ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזוֹ הִיא רְאָיָה אֶל דְּבֵקוּת הַנֶּפֶשׁ אַחַר-הַמָּוֶת בָּרוּחָנִיִּים, כִּי הַדְּבֵקוּת בַּחַיִּים* הוֹרָאָה* עַל הַדְּבֵקוּת אַחַר הַמָּוֶת. וְאֶל-זֶה רָמַז מֹשֶׁה בְּאָמְרוֹ [דברים ד, ד]: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" — רָצָה לוֹמַר: כִּי הַפִּילוֹסוֹף מַאֲמִין דְּבֵקוּת הָאִישׁ הָאֶחָד הַשָּׁלֵם עִם הָרוּחָנִיִּים, אֲבָל לֹא כָל הַקָּהָל כְּאֶחָד — וְאַתֶּם כֻּלְּכֶם דְּבֵקִים בַּה'; וְגַם, הַפִּילוֹסוֹף יַאֲמִין שֶׁזֶּה יִהְיֶה אַחַר הַמָּוֶת בִּלְבַד, בַּחַיִּים הָרוּחָנִיִּים — וְאַתֶּם מַשִּׂיגִים הַדְּבֵקוּת הַזֶּה הַיּוֹם, בִּהְיוֹתְכֶם בַּחַיִּים הַלָּלוּ הַגַּשְׁמִיִּים, וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁתַּשִּׂיגוּ אוֹתוֹ אַחַר הַמָּוֶת. וְהֵבִיא רְאָיָה אֶל-הֱיוֹת הַדְּבֵקוּת הַזֶּה מֻשָּׂג* בַּחַיִּים — מִקַּבָּלַת הַתְּפִלָּה, שֶׁה' מְקַבֵּל תְּפִלַּת הַמִּתְפַּלְלִים לְפָנָיו לְשַׁנּוֹת טֶבַע הַמְּצִיאוּת וּמִנְהָגוֹ. וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ אֶל-זֶה [שם, ז]: "כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּייָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
האמונה נותנת דבקות בעליונים
וְכָל-זֶה רְאָיָה כִּי הָאֱמוּנָה בַה' וּבְתוֹרָתוֹ הִיא הַנּוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּת בָּעֶלְיוֹנִים עַד שֶׁיִּכָּנַע אֵלָיו הַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, לְפִי שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְעַלֵּית עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּמַדְרֵגָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְעַל-כֵּן יִמְשֹׁל בָּהֶם. וּבַעֲבוּר-זֶה נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם-אָבִינוּ ע"ה עַל הָאֱמוּנָה — אָמַר הַכָּתוּב [בראשית טו, ו]: "וְהֶאֱמִין בַּייָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". וְנֶעֶנְשׁוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ — אָמַר הַכָּתוּב [במדבר כ, יב]: "יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי וְגוֹ' לָכֵן לֹא תָבִיאוּ". וְנֶאֱמַר [דהי"ב כ, כ]: "הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ" — שֶׁיּוֹרֶה כִּי הָאֱמוּנָה סִבַּת הַהַצְלָחָה. וְכֵן הִיא סִבַּת הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, כְּמַאֲמַר חֲבַקּוּק [ב, ד]: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" — וְלֹא יִרְצֶה בָזֶה הַחַיִּים הַגּוּפִיִּים*, כִּי אֵין הַצַּדִּיק חַי בָּהֶם יוֹתֵר מִן הָרָשָׁע; אֲבָל יִרְמֹז בָּזֶה אֶל הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, וְהֵם חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים. וְהֵם בּוֹטְחִים בְּהש"י שֶׁיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם — אָמַר הַכָּתוּב [משלי יד, לב]: "וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק", כְּלוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיק יִבְטַח שֶׁיַּשִּׂיג הַטּוֹב הַהוּא בְּמוֹתוֹ. אֲבָל הָרָשָׁע, בְּמוֹתוֹ תֹּאבַד תִּקְוָתוֹ — אָמַר הַכָּתוּב [שם יא, ז]: "בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה", כִּי הָרְשָׁעִים לֹא יַשִּׂיגוּ הַחַיִּים הָהֵם אַחַר הַמָּוֶת, וּבְחַיֵּיהֶם לֹא יַשִּׂיגוּ שׁוּם-דְּבֵקוּת. וְלָזֶה הֵם חֲשׁוּבִים תָּמִיד כְּמֵתִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [ברכות יח.]: צַדִּיקִים, אֲפִלּוּ בְמִיתָתָן, קְרוּיִין חַיִּים; וּרְשָׁעִים, אֲפִלּוּ בְחַיֵּיהֶן, קְרוּיִין מֵתִים. וְלָזֶה תִמְצָא הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים נַעֲשִׂים לְבַעֲלֵי הָאֱמוּנָה, לֹא לְבַעֲלֵי הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית*; לְהוֹרוֹת כִּי הָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית וּמִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְלָזֶה יֻשַּׂג עַל-יָדֶיהָ הַדְּבֵקוּת הָאֲמִתִּי, בַּחַיִּים וְאַחַר הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, שֶׁזֶּה דָבָר לְמַעְלָה מִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
62 - מאמר ראשון פרק כ"א חלק א'
63 - מאמר ראשון פרק כ"א חלק ב'
64 - מאמר ראשון פרק כ"ב חלק א'
טען עוד
ביאורים
הדבקות בה', כפי שבאה לידי ביטוי אצל הנביאים, מלמדת אותנו על שייכות למשהו גדול יותר, למשהו הקיים מעבר למציאות החיים המורגשת.
