ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
הכל הולך אחר כוונת הלב
כְּלָל גָּדוֹל יִהְיֶה בְיָדְךָ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת — שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [סנהדרין קו:]: רַחֲמָנָא לִבָּא בָעֵי*. וּלְפִי-זֶה, יֵשׁ מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַרְבֵּה, וְאֵינָן עוֹלוֹת* לוֹ כְּלוּם, אוֹ בְשִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיקוּ* לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי וְלֹא לְחֵלֶק מִמֶּנּוּ* שֶׁיִּהְיֶה מֻרְגָּשׁ; וְיֵשׁ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, תַּסְפִּיק* יוֹתֵר מִמִּצְווֹת הַרְבֵּה, כְּפִי כַוָּנַת הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, לִקְנוֹת חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַשְּׁלֵמוּת. וְאַחַר שֶׁהָעִנְיָן הוֹלֵךְ אַחַר הַכַּוָּנָה, יִתְבָּאֵר מִזֶּה גַּם-כֵּן שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הֵן שֶׁיִּהְיוּ מִצְווֹת-עֲשֵׂה אוֹ מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה, הֵן דֶּרֶךְ לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי אוֹ מַדְרֵגָה-מָה* מִמֶּנּוּ, בִּהְיוֹתָן נַעֲשׂוֹת עַל-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה. כִּי לֹא עֲשִׂיַּת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים בִּלְבַד תָּבִיא אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא, אֲבָל* גַּם הַהִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים, מִפְּנֵי יִרְאַת ה', יִתֵּן שְׁלֵמוּת בַּנָּפֶשׁ.
הליכה בדרכי ה'
וְזֶה, כִּי לְפִי-מַה שֶּׁבָּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה [דברים כח, ט]: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", נִרְאֶה שֶׁהַהֲלִיכָה בְדַרְכֵי ה' הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיַּעֲבֹד בָּהּ הָאָדָם אֶת ה'. וְנִמְצָא הַמְשׁוֹרֵר [תהלים קיט] מְפָרֵשׁ שֶׁמִּי שֶׁהוּא נִמְנָע מֵעֲשׂוֹת רָע מִפְּנֵי יִרְאַת ה', נִקְרָא "הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי ה'" — אָמַר [שם, א]: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְיָ" — כְּלוֹמַר: אַשְׁרֵיהֶם הֲמוֹן הַמַּאֲמִינִים, הַנִּקְרָאִים "תְּמִימֵי-דָרֶךְ" שֶׁאֵינָם מִתְחַכְּמִים עַל ה', אֲבָל הוֹלְכִים בִּתְמִימוּת בְּתוֹרַת הש"י. וּבֵאֵר שֶׁהַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' הֵם הַשּׁוֹמְרִים מִצְווֹתָיו בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְלָזֶה אָמַר [שם, ב]: "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ". וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְדֻמֶּה שֶׁאֵין נִקְרָא "הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי ה'" וְלֹא "נוֹצֵר עֵדוֹתָיו" אֶלָּא הַשּׁוֹמֵר מִצְווֹת-עֲשֵׂה, כִּי מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה לֹא יְצֻיַּר* שֶׁיִּתְּנוּ שְׁלֵמוּת בַּנָּפֶשׁ — לָזֶה אָמַר אַחַר-זֶה [שם, ג]: "אַף לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ", כְּלוֹמַר: אַף הַנִּמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת עַוְלָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב [מִפְּנֵי יִרְאַת-ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ"], נִקְרָא "הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי ה'"; וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "בִּדְרָכָיו הָלָכוּ". וְכֵן אָמְרוּ רז"ל [מכות פ"ג מט"ו]: יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
76 - מאמר ראשון פרק כ"ו חלק ב'
77 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק א'
78 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ב'
טען עוד
רַחֲמָנָא לִבָּא בָעֵי – ה' רוצה את (כוונת) הלב. עוֹלוֹת – נחשבות, מוסיפות. אוֹ בְשִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיקוּ – אינן במידה מספקת. מִמֶּנּוּ – מקנין השלמות. תַּסְפִּיק – תועיל לאדם. מָה – מסוימת. אֲבָל – אלא. לֹא יְצֻיַּר – לא מסתבר.
