ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְהַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי הַזֶּה, אַף אִם לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא בְאִישׁ מְיֻחָד, הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ* הַשְּׁלֵמוּת לְמִין הָאָדָם.
בכל מין יש יחידים שלמים יותר
וְזֶה, כִּי אַף אִם הַמִּינִים אֲשֶׁר תַּחַת הַסּוּגִים* אֵין כֻּלָּם הוֹלְכִים מַהֲלַךְ הַשְּׁלֵמוּת קְצָתָם לִקְצָתָם; רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁאַף אִם יִמָּצֵא בַמִּינִים מִין אֶחָד מְיֻחָד, הוּא הַיּוֹתֵר-שָׁלֵם מִכֻּלָּם, אֵין הַמִּין* הַהוּא לְבַדּוֹ הוּא שְׁלֵמוּת וְתַכְלִית הַסּוּג הַהוּא וְלֹא מַיְשִׁיר הַסּוּג הַהוּא אֶל תַּכְלִית-שְׁלֵמוּתוֹ, כִּי בְכָל מִין וָמִין בִּפְנֵי-עַצְמוֹ יֶשׁ-בּוֹ תַכְלִית וּשְׁלֵמוּת* מְיֻחָד בַּמִּין הַהוּא מִזּוּלָתוֹ — מִכָּל-מָקוֹם, בְּכָל מִין וָמִין, אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ כִתּוֹת מִתְחַלְּפוֹת*, הָאַחַת יוֹתֵר נִכְבֶּדֶת מִן הָאַחֶרֶת — כְּאִלּוּ תֹאמַר כִּי כַת הָרָאשִׁים* הִיא יוֹתֵר שְׁלֵמָה בַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי מִכַּת עוֹבְדֵי אֲדָמָה, וְכַת הַחֲכָמִים הִיא יוֹתֵר שְׁלֵמָה מִכַּת הָרָאשִׁים — וְכֵן עַל זֶה-הַדֶּרֶךְ, בְּכָל כַּת וָכַת יִהְיוּ בָהּ אִישׁ אוֹ אִישִׁים יוֹתֵר שְׁלֵמִים מִזּוּלָתָם מִן הַכַּת הַהִיא, וְאֵין הָאִישׁ הַהוּא אוֹ הָאִישִׁים אוֹ הַכַּת הַהִיא בִּלְבַד תַּכְלִית הִמָּצֵא הַמִּין הַהוּא — וְאוּלָם הַמִּין הַהוּא אוֹ הָאִישִׁים אוֹ הַכַּת הַהִיא הֵם סִבַּת הַגָּעַת תַּכְלִית הַמִּין הַהוּא, מִצַּד שֶׁהֵם הוֹלְכִים מַהֲלַךְ הַשְּׁלֵמוּת* לְכָל הַמִּין; רְצוֹנִי: שֶׁהֵם כְּמוֹ כְלִי לְהַגִּיעַ הַמִּין אֶל תַּכְלִיתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ הַשָּׁוָה בְכָל הַמִּין, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מַדְרֵגוֹת מִתְחַלְּפוֹת לִקְצָתָם עַל קְצָתָם.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
16 - מאמר ראשון פרק ו' חלק א'
17 - מאמר ראשון פרק ו' חלק ב'
18 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אב תשע"ה
טען עוד
וְזֶה, כִּי כְמוֹ שֶׁבְּכָל אִישׁ וָאִישׁ יֶשׁ-בּוֹ אֵבָרִים רַבִּים מִתְחַלְּפִים, כֻּלָּם מִצְטָרְכִים לְקִיּוּם הַבַּעַל-חַיִּים, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָאֶחָד יוֹתֵר שָׁלֵם מִן הָאַחֵר וְהָאַחֵר מִן הָאַחֵר, עַד שֶׁכְּבָר יִמָּצֵא בוֹ אֵבָר אֶחָד שֶׁהוּא עִקַּר קִיּוּם הַבַּעַל-חַיִּים, וְעִם-כָּל-זֶה הוּא הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ הַשְּׁלֵמוּת לַבַּעַל-חַיִּים, רְצוֹנִי: שֶׁהוּא כְלִי לְהַגִּיעַ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת אֶל הַבַּעַל-חַיִּים בִּכְלָלוֹ. כְּאִלּוּ תֹאמַר שֶׁהַלֵּב הוּא עִקַּר קִיּוּם