עניין זה שייך לכל אחד ואחת מעם ישראל כמדרגה לאומית רחבה ולא רק לפרטים מסוימים מהאומה, וכמו שאמר משה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלוֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" [דברים ד, ד]. לעם ישראל יש כוח חיים מיוחד, ובזכותו יש לו שלמות נפשית ודבקות רוחנית בעליונים.
הדבקות בעליונים מחברת את כל הפרטים מעם ישראל לחיי הנצח, אשר אינם תלויים ומוגבלים במגבלות החומריות. לכן, גם לאחר המוות נמשכים חיים אלו.
הדגש שנתן משה רבנו לכוח התפילה המיוחד של עם ישראל, מהווה ראיה לכך שמדרגת חיים מיוחדת זו קיימת בתוכם אפילו בחיים החומריים בעולם הזה. באמצעות התפילה אנו מתרוממים למדרגה גבוהה שמעל חוקי הטבע הרגילים. בכך אנו יכולים להשפיע על הטבע, כשתפילתנו נשמעת – "כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלוֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
הצדיקים חיים חיי אמונה – חיים של דבקות בחיי הנצח הרוחניים. בזכות חיי אמונה אלו זוכים הצדיקים לחיות את חיי הנצח, הממשיכים להתקיים גם לאחר מותם. התקיימות חיים אלו מזכה את הצדיקים בביטחון שישיגו את הטוב ויזכו לדבוק בו. מנגד, הרשעים שמאבדים את ההזדמנות לחיות חיי נצח, הרי הם אובדים מן העולם ללא תקווה ובלא שמיצו כראוי את חייהם בעולם. כיוון שכך, הרי הם נחשבים כמתים, וכמו שניתן למצוא בדברי חז"ל.
המופתים הנעשים לבעלי האמונה מלמדים אותנו על מדרגתם המיוחדת, ועל עדיפותו של כוח האמונה על פני התכנים הפילוסופיים, אשר אינם מביאים לידי דבקות בנצח.
הרחבות
• האמונה ודבקות
הָאֱמוּנָה בַה' וּבְתוֹרָתוֹ הִיא הַנּוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּת. לדברי רבי יוסף אלבו כאן האמונה מתבטאת בדבקות. לעומת החקירה הלומדת את העולם 'מבחוץ', האמונה 'חיה את העולם מבפנים', אם אני מנסה להבין את החוקיות של העולם ומנסה לרדת לשורשן של התופעות, אני חייב לשפוט אותן מבחוץ, בצורה אוביקטיבית. אך אם אחווה את החוויה שאותה אני חוקר, כבר לא אהיה אובייקטיבי, אני מרגיש אותה עכשיו – אני בתוכה. אמונה כזו מחוללת באדם רצון להידבק בה'. כך כותב גם המהר"ל : "כי המאמין בו יתברך, דבק בו ומגיע זה עד אין קץ ואין סוף... ולכך ראוי בו כל המדות, שיירש עולם הזה ועולם הבא" [נתיבות עולם, נתיב האמונה ב].
בהמשך דבריו, המהר"ל כותב שזו תכליתן של כל המצוות, להביא את האדם לדבקות בבוראו: "ואמר בא חבקוק והעמידן על אחת (אמר שאפשר לסכם את כל המצוות במצוה אחת) שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה" [מכות כד.], ודבר זה כי עניין המאמין שהוא מוסר עצמו אליו יתברך... הוא דבק בו יתברך ואין סר מאתו ודבר זה גם כן שלימות גמור , כי כל המצוות – שיהיה לאדם דבקות בו יתברך" [שם]. אדם שמקיים מצוות למרות שזה קשה ולא נוח לו, וכל זה בשל האמונה, אומר בעצם: – 'אני מוסר את חיי לריבונו של עולם!'. אדם כזה דבק בַּשֵׁם. לפי דבריהם נמצא, שהדבקות בריבונו של עולם היא היא מטרתה של האמונה והמצוות.
לעילוי נשמת נפתלי הערץ בן מנחם מנדל לעזער ז"ל
לעילוי נשמת ר' דוד בן לובה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
