ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
ראוי שהדת תהיה אחת לכל האנשים
וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁנַּחְקֹר בְּכָאן הוּא: אִם הַדָּת הָאֱלֹהִית יְחֻיַּב שֶׁתִּהְיֶה אַחַת לְכָל הָאֲנָשִׁים, אוֹ רַבּוֹת. וְנֹאמַר, שֶׁהִנֵּה יֵרָאֶה שֶׁהוּא מְחֻיָּב שֶׁתִּהְיֶה אַחַת; וְזֶה, אִם מִצַּד-הַנּוֹתֵן וְאִם מִצַּד-הַמְקַבֵּל. מִצַּד-הַנּוֹתֵן — כִּי אַחַר שֶׁהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא הש"י, הוּא אֶחָד מִכָּל צַד, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַסִּדּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל צַד; כִּי אֵין לוֹ, יִתְבָּרַךְ, יַחַס מִתְחַלֵּף* אֶל קְצָת-הָאֲנָשִׁים מִקְּצָתָם. וּמִצַּד-הַמְקַבֵּל — כִּי אַחַר שֶׁמִּין הָאָדָם אֶחָד בָּאֱנוֹשׁוּת, הִנֵּה הַסִּדּוּר הַמַּיְשִׁיר אוֹתוֹ אֶל הַגָּעַת שְׁלֵמוּתוֹ הָאֱנוֹשִי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד. וְיֵּרָאֶה מִזֶּה, שֶׁהוּא רָאוּי וּמְחֻיָּב בַּדָּת הָאֱלֹהִית שֶׁתִּהְיֶה אַחַת אֶל כְּלָל הָאֲנָשִׁים.
מזגי האנשים שונים
אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְעֻיַּן-זֶה הֵיטֵב, נִמְצָא שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁנּוֹדֶה שֶׁיִּהְיֶה מְחֻיָּב מִצַּד-הַנּוֹתֵן, אֵינֶנּוּ מְחֻיָּב מִצַּד-הַמְקַבֵּל. לְפִי שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁמִּזְגֵי* הָאֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים קְצָתָם מִקְּצָתָם — אִם מִצַּד-הִתְחַלְּפוּת מִזְגֵי הָאָבוֹת* אוֹ מִצְּדָדִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל מֶזֶג וּתְכוּנָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אִבְּן-סִינָא בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן מִן הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן מִן הַקָּנוֹן. עַד שֶׁכְּבָר יַגִּיעַ מֵהִתְחַלְּפוּתָם שֶׁיִּהְיוּ כִמְעַט הֲפָכִים בְּמִדּוֹתֵיהֶם: עַד שֶׁיִּמָּצֵא אִישׁ אַכְזָרִי בְתַכְלִית*, עַד שֶׁיַּגִּיעַ מֵאַכְזְרִיוּתוֹ שֶׁיַּהֲרֹג צְעִיר בָּנָיו; וְיִמָּצֵא אִישׁ אַחֵר בְּתַכְלִית-רַכּוּת-הַלֵּבָב, עַד שֶׁיַּחְמֹל עַל הֲרִיגַת עַכְבָּר אוֹ נְמָלָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
71 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק ג'
72 - מאמר ראשון פרק כ"ה חלק א'
73 - מאמר ראשון פרק כ"ה חלק ב'
טען עוד
שינוי טבעי המקומות
וְיִתְחַלְּפוּ הָאֲנָשִׁים בָּזֶה, גַּם-כֵּן, מִצַּד-הִתְחַלְּפוּת מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. כִּי טִבְעֵי הָאֲרָצוֹת מִתְחַלְּפוֹת בְּשִׁנּוּיֵי הָאֲוִירִים וְהֶהָרִים וְהַמֵּימוֹת וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה: עַד שֶׁתִּמָּצֵא אֶרֶץ שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ גַסִּים וְקָשִׁים בְּטִבְעָם, וְזֶה מִצַּד שֶׁהָאֲוִיר שֶׁהֵם גְּדֵלִים בּוֹ אֵינֶנּוּ זַךְ וְנָקִי; וְתִמָּצֵא אֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בִּלְתִּי-עֲרֵבִים אוֹ בִלְתִּי-בְרִיאִים, מִצַּד שֶׁהַמֵּימוֹת שֶׁגְּדֵלִים עֲלֵיהֶם אֵינָם טוֹבִים. וְהַבַּעֲלֵי-חַיִּים הַנִּזּוֹנִים מִכְּמוֹת אֵלֶּה-הַפֵּירוֹת, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְדַּמֶּה מִזְגָּם אֶל הַמָּזוֹן שֶׁהֵם נִזּוֹנִים מִמֶּנּוּ. וְאֶרֶץ אַחֶרֶת — שֶׁיִּמָּצְאוּ פֵרוֹתֶיהָ בְּהֶפֶךְ, וְהַבַּעֲלֵי-חַיִּים הַנִּזּוֹנִים מֵהֶם יִהְיֶה מִזְגָּם הֶפְכִּי אֶל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ הָאַחֶרֶת. וּמִזֶּה-הַצַּד יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים בְּעִיר אַחַת אוֹ בְמָחוֹז אֶחָד, יוֹתֵר חֲרִיפִים וְיוֹתֵר פִּקְחִים מֵאַנְשֵׁי אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְיִתְחַיֵּב מִזֶּה שֶׁיִּתְחַלְּפוּ מִינֵי הַהַסְכָּמוֹת בֵּין שְׁתֵּי אֵלּוּ-הָאֲרָצוֹת, לְהִתְחַלְּפוּת מִזְגֵי הַיּוֹשְׁבִים בָּהֶם; וְיִצְטָרֵךְ לְכָל אַחַת מֵהֶן נִמּוּס* מִתְחַלֵּף לְנִמּוּס הָאַחֶרֶת בִּזְמָן אֶחָד בְּעַצְמוֹ. אֶלָּא שֶׁאַחַר שֶׁהַשִּׁנּוּי הַזֶּה הוּא מִתְחַיֵּב מִצַּד-הַמְקַבֵּל וְלֹא מִצַּד-הַנּוֹתֵן, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשִּׁנּוּי בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר מִצַּד-הַמְקַבְּלִים; וְזֶה, בִּפְרָטֵי הַהַנָּחוֹת וְהַהַסְכָּמוֹת אֲשֶׁר בֵּין הָאֲנָשִׁים כְּפִי הִתְחַלְּפוּת הָאֲרָצוֹת בַּנָּאֶה וּבַמְגֻנֶּה, כִי כְבָר יִהְיֶה הַנָּאֶה אֵצֶל קְצָת מְגֻנֶּה אֵצֶל קְצָת. אֲבָל בָּעִקָּרִים הַכּוֹלְלִים וְהַשָּׁרָשִׁים הַמִּסְתָּעֲפִים מֵהֶם, שֶׁכָּל-זֶה מִצַּד-הַדְּבָרִים הַנִּתְלִים בַּנּוֹתֵן, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיְּצֻיַּר בָּזֶה שׁוּם-חִלּוּף.