הַבַּעַל-חַיִּים, וְהוּא כְלִי לְהַגִּיעַ הַחִיּוּת אֶל כָּל הָאֵבָרִים בִּכְלָל וְלַמֹּחַ בִּפְרָט, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַחִיּוּת הַמַּגִּיע מִן הַלֵּב אֶל הַמֹּחַ יַגִּיעַ מִן הַמֹּחַ הַחוּשׁ וְהַתְּנוּעָה לְכָל הָאֵבָרִים, וְיִשְׁלַם בָּזֶה קִיּוּם הַחַי בְּמַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם מִן הַלֵּב, אִם בְּאֶמְצָעִי* וְאִם בְּזוּלַת-אֶמְצָעִי. כֵּן הָאֲנָשִׁים: עִם-הֱיוֹתָם כֻּלָּם שָׁוִים בָּאֱנוֹשׁוּת*, יַגִּיעַ לִקְצָתָם הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי בְּאֶמְצָעוּת קְצָתָם. כִּי כְמוֹ שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִצְטָרְכִים לְקִיּוּם הָאִישׁ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לִקְצָתָם מַדְרֵגַת רָאשִׁיּוּת עַל קְצָתָם, וְיַגִּיעַ לִקְצָתָם הַחִיּוּת בְּאֶמְצָעוּת קְצָתָם — כֵּן עַל זֶה-הַדֶּרֶךְ יֵשׁ לְכַת הַחֲכָמִים מַדְרֵגַת רָאשִׁיּוּת* עַל הַשְּׁאָר, וְיַגִּיעַ מֵהֶחָכָם לָאֲנָשִׁים סִדּוּר מְתַקֵן עִנְיָנָם לְהַשִּׂיג הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, יִקָּרֵא הַסִּדּוּר הַזֶּה "נִמּוּס".
תורה אלוהית
וּלְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ שֶׁהַהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית רָאוּי שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בְּהַגָּעַת זֶה-הַתּוֹעֶלֶת* לְמִין הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנִים קְטַנֵּי-הָעֵרֶךְ הַנִּמְצָאִים בְּבַעֲלֵי-חַיִּים, הִנֵּה הוּא מְחֻיָּב שֶׁיֻּשְׁפַּע שֶׁפַע אֱלֹהִי עַל אֵיזֶה-אִישׁ מִמִּין הָאָדָם הַיּוֹתֵר-מוּכָן* לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְלִי לְהַגִּיעַ הָאֲנָשִׁים אֶל שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתָם: אִם עַל-יָדָיו בִּהְיוֹתוֹ בַחַיִּים, וְאִם עַל-יְדֵי אֶמְצָעִי אַחַר מוֹתוֹ; וְזֶה, עַל-יְדֵי הַחֲכָמִים הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו לְהַיְשִׁיר הָאֲנָשִׁים עַל-יְדֵי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ אוֹ מַה שֶּׁהֵבִינוּ מִמַּאֲמָרָיו הַנִּמְצָאִים בִּסְפָרָיו בְּכָל זְמָן וּבְכָל מָקוֹם. כִּי אֵין רָאוּי שֶׁתִּקְצַר* יַד הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי לְשַׁעֵר הַתּוֹעֶלֶת הַזֶּה שֶׁהוּא הֶכְרֵחִי לְמִין הָאָדָם וּלְהַשְׁלִימוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁלֹּא תִקְצַר בְּהַשְׁלָמַת הַתּוֹעֶלֶת הַמִּצְטָרֵךְ לְבַעֲלֵי-חַיִּים הַפְּחוּתִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמָן. וְהַהַיְשָׁרָה הַמַּגַּעַת לָאֲנָשִׁים עַל-יְדֵי הָאִישׁ הַזֶּה הִיא הַנִּקְרֵאת "תּוֹרָה אֱלֹהִית", וּמַדְרֵגָתָהּ מִשְּׁאָר* הַתּוֹרוֹת וְהַנִּמּוּסִים — מַדְרֵגַת* הַמְּלָאכָה הָרָאשִׁית לִשְׁאָר הַמְּלָאכוֹת הַמְשָׁרְתוֹת לָהּ.
