ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְיֵרָאֶה שֶׁזֶּה-הַדֶּרֶךְ אֲמִתִּי, לְמַה שֶּׁנִּמְצָא הש"י מוֹכִיחַ אֶת אִיּוֹב כְּשֶׁהָיָה קוֹרֵא-תִגָּר* עַל דַּרְכֵי ה' וּמַאֲשִׁים אֶת ה' שֶׁלֹּא סִדֵּר הַמְּצִיאוּת כָּרָאוּי, לְפִי דַעְתּוֹ, בְּאָמְרוֹ [ג, כ]: "לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ?" וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה. וֶהֱשִׁיבוֹ הש"י עַל-זֶה וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לִתְפֹּס עַל מַעֲשֵׂה ה' וִידִיעָתוֹ, כְּאִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְעַל-כֵּן עָלָה עַל רוּחוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה הַסִּדּוּר יוֹתֵר נָאוֹת בְּאֹפֶן אַחֵר?! וַהֲרֵי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, שֶׁהֵם עִמּוֹ וּבְגוּפוֹ, לֹא יֵדַע לָתֵת סִבּוֹתֵיהֶם, וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵדַע לְדַבֵּר בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים; שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁהוּא בָאָדָם* בְּמַה שֶּׁיַּשִּׂיג הַיְדִיעָה, לֹא יֵדַע הָאָדָם אֵיךְ הִגִּיעַ אֵלָיו וּמֵאַיִן הִגִּיעַ לוֹ — אֵיךְ יוּכַל לָדַעַת יְדִיעַת ה' וְהַנְהָגָתוֹ הֵיאַךְ הִיא? וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ ה' בְּמַעֲנֵהוּ הָרִאשׁוֹן [לח, לו]: "מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה? אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?" וְנִרְאֶה לִי כִּי בֵי"ת "בַּטֻּחוֹת" — שֹׁרֶשׁ*, כְּמוֹ: "וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל" [שם יב, ו]; וְ"שֶׂכְוִי" נִגְזָר מִלְּשׁוֹן "וְאִסְתְּכִי", שֶׁהוּא תַרְגּוּם "וַיַּשְׁקֵף" [בראשית כו, ח]; וְהַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי נִקְרָא "שֶׂכְוִי", וְכֵן פֵּרְשׁוּ גְּדוֹלֵי הַמְפָרְשִׁים [רלב"ג]. וְקָרָא "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" לַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת הַחָכְמָה, לְפִי שֶׁעַל-יְדֵיהֶם יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁיַּשִּׂיג הַיְדִיעָה, וְזוּלָתָם לֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁתֻּשָּׂג. וְ"שֶׂכְוִי" קָרָא אֶת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, הַמַּמְצִיא דֶרֶךְ הַהֵקֵשׁ לְהוֹצִיא הַתּוֹלָדָה מִן הַהַקְדָּמוֹת, שֶׁזֶּה נִקְרָא בִלְשׁוֹנֵנוּ "בִּינָה", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ [חגיגה יד.]: "נָבוֹן" [ישעיהו ג, ג] — זֶה הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.
ביאור דברי ה' לאיוב
וּבֵאוּר הָעִנְיָן: כִּי הש"י תָּפַס עַל אִיּוֹב, כְּשֶׁאָמַר לוֹ, יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — שֶׁהֵם "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה", שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ הַיְדִיעָה — לֹא יֵדַע הֵיאַךְ תִּהְיֶה הַגָּעָתָם לָאָדָם וּמֵהֵיכָן נִמְצְאוּ לוֹ וְאֵיךְ הִגִּיעוּ; אֶלָּא שֶׁנִּמְצָאִים בָּאָדָם כָּךְ בְּרָצוֹן אֱלֹהִי, כְּמַאֲמַר דָּוִד [תהלים נא, ח]: "הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת". וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה?" כְּלוֹמַר: מִי שָׂם אוֹתָם בָּאָדָם בַּתְּחִלָּה, אוֹ אֵיזֶה טֶבַע חִיֵּב שֶׁיִּמָּצְאוּ בָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַבַּעֲלֵי-חַיִּים? וְכֵן תָּפַס אוֹתוֹ — כִּי גַם אַחַר הִמָּצֵא בָאָדָם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לֹא יֵדַע מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי, וְהוּא הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, בִּינָה לְהָבִין שֶׁהַתּוֹלָדָה הַיּוֹצֵאת מֵהַהַקְדָּמוֹת הִיא יְדִיעָה; כִּי אֵין זֶה בָאָדָם אֶלָּא בְרָצוֹן אֱלֹהִי. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד, רוֹמֵז עַל שְׁתֵּיהֶן: "הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת, וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי". אָמַר: "חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת" — לִרְמֹז עַל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן בָּאָדָם בִּרְצוֹן אֱלֹהִים. וְאָמַר: "וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי" — לִרְמֹז שֶׁהַיְדִיעָה הַמַּגַּעַת בְּדָבָר הַסָּתוּם הוּא גַם-כֵּן בִּרְצוֹן הָאֵל, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה [משלי ב, ו]: "כִּי-יְיָ יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" — אָמַר כִּי הַחָכְמָה תָבוֹא מֵאֵת הָאֵל, יִתְבָּרַךְ, לְפִי שֶׁמִּפִּיו — רָצָה לוֹמַר: בִּרְצוֹנוֹ — הַדַּעַת, שֶׁהֵם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהַתְּבוּנָה, שֶׁהִיא יְדִיעַת הוֹצָאַת הַתּוֹלָדָה מֵהַהַקְדָּמוֹת. כִּי שְׁנֵי אֵלּוּ נִמְצְאוּ בָאָדָם, וְלֹא נֵדַע אֵיךְ נִמְצְאוּ בוֹ וּמֵהֵיכָן בָּאוּ לוֹ; אֲבָל נַכִּיר שֶׁעַל צַד-הַחֲנִינָה וְהַחֶסֶד נִמְצְאוּ בָאָדָם, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ הַיְדִיעָה וְהַהַשְׂכֵּל לָאָדָם.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
46 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק א'
47 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ב'
48 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ג'
טען עוד
ביאורים
אתמול ראינו שישנם שני סוגי ידיעות הקיימות אצל האדם. ידיעות ראשוניות-בסיסיות, וידיעות המגיעות על ידי לימוד. רבי יוסף אלבו הביא שם שהפילוסופים הסבירו שהמקור הראשוני לשני סוגי הידיעות הללו הוא האדם בו הם גנוזים מטבעו. רבי יוסף אלבו מוצא לזה גם סמך מהפסוקים: איוב, עקב הצרות שתכפו עליו, התרעם כלפי ה' וטען: לשם מה נתת חיים לאדם, והרי אין צדק והיגיון במאורעות העוברים עליו. על כך משיב לו הקב"ה כיצד יכול היה לחשוב שהוא משיג משהו בידיעת ה'? הרי רק מי שחושב שהוא מבין ויודע יותר מהקב"ה יבוא ויטען שאין צדק במציאות ההווה בעולם. לקושי זה מוסיף הקב"ה תמיהה, והרי גם את מקור כוחו של האדם הטמון בו אין האדם יודע, אז כיצד אם-כן ידע להשיג את ידיעת ה'?
כך יש לפרש את דברי ה' לאיוב: 'מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חכמה, או מי נתן לשכוי בינה?' [איוב לח, לו] – מי שת, מי כונן את יסודות החוכמה, אשר על ידם יש לאדם ביטחון שאכן ישיג הידיעות, ומי נתן לשכוי – כינוי לשכל האדם, המשקיף על המציאות ומנתח אותה – בינה. בינה היא יכולת הסקת המסקנות דבר מתוך דבר.
אם-כן, מקשה הקב"ה: מי שם את יסודות החוכמה (המושכלות הראשונות) באדם?! וגם אחר היות לאדם מושכלות ראשוניות, הרי לא ידע האדם מי נתן לשכל האנושי את היכולת להשכיל ולהתלמד בחכמות!
כך אומרים גם דוד המלך ושלמה בנו. דוד המלך אומר בתהילים: 'הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת' [תהלים נא, ח] ביחס לקב"ה הוא אומר 'חפצת'. כי ה'בטחות' הן המושכלות שנמצאות אצל האדם ברצון הקב"ה. 'וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי ' [שם]: גם החוכמה שהגיעה על ידי התלמדות – גם היא תלויה ברצון ה', שחנן את האדם בכך שתהיה גנוזה בו בכוח. ושלמה אומר במשלי: 'כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה': כל החוכמה היא מהקב"ה – כיוון שגם הדעת – המושכלות הראשונות, וגם התבונה – שניהם דברים שבאו לאדם כמתנת חינם מאת ה'.
הרחבות
• 'בטוחות חכמה'
וְקָרָא "בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" לַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת הַחָכְמָה. רבי יוסף אלבו מסביר שבטוחות חכמה היינו חכמות יסודיות ומוצקות. לדבריו, האות 'ב' במילה בטוחות הינה משורש המילה – ב.ט.ח.
בפרשנים מצינו פירוש אחר למילה זו. ה רמב"ן כותב: "מי נתן בכליות חכמה... ונקראו טוחות על שם שהם טוחות מן החלב אשר עליהם מלשון 'וטח את הבית' (ויקרא יד, מב)" [פירוש לספר איוב]. על אותה דרך מבאר הרמב"ן את הפס' בתהילים המובא על ידי רבי יוסף אלבו – "הן אמת חפצת בטוחות". לדבריו 'ה'ב' אינה משורש המילה, אלא מתארת מיקום – באותן ש'טוחות'.
ה מלבי"ם מסביר גם הוא את המילה בטוחות – היינו בדבר הטוח, אלא שלדבריו עוסקת המילה טיחה דווקא בטיט. וכוונת הבורא לעורר את איוב לפלא של חיבור הרוחני וגשמי הקיים באדם – הטלת נפש אלוהית ב'טוחות', ב'טיט'– בתוך הנמיכות החומרנית של העולם הזה.
מעניין לציין, שהרס"ג בפירושו לאיוב מבאר את המילה בטוחות כדרכו של רבי יוסף אלבו – כביטוי לעוצמה וכוח, ואילו את המילה בטוחות בפס' בתהילים מבאר כרמב"ן.
להצלחת בני ואורה שמאי וכל יוצאי חלציהם הי"ו
לעילוי נשמת מו"ר הרב דוד בן הרב יוסף יוזפא הכהן (הרב הנזיר) זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
