיותו מהשורש. כך גם קיום כל התורה תלוי באמונות יסוד. אם יסודות אלו לא קיימים – האמונה כולה לא קיימת. אמונה ללא יסודות אלו אינה נחשבת לאמונה אלא לדת אחרת.
דוגמא לאמונת יסוד, שכל התורה מבוססת עליה, היא מציאות ה' . לא ייתכן לדבר על תורה שמגיעה מן השמים ועל מוסר אלוהי, אם אלוהים אינו קיים. אי אפשר לקיים את התורה בלי אמונת יסוד זו. בלי אלוהים – אין תורה, אין מצוות, אין נבואה וגם אין שכר ועונש. זוהי אמונה שעומדת בשורש של כל הדתות הטוענות שניתנו מאת אלוהים ובלעדיה אין להם קיום.
לפי הגדרה זו ננסה לבחון את עיקרי האמונה שמנו גדולי ישראל, וננסה לברר מדוע הם מנו דווקא את העיקרים הללו. מונה העיקרים המפורסם ביותר הוא הרמב"ם. שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם פשטו בכלל ישראל עד כדי שברבות מקהילות ישראל שרים אותם כל ליל שבת בפיוט המפורסם 'יגדל אלוהים חי'.
רבי יוסף אלבו שואל מספר קושיות על עיקריו של הרמב"ם.
אם נביט על מניין העיקרים של הרמב"ם נתקשה להבין מדוע הרמב"ם מנה דווקא שלושה עשר עיקרים? מניין לו שיש דווקא שלושה עשר? אנו יודעים שיש תרי"ג מצוות, כיוון שהגמרא [מכות כג ב] מציינת מניין זה. ממילא אנו צריכים לחפש מהן אותן המצוות, אבל במניין העיקרים לא מצאנו שום מקור למספר שלוש עשרה.
בדיקת תוכן העיקרים מעמידה אותנו במבוכה במידה מסויימת. יש עיקרים שאנו מבינים שהם שורש כל דת אלוהית, כמו מציאות ה', וכן שכר ועונש. נוסף לכך, יש עיקרים שאנו מבינים שהם היסוד לאמונה היהודית, כמו האמונה בכך שהתורה לא תוחלף ולא תשתנה לעולם. לעומתם יש עיקרים שנראה לכל, שהם אינם עיקרים כלל. למשל, האמונה שאין לקב"ה גוף, או האמונה בתחית המתים. אלו אמונות שחייבים להאמין בהם, אך האמונה בתורה בכללותה לא נופלת גם אצל מי שלא מאמין בהם. לא ברור, אם-כן, מדוע הרמב"ם מנה אותם כעיקרי האמונה שאי אפשר לאמונה היהודית להתקיים בלעדיהם.
הרחבות
•פירוש המושג עיקר
"עִקָּר" – שֵׁם, הֻנַּח עַל דָּבָר שֶׁעֲמִידַת דָּבָר אַחֵר וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בּוֹ וְאֵין לוֹ קִיּוּם זוּלָתו. רבי יוסף אלבו הבין שללא אמונת העיקרים, אין קיום לתורה. מתוך הבנה זו הקשה על הרמב"ם מדוע מנה כ'עיקרים', דברים שקיום התורה לא תלוי במונה בהם.
אולם רבי יצחק דון אברבנאל חלק על הבנה זו וביאר: "שֶׁשֵׁם עיקר ייאמר פעמים הרבה על הדבר המשובח, אף על פי שלא יהיה שורש לדבר אחר". אם-כן, האמונה בעיקרים היא האמונה הראויה והמשובחת.
על פי זה ביאר האברבנאל, שכוונת הרמב"ם במניין העיקרים היא לפרט את האמונות המשובחות שהמאמין בהם נכלל בעם ישראל ויש לו חלק לעולם הבא כמאמר המשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא [סנהדרין פרק י, משנה א]: "וכאילו אמר שהעיקרים ההם הם היסודות אשר עליהם תבנה ותכונן ירושת העולם הבא... ובהאמינו אותם, אף על פי שיחטא כמה חטאות – יקבל ענשו על פי מריו, ועל כל פנים יהיה לו חלק לעולם הבא... וכאשר יהיו בלב האדם אלו העיקרים... נכנס בכלל ישראל וצריך לאהוב אותו ולחמול עליו... ואפילו שיעשה כל העבֵרות שיש בעולם מצד התאווה והיצר... יהיה לו עונש כפי חטאו אבל יש לו חלק לעולם הבא [ראש אמנה, ו].
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכלוך הקדוש
איך מותר להכין קפה בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הדלקה וכיבוי ביום טוב
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
