ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְיֵרָאֶה שֶׁזֶּה-הַדֶּרֶךְ אֲמִתִּי, לְמַה שֶּׁנִּמְצָא הש"י מוֹכִיחַ אֶת אִיּוֹב כְּשֶׁהָיָה קוֹרֵא-תִגָּר* עַל דַּרְכֵי ה' וּמַאֲשִׁים אֶת ה' שֶׁלֹּא סִדֵּר הַמְּצִיאוּת כָּרָאוּי, לְפִי דַעְתּוֹ, בְּאָמְרוֹ [ג, כ]: "לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ?" וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה. וֶהֱשִׁיבוֹ הש"י עַל-זֶה וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לִתְפֹּס עַל מַעֲשֵׂה ה' וִידִיעָתוֹ, כְּאִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְעַל-כֵּן עָלָה עַל רוּחוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה הַסִּדּוּר יוֹתֵר נָאוֹת בְּאֹפֶן אַחֵר?! וַהֲרֵי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, שֶׁהֵם עִמּוֹ וּבְגוּפוֹ, לֹא יֵדַע לָתֵת סִבּוֹתֵיהֶם, וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵדַע לְדַבֵּר בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים; שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁהוּא בָאָדָם* בְּמַה שֶּׁיַּשִּׂיג הַיְדִיעָה, לֹא יֵדַע הָאָדָם אֵיךְ הִגִּיעַ אֵלָיו וּמֵאַיִן הִגִּיעַ לוֹ — אֵיךְ יוּכַל לָדַעַת יְדִיעַת ה' וְהַנְהָגָתוֹ הֵיאַךְ הִיא? וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ ה' בְּמַעֲנֵהוּ הָרִאשׁוֹן [לח, לו]: "מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה? אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?" וְנִרְאֶה לִי כִּי בֵי"ת "בַּטֻּחוֹת" — שֹׁרֶשׁ*, כְּמוֹ: "וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל" [שם יב, ו]; וְ"שֶׂכְוִי" נִגְזָר מִלְּשׁוֹן "וְאִסְתְּכִי", שֶׁהוּא תַרְגּוּם "וַיַּשְׁקֵף" [בראשית כו, ח]; וְהַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי נִקְרָא "שֶׂכְוִי", וְכֵן פֵּרְשׁוּ גְּדוֹלֵי הַמְפָרְשִׁים [רלב"ג]. וְקָרָא "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" לַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת הַחָכְמָה, לְפִי שֶׁעַל-יְדֵיהֶם יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁיַּשִּׂיג הַיְדִיעָה, וְזוּלָתָם לֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁתֻּשָּׂג. וְ"שֶׂכְוִי" קָרָא אֶת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, הַמַּמְצִיא דֶרֶךְ הַהֵקֵשׁ לְהוֹצִיא הַתּוֹלָדָה מִן הַהַקְדָּמוֹת, שֶׁזֶּה נִקְרָא בִלְשׁוֹנֵנוּ "בִּינָה", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ [חגיגה יד.]: "נָבוֹן" [ישעיהו ג, ג] — זֶה הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.
ביאור דברי ה' לאיוב
וּבֵאוּר הָעִנְיָן: כִּי הש"י תָּפַס עַל אִיּוֹב, כְּשֶׁאָמַר לוֹ, יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — שֶׁהֵם "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה", שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ הַיְדִיעָה — לֹא יֵדַע הֵיאַךְ תִּהְיֶה הַגָּעָתָם לָאָדָם וּמֵהֵיכָן נִמְצְאוּ לוֹ וְאֵיךְ הִגִּיעוּ; אֶלָּא שֶׁנִּמְצָאִים בָּאָדָם כָּךְ בְּרָצוֹן אֱלֹהִי, כְּמַאֲמַר דָּוִד [תהלים נא, ח]: "הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת". וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה?" כְּלוֹמַר: מִי שָׂם אוֹתָם בָּאָדָם בַּתְּחִלָּה, אוֹ אֵיזֶה טֶבַע חִיֵּב שֶׁיִּמָּצְאוּ בָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַבַּעֲלֵי-חַיִּים? וְכֵן תָּפַס אוֹתוֹ — כִּי גַם אַחַר הִמָּצֵא בָאָדָם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לֹא יֵדַע מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי, וְהוּא הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, בִּינָה לְהָבִין שֶׁהַתּוֹלָדָה הַיּוֹצֵאת מֵהַהַקְדָּמוֹת הִיא יְדִיעָה; כִּי אֵין זֶה בָאָדָם אֶלָּא בְרָצוֹן אֱלֹהִי. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד, רוֹמֵז עַל שְׁתֵּיהֶן: "הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת, וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי". אָמַר: "חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת" — לִרְמֹז עַל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן בָּאָדָם בִּרְצוֹן אֱלֹהִים. וְאָמַר: "וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי" — לִרְמֹז שֶׁהַיְדִיעָה הַמַּגַּעַת בְּדָבָר הַסָּתוּם הוּא גַם-כֵּן בִּרְצוֹן הָאֵל, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה [משלי ב, ו]: "כִּי-יְיָ יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" — אָמַר כִּי הַחָכְמָה תָבוֹא מֵאֵת הָאֵל, יִתְבָּרַךְ, לְפִי שֶׁמִּפִּיו — רָצָה לוֹמַר: בִּרְצוֹנוֹ — הַדַּעַת, שֶׁהֵם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהַתְּבוּנָה, שֶׁהִיא יְדִיעַת הוֹצָאַת הַתּוֹלָדָה מֵהַהַקְדָּמוֹת. כִּי שְׁנֵי אֵלּוּ נִמְצְאוּ בָאָדָם, וְלֹא נֵדַע אֵיךְ נִמְצְאוּ בוֹ וּמֵהֵיכָן בָּאוּ לוֹ; אֲבָל נַכִּיר שֶׁעַל צַד-הַחֲנִינָה וְהַחֶסֶד נִמְצְאוּ בָאָדָם, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ הַיְדִיעָה וְהַהַשְׂכֵּל לָאָדָם.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
46 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק א'
47 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ב'
48 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ג'
טען עוד
ביאורים
אתמול ראינו שישנם שני סוגי ידיעות הקיימות אצל האדם. ידיעות ראשוניות-בסיסיות, וידיעות המגיעות על ידי לימוד. רבי יוסף אלבו הביא שם שהפילוסופים הסבירו שהמקור הראשוני לשני סוגי הידיעות הללו הוא האדם בו הם גנוזים מטבעו. רבי יוסף אלבו מוצא לזה גם סמך מהפסוקים: איוב, עקב הצרות שתכפו עליו, התרעם כלפי ה' וטען: לשם מה נתת חיים לאדם, והרי אין צדק והיגיון במאורעות העוברים עליו. על כך משיב לו הקב"ה כיצד יכול היה לחשוב שהוא משיג משהו בידיעת ה'? הרי רק מי שחושב שהוא מבין ויודע יותר מהקב"ה יבוא ויטען שאין צדק במציאות ההווה בעולם. לקושי זה מוסיף הקב"ה תמיהה, והרי גם את מקור כוחו של האדם הטמון בו אין האדם יודע, אז כיצד אם-כן ידע להשיג את ידיעת ה'?
כך יש לפרש את דברי ה' לאיוב: 'מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חכמה, או מי נתן לשכוי בינה?' [איוב לח, לו] – מי שת, מי כונן את יסודות החוכמה, אשר על ידם יש לאדם ביטחון שאכן ישיג הידיעות, ומי נתן לשכוי – כינוי לשכל האדם, המשקיף על המציאות ומנתח אותה – בינה. בינה היא יכולת הסקת המסקנות דבר מתוך דבר.
אם-כן, מקשה הקב"ה: מי שם את יסודות החוכמה (המושכלות הראשונות) באדם?! וגם אחר היות לאדם מושכלות ראשוניות, הרי לא ידע האדם מי נתן לשכל האנושי את היכולת להשכיל ולהתלמד בחכמות!
כך אומרים גם דוד המלך ושלמה בנו. דוד המלך אומר בתהילים: 'הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת' [תהלים נא, ח] ביחס לקב"ה הוא אומר 'חפצת'. כי ה'בטחות' הן המושכלות שנמצאות אצל האדם ברצון הקב"ה. 'וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי ' [שם]: גם החוכמה שהגיעה על ידי התלמדות – גם היא תלויה ברצון ה', שחנן את האדם בכך שתהיה גנוזה בו בכוח. ושלמה אומר במשלי: 'כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה': כל החוכמה היא מהקב"ה – כיוון שגם הדעת – המושכלות הראשונות, וגם התבונה – שניהם דברים שבאו לאדם כמתנת חינם מאת ה'.
הרחבות
• 'בטוחות חכמה'
וְקָרָא "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" לַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת הַחָכְמָה. רבי יוסף אלבו מסביר שבטוחות חכמה היינו חכמות יסודיות ומוצקות. לדבריו, האות 'ב' במילה בטוחות הינה משורש המילה – ב.ט.ח.
בפרשנים מצינו פירוש אחר למילה זו. ה רמב"ן כותב: "מי נתן בכליות חכמה... ונקראו טוחות על שם שהם טוחות מן החלב אשר עליהם מלשון 'וטח את הבית' (ויקרא יד, מב)" [פירוש לספר איוב]. על אותה דרך מבאר הרמב"ן את הפס' בתהילים המובא על ידי רבי יוסף אלבו – "הן אמת חפצת בטוחות". לדבריו 'ה'ב' אינה משורש המילה, אלא מתארת מיקום – באותן ש'טוחות'.
ה מלבי"ם מסביר גם הוא את המילה בטוחות – היינו בדבר הטוח, אלא שלדבריו עוסקת המילה טיחה דווקא בטיט. וכוונת הבורא לעורר את איוב לפלא של חיבור הרוחני וגשמי הקיים באדם – הטלת נפש אלוהית ב'טוחות', ב'טיט'– בתוך הנמיכות החומרנית של העולם הזה.
מעניין לציין, שהרס"ג בפירושו לאיוב מבאר את המילה בטוחות כדרכו של רבי יוסף אלבו – כביטוי לעוצמה וכוח, ואילו את המילה בטוחות בפס' בתהילים מבאר כרמב"ן.
להצלחת בני ואורה שמאי וכל יוצאי חלציהם הי"ו
לעילוי נשמת מו"ר הרב דוד בן הרב יוסף יוזפא הכהן (הרב הנזיר) זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