____________________________________
הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ וכו' – פועל את פעולתו ומביא את האדם לשלמותו. הַסּוּגִים – הסוג מכיל מינים רבים. אֵין הַמִּין וכו' – למשל: מין האדם אינו פועל ומביא לשלמות בעלי-חיים, אבל בתוך מין האדם, האדם השלם מוביל את כל המין (שאר בני האדם) אל שלימותם. תַכְלִית וּשְׁלֵמוּת – לכל מין פרטי יש מטרה פרטית מיוחדת. מִתְחַלְּפוֹת – שונות זו מזו. הָרָאשִׁים – השרים. הוֹלְכִים מַהֲלַךְ הַשְּׁלֵמוּת – תורמים ומסייעים להגיע לשלימות. בְּאֶמְצָעִי – בצורה עקיפה. בָּאֱנוֹשׁוּת – בהיותם בני אדם. רָאשִׁיּוּת – חשיבות. זֶה-הַתּוֹעֶלֶת – שיגיע סידור מכוון להשגת השלמות האנושית. מוּכָן – מתאים. שֶׁתִּקְצַר וכו' – שתאמר שאין כוח ביד האלוהות לשער דרך זו. מִשְּׁאָר – ביחס לשאר. מַדְרֵגַת – דומה ליחס שבין מדרגות המלאכות.
ביאורים
בעלי החיים והאדם נוצרו מזרם חיים אחד, ולכן ניתן להקיש בין האחד לשני. האופן שבו מתגלה ה' ביצירת בעלי החיים, מלמד על האופן שבו הוא מתגלה בהשגחה על בני האדם. בדומה לכך, קיימת השוואה גם במעגלים פנימיים יותר בתוך מדרגת האדם בבריאה. גוף האדם הפרטי, והחברה האנושית בכללה, יצוקים בתבנית זהה. גוף האדם מורכב מאיברים רבים ומגוונים, שלהם תפקידים שונים ויכולות ייחודיות. ישנם איברים חשובים יותר או פחות, אך כולם משולבים זה בזה בהרמוניה, והינם בעלי השפעה הדדית. באותה המידה, מורכבת גם החברה האנושית מפסיפס רחב ומגוון. יש בה אנשים מסוגים שונים, בעלי כשרונות מיוחדים. החברה זקוקה לכל אחד, כדי שיעניק לה תרומה משלו לקיומה ושגשוגה. בצבור, כמו בגוף האדם, ישנם מרכיבים הדואגים להבטיח את קיומה התקין של המערכת עצמה, וישנם מרכיבים המקשרים בינה לבין העולם שבחוץ. ישנם מרכיבים שקולטים את המתרחש באופן סביל, וישנם שנוקטים יוזמה ופועלים. יש המורים לאחרים כיצד לנהוג, ויש הנתונים למרותם של אחרים. יש חלקים שאחראים על הקיום והשכלול החומרי, באמצעות רכישת מזון וממון. יש שאחראים על הפיתוח והשלמות הרוחנית, על ידי השגת דעת ומוסר.
תורת ה' מוכרחת להתגלות בעולם, כדי לענות על התביעה לשלמות רוחנית. אולם היא לא מתגלה בהכרח באופן שווה לכולם. די בכך שמעגל מצומצם של אנשי איכות ישיגו את התורה במלוא רוחבה והיקפה, ואלו יכו גלים אל המעגלים שמסביבם. כל אחד, כפי כישורו ויכולתו, יקלוט את המזון הרוחני הדרוש לו מהם. העילית של החברה האנושית, מייצגי ה'מח' וה'לב', מזרימים חיים ונשמה לכלל העם, ומביאים אותם לתכליתם.
הרחבות
• מעלתם של ישראל
וְהַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי הַזֶּה, אַף אִם לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא בְאִישׁ מְיֻחָד, הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ הַשְּׁלֵמוּת לְמִין הָאָדָם. רבי יוסף אלבו מסביר שההצלחה של איש מסוים להגיע לשלמות האנושית מעידה על הפוטנציאל האנושי להגיע לשלמות.
רבי יהודה הלוי כותב דברים דומים על משה רבנו: "ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יֻזַּק בו, ויעמד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא ייחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו, ימות לרצונו, כמי שיעלה על מיטתו לישון, ויישן בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד, מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם" [כוזרי א, מא]. דברים אלו נכתבו על משה רבנו, אך עצם יכולתו להגיע לנבואה מעידה על כך שיש לכל ישראל את היכולת להגיע לכך, ולכן הוא נחשב כמדרגה חדשה בבריאה. מדרגה שמעבר למדרגת ה'מְדַבֵּר'.
המהר"ל מבאר שבזכות מעלה זו הטבועה בישראל קיבלנו את המצוות: "בארו בזה הדברים אשר אמרנו. כי מצוות התורה, שהם הפעולות האלוהיות, מתייחסות (מתאימות) אל ישראל, שלפי מעלת נפשם הם מוכנים אל הפעולות האלוהיות " [תפארת ישראל א].
לעילוי נשמת יוכבד ויקטוריה בת פהימה ע"ה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
קשה עליי פרידתכם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