____________________________________
מִתְחַלֵּף – משתנה. שֶׁמִּזְגֵי – טִבְעֵי. מִזְגֵי הָאָבוֹת – טבע ההורים המשפיע על זרעם. בְתַכְלִית – לגמרי. נִמּוּס – הדרכה והנהגה.
ביאורים
ישנן מספר דתות בעולם המאמינות באלוהים, וכל אחת מהן שונה באמונתה ובחוקיה. רבי יוסף אלבו שואל שאלה יסודית: האם לאנושות צריכה להיות דת אחת המדריכה את כולם בשווה או שמא נכון יותר שיהיו מספר דתות – לכל קבוצה, דת המתאימה לה.
במבט ראשון נראה שצריכה להיות רק דת אחת. דבר זה נכון הן מצד נותן הדת והן מצד מקבל הדת: מצדו של הבורא, הרי יחסו אל כל בני האדם הוא באופן שווה ואם-כן הדת הניתנת על ידו לכלל האנושות צריכה גם היא להיות שווה לכולם. מצד הנברא – האנושות, הרי כל בני האדם שווים בדרגתם הטבעית על פני שאר הברואים, לכן הדרך להגיע לשלמות גם היא צריכה להיות אחת השווה לכולם.
אך בעיון מעמיק יותר עולה שלמרות שמצד הבורא אמנם צריכה להיות רק דת אחת, מצד בני-האדם אין זה כך. דבר פשוט הוא שכל אדם שונה בתכונותיו מחברו, ואין אדם הדומה באופן מוחלט לשני במבנה אישיותו ובאופיו. גם בפרספקטיבה ציבורית ולאומית ניתן לזהות הבדלים בתכונות ובהתנהגות בין חברה לחברה, ובין אנשים ממקום אחד לאנשים ממקום אחר. הדת האלוהית פונה לאדם ומורה לו את צורת החיים האידיאלית ואת הדרך כיצד ליישם אותה בחייו, לכן מובן שמצוות הדת צריכות להיות שייכות ורלוונטיות לאדם. יוצא אם-כן, שכל קבוצת אנשים צריכה תורה המתאימה בהדרכותיה לאופי של אותה חברה. רבי יוסף אלבו מדגיש שהבדל זה נובע מצד בני האדם ולא מצד אלוהים, לכן ההבדלים שיהיו בין דת אחת לאחרת יהיו רק בהוראות הפרטיות הפונות למקבלי התורה. בעיקרי האמונה של הדת, שהם מצד הבורא נותן התורה, אי אפשר שיהיה שינוי או הבדל, כיוון שאין בבורא שינוי או יחס אחר מאדם לאדם.
הרחבות
• נצחיות שורשי התורה
לְפִי שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁמִּזְגֵי הָאֲנָשִׁים מתחלפים. רבי יוסף אלבו מבאר שטבע האנשים שונה, ואף על פי כן, שורשי התורה אחידים לכולם. באופן מופלא התורה אכן מתאימה לטבע המקיימים אותה, והיא מזככת אותם ומדגישה את הצד הנשמתי שבהם. זוהי כוונת המדרש : ""וזאת הבהמה". הדא הוא דכתיב (זה מה שכתוב): "כל אמרת אלוה – צרופה" [משלי ל, ה] – רב אמר: לא נתנו המצוות לישראל, אלא לצרף בהן את הבריות " [ויקרא רבה, שמיני, יג].
מכיוון שאופן ההתגלות של התורה מתאים לטבע המקבלים אותה, לעתיד לבוא, כשטבע האדם יתעלה, תינתן גם התורה בצורה מחודשת. כך ממשיך המדרש: "כל מי שלא ראה קניגין (ציד) של אומות העולם בעולם הזה – זוכה לראותה לעולם הבא. כיצד הם נשחטים? בהמות – נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים: זו שחיטה כשירה היא?! ולא כך תנינן: הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין?! אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא: תורה חדשה מאתי תצא – חדוש תורה מאתי תצא" [שם]. ההופעה החדשה של התורה תתאים לטבע החדש של העולם – בשביל שגם הוא ילך ויתרומם, ילך ויזדכך.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תיקון ימי השובבי"ם
למה ללמוד גמרא?
זמן הדלקת נרות חנוכה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
