ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזוֹ הִיא רְאָיָה אֶל דְּבֵקוּת הַנֶּפֶשׁ אַחַר-הַמָּוֶת בָּרוּחָנִיִּים, כִּי הַדְּבֵקוּת בַּחַיִּים* הוֹרָאָה* עַל הַדְּבֵקוּת אַחַר הַמָּוֶת. וְאֶל-זֶה רָמַז מֹשֶׁה בְּאָמְרוֹ [דברים ד, ד]: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" — רָצָה לוֹמַר: כִּי הַפִּילוֹסוֹף מַאֲמִין דְּבֵקוּת הָאִישׁ הָאֶחָד הַשָּׁלֵם עִם הָרוּחָנִיִּים, אֲבָל לֹא כָל הַקָּהָל כְּאֶחָד — וְאַתֶּם כֻּלְּכֶם דְּבֵקִים בַּה'; וְגַם, הַפִּילוֹסוֹף יַאֲמִין שֶׁזֶּה יִהְיֶה אַחַר הַמָּוֶת בִּלְבַד, בַּחַיִּים הָרוּחָנִיִּים — וְאַתֶּם מַשִּׂיגִים הַדְּבֵקוּת הַזֶּה הַיּוֹם, בִּהְיוֹתְכֶם בַּחַיִּים הַלָּלוּ הַגַּשְׁמִיִּים, וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁתַּשִּׂיגוּ אוֹתוֹ אַחַר הַמָּוֶת. וְהֵבִיא רְאָיָה אֶל-הֱיוֹת הַדְּבֵקוּת הַזֶּה מֻשָּׂג* בַּחַיִּים — מִקַּבָּלַת הַתְּפִלָּה, שֶׁה' מְקַבֵּל תְּפִלַּת הַמִּתְפַּלְלִים לְפָנָיו לְשַׁנּוֹת טֶבַע הַמְּצִיאוּת וּמִנְהָגוֹ. וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ אֶל-זֶה [שם, ז]: "כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּייָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
האמונה נותנת דבקות בעליונים
וְכָל-זֶה רְאָיָה כִּי הָאֱמוּנָה בַה' וּבְתוֹרָתוֹ הִיא הַנּוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּת בָּעֶלְיוֹנִים עַד שֶׁיִּכָּנַע אֵלָיו הַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, לְפִי שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְעַלֵּית עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּמַדְרֵגָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְעַל-כֵּן יִמְשֹׁל בָּהֶם. וּבַעֲבוּר-זֶה נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם-אָבִינוּ ע"ה עַל הָאֱמוּנָה — אָמַר הַכָּתוּב [בראשית טו, ו]: "וְהֶאֱמִין בַּייָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". וְנֶעֶנְשׁוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ — אָמַר הַכָּתוּב [במדבר כ, יב]: "יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי וְגוֹ' לָכֵן לֹא תָבִיאוּ". וְנֶאֱמַר [דהי"ב כ, כ]: "הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ" — שֶׁיּוֹרֶה כִּי הָאֱמוּנָה סִבַּת הַהַצְלָחָה. וְכֵן הִיא סִבַּת הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, כְּמַאֲמַר חֲבַקּוּק [ב, ד]: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" — וְלֹא יִרְצֶה בָזֶה הַחַיִּים הַגּוּפִיִּים*, כִּי אֵין הַצַּדִּיק חַי בָּהֶם יוֹתֵר מִן הָרָשָׁע; אֲבָל יִרְמֹז בָּזֶה אֶל הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, וְהֵם חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים. וְהֵם בּוֹטְחִים בְּהש"י שֶׁיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם — אָמַר הַכָּתוּב [משלי יד, לב]: "וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק", כְּלוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיק יִבְטַח שֶׁיַּשִּׂיג הַטּוֹב הַהוּא בְּמוֹתוֹ. אֲבָל הָרָשָׁע, בְּמוֹתוֹ תֹּאבַד תִּקְוָתוֹ — אָמַר הַכָּתוּב [שם יא, ז]: "בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה", כִּי הָרְשָׁעִים לֹא יַשִּׂיגוּ הַחַיִּים הָהֵם אַחַר הַמָּוֶת, וּבְחַיֵּיהֶם לֹא יַשִּׂיגוּ שׁוּם-דְּבֵקוּת. וְלָזֶה הֵם חֲשׁוּבִים תָּמִיד כְּמֵתִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [ברכות יח.]: צַדִּיקִים, אֲפִלּוּ בְמִיתָתָן, קְרוּיִין חַיִּים; וּרְשָׁעִים, אֲפִלּוּ בְחַיֵּיהֶן, קְרוּיִין מֵתִים. וְלָזֶה תִמְצָא הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים נַעֲשִׂים לְבַעֲלֵי הָאֱמוּנָה, לֹא לְבַעֲלֵי הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית*; לְהוֹרוֹת כִּי הָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית וּמִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְלָזֶה יֻשַּׂג עַל-יָדֶיהָ הַדְּבֵקוּת הָאֲמִתִּי, בַּחַיִּים וְאַחַר הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, שֶׁזֶּה דָבָר לְמַעְלָה מִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
62 - מאמר ראשון פרק כ"א חלק א'
63 - מאמר ראשון פרק כ"א חלק ב'
64 - מאמר ראשון פרק כ"ב חלק א'
טען עוד
ביאורים
הדבקות בה', כפי שבאה לידי ביטוי אצל הנביאים, מלמדת אותנו על שייכות למשהו גדול יותר, למשהו הקיים מעבר למציאות החיים המורגשת.