הקדמה
המצוות הן המעשים הנעלים ביותר – ציוויים אלוקיים שקיבלנו ישירות מהקב"ה. אך כאן עולה השאלה – כיצד אפשר להסביר שישנם אנשים המקיימים מצוות רבות, אך למרות זאת לא רואים שחל בהם שינוי ניכר?
כדי לענות על שאלה זו ושאלות נוספות, מזמין אותנו רבי יוסף אלבו להתבוננות אחרת, שתביא לקיום המצוות באופן שונה. לקחת את המצוות – אל הלב . עשיית המצוות לא מתרחשת מחוץ לי, אלא בי ובלבבי. האידאל הוא שהמצווה תלמד אותי , תשנה אותי לטובה, שהיא תבוא מתוך כוונה טהורה, ותהפוך את הכוונה להתנהגות. לא ייתכן שאדם יעשה מצווה ויישאר כפי שהיה קודם לכן, שהרי רחמנא לבא בעי ; מעשה לבדו אינו מספיק, העיקר הוא שהלב, הרצונות והשאיפות – יתעלו.
רבי יוסף אלבו בונה בנו את הגישה הנכונה לקיום המצוות. זהו הנושא העיקרי של הפרקים שלפנינו. נלמד על העבודה שבלב, האמונה שמולידה יראה ואהבה לה' ועל השמחה בקיום המצוות. מכל אלה עולה שהמצוות הן חובות שעלינו לקיים, אך הן בעיקר זכויות שאנו יכולים להשלים את עצמנו דרכם.
בפרקים אלה, רבי יוסף אלבו מרומם את המבט שלנו על המצוות ואת הגישה הנכונה אליהן, ובכך מציב אותן כשלמות הגדולה ביותר של האדם.
ביאורים
האם ייתכן שיקיים אדם הרבה מצוות, ובכל זאת לא יהיה לו חלק חשוב מהשלמות? רבי יוסף אלבו מלמד, על פי דברי הגמרא בסנהדרין, שהדבר בהחלט ייתכן. אע"פ שהמצוות הן הדרך לקנות את השלמות, לא קיום המצוה הוא המדד הקובע, אלא דווקא כוונת הלב. המעלה שהמצוות מקנות לנו תלויה בכוונה שאנו מכוונים בהן.
הדברים מיישבים שאלה נוספת. כידוע, התורה מתחלקת לשני סוגי מצוות. מצוות עשה ומצוות לא תעשה. חלוקה זו אינה בִּכְדִי, קיים הבדל מהותי בין שני סוגי המצוות. קל מאוד לראות את הטובה היוצאת מעשייתן של מצוות העשה, משום שאנו רואים וחשים את פעולתן עלינו, לדוגמא: כשאדם לומד תורה הוא מתרומם כתוצאה מהידע החדש שרכש, כשאדם מתפלל הוא מתקרב בלבו אל ה'. לעומת זאת במצוות הלא תעשה אין האדם רואה כיצד הן מקדמות אותו, כיוון שהאדם לא עושה כלום. איך ניתן להסביר את השלמות במצוות הלא תעשה?
על זאת אומר רבי יוסף אלבו, שכיוון שהכלל הוא שרחמנא לבא בעי, על כן המצוות, ומה שהן פועלות עלינו – ימדד בלב. מכאן לשלמות שבמצוות הלא תעשה. אם נתמקד בלבו של האדם כשהוא מקיים מצוות לא תעשה, נראה את המעלה של הדבקות בה' המתבטאת בעזיבת הרצון הרע. כפי שרואים בפסוקים שמביא רבי יוסף אלבו: "אשרי נוצרי עדותיו, בכל לב ידרשוהו, אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו". נוצרי עדותיו – אלו מצות העשה. חשובה ומרכזית היא הגישה : "בכל לב ידרשוהו". אך הפסוק ממשיך: "אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו" – גם אלה שאינם פועלים עוולה, ונמנעים ממעשים רעים, גם הם הולכים בדרכי ה'.
לעילוי נשמת שרה אספיס בת רפאל אריה הכהן ע"ה
איך ללמוד אמונה?
בריאת העולם בפרשת לך לך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה זה בכלל אמונה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה ללמוד גמרא?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
