ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
"עִקָּר" — שֵׁם, הֻנַּח עַל דָּבָר שֶׁעֲמִידַת דָּבָר אַחֵר וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בּוֹ וְאֵין לוֹ קִיּוּם זוּלָתוֹ*; כְּמוֹ שֶׁהָעִקָּר* הוּא דָבָר שֶׁקִּיּוּם הָאִילָן תָּלוּי בּוֹ, וְלֹא יְצֻיַּר מְצִיאוּת הָאִילָן וְקִיּוּמוֹ זוּלָתוֹ. וְרז"ל נִשְׁתַּמְּשׁוּ בַלָּשׁוֹן הַזֶּה הַרְבֵּה; אָמְרוּ [ברכות נב:]: דָּבָר שֶׁיֶּשׁ-לוֹ עִקָּר בִּדְאוֹרַיְתָא*, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר. וּמִזֶּה-הַצַּד יִפֹּל זֶה-הַשֵּׁם עַל הַשָּׁרָשִׁים וְהַיְסוֹדוֹת שֶׁעֲמִידַת הַדָּת וְקִיּוּמָהּ תָּלוּי בָּהֶם, כְּמוֹ "מְצִיאוּת ה'", שֶׁהוּא מְבֹאָר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁהוּא עִקָּר שֶׁהַאֲמָנָתוֹ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מְצִיאוּת תּוֹרָה אֱלֹהִית זוּלָתוֹ. וּלְפִי-זֶה רָאוּי שֶׁנַּחְקֹר אֵי-אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיֻּנְּחוּ עִקָּרִים בַּדָּת הָאֱלֹהִית.
עיקרי הרמב"ם
וְהִנֵּה הָרַמְבַּ"ם זַ"ל שָׂם אוֹתָם שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר עִקָּרִים, שֶׁהֵם: מְצִיאוּת ה', וְהָאַחְדוּת, וְהַרְחָקַת הַגַּשְׁמוּת, וְשֶׁהוּא קַדְמוֹן, וְשֶׁרָאוּי לְעָבְדוֹ וְלֹא לְזוּלָתוֹ, וְהַנְּבוּאָה, וּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה הַתּוֹרָה, וִידִיעַת ה', וְשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וּמָשִׁיחַ, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים. אֵלּוּ הֵם הָעִקָּרִים שֶׁמָּנָה הָרַב זַ"ל בְּפֶרֶק חֵלֶק* מִפֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁלּוֹ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
7 - מאמר א' פרק ב'
8 - מאמר א' פרק ג'
9 - מאמר א' פרק ג'
טען עוד
וְנִשְׁאַל רִאשׁוֹנָה עַל אֵלּוּ-הָעִקָּרִים שֶׁהִנִּיחַ אוֹתָם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל: לָמָּה שָׂם אוֹתָם בַּמִּסְפָּר הַהוּא וְאָמַר שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר? וְזֶה, שֶׁאִם הֻנְּחוּ בַמִּסְפָּר הַהוּא כְּפִי הוֹרָאַת שֵׁם "עִקָּר", הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁיֻּנְּחוּ עִקָּרִים: מְצִיאוּת ה', וְהַנְּבוּאָה, וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וִידִיעַת הש"י, וְהַהַשְׁגָּחָה לָתֵת שָׂכָר וָעֹנֶשׁ; לְפִי שֶׁאֵלּוּ הֵם עִקָּרִים הֶכְרֵחִיִּים לְתוֹרָה אֱלֹהִית — לֹא יְצֻיַּר מְצִיאוּתָהּ בְּזוּלַת כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְאֵינֶנּוּ רָחוֹק, לְפִי זֶה-הַדֶּרֶךְ, שֶׁיֻּנְּחוּ "נְבוּאַת מֹשֶׁה" וְ"נִצְחִיּוּת הַתּוֹרָה" עִקָּרִים, גַּם-כֵּן, אַחַר שֶׁהֵם עִקָּרִים פְּרָטִיִּים הֶכְרֵחִיִּים לְתוֹרַת מֹשֶׁה — לֹא יְצֻיַּר קִיּוּמָהּ זוּלָתָם; כִּי אִם יְצֻיַּר מְצִיאוּת נָבִיא גָדוֹל מִמֹּשֶׁה, כְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּבָּטֵל תּוֹרַת מֹשֶׁה, כִּי הַנָּבִיא שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל בְּמַדְרֵגָה מִזּוּלָתוֹ, רָאוּי שֶׁיֵּאָמְנוּ דְבָרָיו יוֹתֵר מִדִּבְרֵי זוּלָתוֹ שֶׁהוּא לְמַטָּה בְמַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיָּבוֹא [מאמר ג, פי"ז]; וְגַם אִם לֹא נַאֲמִין נִצְחִיּוּת הַתּוֹרָה, כְּבָר יְצֻיַּר בִּטּוּל תּוֹרַת מֹשֶׁה אַחַר שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתָם. וּמִכָּל-מָקוֹם, כְּבָר יִקְשֶׁה: לָמָּה יִמְנֶה "הָאַחְדוּת" וְ"הַרְחָקַת הַגַּשְׁמוּת" בָּעִקָּרִים? שֶׁאַף אִם הֵם אֱמוּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת, רָאוּי שֶׁיַּאֲמִינֵם כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה — כְּבָר יִהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין רָאוּי לִמְנוֹתָם בָּעִקָּרִים, כִּי לֹא תִפֹּל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית בִּכְלָלָהּ אִם יֵאָמֵן חִלּוּפָם*. וְיוֹתֵר קָשֶׁה מִזֶּה: שֶׁמָּנָה הָרַב זַ"ל בָּעִקָּר "שֶׁרָאוּי לְעָבְדוֹ וְלֹא לְזוּלָתוֹ", כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [שמות יט, ב-ד; דברים ה, ז-ח]: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי וגו' לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" — מִכָּל-מָקוֹם, אֵינוֹ עִקָּר שֶׁתִּתָּלֶה בוֹ הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ; כִּי הַמַּאֲמִין שֶׁה' אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת אֶלָּא שֶׁהוּא מַכְנִיס אֶמְצָעִי* בֵּינוֹ וּבֵין ה', הִנֵּה הוּא עוֹבֵר עַל "לֹא יִהְיֶה לְךָ" וגו', אֲבָל אֵינוֹ עִקָּר שֶׁתִּפֹּל הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ, וְלָמָּה יִמְנֶה אוֹתוֹ הָרַב זַ"ל עִקָּר? גַּם-כֵּן — הַמַּאֲמִין בְּשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, אֶלָּא שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהַגְּמוּל — לַנְּפָשׁוֹת וּבָעוֹלָם-הַבָּא, וְשֶׁאֵין תְּחִיָּה לַגּוּפוֹת אַחַר הַמָּוֶת, לָמָּה תִפֹּל הַתּוֹרָה בִכְלָלָהּ כְּדֵי שֶׁיְּחֻיַּב לְהִמָּנוֹת "תְּחִיַּת הַמֵּתִים" עִקָּר מֵעִקָּרֵי הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית כִּ"מְצִיאוּת ה'"?
___________________________________
זוּלָתוֹ – בלעדיו. שֶׁהָעִקָּר – השורש של העץ. עִקָּר בִּדְאוֹרַיְתָא – שורש הדבר בדין מן התורה. בְּפֶרֶק חֵלֶק – הפרק האחרון ממסכת סנהדרין. יֵאָמֵן חִלּוּפָם – אם יאמין בהיפך. אֶמְצָעִי – מתווך ומקשר.
ביאורים
לאחר שביררנו את חשיבות מניית העיקרים, ומאידך את הסרת החשש שמא מנייתם תוציא מכלל ישראל את מי שאינו מאמין בהם, מתחיל רבי יוסף אלבו לברר את מניין העיקרים.
ראשית, צריך לברר מה ראוי להיות עיקר. 'עיקר' הוא אמונת יסוד שכל האמונה תלויה בה, כמו השורש של העץ. אם אין לעץ שורש – אין קיום לעץ כולו. הוא יׅבול ויתייבש. העץ אינו עומד לבדו, אלא מקבל את חיותו מהשורש. כך גם קיום כל התורה תלוי באמונות יסוד. אם יסודות אלו לא קיימים – האמונה כולה לא קיימת. אמונה ללא יסודות אלו אינה נחשבת לאמונה אלא לדת אחרת.