עניין זה שייך לכל אחד ואחת מעם ישראל כמדרגה לאומית רחבה ולא רק לפרטים מסוימים מהאומה, וכמו שאמר משה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלוֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" [דברים ד, ד]. לעם ישראל יש כוח חיים מיוחד, ובזכותו יש לו שלמות נפשית ודבקות רוחנית בעליונים.
הדבקות בעליונים מחברת את כל הפרטים מעם ישראל לחיי הנצח, אשר אינם תלויים ומוגבלים במגבלות החומריות. לכן, גם לאחר המוות נמשכים חיים אלו.
הדגש שנתן משה רבנו לכוח התפילה המיוחד של עם ישראל, מהווה ראיה לכך שמדרגת חיים מיוחדת זו קיימת בתוכם אפילו בחיים החומריים בעולם הזה. באמצעות התפילה אנו מתרוממים למדרגה גבוהה שמעל חוקי הטבע הרגילים. בכך אנו יכולים להשפיע על הטבע, כשתפילתנו נשמעת – "כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלוֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
הצדיקים חיים חיי אמונה – חיים של דבקות בחיי הנצח הרוחניים. בזכות חיי אמונה אלו זוכים הצדיקים לחיות את חיי הנצח, הממשיכים להתקיים גם לאחר מותם. התקיימות חיים אלו מזכה את הצדיקים בביטחון שישיגו את הטוב ויזכו לדבוק בו. מנגד, הרשעים שמאבדים את ההזדמנות לחיות חיי נצח, הרי הם אובדים מן העולם ללא תקווה ובלא שמיצו כראוי את חייהם בעולם. כיוון שכך, הרי הם נחשבים כמתים, וכמו שניתן למצוא בדברי חז"ל.
המופתים הנעשים לבעלי האמונה מלמדים אותנו על מדרגתם המיוחדת, ועל עדיפותו של כוח האמונה על פני התכנים הפילוסופיים, אשר אינם מביאים לידי דבקות בנצח.
הרחבות
• האמונה ודבקות
הָאֱמוּנָה בַה' וּבְתוֹרָתוֹ הִיא הַנּוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּת. לדברי רבי יוסף אלבו כאן האמונה מתבטאת בדבקות. לעומת החקירה הלומדת את העולם 'מבחוץ', האמונה 'חיה את העולם מבפנים', אם אני מנסה להבין את החוקיות של העולם ומנסה לרדת לשורשן של התופעות, אני חייב לשפוט אותן מבחוץ, בצורה אוביקטיבית. אך אם אחווה את החוויה שאותה אני חוקר, כבר לא אהיה אובייקטיבי, אני מרגיש אותה עכשיו – אני בתוכה. אמונה כזו מחוללת באדם רצון להידבק בה'. כך כותב גם המהר"ל : "כי המאמין בו יתברך, דבק בו ומגיע זה עד אין קץ ואין סוף... ולכך ראוי בו כל המדות, שיירש עולם הזה ועולם הבא" [נתיבות עולם, נתיב האמונה ב].
בהמשך דבריו, המהר"ל כותב שזו תכליתן של כל המצוות, להביא את האדם לדבקות בבוראו: "ואמר בא חבקוק והעמידן על אחת (אמר שאפשר לסכם את כל המצוות במצוה אחת) שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה" [מכות כד.], ודבר זה כי עניין המאמין שהוא מוסר עצמו אליו יתברך... הוא דבק בו יתברך ואין סר מאתו ודבר זה גם כן שלימות גמור , כי כל המצוות – שיהיה לאדם דבקות בו יתברך" [שם]. אדם שמקיים מצוות למרות שזה קשה ולא נוח לו, וכל זה בשל האמונה, אומר בעצם: – 'אני מוסר את חיי לריבונו של עולם!'. אדם כזה דבק בַּשֵׁם. לפי דבריהם נמצא, שהדבקות בריבונו של עולם היא היא מטרתה של האמונה והמצוות.
לעילוי נשמת נפתלי הערץ בן מנחם מנדל לעזער ז"ל
לעילוי נשמת ר' דוד בן לובה ז"ל
עבודת ה' לחופש
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד גמרא?
אי אפשר לבד!
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