דוגמא לאמונת יסוד, שכל התורה מבוססת עליה, היא מציאות ה' . לא ייתכן לדבר על תורה שמגיעה מן השמים ועל מוסר אלוהי, אם אלוהים אינו קיים. אי אפשר לקיים את התורה בלי אמונת יסוד זו. בלי אלוהים – אין תורה, אין מצוות, אין נבואה וגם אין שכר ועונש. זוהי אמונה שעומדת בשורש של כל הדתות הטוענות שניתנו מאת אלוהים ובלעדיה אין להם קיום.
לפי הגדרה זו ננסה לבחון את עיקרי האמונה שמנו גדולי ישראל, וננסה לברר מדוע הם מנו דווקא את העיקרים הללו. מונה העיקרים המפורסם ביותר הוא הרמב"ם. שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם פשטו בכלל ישראל עד כדי שברבות מקהילות ישראל שרים אותם כל ליל שבת בפיוט המפורסם 'יגדל אלוהים חי'.
רבי יוסף אלבו שואל מספר קושיות על עיקריו של הרמב"ם.
אם נביט על מניין העיקרים של הרמב"ם נתקשה להבין מדוע הרמב"ם מנה דווקא שלושה עשר עיקרים? מניין לו שיש דווקא שלושה עשר? אנו יודעים שיש תרי"ג מצוות, כיוון שהגמרא [מכות כג ב] מציינת מניין זה. ממילא אנו צריכים לחפש מהן אותן המצוות, אבל במניין העיקרים לא מצאנו שום מקור למספר שלוש עשרה.
בדיקת תוכן העיקרים מעמידה אותנו במבוכה במידה מסויימת. יש עיקרים שאנו מבינים שהם שורש כל דת אלוהית, כמו מציאות ה', וכן שכר ועונש. נוסף לכך, יש עיקרים שאנו מבינים שהם היסוד לאמונה היהודית, כמו האמונה בכך שהתורה לא תוחלף ולא תשתנה לעולם. לעומתם יש עיקרים שנראה לכל, שהם אינם עיקרים כלל. למשל, האמונה שאין לקב"ה גוף, או האמונה בתחית המתים. אלו אמונות שחייבים להאמין בהם, אך האמונה בתורה בכללותה לא נופלת גם אצל מי שלא מאמין בהם. לא ברור, אם-כן, מדוע הרמב"ם מנה אותם כעיקרי האמונה שאי אפשר לאמונה היהודית להתקיים בלעדיהם.
הרחבות
•פירוש המושג עיקר
"עִקָּר" – שֵׁם, הֻנַּח עַל דָּבָר שֶׁעֲמִידַת דָּבָר אַחֵר וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בּוֹ וְאֵין לוֹ קִיּוּם זוּלָתו. רבי יוסף אלבו הבין שללא אמונת העיקרים, אין קיום לתורה. מתוך הבנה זו הקשה על הרמב"ם מדוע מנה כ'עיקרים', דברים שקיום התורה לא תלוי במונה בהם.
אולם רבי יצחק דון אברבנאל חלק על הבנה זו וביאר: "שֶׁשֵׁם עיקר ייאמר פעמים הרבה על הדבר המשובח, אף על פי שלא יהיה שורש לדבר אחר". אם-כן, האמונה בעיקרים היא האמונה הראויה והמשובחת.
על פי זה ביאר האברבנאל, שכוונת הרמב"ם במניין העיקרים היא לפרט את האמונות המשובחות שהמאמין בהם נכלל בעם ישראל ויש לו חלק לעולם הבא כמאמר המשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא [סנהדרין פרק י, משנה א]: "וכאילו אמר שהעיקרים ההם הם היסודות אשר עליהם תבנה ותכונן ירושת העולם הבא... ובהאמינו אותם, אף על פי שיחטא כמה חטאות – יקבל ענשו על פי מריו, ועל כל פנים יהיה לו חלק לעולם הבא... וכאשר יהיו בלב האדם אלו העיקרים... נכנס בכלל ישראל וצריך לאהוב אותו ולחמול עליו... ואפילו שיעשה כל העבֵרות שיש בעולם מצד התאווה והיצר... יהיה לו עונש כפי חטאו אבל יש לו חלק לעולם הבא [ראש אמנה, ו].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
